מבזקופ: מה קורה בוועידת האקלים בוורשה?

שינוי המערכת – לא שינוי אקלים. צעדות מחאה במהלך הסופ"ש בוורשה. מתוך 350.org

המחצית הראשונה של וועידת האקלים של האו"ם בוורשה, פולין, כבר מאחורינו. כל מי שעוקב אחר הוועידות הללו (היו כבר 19 במספר) יודע ששום דבר למעשה לא סופי עד השעות האחרונות של הוועידה, והיום – חמישה ימים לפני סופה – מוקדם מידי לחזות את תוצאותיה. ובכל זאת, אנחנו מביאים מבזק מהמתרחש בוועידה, בדיונים ומאחורי הקלעים.

 שאלת השאלות היא כמובן האם המדינות יסכימו סוף סוף להתחייב להפחית באופן משמעותי את פליטות גזי החממה מתחומן. אנחנו צופים שהתשובה תינתן אם לא בדקה ה-90 אז בזמן הפציעות של הוועידה, אך בינתיים הרוח המנשבת ממסדרונות הוועידה העגולים (מי מכנס וועידת או"ם באיצטדיון כדורגל?) אינה אופטימית. נציג אחת המשלחות התבטא כי "לאחר חמישה ימי דיונים הצלחנו להבין את מבנה האצטדיון ולהפסיק ללכת בו לאיבוד. עכשיו כדאי שנפסיק ללכת במעגלים בדיונים עצמם".

דיון סוער על "אובדן ונזק"
בשנים האחרונות נראה שהמאמץ למנוע את משבר האקלים על ידי חתירה להפחתת גזי חממה רבה ככל הניתן מפנה את מקומו (לצערנו) למאמצי אדפטציה – כלומר, השלמה עם הרעיון שאת המשבר לא ניתן למנוע לחלוטין אלא לצמצם בלבד, ולכן יש השקעה בהתאמה לתנאים החדשים שנוצרים והתמודדות עם שינויי האקלים בפועל. וועידות דוחא (שנה שעברה) וורשה מסמנות את השלב הבא: "אובדן ונזק". בסוף וועידת דוחא השיגו המדינות המתפתחות נצחון משמעותי, כאשר הוסכם לראשונה כי מדינות מתפתחות שיספגו את מירב הנזק כתוצאה ממשבר האקלים – למרות מאמצי היערכות והתמודדות – יקבלו סיוע ופיצויים כספיים מהמדינות המפותחות. המדינות המתפתחות דוחפות לכינון מנגנון עצמאי, חדש, שיבנה מגוון אפשרויות סיוע כלכלי כולל שמיטת חובות, התערבות מהירה וסיוע מסוגים שונים לאחר אסונות טבע.
בכך יש ניסיון להתמודד עם אי הצדק האקלימי ההיסטורי, שהרי המדינות שאחראיות למירב גזי החממה ולחילול המשבר עקב פיתוח מואץ ורמת חיים גבוהה תסבולנה פחות מהמדינות העניות שלא נהנו מפירות הפיתוח ותרמו פחות ליצירת המשבר.

הוועידה נפתחה בקריאה נרגשת של נציג הפיליפינים, שקרא להתנהלות הנוכחית "טירוף" ואיים לפתוח בשביתת רעב אלמלא תהיה כוונה רצינית לפעולה מצד המדינות. על רקע המחזות הקשים בפיליפינים בשל טייפון הייאן נושא הפיצוי והנזק נמצא במרכז השיח בוועידה. קבוצת G77 – קבוצת משא ומתן חזקה הכוללת את נציגיהן של 77 מדינות מתפתחות, בעיקר מאפריקה, דרום אמריקה ומדינות האיים שאליהן הצטרפה סין – דוחפת את היוזמה למנגנון פיצוי אבדן ונזק באופן אינטנסיבי.

נציג הפיליפינים בוועידת האקלים. מתוך 350.org

נייר מקדים לוועידה שדלף לרשת מראה כי ארצות הברית מתנגדת לרעיון פיצוי המדינות הנפגעות על אבדן ונזק, ומנסה לדחוף את האחריות למימון על המגזר הפרטי. סביר שמדינות מפותחות רבות אחרות יצטרפו לארצות הברית שכן המנגנון המוצע מטיל עליהן עול כלכלי כבד, נוסף על סיוע כלכלי רחב שכבר התחייבו אליו בעבר.

"אנחנו מודעים לדאגות הלגיטימיות של המדינות הפגיעות לשינויי האקלים. אנחנו רוצים להגיב עליהן בדרך שלא תטיל עול כבד על מנגנון אמנת האקלים של האו"ם ותקשה עליה להתמקד בעיקר – המאמצים להפחתת פליטות ולהיערכות לשינויי האקלים (מיטיגציה ואדפטציה)…" נאמר במסמך. "..ככל שמדינות יתמקדו יותר בנושאי פיצוי ואחריות, הן יבינו שזו לא דרך פרודוקטיבית לקידום הסכם האקלים".

החברה האזרחית

סיפרנו כבר שפולין, התלויה בתעשיית הפחם ל-80% מייצור החשמל שלה, נתנה מקום רשמי במהלך הוועידה לאירוע שקיבל את הכותרת הבעייתית "הועידה הבינ"ל לאקלים ופחם", ובכך עוררה את זעמם של פעילי אקלים. מהלך זה עירער את הלגיטימציה של פולין כמדינה המארחת ומנחה את הדיונים והוסיף טון אירוני למרבית הכתבות אודות הוועידה. פעילים סביבתיים "התלבשו" על אירוע זה ומוחים במגוון פעילויות כדי להזכיר לעולם שאין דבר כזה "פחם נקי" ואין אפשרות להמשיך להישען על אנרגיה פוסילית מזהמת ובו זמנית למנוע משבר אקלים שיפגע במאות מליונים.
זאת ועוד, בסוף השבוע צעדו אלפים ברחובות ורשה בדרישה להגיע להסכם מחייב ושאפתני בסבב הדיונים הנוכחי.

מחאת גרינפיס על דריסת הרגל של תעשיית הפחם בוועידה. מתוך: adoptanegotiator.org

אמץ לך נציג
נציגי ארגונים אזרחיים, זכויות אדם, סביבה, זכויות נשים ועמים ילידים נוכחים כל העת בוועידה, בתוכה ובאירועים שסביבה, ומדווחים מנקודת ראותם. פרויקט adopt a   negotiator  הוא פרויקט מעניין במסגרתו אומן צוות של צעירים המתלווים כל אחד אל משלחות הנציגים של מדינתם למעקב צמוד אחר הפעילות. הצוות  חושף פערים בין ההצהרות לדיונים הפנימיים ומדווח מאחורי הקלעים.

עד כאן להפעם – עקבו אחרינו לדיווחים נוספים.

לעמוד הוועידה בפייסבוק לחצו כאן.

אקלים ישראלי סוגר שנה

בדצמבר 2011 החלטנו לנסות להשתמש בפלטפורמת הבלוג כדי לעדכן אתכם במתרחש בוועידת האקלים בדרבן. כך נולד "אקלים ישראלי", שהופך בהדרגה לבלוג קבוע ומרכזי בנושאי קיימות ואקלים בישראל.

מאז עברנו שתי וועידות אקלים עולמיות (דרבן בדרום אפריקה וממש עכשיו – דוחא, בקטר) ועוד וועידה היסטורית לפיתוח בר קיימא (בריו דה ז'נירו). בשלושתן בלטו חוסר מנהיגות ואחריות של מנהיגי העולם, למרות שבחוץ נשברו "שיאי מזג אוויר" בכל העולם וכבר נעשה ברור שה"לא נורמלי" הוא ה"נורמלי" החדש. בינתיים, מדינות ורשויות מקומיות מתחילות לפעול לבד, להיערך להשלכות של השינויים (שכבר בשטח) ולהכתיב בעצמן סדר יום חדש.

החברים בפלטפורמת wordpress שמארחת אותנו, עשו עבורנו סיכום של הפעילות בשנה הראשונה:
במהלך 2012 פרסמנו 52 פוסטים (כמעט אחת לשבוע בממוצע), והגענו קרוב ל-5000 צפיות, מ-27 מדינות שונות!  חלק מהפוסטים המשיכו לחשיפה רחבה יותר באתרי חדשות אחרים כמו YNET ו-NRG.

לקראת 2013 אנחנו מזמינים אתכם לעזור לנו להתרחב. נמשיך ונעסוק בנושאי סביבה, אקלים, כלכלה בת קיימא וקיימות בכלל. מעט מידי אנשים בישראל מדברים על אקלים – למרות שהוא משפיע (ועוד ישפיע) על כל אחד מאיתנו.
חושבים שהנושאים בבלוג מעניינים וחשובים? מכירים עוד אנשים שמתעניינים בהם? שתפו אותו עם אחרים. אתם גם מוזמנים מאוד לשלוח לנו חומרים רלוונטיים ואולי להתארח בבלוג. 

בברכת שנה טובה יותר,
מאיה מ.גבעון
climate@sviva.net

Here's an excerpt:

600 people reached the top of Mt. Everest in 2012. This blog got about 4,800 views in 2012. If every person who reached the top of Mt. Everest viewed this blog, it would have taken 8 years to get that many views.

Click here to see the complete report.

אין ניסים במדבר. ועידת דוחא ננעלה בטון צורם

התמונה מתוך http://www.stumbleupon.com

באיחור של כמעט 36 שעות, ננעלה ועידת דוחא בקטר. 195 המדינות חתמו על הסכם שמכונה מעתה Doha Climate Gateway – שאמור היה להיות מענה חד והחלטי למשבר האקלים שכבר נמצא כאן, אך מספק מתווה חיוור ולא מספק, ומסמן שינוי תבוסתני בגישה – ממאבק במשבר, לפיצוי נזקים.

אחד הרגעים החזקים במהלך הוועידה היתה קריאתו של ראש המשלחת מהפיליפינים. "אם לא עכשיו, מתי; אם לא כאן, היכן; אם לא אנחנו – מי?… מחיר הדמים של משבר האקלים עולה במהירות בעוד אנחנו מדברים פה באולם הכנסים" אמר בהתייחסו לסערת הטייפון הקשה שהשתוללה באותו זמן בארצו וגבתה את חייהם של מאות בני אדם.

195 משלחות ומאות ארגונים לא ממשלתיים אחרים הגיעו לוועידה בקטר מכל העולם לכמה מטרות:
1. להבטיח המשך לפרוטוקול קיוטו שתוקפו יפוג בסוף החודש;
2. להגביר את המחויבות של המדינות להפחתת פליטות גזי חממה, לאור ההתדרדרות המהירה של שינויי האקלים, התחזיות השחורות של המדע, ותצפיות בשטח על שינויי אקלים בהתהוות;
3. להבטיח את העברת הכספים והסיוע הנדרש למדינות מתפתחות להתמודד עם משבר האקלים – גם לצמצם את פליטות גזי החממה, אך גם להערך לנזקים הצפויים, כדי שכאשר אלה יגיעו, ניתן יהיה להתמודד איתם בקלות רבה יותר.

מתוך אתר הועידה http://www.cop18.qa/ הקטרים הואשמו במנהיגות חלשה מידי בניהול הוועידה

אלה היו כמובן המטרות העיקריות המוצהרות. אלא שכמו תמיד בזירות פוליטיות, רבים האינטרסים החבויים (וגם הלא כלכך חבויים): מדינות הנפט שדואגות שהכנסתם מייצוא נפט תיפגע, מדינות מזרח אירופה שכמעט פוצצו את ההסכם בשעות האחרונות בשבת בערב כי דרשו פיצויים על קרדיט פחמן לאחר שהתעשיות שהיו תלויות בהן בזמן חתימת קיוטו (1997) מזמן התפרקו ואינן, וכמובן, המאבק העיקש בין ארצות הברית, אוסטרליה, ניו- זילנד, קנדה ויפן, אלה שאחראיות על מרבית הנזק אך אינן מוכנות לשנות את דרכן ולהתחייב על הקטנת גזי החממה, ודורשות ממדינות מתפתחות ששואפות להגיע לאותה רמת החיים, כמו סין, הודו, ברזיל ואחרות – להתייעל ולצמצם.

וכך, במקום לקחת החלטות חדות שנדרשות לנוכח התחזיות והתצפיות בשטח שהולכות ונעשות מדאיגות -קיבלנו עוד מרתון דיונים מעייף, מסורבל, שגם אנשי המשלחות מודים שכבר אינם מצליחים לעקוב אחר כל מסלוליו, ועוד תוצאה שלמעשה אומרת: בשנה הבאה (בוארשה, דרך אגב).

כמה נקודות חשובות שייזכרו מדוחא –

1. ברגע האחרון הושגה הסכמה על המשך פרוטוקול קיוטו, עד לכניסה לתוקף של ההסכם הבא (אמור להתגבש עד 2015, ולהכנס לתוקף עד 2020). החסרון: ההסכם אינו כולל כאמור את ארה"ב וקנדה ומזהמות גדולות אחרות, ועדיין לא הושגה כל הסכמה לגבי שיפור והאחדה של הדיווח והפיקוח על מה שמדינות מצהירות שעשו על מנ להפחית גזי חממה.

במקביל, אחד ממסלולי הדיונים המקבילים לפרוטוקול קיוטו, הסתיים על פי החלטת המדינות בשנה שעברה בדרבן. מסלול זה נפתח עבור מדינות החברות באמנת האקלים שלא הצטרפו לפרוטוקול קיוטו (למשל, ארצות הברית), ויצר הרבה מאוד סרבול, כפילות ועבודה מיותרת בתהליך המו"מ. מעבר למשמעויות הייעול, יתכן שהצעד הזה יעזור להבטיח שההסכם הבא שייבנה באמת יכלול את כל המדינות – המפותחות, המתפתחות, המפוקחות והמכחישות בתוקף.

2. הצהרה היסטורית בנושא "אבדן ונזקים". בפעם הראשונה מתייחס ההסכם לכך שיש לפצות מדינות מתפתחות עניות על נזקים ואבדן שייגרם להם כתוצאה ממשבר האקלים. בכך יש למעשה לקיחת אחריות של העולם הראשון על גרימת הנזק למדינות המתפתחות, שלא הצליחו עדיין להנות מפירות הפיתוח המודרני, אבל כבר סובלות מהמחיר הכבד שלו. עם זאת, ההצהרה גורסת שיוקם "מנגנון בינלאומי" להבטיח את הפיצוי הזה. איזה? איך הוא יעבוד? מניין יגיע הכסף ואיך יחולק? הישארו איתנו לפרק הבא. יש זמן.

יש בעצם העיסוק בנושא הזה משהו מעורר אי נוחות, ובעיני הוא מסמן סכנה לתבוסתנות המאמץ הגלובלי לצמצם את משבר האקלים (כי אף אחד כבר לא משלה את עצמו שניתן למנוע אותו), שעמדה במרכז האמנה המקורית, אי שם לפני יותר מעשרים שנה. בדרך התחלנו לדבר יותר ויותר על הערכות להשלכות העתידיות של המשבר, ועל בניית חוסן, ועכשיו, אנחנו כבר מדברים על פיצוי נזקים.

כפי שהיטיב לתאר את האירוניה נציג ממשלחת סיישל: " אם היו לנו התחייבויות ברורות להפחתת גזי חממה, לא היינו צריכים לבקש כסף להערכות להשלכות של המשבר. אם היה מספיק כסף להערכות להשלכות של המשבר, לא היינו צריכים לדבר עכשיו על פיצויי נזקים. מה הדבר הבא? פיצוי על אבדן האיים שלנו?"

בזווית המקומית, המשלחת הישראלית כידוע נעדרה מן השיחות (למעט נציגות נאמנה ואמיצה ממשרד החוץ, ונציגה יחידה של ארגוני הסביבה – ונרחיב על כך בפוסט אחר). זה לא פוטר אותם ואותנו מאחריות לפעול בשיא המרץ לקידום הנושא בארץ. לפני שמתחילים לדבר פה על פיצויי נזקים, עוד לא מאוחר להפחית את גזי החממה הנפלטים לנפש (מעל 10 טון לאדם בשנה), ולבנות את החוסן האזרחי והתשתיתי הנדרש אל מול שינויי האקלים שיגיעו אלינו.

 

** פוזט זה עלה גם בYNET בקישור זה.

דוחא: דיונים בזמן פציעות מול לחץ החברה האזרחית

כפי שהתרחש בועידות האקלים הקודמות, גם בדוחא גולשים הדיונים אל מעבר לדד ליין (יום שישי בשעה שש) ונכון לשעה זו הדיונים עדיין נמשכים בנסיונות נואשים להגיע למסמך שיוסכם על כולם.

ארגוני החברה האזרחית, בינים גרינפיס העולמית, WWF, רשת Climate Action Network, 350  ואחרים, ביקשו להפעיל לחץ על הדיונים להסכם שאפתני ומשמעותי, וקיימו מספר פעילויות במרכז הכנסים בו מתקיימת הוועידה, כולל הפגנה במסדרונות ממש מחוץ לאולם הכינוס. אבל כפי שכבר נוכחנו בעבר, דלתות האולמות עבות ביותר, ובתוך חדרי הדיונים בדחיפות הברורה שקיימת בחוץ לתגובה מהירה, חדה ומחייבת לשינויי  האקלים מתעמעמת באורח פלא ושיקולים פוליטיים שונים הופכים משמעותיים הרבה יותר.

בסרטון: הפגנה שקטה של פעילי סביבה ביום האחרון (הרשמי) לדיונים

מפגינים מחוץ לאולם הוועידה. מקור: Louise Gray, בלוג האקלים של הגארדיאן

על מה עדיין דנים? על כל אותם נושאים העיקריים של שיחות האקלים:

1. המשך פרוטוקול קיוטו, המכשיר היחיד בעל תוקף חוקי קיים, או פתרון אחר, עד לכניסת בסכם חוקי חדש לתוקף ב2020

2. בניית הסכם חוקי חדש שאמור להתקבל עד 2015 ולהכנס לפעולה ב-2020, אמור לחול על כל המדינות, בניגוד לפרוטוקול קיוטו

3. העברת כספים למיניהם – בעיקר תמיכה כספית במדינות מתפתחות שזקוקות לסיוע דחוף הן למעבר לפיתוח מופחת פליטות גזי חממה והן להתמודדות עם השלכות משבר האקלים (לשם קבלת סדר גודל, אובאמה ביקש השבוע מהקונגרס לאשר 60 מליארד דולר לתיקון נזקי הסופה סנדי בלבד). בנוסף, מדינות שונות כמו מדינות הנפט, לוחצות לקבל התחייבות לפיצויים על פגיעה צפויה בהכנסות שלהן, במידה והעולם אכן יחליט סוף סוף להפחית שימוש מאנרגיה פוסילית מזהמת.

 

תמונה ממושב הדרג הגבוה, בדוחא, שלשום.
מקור : IISD

 

נפתחה וועידת האקלים העולמית בקטר

אתמול (יום ב') נפתחה הוועידה ה-18 של האומות המאוחדות בנושא אמנת האקלים, בדוחא, קטר.

אלפי אנשים צפויים להגיע בימים הקרובים לקחת חלק בוועידה, שתימשך עד סוף השבוע הבא, אם כי היא ככל הנראה תהיה קטנה יותר מועידות קודמות – בשל הציפיות הנמוכות ממנה.

בשל עמוד ענן והמתיחות הביטחונית, המשלחת הישראלית הרשמית ביטלה את השתתפותה בוועידה ונציגי הצוות המקצועי בראשות המשרד להגנת הסביבה יישארו בבית. נציגות סמלית של דיפלומטים תשהה בוועידה תחת אבטחה כבדה.

פתיחת הוועידה. מתוך http://www.cop18.qa

מה הולך לקרות בוועידה?
כאמור, הציפיות אינן גבוהות. על פי ההבנות שהושגו בשנה שעברה בדרום אפריקה, הסכם חדש שיחליף את פרוטוקול קיוטו צריך להיבנות עד 2015 ולהיכנס לתוקף לא לפני ..2020. אם יצליחו המדינות להסכים בוועידה הנוכחית על מפת דרכים שתוביל לבניית ההסכם (במילים אחרות, להסכים איך יסכמו) – הוועידה תיחשב להצלחה גדולה.

אתגר נוסף וקריטי הוא מה שמכונה "פער האמביציה". עד כניסת הסכם חדש לתוקף נכונות לנו כ-8 שנים נוספות של דיבורים, והמשך הגידול בפליטות גזי החממה. בדרבן הסכימו המדינות להמשיך בינתיים את פרוטוקול קיוטו, ולפעול להגברת השאפתנות של המדינות – כלומר, לבדוק איך אפשר בכל זאת לגרום למדינות להפחית את שיעור גזי החממה מתחומן, באמצעים שונים.

עבור מדינות ערב, שלראשונה מארחות את וועידת האקלים, חשוב מאוד לקדם את נושא הפיצויים. חלקן כבר עושות צעדים לא מבוטלים בעצמן לקראת הפחתת פליטות – אבל הן יקפידו לאורך הוועידה שהאינטרסים שלהן כיצואניות הנפט המובילות לא ייפגעו, ובכל הסדר מתגבש יובטחו להן פיצויים משמעותיים על הפגיעה במקור ההכנסה העיקרי שלהן.

מתוך אתר הוועידה. קטר הופכת לעיר "חכמה בנייר"

וועידה ירוקה?
ככל שהדיונים מתארכים והתוצאות מתערפלות, המחיר האקולוגי והכלכלי של הוועידות האלה נעשה צורם יותר. חישבו רק על טביעת הרגל הפחמנית של אלפי האנשים המגיעים למקום בטיסות מרחבי העולם – וזה עוד לפני האנרגיה הדרושה לארגון הדיונים, המלונות, המזון, ההסעות וכו'.

כמו בשנה שעברה, מארגני הוועידה מיהרו להודיע כי הם יעשו כל מאמץ לצמצם את ההשפעות הסביבתיות שלה. במסגרת המאמצים הוועידה תהיה "paper smart " ובמקום הדפסת האג'נדה והטיוטה היומית לכל דורש (מדובר בעשרות אלפי עותקים, כל יום) – המשתתפים יעודדו להשתמש בגרסאות אלקטרוניות. צי האוטובוסים שישמש את המשתתפים בנסיעה מאזור המלונות במרכז העיר למקום הכינוס יכלול אוטובוסים היברידיים, מונעים בגז או בתחליפים, ו-על פי הצהרת המארגנים לפחות – יושקעו כספים בפרויקטים שונים לאיזון פחמני של הכנס.

בימים הקרובים נשוב ונעדכן בסיפורים וחדשות מתוך הוועידה. השארו איתנו..

עם הפנים לקטר [1]

בעוד כחודשיים תתקיים בקטר הוועידה ה-18 של המדינות בנושא אמנת האקלים של האו"ם. לקראת הוועידה לקחנו על עצמנו את המשימה לעשות סדר. להלן עדכון ראשון בסדרה.

שיטפונות באסיה, הוריקנים, שבירת מאות שיאי חום ובצורת בארה"ב וקצב המסה חסר תקדים של כיפת הקרח בקטבים ליוו את סבב השיחות האחרון של המדינות על אמנת האקלים שהסתיים לאחרונה בתאילנד. כמו שלטי ניאון מהבהבים סביב משחק כדורסל, האם השחקנים נתנו לאזהרות סביבם "להפריע"? האם הסימנים האלה בשטח נתנו "פוש" חיובי לשיחות האקלים?

 דו"ח אחר דו"ח מבשרים לנו שכל מה שנעשה עד כה לצמצום פליטות גזי החממה בעולם – אינו מספיק. פליטות גזי החממה בעולם ממשיכות לעלות במקום לרדת, ובקצב הזה אין שום סיכוי – כך מזהירים מדענים – שנצליח למנוע התחממות גלובלית נמוכה מ-2 מעלות צלסיוס בטמפ' העולמית הממוצעת, מה שסומן כתחום שייאפשר המשך קיום חיים סבירים במרבית האזורים המיושבים כיום.

הדיונים בבנגקוק. תמונה מתוך RTCC

סבב השיחות האחרון הסתיים השבוע בבנגקוק, לאחר שבוע של דיונים של הצוותים המקצועיים. לקראת כינוס הCOP  (כינוס משלחות המנהיגים שיתרחש בסוף נובמבר בקטר) – הלחץ להגיע לוועידה עם טיוטה מתקדמת ומוסכמת עולה.  לפי דיווחים שונים, חלק מהצוותים הביעו שביעות רצון זהירה על יעילות השיחות. נראה שפחות זמן הוקדש לויכוחים אודות הדיונים, ויותר זמן לעצם העניין.

נציג ממשלחת גרינפיס טען כי חלק ניכר מהקשיים הטכניים והלוגיסטיים שהפריעו עד כה להתקדמות טופלו. המדינות נמצאות כרגע במצב טוב יותר, כך שכשיגיע תורם של המדינאים, הם יצטרכו לבחור בין אופציות מוכנות: חלקן ייקחו אותנו להתחממות של יותר מארבע מעלות צלסיוס, וחלקן יסייעו להימנע מכך.

 אחד הנושאים העיקריים שעל הפרק הוא עתיד פרוטוקול קיוטו, שאמור להסתיים בסוף השנה הנוכחית. בוועידת דרבן, התקבלה החלטה להמשיך בו במתכונת מסוימת, עד שייחתם הסכם חלופי שיהיה בעל "אופי משפטי" ובתקווה מוצלח יותר.

לאחר השיחות בבנגקוק נראה שמתגבשת הסכמה להמשיך לתקופת התחייבות שניה של פרוטוקול קיוטו מייד לאחר תום התקופה הנוכחת – כלומר החל מינואר 2013. בשורה נוספת היא שמספר מדינות סוררות שפרשו מקיוטו, שוקלות לחזור אליו. בין מדינות אלה אוסטרליה (שמקדמת איחוד הסחר בפליטות שלה עם האיחוד האירופאי), אוקראינה וניוזלינד. אל חשש, ארצות הברית עדיין אינה מראה שום סימן שתחרוג מעמדתה הקבועה ותשקול להתחייב להפחתת פליטות גזי חממה.