הסופה הוכיחה: אנחנו חיים באקלים חדש (פוסט אורח)

קיווינו שנצליח לחמוק מהצרה הזאת, אבל שינוי האקלים משפיע גם עלינו – ואת ההוכחה ראינו בסופת השלגים. הגיע הזמן שנפסיק להתכחש למציאות- צור משעל, מנכ"ל עמותת אקולנוע וחבר קואליציית דרכים לקיימות בפוסט אורח שפורסם כטור בYNET

השלג כבר נמס ועמו הדיון הציבורי שרובו הטחת האשמות הדדיות – הרשויות המקומיות כלפי המשטרה, המשטרה כלפי פיקוד העורף, וכולם כלפי חברת החשמל. הדבר המרתק בדיון הוא ניתוקו מן המציאות אשר גרמה לסופה. הוא מתקיים בגבולות הידע הציבורי הקיים, וכמעט אינו נוגע בנושא אשר ניתן היה לצפות כי הוא יהיה מרכזי, כאשר הדיון הוא על תופעה אקלימית: אנחנו חיים באקלים חדש.

הסופה איננה "היסטורית". התפיסה שלפיה סופה כזו מתרחשת פעם ב-150 שנה, היא היסטורית ולא רלוונטית. פאנל החוקרים הבין-ממשלתי בנושא שינוי האקלים (IPCC) כולל מאות מדענים מרחבי העולם. ממצאיו מייצגים יותר מ-95 אחוז מהמדענים אשר עוסקים באקלים. והקונצנזוס הזה קובע כי שינוי האקלים מתרחש כאן ועכשיו.

על מנת להקטין את הנזקים נדרשת הפחתה מהירה ומשמעותית בפליטות גזי חממה, למשל באמצעות מעבר מהיר לאנרגיה מתחדשת. במקביל, נדרשת היערכות לשינויים באורח החיים כפי שאנו מכירים אותם.

שינוי האקלים מורגש היטב בכל העולם. שנת 2012 הייתה החמה ביותר בארה"ב מאז שהחלו המדידות. בסוף שנה זו התרחשה סופת ההוריקן סנדי, ששיתקה לחלוטין את ניו יורק. באותה שנה, חוותה אוסטרליה גל חום חסר תקדים שבו נשברו כל השיאים המוכרים ושריפות ענק השתוללו ברחבי המדינה. החזאים נאלצו להוסיף צבע חדש, סגול, המסמל את הטמפרטורות הגבוהות ביותר בסקאלה.

הארגון המטאורולוגי הבינלאומי סיכם כך את 2012: "שנה נוספת של אירועי אקלים קיצוניים". ומה לגבי 2013? בימים אלה עדיין מתמודדים בפיליפינים עם נזקי הטייפון הייאן אשר מחק עיר שלמה עם רוחות במהירות 300 קמ"ש והביא למותם של אלפי אנשים.

 ילדינו ישלמו על המחדל 
התחושה היא שישראל איננה חלק מן המשחק. קיווינו בסתר ליבנו שמן הצרה הזו נצליח לחמוק. יש לנו אוסף צרות משלנו. אנחנו מוכנים לוותר על שינוי האקלים לטובת אוסטרליה ושבדיה. ואכן ויתרנו, הנושא לא קיים בישראל. אך מסתבר שגם לישראל יש אקלים, למרות שאנחנו לא רוצים בו.

המשרד להגנת הסביבה פרסם דו"ח המתאר את ההשלכות של שינויי האקלים על ישראל ובו נכתב: "לשינויי האקלים שהם חלק מן המציאות העכשווית, יהיו השפעות ניכרות, צפויה פגיעה משמעותית ברווחת האדם ובמערכות הטבעיות, פגיעה בתשתיות בעקבות אירועי מזג אוויר קיצוניים – שיטפונות, הצפות, סערות".  האקלים שונה, זה כבר לא סוד. השאלה שצריכה להישאל היום היא איך קורה שמדינה שלמה לא מודעת ולא נערכת לאקלים החדש?

הילדים שלנו ישלמו על המחדל. אנחנו משאירים עולם עם מזג אוויר שבו איש לא באמת מעוניין לצאת מן הבית. אך לפני כן נשלם אנחנו, דרך מיסים. ב-2006 פרסם הכלכלן סר ניקולס שטרן דו"ח מקיף עבור ממשלת בריטניה, בו נכתב כי יש להשקיע 1% מן התמ"ג העולמי על מנת להקטין את ההשפעות של שינוי האקלים. לעומת זאת, חוסר הצלחה בהתמודדות עם שינויי האקלים יעלה לאנושות עד כ-20% מהתמ"ג העולמי.

השנה, באופן אירוני, הקפיאה הממשלה את התוכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי החממה שבה תוכנן להשקיע 2.2 מיליארד שקלים. ב-2009 הקימה הממשלה את "מרכז הידע לשינויי אקלים". הידע נאסף, אך עדיין לא נעשה בו שימוש.

שלג בירושלים. צילם: דני דיאמנט

ראש העיר ירושלים, ניר ברקת, השווה את הסופה האחרונה להוריקן סנדי. להזכירכם, כאשר מושל ניו-יורק, אנדרו קואומו, דיבר על הוריקן סנדי, הוא אמר כי "כל מי שאומר שאין שינוי דרמטי בתבניות מזג האוויר פשוט מכחיש את המציאות".

אולי הגיע הזמן שגם אנחנו נפסיק להתכחש למציאות. אנחנו יודעים מה צריך לעשות, יש לנו אקלים שכיף לחיות בו, ויש לנו עדיין זמן.

וועידת האקלים בוורשה מסתיימת באכזבה

אי שם בין שבת לראשון, הרבה מעבר לדד ליין הרשמי (שנקבע ליום שישי בשעה 6), התפזרו אחרוני הנציגים של המשלחות ואיצטדיון הכדורגל הלאומי בוורשה שאיכלס בשבועיים האחרונים את האוכלוסיה המעונבת ביותר שראה מימיו, התרוקן סופית.

כרגיל בשנים האחרונות, המתח, הויכוחים, הדרמה ואי הודאות נמשכו ממש עד הרגע האחרון, ולכן עדיין לא כל הפרטים ידועים לגבי תוצאות הוועידה. עם זאת, מה שידוע מספק כדי לקבוע: ההסכם אליו הגיעו הוא חלקי ביותר ובקצב הזה המסלול הבינלאומי לא יושיע אותנו משינויי אקלים בלתי הפיכים. ואם היינו פיזית באולם הדיונים, גם אנחנו היינו עוזבים בכעס ותסכול יחד עם מאות נציגי הארגונים האזרחיים בשבוע שעבר.

 

נציגי הארגונים האזרחיים יוצאים מהוועידה באופן מאורגן בסוף השבוע שעבר. צילום adoptanegotior

עם מה יצאנו?

האם ניתן לצפות למשהו אופטימי מוועידה שמארחיה יוזמים במקביל וועידת "פחם ואקלים"?  בתום מספר ימים שבמהלכם נראה היה שהוועידה יורדת מהפסים לחלוטין, התוצאות עדיין מאכזבות. היום ברור לגמרי מה עומד על הכף. ברור שאין זמן יותר לדיבורי סרק. ברור שצריך לפעול באופן נחרץ ומהיר, לא עוד חמש שנים, לא מחר –אלא אתמול. על רקע הדחיפות והאיום האמיתיים, המעט שהושג ממש מתסכל ומרגיז.

"אנשים לפני פחם" מתוך המחאה מחוץ לוועידת האקלים. צילום: adoptanegotiator

 אנחנו מתנחמים בעובדה שמרבית הפעילות החשובה שמתקיימת להפחתת גזי חממה, התייעלות ומעבר לאנרגיה מקיימת – אינה באה לידי ביטוי במוכנות של מדינות להתחייב לתהליך הבינלאומי. מאות ערים נוקטות פעולה יום יום. ברמה מקומית ואזורית נעשים צעדים בשטח, מבלי לחכות להסכם בינלאומי, פשוט מתוך ההבנה שזו האופציה היחידה האפשרית לעתיד מקיים. בזירה הבינלאומית, לעומת זאת, מופעלים לחצים אדירים של בעלי הון שמשתקים את הממשלות ומונעים התקדמות ממשית.

 אז עם מה, בכל זאת, יצאנו מימי הדיונים בוורשה?

א. לגבי הפחתת גזי חממה

1. בשורה טובה אם כי לא מספיק משמחת היא, שהדד ליין של מעבר להסכם גולבלי מחייב בשנת 2015 עומד בעינו, למרות ניסיונות שונים לדחות ולשנות את ההחלטה הזו. למדינות השונות יש עד הרבע הראשון של 2015 לגבש יעדים ברורים של הפחתת גזי חממה, כולל תוכניות פעולה איך להשיג יעדים אלו.
2. חלק מהותי בהסכם שאמור להיחתם הוא, מעבר ממצב שבו יש אבחנה בין מדינות מתפתחות (שאינן מחויבות להפחית גזי חממה אלא רק להצהיר על מאמצים) ומדינות מפותחות (המחויבות, לכאורה, להפחית גזי חממה ולדווח על כך באופן מסודר) – למצב בו כל המדינות שוות בפני ההסכם, ומחויבות  לעשות מאמצים להפחתת גזי חממה. קבוצת G77 וסין – קבוצה המשתפת פעולה כקואליציה במו,מ וצוברת כח בשנים האחרונות, הצליחה להתעקש כי המדינות המתפתחות לא יצהירו על התחייבויות, אלא על תרומתן למאמץ – נוסח פחות מחייב.
3. לא נקבע, למרבה הצער, מה צריך להיות היעד המשותף (כמה גזי חממה חייבים להפחית באופן גלובלי על מנת למנוע התחממות עולמית מעל רף שתי מעלות צלסיוס בממוצע), עד מתי הוא צריך להיות מושג, ואיך בדיוק הוא יתחלק בין המדינות השונות (נושא שצפוי להיות טעון ביותר).
4. למרות כוונה "לחייב מדינות לנקוט צעדים שאפתניים" לפני כניסה לתוקף של ההסכם החדש (שיחתם אמנם, אולי, ב2015, אך ייכנס לתוקף ב-2020)  – עקב התנגדות של מדינות רבות נמנעה החלטה כזו, והנוסח הסופי שנחתם נוקט לשון רכה ביותר (מעודד מדינות לצעדים שאפתניים…).

 

מחאה בתוך הוועידה על התחמקות המדינות העשירות מנושא המימון המובטח. צילום: adoptanegotiator

נושאים נוספים:

5. מימון: המדינות המפותחות התחייבו כבר לפני שלוש שנים, בוועידת האקלים בקנקון (COP16) על הקמת "קרן אקלים ירוקה" שתסייע למדינות מתפתחות להטמעת אמצעי התייעלות, העברת ידע והפחתת גזי חממה. מדינות מפותחות ובראשן ארה"ב התחייבו לגייס לא פחות ממאה מיליארד דולר מידי שנה עד 2020 לפעילות הקרן.  במהלך הוועידה מחו נציגי מדינות מתפתחות וארגונים אזרחיים על "העלמות" הנושא, ולא נראה שההסכם בסוף הוועידה הצליח לענות על השאלות הבוערות: איך יגוייס הכסף? כיצד, מתי ולמי יחולק?
6. כפי שדיווחנו, נושא שעמד במרכז הסערה בוועידה היה דרישה של מדינות מתפתחות יחד עם סין להקים מנגנון שידון בנפרד ב"אובדן ונזק" – כשלמעשה מדובר בתביעת פיצויים מהמדינות המפותחות, על אסונות טבע הפוגעים במדינות העניות. חרף התנגדות עזה, המדינות המתפתחות השיגו הישג כשהוחלט שהוא יכלל בהסכם המתגבש, אך לא במנותק מנושא ההיערכות לשינויי אקלים ("אדפטציה").
7. התקדמות בפעילות דווקא הושגה במסלול הדיונים אודות אדפטציה – היערכות לשינויי האקלים. מנגנון לתמיכה בפרויקטים של בניית חוסן והיערכות החל לפעול בביצוע של הבנק העולמי, ובמהלך הוועידה דווח אודות הכספים שהועברו והפרויקטים המתוכננים. בנושא של ייעור (REDD+) גם חלה התקדמות בנושא מימון משותף למאמצי הגנה על יערות קיימים מפני כריתה.

דרישה לשוויון בין דורי. שבעת הדורות הבאים יסבלו ממעשינו.
צילום: adoptanegotiator

מבזקופ2: האם וועידת האקלים יוצאת משליטה?

מחר אמורה להינעל וועידת האקלים בוורשה. לפי מצב ההתקדמות בדיונים, נראה שגם הפעם, בדומה לשנים הקודמות, יחרגו הדיונים מהדד-ליין הרשמי, ויימשכו לתוך סוף השבוע במאמץ לצאת "עם משהו" ולא לסגת בכשלון צורב. בינתיים, נראה שהוועידה יוצאת משליטה…

ממשלת יפן הודיעה שהיא למעשה מוותרת על כל מאמצי הפחתת גזי החממה שלה; ראש ממשלת פולין פיטר את השר להגנת הסביבה ששימש כנשיא הוועידה ללא התרעה מוקדמת (אם כי הודיע שהוא ימשיך לנהל את ענייני אמנת האקלים מטעם פולין) ; תעשיית הפחם גנבה את הפוקוס התקשורתי בוועידה רשמית אלטרנטיבית מול הוועידה ואם כל זה לא מספיק, נציגים של לא פחות מ- 132 מדינות עזבו אתמול בהפגנתיות את הדיוניםלאחר שגוש המדינות האמידות, ביניהן ארה"ב, האיחוד האירופאי ואוסטרליה, סירבו לדון בנושא פיצויים כספיים למדיניות מתפתחות שנפגעו ממשבר האקלים לפני שנת 2015.

פעילים מביעים את דעתם על התקדמות מסלול השיחות שדן במימון פיננסי. Photo by Adopt a Negotiator / Flickr – Creative Commons (CC BY-ND 2.0)

מאני טיים
ביום שלישי נפתח בוועידה שלב הדרג הגבוה, אליו מגיעים פוליטיקאים ומנהיגים כדי "לחתום את העסק"… העובדה שמדינות רבות בחרו השנה שלא לשלוח מנהיגים בדרג גבוה מראה על החשיבות שהן מייחסות לתהליך, או לתקווה שלהן להצלחתו. חברי "אמץ נציג" (עליהם כתבנו במבזק הקודם) שעוקבים מקרוב אחרי הנושא הביעו תרעומת על דרג המשלחת שהגיע לשיחות מאוסטרליה  ופירסמו כי אוסטרליה שולחת קואלה לוועידת האו"ם..

מאמץ להשאיר את אסון הייאן בפיליפינים במרכז תשומת הלב ולדרבן התקדמות אמיתית בשיחות: הנציג הפיליפיני בוועידה מציג למעלה מ-600 אלף חתימות על עצומה ברשת
צילום AVAAZ

בינתיים נראה שאין תזוזה בנושא החשוב ביותר של הוועידה – ניסיון לגרום למדינות להתחייב להפחית גזי חממה באופן משמעותי, כזה שימנע התחממות עולמית ממוצעת אל למעלה מ-2 מעלות צלסיוס נוספות. המשמעויות, כפי שכבר מתחילים לראות בסופות הענק המתגברות, הן קשות ביותר.

ומי תוקע את העסק? מקובל מאוד להאשים את הודו וסין, מעצמות בצמיחה מהירה שמתבצרות בעמדתן ולא מוכנות לעשות כל צעד לפני תזוזה מצד המדינות המפותחות. במידה רבה, זה נכון גם לועידה זו. עם זאת, הן התחילו לעשות מהלכים עצמאיים להפחתת פליטות מבית, ודווקא מדינות אחרות כמו אוסטרליה, קנדה, יפן  ופולין עצמה עושות כעת ככל יכולתן למנוע התקדמות משמעותית בשיחות כדי להבטיח את האינטרסים שלהן בהמשך הסחר בדלקים פוסיליים מזהמים.

מקור: 350.org

ברקע נעשים מאמצים של ארגוני החברה האזרחית להשאיר את אסון היאן בפיליפינים במרכז תשומת הלב הציבורית והתקשורתית ולעודד התקדמות משמעותית בשיחות. עצומה של הארגון אוואז עברה 700,000 חתימות קוראת לנציגים הנמצאים בוורשה לפעול ללא דחיה כדי למנוע הישנות של אסון כמו הייאן. אירועי זכרון ומחאה לצד מאמצי איסוף סיוע מתרחשים באופן תדיר ברחבי העולם ומול הוועידה בפולין.

עד כאן הפעם… המשיכו לעקוב לעדכונים נוספים.

מבזקופ: מה קורה בוועידת האקלים בוורשה?

שינוי המערכת – לא שינוי אקלים. צעדות מחאה במהלך הסופ"ש בוורשה. מתוך 350.org

המחצית הראשונה של וועידת האקלים של האו"ם בוורשה, פולין, כבר מאחורינו. כל מי שעוקב אחר הוועידות הללו (היו כבר 19 במספר) יודע ששום דבר למעשה לא סופי עד השעות האחרונות של הוועידה, והיום – חמישה ימים לפני סופה – מוקדם מידי לחזות את תוצאותיה. ובכל זאת, אנחנו מביאים מבזק מהמתרחש בוועידה, בדיונים ומאחורי הקלעים.

 שאלת השאלות היא כמובן האם המדינות יסכימו סוף סוף להתחייב להפחית באופן משמעותי את פליטות גזי החממה מתחומן. אנחנו צופים שהתשובה תינתן אם לא בדקה ה-90 אז בזמן הפציעות של הוועידה, אך בינתיים הרוח המנשבת ממסדרונות הוועידה העגולים (מי מכנס וועידת או"ם באיצטדיון כדורגל?) אינה אופטימית. נציג אחת המשלחות התבטא כי "לאחר חמישה ימי דיונים הצלחנו להבין את מבנה האצטדיון ולהפסיק ללכת בו לאיבוד. עכשיו כדאי שנפסיק ללכת במעגלים בדיונים עצמם".

דיון סוער על "אובדן ונזק"
בשנים האחרונות נראה שהמאמץ למנוע את משבר האקלים על ידי חתירה להפחתת גזי חממה רבה ככל הניתן מפנה את מקומו (לצערנו) למאמצי אדפטציה – כלומר, השלמה עם הרעיון שאת המשבר לא ניתן למנוע לחלוטין אלא לצמצם בלבד, ולכן יש השקעה בהתאמה לתנאים החדשים שנוצרים והתמודדות עם שינויי האקלים בפועל. וועידות דוחא (שנה שעברה) וורשה מסמנות את השלב הבא: "אובדן ונזק". בסוף וועידת דוחא השיגו המדינות המתפתחות נצחון משמעותי, כאשר הוסכם לראשונה כי מדינות מתפתחות שיספגו את מירב הנזק כתוצאה ממשבר האקלים – למרות מאמצי היערכות והתמודדות – יקבלו סיוע ופיצויים כספיים מהמדינות המפותחות. המדינות המתפתחות דוחפות לכינון מנגנון עצמאי, חדש, שיבנה מגוון אפשרויות סיוע כלכלי כולל שמיטת חובות, התערבות מהירה וסיוע מסוגים שונים לאחר אסונות טבע.
בכך יש ניסיון להתמודד עם אי הצדק האקלימי ההיסטורי, שהרי המדינות שאחראיות למירב גזי החממה ולחילול המשבר עקב פיתוח מואץ ורמת חיים גבוהה תסבולנה פחות מהמדינות העניות שלא נהנו מפירות הפיתוח ותרמו פחות ליצירת המשבר.

הוועידה נפתחה בקריאה נרגשת של נציג הפיליפינים, שקרא להתנהלות הנוכחית "טירוף" ואיים לפתוח בשביתת רעב אלמלא תהיה כוונה רצינית לפעולה מצד המדינות. על רקע המחזות הקשים בפיליפינים בשל טייפון הייאן נושא הפיצוי והנזק נמצא במרכז השיח בוועידה. קבוצת G77 – קבוצת משא ומתן חזקה הכוללת את נציגיהן של 77 מדינות מתפתחות, בעיקר מאפריקה, דרום אמריקה ומדינות האיים שאליהן הצטרפה סין – דוחפת את היוזמה למנגנון פיצוי אבדן ונזק באופן אינטנסיבי.

נציג הפיליפינים בוועידת האקלים. מתוך 350.org

נייר מקדים לוועידה שדלף לרשת מראה כי ארצות הברית מתנגדת לרעיון פיצוי המדינות הנפגעות על אבדן ונזק, ומנסה לדחוף את האחריות למימון על המגזר הפרטי. סביר שמדינות מפותחות רבות אחרות יצטרפו לארצות הברית שכן המנגנון המוצע מטיל עליהן עול כלכלי כבד, נוסף על סיוע כלכלי רחב שכבר התחייבו אליו בעבר.

"אנחנו מודעים לדאגות הלגיטימיות של המדינות הפגיעות לשינויי האקלים. אנחנו רוצים להגיב עליהן בדרך שלא תטיל עול כבד על מנגנון אמנת האקלים של האו"ם ותקשה עליה להתמקד בעיקר – המאמצים להפחתת פליטות ולהיערכות לשינויי האקלים (מיטיגציה ואדפטציה)…" נאמר במסמך. "..ככל שמדינות יתמקדו יותר בנושאי פיצוי ואחריות, הן יבינו שזו לא דרך פרודוקטיבית לקידום הסכם האקלים".

החברה האזרחית

סיפרנו כבר שפולין, התלויה בתעשיית הפחם ל-80% מייצור החשמל שלה, נתנה מקום רשמי במהלך הוועידה לאירוע שקיבל את הכותרת הבעייתית "הועידה הבינ"ל לאקלים ופחם", ובכך עוררה את זעמם של פעילי אקלים. מהלך זה עירער את הלגיטימציה של פולין כמדינה המארחת ומנחה את הדיונים והוסיף טון אירוני למרבית הכתבות אודות הוועידה. פעילים סביבתיים "התלבשו" על אירוע זה ומוחים במגוון פעילויות כדי להזכיר לעולם שאין דבר כזה "פחם נקי" ואין אפשרות להמשיך להישען על אנרגיה פוסילית מזהמת ובו זמנית למנוע משבר אקלים שיפגע במאות מליונים.
זאת ועוד, בסוף השבוע צעדו אלפים ברחובות ורשה בדרישה להגיע להסכם מחייב ושאפתני בסבב הדיונים הנוכחי.

מחאת גרינפיס על דריסת הרגל של תעשיית הפחם בוועידה. מתוך: adoptanegotiator.org

אמץ לך נציג
נציגי ארגונים אזרחיים, זכויות אדם, סביבה, זכויות נשים ועמים ילידים נוכחים כל העת בוועידה, בתוכה ובאירועים שסביבה, ומדווחים מנקודת ראותם. פרויקט adopt a   negotiator  הוא פרויקט מעניין במסגרתו אומן צוות של צעירים המתלווים כל אחד אל משלחות הנציגים של מדינתם למעקב צמוד אחר הפעילות. הצוות  חושף פערים בין ההצהרות לדיונים הפנימיים ומדווח מאחורי הקלעים.

עד כאן להפעם – עקבו אחרינו לדיווחים נוספים.

לעמוד הוועידה בפייסבוק לחצו כאן.

וועידת האקלים העולמית נפתחת בפולין

מחר תיפתח בוורשה שבפולין הוועידה ה-19 של אמנת האקלים של האו"ם – COP19.
מזג אוויר נאה של 8 מעלות יקדם את פניהם של משלחות מ-195 מדינות, ואלפי נציגים נוספים של ארגונים אזרחיים, חוקרים, פוליטיקאים ועיתונאים מרחבי העולם. במשך שבועיים ינסו המשלחות לעשות צעד משמעותי נוסף במגוון רחב של נושאים, לקראת הסכם מחייב חדש שאמור להיחתם עד סוף 2015.

המקום המארח ערוך (והפעם: איצטדיון הכדורגל הלאומי של פולין. אולי האווירה הספורטיבית תעשה טוב לדיונים?), המשלחות כבר שם, אלפי טיוטות, תזכורות ומסמכי הכנה נכתבו, ואפילו האקטיביסטים מוכנים עם בובות דובי הקוטב (אנחנו צופים קאמבק גדול לדובים השנה, אחרי שהוועידה הקודמת נערכה במדבר בקטר). אולם בשונה מהשנים הקודמות, יותר מאי פעם ברור מה עומד על הפרק. אחרי שבסוף השבוע סופת הטייפון הייאן – יש אומרים מהגדולות בהיסטוריה – דרסה ערים שלמות בפיליפינים והרגה אלפי אנשים, וחודש אחרי שה–IPCC קבע ששינויי האקלים מתרחשים במהירות והיקף גדולים משצפו, ושהם נגרמים מפעילות אנושית –  ברור שלא מדובר פה על סתם מספרים – אלא על חיי אדם. לראשונה גם קבע דו"ח הערכת המצב רף כמותי של דלקים פוסיליים (פחם, נפט וגז) שאותו אין לעבור אם ברצוננו למנוע משבר אקלים בלתי הפיך.

האצטדיון הלאומי בו ייערכו הדיונים. האם האווירה הספורטיבית תסייע?
מקור: משרד איכות הסביבה הפולני

אז מה צפוי לנו?
 מבחינה פוליטית, המצב לא נראה מזהיר. אמנם לא מעט מדינות מקדמות באופן עצמאי תוכניות אקלים, אבל המהלכים איטיים ולא בהיקף מספק. האיחוד האירופאי, שהיה עד עכשיו הרץ המוביל במחויבות להפחתת גזי חממה נתקל בקשיים עקב המשברים הכלכליים בבית, ויכולתו להמשיך ולהוביל את התהליך נמצאת בסימן שאלה. ואם זה לא מספיק, חילופי שלטון ביפן ואוסטרליה מאיימים על המשך הפעילות של מדינות אלה להפחתת גזי חממה – שנחשבה מתקדמת עד כה.

לוועידה מגיעים גם גופים רבים שפרנסתם תלויה בהמשך שריפת דלקים פוסיליים – כלומר, בהחמרת המצב – ומפעילים לחצים לאורך כל השנה על הממשלות על מנת להימנע מהגבלות על פליטות שיפגעו להם בעסקים. בדרך כלל גופים אלה מורידים פרופיל בזמן הוועידה, אך השנה, בצעד מעורר מחלוקת, קיבלה תעשיית הפחם במה יוצאת דופן מהמדינה המארחת, ותקיים אירוע צד רשמי תוך כדי הוועידה. 80% מייצור החשמל של פולין תלוי בפחם, וממשלת פולין לא עושה סימנים שמצב זה עשוי להשתנות בקרוב. הגישה הזו לא תסייע לעולם בניהול הדיונים המורכבים שצפויים בשבועיים הקרובים.

מתוך corporateeurope.org לוגו הוועידה "מתוקן" – ביקורת על השפעת תעשיית הפחם הפולנית

הזווית הישראלית
למרבה הצער, לאחר שנתיים של פעילות חיובית בכיוון הפחתת גזי חממה, בחרה ממשלת ישראל לבלום הכל ודווקא לקחת צעד אחורה. התכנית הלאומית להפחתת גזי חממה הוקפאה בהחלטת ממשלה בחודש ספטמבר (משיקולים תקציביים), למרות התנגדות משרדי ממשלה וגופים נוספים ועל אף שבשנתיים הראשונות ליישומה (מתוך עשר מתוכננות) כבר הראתה תועלות כלכליות, חברתיות וסביבתיות.
המשלחת הישראלית הרשמית שתייצג את ישראל בוועידה היא אחת הקטנות אי פעם, ומורכבת מקומץ נציגים נחושים של המשרד להגנת הסביבה. הסיבה היא כמובן תקציבית, אך גם משקפת את המקום הנמוך בסדר העדיפויות שמייחסת הממשלה לנושא האקלים.

ממשלת ישראל בחרה לטמון את ראשה בחול בשעה שמדינות העולם מאמצות צעדים משמעותיים להפחתת גזי חממה, והאו"ם מקדם הסכם הפחתת פליטות שיחייב את כל מדינות העולם באופן זהה, כולל ישראל.

ההסכם המתהווה אמור לבטל את ההפרדה הקיימת היום בין מדינות מפותחות למתפתחות, שפוטרת את האחרונות (ביניהן, את ישראל) מהתחייבות רשמית להפחתת גזי חממה. וכך, ב-2015 יש סיכוי סביר שנמצא את עצמנו מחויבים להפחתות שיהיו קשות שבעתיים. התעלמות מהנושא היום לא תפטור את הממשלה מהצורך להתמודד עם לחצי הקהילה הבינלאומית ועם שינויי האקלים הצפויים באזורנו – אלא רק תחריף את קשיי ההתמודדות ותגדיל את עלותם בבוא היום.

עקבו אחרינו לדיווחים נוספים מהוועידה, מאחורי הקלעים ומהתקשורת העולמית.

"COP19 הוא הזדמנות לגבש את ההתמודדות עם שינויי האקלים, ולהראות יוזמות רבות להפחתת גזי חממה כמו גם להתמודדות עם השפעות שינויי האקלים שכבר מיושמות ברחבי העולם. עלינו להרחיב ולהגביר את הפעילות ולהתכונן על ידי כך להסכם עולמי חדש שיאפשר עתיד בטוח יותר"
כריסטיאנה פיגוורז, מזכ"ל אמנת האקלים של האו"ם.

קישורים שימושיים:
שידור חי מהמליאה ומהדיונים
טוויטרים מומלצים: UN_ClimateTalks, @CFigueres, @ClimateCorridor@

 

נגמרו סימני השאלה – AR5 IPCC

ביום שישי, ה-27 בספטמבר, פורסם דו"ח הערכת המצב החמישי של הפאנל הבין ממשלתי לשינויי האקלים. בקול הברור ביותר שהקהילה המדעית תוכל להשמיע מתבררת התמונה המדאיגה. ומה לגבי השמועות וה"הדלפות" שפורסמו בשבועות האחרונים? פשוט מאוד: יש גורמים חזקים שעלולים להיפגע מהאמת. והם מ-פ-ח-ד-י-ם

ביום שישי האחרון פורסם ה- Assessment Report החמישי (ובקיצור AR5) של ה-IPCC. מדובר באחד האירועים המדעיים החשובים והמתוקשרים ביותר בעולם, שכן לדו"ח הייחודי, תוצר עבודה מפרכת של למעלה מ-800 מדענים מכל רחבי העולם, יש השלכות משמעותיות על מדיניות הממשלות – לא רק בקבלת ההחלטות בועידת האקלים העולמית שתתקיים בעוד כחודשיים, אלא גם בהתנהלות לגבי השקעות כספיות, פיתוח מקורות אנרגיה, הערכות סיכונים ועוד ועוד.

קדמו לפרסום הדו"ח מספר "הדלפות" ו"הדלפות לכאורה" מתוך הדו"ח, שביקשו בעיקר לעורר ספקות, להפריח שמועות ועל ידי כך לערער את אמינותו של הפאנל הבין ממשלתי ואת מסקנות הדו"ח.  לאחר עיון בתמצית הדו"ח החמישי, כמו גם בתגובות מקצועיות אליו מרחבי העולם, ניתן לקבוע בשקט שההדלפות האלה הן סערות בכוס תה, שמטרתן היתה להסיט את הדיון מהעיקר.

הדו"ח המדובר הוא לא פחות מהמסמך המדעי המקיף, המבוסס, והמדויק ביותר שפורסם אי פעם בנושא האקלים. אז למה לבזבז את הזמן בשיחות סרק על שמועות? בואו נתרכז בדבר האמיתי.

השורות התחתונות: אין פה כל הפתעה. מי שעוקב  אחר הדיווחים המדעיים לא יופתע מהדו"ח החמישי הקובע בקול צלול וברור – אולי באופן הברור ביותר שהקהילה המדעית יכולה להשמיע –  שינויי האקלים מתרחשים. הם מתרחשים כאן ועכשיו, והם נגרמים בעיקר בגלל פליטות גזי חממה שמקורן אנושי. נדרשות הפחתות מהירות וגדולות בפליטות גזי חממה, אבל זה לא יספיק – נדרשת גם הערכות כוללת ומסיבית לשינויים חריפים בשגרת החיים כפי שהכרנו אותה בעשרות ומאות השנים האחרונות.

לראשונה, ה- IPCC קובע רמה (מספר מדויק) של פליטות גזי חממה נוספות, אותו אסור לעבור אם רוצים למנוע התחממות הרסנית: עצירת ההתחממות הגלובלית על תוספת של עד שתי מעלות צלזיוס נוספות בטמפ' הממוצעת השנתית העולמית. החדשות הרעות: למרות שהרף הזה כבר מופיע באמנת האקלים מספר שנים, במגמה הנוכחית שלנו אנו צפויים להתחממות של בין 3-6 מעלות צלזיוס נוספות בממוצע השנתי העולמי (כלומר- מקומות מסוימים יתחממו הרבה יותר). החדשות הטובות: על פי הדו"ח, עמידה ביעד הזה, גם אם היא קשה ביותר, עדיין אפשרית.

המשמעות במספרים: נותר לנו לפלוט לאטמוספירה עד טריליון טון (אלף ג'יגה-טון) גזי חממה. מתוך הכמות הזו, חצי מהכמות כבר שוחררה לאטמוספירה. כלומר: חצי טרליון טון פחמן דו חמצני – זה מה שנותר (הרבה פחות מהפוטנציאל שקיים בעתודות הנפט והפחם הקיימות).
על פי הערכת הפאנל – רף זה, בקצב הנוכחי, יחצה עד שנת 2040.

 "התחממות מערכת האקלים הינה חסרת תקדים, ומאז שנות 1950, רבים מהשינויים הנצפים הינם חסרי תקדים לאורך עשרות עד אלפי שנים. האטמוספירה והאוקיינוסים התחממו, כמויות השלג והקרח הצטמצמו, מפלס מי הים עלה, וריכוז גזי החממה באטמוספירה עלה..  כל אחד משלושת העשורים האחרונים היה חם יותר –מבחינת טמפ' יבשתית- מכל העשורים הקודמים החל משנת 1850. בחצי הכדור הצפוני, התקופה שבין 1983-2012היתה ככל הנראה 30 השנה החמות ביותר ב-1400 השנים האחרונות" (IPCC, סיכום למקבלי החלטות, עמוד 2).

הדו"ח קובע (ממצאים חלקיים):

• ריכוז  גזי החממה באטמוסיפרה הולך ועולה, ונמצא כיום ברמה שלא הגענו אליה ב-800 אלף השנים האחרונות. מאז המהפכה התעשייתית חלה עליה של כ-40% בריכוז הפחמן הדו חמצני באטמוספירה – בראש ובראשונה משריפת דלקים פוסיליים, ולאחר מכן עקב שינויים בשימוש קרקע – כריתת יערות. האוקיינוסים סופגים כ-30% מהפחמן הדו חמצני שנפלט לאוויר, וממתנים (בינתיים) את אפקט ההתחממות.
• קיים קשר ברור בין ריכוז גזי החממה ועליית הטמפ' העולמית הממוצעת, ונראה גם קשר ביניהם למחזורי שינוי בכיפות הקרח בקטבים וגודל הקרחונים.
• גזי החממה, שמקורם בפעילות אנושית, הם הגורם המוביל את שינויי האקלים העולמיים.
• ניכרת התחממות בטמפ' האוקיינוסים, וצמצום משמעותי בכיסוי הקרח בקטבים ובגרינלנד.
•  ניכרים שינויים במשקעים העולמיים. הצפי הוא שעונות המונסונים יתארכו, ושהפער בין העונות היבשות לרטובות יגדל, כמו גם הפער בין אזורים הסובלים כבר עכשיו ממחסור במשקעים לכאלה שסובלים מעודפים.
• אדמת הפרמפרוסט מתחממת מאז תחילת שנות 1980. ההתחממות הברורה ביותר נרשמה באלסקה, ב-3 מעלות צלסיוס.

מהמדע למדיניות
תזמון פרסום הדו"ח מן הסתם לא היה מקרי: בעולם מקווים כי פרסום הדו"ח ובו האמירה הברורה מאי פעם יזיז את מקבלי ההחלטות ויפעל לטובת קבלת הסכם עולמי חדש ושאפתני יותר בוועידת האקלים שתתקיים בנובמבר בפולין.

אצלנו, כזכור, לפני כחודש החליטה הממשלה להקפיא את התוכנית הלאומית להפחתת גזי חממה, בניגוד להגיון הכלכלי, סביבתי וחברתי של התכנית ולתועלות המוכחות שלה לאחר שנתיים ראשונות של יישום. אמנם חלקנו בתרומה העולמית לפליטות גזי החממה נמוך (פחות מחצי אחוז), אבל אנחנו נסבול לא פחות מכולם מהתוצאות (ואולי יותר מרבים אחרים, בשל מיקומנו המיוחד). האם הממשלה תוציא את הראש מהחול ותבחר להיות חלק מהפתרון – ולא חלק מהבעיה?

קישורים לקריאה נוספת:

IPCC-הערכת מצב חמישית – תקציר מנהלים
מהו ה-IPCC?
דיווח צפריר רינת בהארץ
YNET על פרסום הדו"ח 
סתמו את הפה לשוללי התחממות כדור הארץ – אופיר פינס 

 

אמא אדמה לא קוסמת / יובל ארבל, FOEME מזה"ת

מקור:WWF

ב-20 באוגוסט צוין השנה "יום הגירעון" –
Earth Overshoot Day – יום שבו על פי החישובים, סך הצריכה האנושית עברה את הכמות הטבעית של המשאבים על פני כדור הארץ לשנה זו, ומעתה אנחנו למעשה הולכים ומגדילים את החוב שאותו נשאיר לדורות הבאים. מידי שנה מגיע יום זה מוקדם יותר בשנה והחוב הולך ומתעצם.

לכבוד יום זה, מתארח אצלנו בבלוג ד"ר יובל ארבל, סמנכ"ל ידידי כדור הארץ-המזרח התיכון.

לקריאה נוספת על יום הגרעון.

אמא אדמה לא קוסמת

 

גם השנה חצינו את יום הסף של כושר הנשיאה השנתי של כדוה"א (Over-Shoot-Day) , מוקדם יותר משנה שעברה – אבל זו לא סיבה למסיבה. קצב גידול האוברדרפט שלנו גדל, והגירעון שאנו משאירים לדורות הבאים יהיה עוד יותר קשה לסגירה. Over-Shoot-Day בוחן מתי טביעת הרגל האקולוגית של סך הצריכה בעולם משתווה לשטח הדרוש על מנת לייצר את חומרי הגלם ולספוג את סך הפליטות מהצריכה הנ"ל. היום יש צורך באחד וחצי כדוה"א על מנת לספק את המין האנושי, ועד אמצע המאה נצטרך שני כדוה"א. וכל זה בכלל בלי לספור כריית משאבים בלתי מתחדשים, או פליטת חומרים שאמא טבע בכלל לא יודעת לפרק, לפחות לא בזמן חיים של אדם.

זו הסיבה להיזכר במשהו שהתחלתי לכתוב לאחר דיון בנושא ההתחממות הגלובלית באיזה מגזין:

מצחיק שאת ה"ירוקים" מאשימים בלהט יתר ב"רוחניות"- הסתמכות על אידיאות ואמונה בערכים מטה-פיזיים של אמא אדמה, במקום להסתמך על מדע, טכנולוגיה וכושר המצאתו הבלתי נלאה של האדם. לעיתים הירוקים אכן לוקחים על עצמם, לדעתי בטעות, את התפקיד ה"רוחני" הזה. אבל בואו נבחן לרגע מי באמת מעמיס על "אמא אדמה" ערך מטפיזי ?

הטענה שלנו, "חסידי הקיימות", היא שדווקא המודרניות, תרבות הצריכה והשיטה הקפיטליסטית מעמיסים על "אמא אדמה" את אידיאל הצמיחה עד מעבר ליכולת הנשיאה שלה – מתוך אמונה לא מבוססת ש"יהיה בסדר" – האדם ימצא או ימציא כבר חלופה או פתרון. מאז המהפכה התעשייתית אנו מתנהלים כאילו עדיין השפעתנו על משאבי הטבע זניחה לחלוטין (למרות שזה כנראה לא היה נכון גם לפני עשרת אלפים שנה), או כזאת שניתנת תמיד לתיקון. אם נגמר משאב אחד או שניים, נמצא לו כבר תחליף; האומנם? אידיאל הצמיחה בשילוב הריבוי הטבעי גורם לאבדן היערות, סחף קרקעות, התייבשות מקווי מים, אבדן מינים, זיהום אוויר, נהרות, אגמים וימים, מחסור ועליית מחירי חומרי הגלם והמזון, התחממות גלובלית וכו' וכו'.

אל מול כל פעמוני האזעקה הללו, אליהם קשובים חסידי "מוגבלות כוחותיה של אמא אדמה", מסבירים לנו חסידי התפיסה של החברה המודרנית / צרכנית / קפיטליסטית – שכושר ההמצאה של האדם יאפשר לנו למצות עוד ועוד טובין מהארץ, והנזק המצטבר לא יפגע בנו. הרי זו טענה מטפיזית לחלוטין. כדוה"א הוא סופי, וכך גם משאביו. גם אם יכולות הטבע להתחדשות מדהימות, הן אינן בלתי נגמרות ולא תמיד ניתן לתקן נזקים בשירותי המערכת האקולוגית, בטח לא בסקאלת הזמן של בני אנוש. בסופו של דבר גם יכולת ההתחדשות וה"ריפוי" של הנזקים נהרסת גם היא (היא מערכת לא מטה-פיזית).

הנה שלוש דוגמאות למוגבלות כושר הנשיאה של "אמא אדמה":

הראשונה היא כמובן פליטת גזי חממה וההתחממות העולמית. מתוך שלל הטענות של מכחישי אפקט החממה, למעט מהן יש בסיס מדעי – האוקיאנוסים היו במשך עשרות שנים "בופר" מדהים לקליטת עודף הפחמן הדו-חמצני שפלט האדם.  זה היה נכון כל עוד היה פחות או יותר שיוון בקצבים:  כשריכוז ה-CO2 עולה באטמוספרה, גדל גם קצב התמוססותו באוקיאנוסים שכושר הספיגה שלהם עצום. אך אפילו היכולת של האוקיינוסים מוגבלת: לאחר מעבר כושר הספיגה שלהם, כמויות הפחמן הדו-חמצני גורמות כעת לעליית החומציות באוקיינוסים, מה שגורם למשל להלבנת (מוות) של שוניות האלמוגים. כאשר החומציות של האוקיינוסים עולה, יכולת הספיגה שלהם קטנה, ופער בין פליטת הפחמן לאטמוספרה לבין ספיגתו הולך וגדל. עד שנעבור את נקודת האל חזור ואז נקבל מקור נוסף, כמעט בלתי נדלה, של פחמן דו חמצני.

דוגמא שנייה היא משק המים שלנו. אנחנו בגרעון שהולך וגדל, המילוי החוזר השנתי לכנרת ומאגרי מי התהום מצטמצם, אך הצריכה שלנו לא! גם אם בשנות בצורת אנחנו מצליחים לצמצם את הכמויות בהן אנחנו משתמשים, מיד אחרי היציאה מהמשבר צריכת המים גדלה. בעשור האחרון בממוצע חלה התייצבות ואולי אפילו ירידה קלה בצריכה הכללית, אך בשל גידול האוכלסיה הצריכה ממשיכה לגדול.

הפתרון הטכנולוגי הגיע בדמות ההתפלה. אין ספק שעל מנת לסגור את הגרעון ולא לגרום לכריית מאגרים וירידת מפלסים שגרמה להתדרדרות באיכות המים בישראל, יש צורך בהתפלה. השאלה היא כמה?  חסידי הגדלת הצריכה וההיצע – יגידו שאין בעיה, ושאנו יכולים לשלם את מחיר ההתפלה. אבל הם לא מחשיבים את עלויות פליטות גזי החממה וזיהום האוויר בשל דרישות האנרגיה של התפלה (פי 3-4 יותר מדרישות אנרגיה בהפקת מים ללא התפלה). כמו כן, עדיין לא ידועות כל ההשפעות על הסביבה הימית, כמו גם השפעת המחסור במינרלים החיוניים לבריאות האדם במים המותפלים, או העלויות החברתיות של הפרטת משק המים.

דוגמא שלישית לקוחה דווקא מפתרון המזוהה עם תפיסת הקיימות, אך גם הוא לא מתחמק ממגבלות כושר הספיגה וריפוי של "אמא אדמה" – טיפול בשפכים והשקיה בקולחין. לכאורה פתרון פלא נהדר: הנה הפכנו את השפכים – שזיהמו את נחלינו וחופינו – למשאב מים (ואפילו דשן) להשקות את שדותינו. שימוש חוזר במים – לאחר ששרתו אותנו בביתנו הם חוזרים להיות משאב בייצור מזון.

אמאדמה. לא קוסמת.
by purplecastillo

רבים אינם יודעים כי הטיפול השניוני המקובל למי שפכים מטפל ברוב העומס האורגני – פוטנציאל הזיהום המיידי – אבל לא סופח את המלחים, המתכות, ההורמונים, התרופות ושאר מיני תרכובות הנמצאות בשפכים שלנו…

אמא אדמה, ה"קרקע החקלאית" המקבלת את הקולחין המטוהרים יודעת לספוח ולעיתים אף לפרק חלק מהתרכובות האלו. אך למרות יכולותיה המדהימות כתווך נקבובי סופח ומפרק, גם לה יש קיבולת מוגבלת. כפי  שמדעני המים ומהנדסי הטיפול בשפכים בשפד"ן כבר יודעים: לאחר עשרות שנים של טיפול בקולחין השניוניים ע"י החדרה בחולות ליד ראשון לציון, גם לנפח העצום של החולות (מאות מיליוני מ"ק של מסננת סופחת), יש גבול. יכולת הספיחה של מתכות מסוימות כבר הגיע לסף הקיבולת, וכפי שמתרחש גם בקבל חשמלי העובר את סף הקיבולת שלו – הוא גם יכול לפרוק….

אז מה אנו מציעים?
קודם כל לנהל צריכה במטרה לצמצמה. רב צריכת הטובין שלנו דורשת למעשה שירות ולא משאב – אפשר תמיד לקבל אותו שירות שאנו מבקשים תוך שימוש בפחות משאבים. זה דורש תכנון מוקדם, ולחשוב מחוץ לקופסא: כפי שבערים חכמות כמות הנסועה יכולה לפחות בעשרות אחוזים בזכות עירוב השימושים בעיר. במשק המים, שימוש נוסף במי המקלחת (מים אפורים)  להדחת אסלות, יחסוך לנו מהצורך להתפיל מי שתייה שמבוזבזים על הדחת אסלות או השקיית גינות. בשתי הדוגמאות רמת החיים שלנו לא תיפגע, ואיכות החיים שלנו רק תעלה.

ובסופו של דבר, כן, אין מנוס להגיד את האמת: העולם דורש גם צמצום בקצב הילודה – אבל זה כבר נושא לפוסט אחר לגמרי.

 

הדרך לאקלים שפוי עוברת בבנק

במקום להילחם בדרקון, למה לא פשוט לייבש לו את אספקת החמצן?

350.org

תעשיות הדלקים לייצור אנרגיה (פחם, נפט וגז) הן המקור העיקרי לפליטות גזי החממה שגורמות להתחממות כדור הארץ ושינויי האקלים. מדובר בתאגידי ענק, מהחזקים ביותר הקיימים, שמחזיקים חברות לובי ועו"ד ומושכים בחוטים של ממשלות בכל העולם. התאגידים הללו גם נהנים מסובסידיות שונות כגון הקלות במיסים והטבות פיננסיות עצומות. אחרי שנים של תהליך בינלאומי מדשדש ואוזלת יד גורפת של ממשלות, בכל העולם מתגבשת ההבנה שאם רוצים להמנע ממשבר אקלים קטסטרופלי, צריך להתחיל לנבוח על העץ הנכון: ישירות על תעשיות הדלקים הפוסיליים. ולמה לנבוח, אם אפשר לייבש לו את אספקת המים?

מגמה חדשה ומסקרנת מתהווה בחודשים האחרונים. ארגונים כמו 350 הכריזו מלחמה על תעשיות הנפט דרך קמפיין ממוקד שקורא למוסדות להסיט את ההשקעות שלהם מתעשיות הפחם והנפט המזהמות, ולאחרונה מצטברים סימנים שהאסטרטגיה הזו יכולה להוביל לתוצאות.

 בארצות הברית, 15 רשויות מקומיות קיבלו החלטה רשמית להסיט השקעות באנרגיות מזהמות. למשל -הרשות של פרובידנס, רוד איילנד, קיבלה החלטה ביוני האחרון על הסטת השקעות; ראש עיריית סיאטל מדבר בעד הסטת השקעות למען הדורות הבאים. בסן פרנסיסקו, מועצת הפיקח של הרשות קיבלה החלטה באפריל האחרון, להסיט השקעת פנסיה של ועדת הפרישה בסך 583 מליון דולר מתעשיות נפט.

עוד בארה"ב, בלמעלה מ-300 קמפוסים בארה"ב  מתנהל קמפיין של הסטודנטים מול הנהלת האוניברסיטאות להפסיק התקשרויות כלכליות עם חברות נפט ופחם. בינתיים, שש אוניברסיטאות ומכללות החליטו לעשות את הצעד, ביניהן אוניברסיטת סן פרנסיסקו, קולג' בניו-יורק חוגג שנה להסטת ההשקעות

גם לקהילות ומוסדות דת יש כח כלכלי משמעותי. כנסיית פיטספילד בארצות הברית הודיעה כי בחמש השנים הבאות תשנה את כל אפיקי ההשקעה שלה ותמנע מכל תמיכה באנרגיה מזהמת. קהילות דתיות נוספות מנסות ללכת בדרכה

source: 350.org

באנגליה, ארגון "פיפל אנד פלאנט" מעודד סטודנטים לחקור את הקשרים בין תעשיות הנפט והפחם למחקרים, תרומות והשקעות בתחוך האוניברסיטה שלהם.

אבל השינויים המהותיים ביותר מתרחשים במוסדות הפיננסים הגדולים. הבנק העולמי הודיע החודש שימנע מהשקעות בהקמת תחנות כח פחמיות "למעט בתנאים יוצאי דופן". השבוע, גוף ההשקעות הגדול בעולם, בנק ההשקעות האירופי (EIB) הודיע כי הוא מאמץ את מדיניות האנרגיה של האיחוד האירופאי, ויגביר בהתאם השקעות באנרגיה מתחדשת, התייעלות אנרגטית ורשתות חכמות.  במקביל, הבנק יאמץ מפתח פליטות פחמן (Emissions Performance Standard) שישמש כקריטריון בוחן להשקעה באנרגיות פוסיליות – הרף שנקבע הוא פליטות של עד 500 גרם פחמן דו חמצני לקוט"ש – פרויקטים שיגרמו לפליטות גזי חממה מעל לרף זה, לא ימומנו. לידיעה ליחצו כאן. 

350.org

לעומתם, בנק השיקום והפיתוח האירופאי (EBRD) השקיע 48 אחוזים מהונו (העומד על 6.7 מליארד יורו) בדלקים פוסיליים במהלך השנים 2006-2011. הבנק פירסם אף הוא מדיניות עדכנית להשקעות בתחום האנרגיה, אומר הרבה מילים יפות על אתגר האקלים ואמנם הכניס דרישות מחמירות יותר לביצוע פרויקטים בתחום תעשיות הדלקים הפוסיליים, אך בפועל ימשיך לתמוך בפרויקטים מזהמים של תעשיות פוסיליות. לידיעה לחצו כאן.  

הכסף מסובב את העולם? אין ספק שהדרך עוד ארוכה אך אנו מקווים שאנחנו בתחילתו של גל שילך ויתגבר. כשיותר ויותר מוסדות פיננסיים, מוסדות חינוף, השכלה ומחקר, קרנות פנסיה, בעלי הון ומשקיעים פרטיים יתחילו לשאול שאלות, לחבר בין הנקודות של השלכות משבר האקלים לתעשיות בהן מושקע כספם – ולבסוף גם להשקיע את כספם באופן מודע ואחראי, השינוי יכול להיות דרמטי ומהיר.

טעות יקרה שעוד אפשר למנוע

אפילו בארצות הברית אובאמה מדבר על שינויי אקלים ועל מאמץ להפחתת פליטות פחמן, בעוד שבישראל צועדים בנחישות לאחור.

בחודשיים האחרונים נאבקים ארגוני הסביבה, לצד מרכז השלטון המקומי, התאחדות התעשיינים, איגוד החברות לאנרגיה מתחדשת וגופים נוספים – נגד כוונת הממשלה להקפיא את התוכנית הלאומית להפחתת גזי חממה. התכנית שנמצאת בשנת היישום השניה מתוך 10 מתוכננות, כבר התחילה להראות תועלות כספיות, חברתיות, בריאותיות וסביבתיות שעולות על מטרתה המקורית – הפחתת גזי חממה.

כל צעדי התוכנית נבחרו על ידי האוצר לפי הכדאיות הכלכלית שלהם (צעדים חשובים רבים נדחו מכיוון שלא הבטיחו החזר השקעה מהיר). כעת האוצר שוב עושה פניית פרסה ובולם מדיניות ממשלתית חשובה, אחת מהחיוביות שהובילה הממשלה בשנים האחרונות.

מה תרמו השנתיים הראשונות של יישום התוכנית?

• מסלול המענקים של המשרד להגנת הסביבה ומשרד הכלכלה בלבד, הביא לפרויקטים שיפחיתו כ-442 אלף טון גזי חממה מידי שנה.
  אותו מסלול מינף השקעות של קרוב ל-470 מליון שקלים מהמגזר העסקי בפרויקטים של התייעלות וחדשנות, מתוך השקעה של 106 מליון שקלים בלבד. ללא המשך התמיכה, המנוף הזה יעצר.
• מרבית הפרויקטים נפתחו ברשויות מקומיות ובתעשיה בפריפריה – ולא היו יוצאים לפועל לולא התוכנית. יחד איתם מתפתחים גם מקומות עבודה חדשים – ומכאן תרומה חברתית חשובה.
• מסלול גריטת מקררים ומזגנים ישנים של משרד האנרגיה, אמור להוביל לחיסכון של 50 מליון קוט"ש בשנה – כ-700 שקלים הקלה לחשבון החשמל השנתי של משק בית ממוצע.
• כל אלה לא לוקחים בחשבון הפחתה בזיהום האוויר הודות למעבר לדלקים נקיים יותר וחסכון בייצור חשמל, הפחתה בתחלואה וכו'.
• אסור לשכוח כמובן, שהתכנית נועדה להביא אותנו  ליעד שממשלת ישראל התחייבה עליו בפני האו"ם, להפחתת 20% מהגידול הצפוי בגזי החממה עד שנת 2020. עשיה בנושא, גם אם צנועה, מעמידה אותנו בשורה אחת עם המדינות המפותחות והמתקדמות שנאבקות יחד במשבר האקלים.
• 

  אובאמה בנאום האקלים ההיסטורי באונ' ג'ורג'טאון ביוני האחרון. אפילו בארה"ב משנים כיוון. מקור http://www.dw.de

  בהמשך מובא מכתב, אחד מיני רבים, שנשלח על ידי ארגוני הסביבה החברים בקואליציית דרכים לקיימות, בהצטרפות איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל, לחברי הכנסת.  גם ועדת הפנים של הכנסת, משרד הפנים, משרד החוץ, המשרד להגנת הסביבה ונשיא המדינה הצטרפו ופנו בקריאה פומבית למשרד האוצר וראש הממשלה להמשיך את מימון התכנית.

מאוחר יותר, בתוך פחות מיומיים בעזרת קמפיין משותף עם תנועת 350 העולמית, יותר מ-600 אזרחים שלחו מכתבים דומים בלחיצת כפתור אחת לחברי הכנסת. גם אתם יכולים !! לחצו כאן.

המאבק טרם הוכרע ועוד לא נאמרה המילה האחרונה. עיקבו אחרינו בבלוג ובעמוד הקואליציה.

למידע נוסף בקרו בעמוד בקואליציה.

-=-

לכבוד: חבר/ת הכנסת,

הנדון: דחיית יישום התכנית הלאומית להפחתת גזי חממה – החלטה שתעלה לנו ביוקר

ארגוני הסביבה בישראל פונים אליך בעקבות הכוונה במסגרת תקציב המדינה המוצע לדחות את יישום חלקה השני של התכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה לשנים 2016-2023, וכן לאסור כל תקינה חדשה שתאפשר את הטמעת הבנייה הירוקה בישראל.

משמעות צעדים אלה היא בלימת מהלכים חיוניים לחסכון באנרגיה וצמצום פליטות גזי חממה וזיהום אוויר בישראל, וכתוצאה מכך חסימת השקעות משמעותיות לפיתוח חדשנות והתייעלות, פגיעה בהפחתת יוקר המחיה והנצחת התנהלות בזבזנית ובלתי אחראית. יתר על כן, ההחלטה תפגע אנושות ביכולתה של מדינת ישראל לעמוד בהתחייבותה הבינלאומית להפחתת 20 אחוז מהגידול בפליטות גזי החממה מתחומה עד שנת 2020. 

בדיון שהתקיים בשבוע שעבר (4.6) בועדת הפנים והגנת הסביבה בראשות ח"כ מירי רגב, במסגרת יום הסביבה בכנסת, קבעה הועדה פה אחד כי אין להקפיא את יישום התכנית, לאור התועלות הכלכליות, החברתיות והסביבתיות שלה – העולות בהרבה על מטרתה המקורית.

א. המשמעות בהיבט המקומי: אובדן מאות מיליוני שקלים למשק

בעקבות החלטת הממשלה על קביעת יעד לצמצום פליטות גזי החממה, בשנת 2010 הכינה, אימצה ותקצבה הממשלה תכנית לאומית להפחתת פליטות, שהייתה אמורה לאפשר את השגת היעד באופן חלקי בלבד, עד לשנת 2020. צעדי התכנית הלאומית נבחרו לאחר תהליך ממושך וקפדני, מתוך סל רחב של אמצעים אפשריים, בראש ובראשונה על פי כדאיותם הכלכלית – כלומר על פי הבטחת החזר השקעה מהיר למשק, תוך מעבר לשימוש חסכוני במשאבים והפחתה בצריכת החשמל בכל המגזרים.

צעדים ראשונים שננקטו במסגרת התכנית, בראשם חינוך הציבור להתייעלות בצריכת החשמל, זכו עד כה להצלחה גורפת, והביאו לחסכון חשוב בהוצאה של משקי הבית. כך, למשל, המבצע הנוכחי של משרד האנרגיה והמים להחלפת מזגנים ביתיים לבדו אמור להוביל לחסכון של 50 מליון קוט"ש בשנה בצריכת החשמל, שהם הקלה של כ-700 שקלים בחשבון החשמל השנתי של משפחה ממוצעת שהשתתפה במבצע.

בנוסף, תכנית המענקים להפחתת פליטות של המשרד להגנת הסביבה, שנכללה גם היא בתכנית הלאומית להפחתת פליטות , צפויה לחסוך למשק 235 מליון קוט"ש מידי שנה עד 2020, שהם למעלה מ-80 מליון ש"ח מידי שנה על הוצאות החשמל, וזאת כפועל יוצא של יישום שני המקצים הראשונים בלבד! זאת ועוד, עד כה יישום התוכנית מינף השקעות של כ-470 מליון שקלים נוספים מהמגזר הפרטי, לאחר השקעה של כמאה מליון שקלים בלבד של המשרד להגנת הסביבה. מרביתן המוחלט של ההשקעות הופנו לפרויקטים בפריפריה, שלא היו יוצאים לפועל אלמלא יישום התכנית – ומכאן חשיבות נוספת, חברתית ותעסוקתית, להמשך יישום תוכנית זו.

איסור על תקינה חדשה בתחום הבנייה ימנע מאמצי פיתוח חשובים של תחום הבנייה הירוקה בישראל, המהווה מנוע חשוב לצמיחה ירוקה ואחד המכשירים העיקריים להפחתת פליטות גזי חממה בכל העולם, ובנוסף מאפשר התייעלות בצריכת המשאבים והאנרגיה והוזלה בעלויות המחייה לטווח הבינוני והארוך לדיירים.

כלל התועלות שהוזכרו לעיל אינן מביאות בחשבון תועלות נוספות, כגון חסכון באלפי טונות של דלקים מזהמים בפרויקטים להתייעלות במערכות חימום מים במפעלים, עסקים ומוסדות ציבור, וכן תועלות עקיפות של הפחתת זיהום אוויר, הורדת רמת התחלואה ואף יצירת מקומות עבודה חדשים.

 ב. ההיבט הבינלאומי:

משבר האקלים הוא אחד הנושאים המרכזיים על סדר היום העולמי. בועידת האקלים של האו"ם בקופנהגן בדצמבר 2009 התחייבה מדינת ישראל להפחית 20% מהגידול הצפוי בפליטות גזי החממה מתחומה עד לשנת 2020. בעקבות זאת, אישרה הממשלה בחודש נובמבר 2010 תכנית לאומית להפחתת פליטות גזי חממה, ותקציב נלווה, שיאפשר את ביצוע התכנית. התחייבות זו מהווה חלק מבסיס ההבנות שאפשר את הצטרפותה של ישראל למועדון מדינות ה-OECD. הקפאת התכנית הלאומית תביא לכשלון מאמצי הממשלה לעמידה ביעד ותפגע במעמדה הבינלאומי ובאמינותה בזירת ה-OECD.

מדינות מפותחות רבות הציבו יעדי הפחתה גבוהים בהרבה מזה של ישראל, ובלוח זמנים קצר יותר. מדינות אלה מקדישות לנושא זה תקציבים נרחבים לאורך זמן, מתוך הבנה שהמאמץ להפחתת הפליטות מסייע, בראש ובראשונה, למצבן הכלכלי והחברתי, תורם לקידום טכנולוגיה מקומית ולשיפור בבריאות הציבור. בדומה למתרחש במדינות מפותחות אחרות, יש לראות בתכנית הישראלית להפחתת פליטות גזי חממה כמנוף אסטרטגי להתייעלות וחסכון, ומעבר להתנהלות ממשלתית אחראית ונכונה.

 ג. לסיכום:

אנו סבורים כי הקפאת התכנית הלאומית להפחתת גזי חממה היא מהלך חמור שראוי להימנע ממנו. חשוב להבין שההחלטה על דחיית התכנית משמעותה בפועל ביטול התוכנית, כפי שהעריך גם השר להגנת הסביבה, ותביא להפסד משולש למשק: הן כתוצאה מאי-מימוש הפוטנציאל להתייעלות אנרגטית, חסכון במשאבים והפחתת תחלואה; הן מחסימת השקעות בסדר גודל של מאות מליוני שקלים להתייעלות במסגרת השלטון המקומי, התעשייה ומוסדות ציבור; והן מפגיעה במעמדה של ישראל ומחויבותה לתהליך הבינלאומי.

לאור כל האמור לעיל, אנו קוראים לך להצביע נגד הקיצוץ בסעיף זה בתקציב!

מאיסטנבול תצא הבשורה? פוסט בתמונות

גלריה זו מכילה 11 תמונות

תנועת 350 שהתחילה מהסופר והמרצה ביל מקקיבן וכמה מתלמידיו באוניברסיטה בארצות הברית, שמה לה למטרה להאבק בתעשיות הפוסיליות שנועלות את העולם לעתיד קטסטרופלי ובו התחממות בלתי נשלטת ומשבר אקלים עולמי. האמצעים: בניית כח פוליטי חזק, עולמי וחוצה גבולות על ידי חיבור תנועות מקומיות. Global PowerShift – Phase one באיסטנבול היה הכינוס העולמי הראשון של פעילים […]