בואו לקחת חלק בעיצוב היעדים העולמיים לפיתוח בר קיימא
אחת מתוצאות ועידת ריו+20 לפיתוח בר קיימא, שהתקיימה לפני כשבעה חודשים בברזיל, היתה החלטה של המדינות לפתח בתהליך משותף רשימת מטרות אסטרטגיות לפיתוח בר קיימא (Sustainable Development Goals= SDGs). על המטרות להתייחס באופן מאוזן לשלושת המימדים של פיתוח בר קיימא (סביבתי, חברתי וכלכלי), ולאחר שיאושרו, יוכנסו לאג'נדה הכללית של האו"ם לפיתוח משנת 2015 והלאה (ויחילפו את מטרות המילניום).
בסוף ינואר התקבלה החלטה באסיפה הכללית של האו"ם על הקמת קבוצת עבודה פתוחה שתעסוק בפיתוח המטרות הנ'ל. הקבוצה תקבע בעצמה את אופן ההתנהלות שלה, ותעדכן את האסיפה הכללית על ההתקדמות. המסמך המסכם של וועידת ריו, "העתיד שאנחנו רוצים", מונה מספר קווים מנחים למטרות אלה – עליהן להיות קונקרטיות, מכוונות לפעולה, נוחות לתקשורת, מתאימות לקנה מידה גלובלי ולא מקומי פרטני, ועוד.
מידע נוסף אודות ההחלטה ומפתח המדינות המשתתפות בקבוצת העבודה.
כעת הציבור הרחב בכל העולם מוזמן לקחת חלק בעיצוב היעדים לפיתוח בר קיימא דרך הפלטפורמה האינטרנטית הזו. בכל שבוע תוצג שאלה פתוחה להתייעצות. הנכם מוזמנים להגיב ולתרום מהידע ומהניסיון שלכם. מומלץ לעיין קודם במסמך הרקע הזה.
לא אחת הבענו ביקורת על תהליכי האו"ם, על סירבולם, ובעיקר על חוסר השפעתם על המציאות בשטח. עם זאת, מדובר כאן בניסיון כן ומרשים לשתף כמה שיותר אנשים בתהליך חשוב של עיצוב חזון חדש. מעניין לראות כיצד יתפתח, מעניין לעקוב אחר תגובות שמגיעות מתרבויות שונות, ובעצם, למה לא לקחת חלק בתהליך ההיסטורי הזה?
"אקלים ישראלי" ימשיך לעקוב ולעדכן..
אקלים ישראלי סוגר שנה
בדצמבר 2011 החלטנו לנסות להשתמש בפלטפורמת הבלוג כדי לעדכן אתכם במתרחש בוועידת האקלים בדרבן. כך נולד "אקלים ישראלי", שהופך בהדרגה לבלוג קבוע ומרכזי בנושאי קיימות ואקלים בישראל.
מאז עברנו שתי וועידות אקלים עולמיות (דרבן בדרום אפריקה וממש עכשיו – דוחא, בקטר) ועוד וועידה היסטורית לפיתוח בר קיימא (בריו דה ז'נירו). בשלושתן בלטו חוסר מנהיגות ואחריות של מנהיגי העולם, למרות שבחוץ נשברו "שיאי מזג אוויר" בכל העולם וכבר נעשה ברור שה"לא נורמלי" הוא ה"נורמלי" החדש. בינתיים, מדינות ורשויות מקומיות מתחילות לפעול לבד, להיערך להשלכות של השינויים (שכבר בשטח) ולהכתיב בעצמן סדר יום חדש.
החברים בפלטפורמת wordpress שמארחת אותנו, עשו עבורנו סיכום של הפעילות בשנה הראשונה:
במהלך 2012 פרסמנו 52 פוסטים (כמעט אחת לשבוע בממוצע), והגענו קרוב ל-5000 צפיות, מ-27 מדינות שונות! חלק מהפוסטים המשיכו לחשיפה רחבה יותר באתרי חדשות אחרים כמו YNET ו-NRG.
לקראת 2013 אנחנו מזמינים אתכם לעזור לנו להתרחב. נמשיך ונעסוק בנושאי סביבה, אקלים, כלכלה בת קיימא וקיימות בכלל. מעט מידי אנשים בישראל מדברים על אקלים – למרות שהוא משפיע (ועוד ישפיע) על כל אחד מאיתנו.
חושבים שהנושאים בבלוג מעניינים וחשובים? מכירים עוד אנשים שמתעניינים בהם? שתפו אותו עם אחרים. אתם גם מוזמנים מאוד לשלוח לנו חומרים רלוונטיים ואולי להתארח בבלוג.
בברכת שנה טובה יותר,
מאיה מ.גבעון
climate@sviva.net
Here's an excerpt:
600 people reached the top of Mt. Everest in 2012. This blog got about 4,800 views in 2012. If every person who reached the top of Mt. Everest viewed this blog, it would have taken 8 years to get that many views.
המלצה – ירוקות באוויר
תכנית רדיו מרעננת ומגוונת של עמיתות וחברות מהתנועה הסביבתית, בניצוחן המוצלח של ד"ר אורלי רונן, מנכ"לית מרכז השל, ומיכל ביטרמן, יו"ר המועצה הישראלית לבניה ירוקה ויועצת קיימות לפורום ה-15.
התכנית השבועית מדברת על כל מה שקורה עכשיו בנושאי סביבה, קיימות, מחאה והובלת שינוי, ומתובלת במוסיקה טובה.
מה עוד צריך?
כל חמישי ברדיו קול השלום בשעה 19:00. ולא לדאוג, הכל מוקלט וזמין ברשת.
הנה לינק לאחת התוכניות האחרונות, שגם עסקה בסיכום ודיווחים מוועידת ריו, וועידת ICLEI לערים מקיימות בברזיל ועוד:
http://allforpeace.org/heb/yerukot1272012/
וועידת ריו – סיכום מפוכח
חודש אחרי נעילת וועידת ריו+20, "העתיד שאנו רוצים", , כשאבק התקוות והאכזבות שוקע סוף סוף, הגיע הזמן לאמוד מחדש את תוצאות הוועידה.
עוד לפני נעילת הוועידה, ההסכם שהתגבש וגם נחתם על ידי המדינות ספג ביקורות רבות. אך גם בריו בשנת 1992, ביקורות ראשוניות פינו לבסוף את הדרך להכרה בהישג החשוב שהמנהיגים הצליחו ליצור בשיח בנושא הפיתוח. האם התסכול והאכזבה מוצדקים? או שמא יש פה בכל זאת הישג משמעותי?
מורשת וועידת ריו ההיסטורית השפיעה על עיצוב הוועידה האחרונה באופן ברור.
בוגרי אותה הוועידה שהילכו בפרוזדורי הוועידה הזו כמו נביאי זעם, השמיעו תחזיות קודרות לקטסטרופות גלובליות, וקראו ל"שינוי עמוק" ו"נרטיב חדש". יחד עם 9 הקבוצות הגדולות של החברה האזרחית והאלפים הרבים שנקבצו בריו, הקריאה הדחופה שלהם לקיום דיון מוסרי על בסיס מדעי, רק הדגישה את הפער בין הציפיות לבין היכולת בפועל של תהליך משא ומתן רב צדדי, על מורכבותו הפוליטית.
סיכומים פוליטיים שונים מזכירים כי הוועידה נערכה על רקע שנת בחירות בארה"ב, בעיצומו של משבר כלכלי חסר תקדים בגוש היורו, ועל רקע מתיחויות נוספות. הנסיבות האלה הגבילו מאוד את הנכונות של מדינות להתחייב לפעילות. ארה"ב למשל הודיעה כבר מתחילת השיחות שלא תשים כסף על השולחן ו"זכתה" לגינויים חוזרים מצד ארגונים אזרחיים.
ברזיל, כמדינה מארחת, חשה אחריות כבדה לא רק להצלחת הוועידה הנוכחית, אלא לשימור שמה הטוב של וועידת ריו ההיסטורית. מטרת המארחים שניהלו את הדיונים היתה להמנע בכל מחיר משיחות שמתארכות לתוך הלילה ומסתיימות בניסוחים מעורפלים, כפי שהתרחש בוועידות האקלים האחרונות, ולכן, כשהמשלחות התכנסו לוועידה ויותר ממחצית ההסכם היה פתוח- הם החלו בהתערבות אגרסיבית בשיחות. במרתון בלתי רשמי המשלחות התבקשו להעיר רק לגבי הקווים האדומים – כלומר, מהן הנקודות איתן לא יוכלו להסכים בשום אופן – להבדיל מדיון בשאיפות של כל מדינה להסכם אידיאלי.
קיום פסטיבל אירועי צד שונים במקביל לוועידה עזר למשוך את תשומת הלב של המדיה מהשיחות, איפשר דיונים רגועים יותר וגרם למסמך הסופי להיות מוצג באור חיובי יותר ("הוועידה היא לא רק המסמך"). חשוב לא פחות, הקרנבל האזרחי עזר לשמור על מידת אמינות מסוימת של התהליך. גורמים רבים בחברה האזרחית (כולל משלחת ארגוני הסביבה הישראלית) שותפים לתחושה ששימשו, בעל כורחם, חלק ממצג שווא דמוקרטי לתהליך פוליטי מוגבל שרובו למעשה נסגר הרבה לפני תום הוועידה.
אז מה הוחלט?
ההסכם המייגע הנפרש על 53 עמודים, כולל מספר נקודות ראויות לציון:
- כלכלה ירוקה
מילות הקסם החדשות עוררו ציפיות רבות שבהן טמונה התקווה לשינוי צורת הפיתוח הנוכחית לטובת פיתוח מקיים יותר. אלא שבהסכם שנחתם אין בשורה במקרה הטוב, ובמקרה הרע, יש בו שימוש ציני במושג.
השיח, שהחל תחת המינוח Sustainable Economy (כלכלה בת קיימא) התגלגל בלחץ ממשלות ותעשיות עד להופעתו בהסכם הסופי כ: Sustained Economic Growth, התמדה בצמיחת הכלכלה, שהוא משהו אחר לגמרי, ולפי תפיסת הקיימות למעשה ההפך הגמור מכלכלה בת קיימא.
ההסכם נמנע מלהציג מודל לכלכלה ירוקה, בטענה שיש לאפשר לכל מדינה לפתח מודל מתאים לצרכיה. בין היתר, על פי ההסכם, כלכלה ירוקה אמורה לסייע בפיתוח מקורות תעסוקה, השגת שוויון בין גברים לנשים, צמצום הנזק לסביבה, ואה –כמובן, הגדלת הצמיחה הכלכלית, כלומר –בהעדר הבהרה אחרת – המשך הדפוס הקיים של שאיפה לגדילה ללא גבול, שהיא כמובן לא מקיימת ולא אפשרית כל עוד משאבינו מוגבלים.
הישג חשוב הוא הכרה בצורך במדדים נוספים למעקב אחר קידמה, לצד ה-GDP (תל"ג) לשימוש מקבלי החלטות. הישג זה מאזן חלקית את האיזכורים החוזרים של "צמיחה כלכלית", ומוסיפים מימדים נוספים לצמיחה.
הישגים נוספים הם עידוד התעשייה ללקיחת אחריות, ולשימוש בכלי של דיווחי אחריות תאגידית (CSR) לשיפור הביצועים שלה. בנוסף, מוזכרת החשיבות של שינוי דפוסי הייצור והצריכה לדפוסים מקיימים יותר, אך בהעדר הנחיות ברורות, זה מעט וחלש מידי.
- יעדים עולמיים לפיתוח בר קיימא
הנושא המרכזי השני של הוועידה עסק במיסוד מסגרת גלובלית לפיתוח בר קיימא.
תחת נושא זה התקבלו שתי החלטות מרכזיות: החלטה להקמת פורום פוליטי אוניברסלי בכיר לעניין פיתוח בר קיימא (שיחליף בעתיד את המועצה הנוכחית לפיתוח בר קיימא, ה-UNCSD), והחלטה לחיזוק הזרוע הסביבתית של האו"ם (UNEP) באופן משמעותי. האסיפה הכללית של האו"ם אמורה להמשיך ולדון בהקמתם.
בנוסף, הוחלט שיש ליצור יעדים אוניברסליים לפיתוח מקיים – שיחליפו את יעדי המילניום לפיתוח של האו"ם. לא ברור מתי בדיוק הם ייקבעו, מה בדיוק יהיה כוחם, וכיצד יצליחו לגשר על הטווח הרחב של האינטרסים השונים של המדינות. מאחורי הדיון על היעדים, עולה ויכוח מהותי: מידת ההסתמכות על ממצאים מדעיים בעיצוב המדיניות.
- ועוד..
בנושאים השונים בהן עסקה הוועידה, נרשמו אכזבות ושמחות נקודתיות. למשל, בנושא שמירה על האוקיינוסים, נרשמה שביעות רצון מפסקה תקיפה יחסית בנוגע לדייג ולאבטחת מזון, לצד אכזבה בנוגע לאמירה פושרת על שמירה על מגוון ביולוגי במים החוץ טריטוריאליים (יחשבו על מכשיר בינ"ל בתוך שנתיים).
וזה מחזיר אותנו לשורה התחתונה, ולשורש התסכול: אין בכל המסמך הזה, ולו שורה אחת המבטיחה את המעבר משלב המילים היפות ליישום בפועל. לא תוכניות עבודה, לא יעדים, לא תקציבים ולא התחייבויות רשמיות.
צילום: מאיה גבעון
התחייבויות וולונטריות
למרבה המזל, וועידת ריו+20 לא הסתכמה במסמך הנ'ל. היא היתה גם מפגש סוער של ארגונים ופעילים מכל העולם, וכמובן- שלל אירועים מגוונים בנושאים הקשורים לקיימות. במהלך הוועידה התקבלו 720 התחייבויות וולונטריות – כלומר, לא מעוגנות בהסכם רשמי, מארגונים שונים, בראשם גם כ- 50 התחייבויות ע"י ממשלות.
לדוגמא, מדינות מתפתחות שונות התחייבו לייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים באחוזים משתנים (בין 100 אחוז בטובלו וארובה ל-15 באיי סיישל), להתייעל אנרגטית ולדאוג לאנרגיה זמינה אמינה וסדירה לכל תושביהן.
ברזיל, דנמרק, ארה"ב, בריטניה, גאנה ומועצת האיחוד האירופאי, התחייבו במסגרת יוזמת Sustainable Energy For All להשקיע כספים ולפתח מקורות אנרגיה מתחדשים במדינות מתפתחות ובברזיל.
בניגוד למסמך, בחלק מההתחייבויות הללו יש יעדים ותקציבים משמעותיים, כמו למשל ההתחייבות הזו של מספר ארגונים עסקיים ולא ממשלתיים להקצות 100 מליון יורו לטובת הלוואות זעירות (micro finance) במיוחד לנשים לשם פיתוח עסקים ירוקים עד 2025; או ההתחייבות הזו של קבוצה סינית "ליירק" שטח של 10,000 קמ"ר עד שנת 2022 כחלק מהמאבק העולמי במדבור; הצהרת חברות תעופה עולמיות והתאחדות שדות תעופה להפחית 50% מפליטות גזי החממה עד 2050; ועוד.
ההובלה האמיתית תמשיך להתרחש ככל הנראה בשותפויות חדשות, שבודאי קיבלו דחיפה נוספת בעקבות הוועידה, בין גורמים פרטיים, ממשלות וארגונים אזרחיים. השלטון המקומי מוכיח בערים רבות בעולם שניתן לעשות הרבה גם בלי לחכות לממשלה והסכמים בינלאומיים. שמענו גם גורמים בכירים מאוד בתעשייה העולמית מדברים על צורך בשינוי מהותי בדפוסי הייצור והצריכה, קולות מרעננים על רקע המשך מכבש הלחצים של תעשייות הדלקים הפוסיליים לשמר את המצב הקיים בכל מחיר ולהגן על רווחיהן. ארגונים אזרחיים יוצרים רשתות של שיתופי פעולה הדוקים ללא התערבות הממשלות, מקדמים פרויקטים חשובים והעברת מידע בלי בירוקרטיה ופוליטיקה עודפת.
וכאן אולי טמונות החדשות הטובות: העולם לא חיכה לריו+20, ואינו מחכה עוד לממשלות לבשורת המנהיגות. שלא תבינו לא נכון, שינוי מהותי לדפוסי פיתוח מקיים לא יכול להתרחש בלי שיתוף הפעולה של הממשלות, אבל בסופו של דבר, כשעוד ועוד אזרחים מתעוררים ודורשים שינוי, עסקים מבינים שעליהם לספק נורמות חדשות לצד המוצר שלהם, ומסגרות מקומיות מגלות את כוחן, בסופו של יום לא תהיה לממשלות ברירה אלא להתעורר ולהצטרף.
נציגת הדורות הבאים בנאום נוקב. צילום: מאיה גבעון
התסכול כמשאב
הערה אחרונה, כפי שהאירה קולגה חכמה: כארגוני סביבה אזרחיים, יש לנו נטיה כרונית לחפש את נקודות האור בכל מצב (אחרת קשה מאוד להמשיך ולפעול לאורך זמן). ניתן למצוא כאלה גם כאן, בתוצאות וועידת ריו האחרונה, אבל לצד זאת חשוב לשמר גם את תחושת התסכול המוצדק. הוועידה לא הצליחה להציג לא תוכנית פעולה ולא חזון לעתיד שבו אנחנו רוצים, אבל הראתה שיש מספיק פעילות אמיתית, חדשנית ומחויבת בכל העולם להשיג זאת.
מה שראו משם
רגע לפני פרסום הסיכומים, חשבנו לשתף אותכם בשלושה סרטונים קצרצרים שמצאנו ברשת, כל אחד מהם משקף זווית אחרת של וועידת ריו, בפאזל המורכב של ההתרחשויות והאינטרסים שהרכיב את הוועידה. כי טוב מראה אוזניים, כי תמונה שווה אלף מילים, וכי צריך לראות כדי להבין….
איך זה עובד, בעצם?
לכל מי שתהה, איך נראים הדיונים על ההסכם? ואם כל הדיונים מתקיימים על ידי משלחות רשמיות, איך אמורים להשפיע נציגי החברה האזרחית (נשים, ילדים, חקלאים, אוכלוסיה ילידה, ארגונים לא ממשלתיים ועוד) על התהליך? הוידאו הבא מראה קטע קצר מתוך דיון רשמי שנערך לפני פתיחת וועידת ריו אך משקף נאמנה את הלך הדברים. בדיון זה ניתנה רשות לנציגי תשע הקבוצות העיקריות המייצגות את החברה האזרחית להגיב על טיוטת ההסכם. הדוברת מייצגת את קבוצת הנשים.
:לחצו על התמונה לצפיה בסרטון
ון – שלטון- מזון
אם צפיתם בסרטון הקודם, אתם מבינים שהאקשן לא נמצא בתוך הדיונים הרשמיים…ונדנה שיווה, סופרת ופעילה מוכרת בעולם לטובת קיימות, ובייחוד מזון מקיים, מסכמת בראיון לא אופטימי זה את מה שהתרחש לדעתה בועידת ריו, ומתארת קשר הון-שלטון-מזון, בין הממשלות, תאגידי תעשיית הזרעים (ובראשם מונסנטו, המואשמת שנים בשיעבוד אוכלוסיות שלמות של חקלאים בכל העולם) ותאגידי תעשיית טכנולוגיה. קונספירטיבי? צפו והחליטו בעצמכם
:לחצו על התמונה לצפיה בסרטון
אוקיופיי ריו+20
סרטון מרתק אחר מראה הצצה לתוך פעילות אזרחית בתוך הוועידה,לאחר שהתבהר כי ההסכם שיחתם לא שונה הרבה מהטיוטות הלא שאפתניות שהוצגו קודם לכן, הובילה מהלך דמוקרטי, שהסתיים בעזיבה הפגנתית של הפעילים את הוועידה תוך שהם קוראים: "העתיד אנחנו רוצים אינו נמצא כאן", ומחזירים את אישורי הכניסה המיוחדים שלהם לוועידה.
ליחצו על התמונה לצפיה בסרטון:
ריו+20 – לקט תקשורתי
לאחר נעית וועידת ריו+20, החל שלב הסיכומים. למרות הטונים הצורמים שבה הסתיימה הוועידה (ראו, למשל, הכרזת ארגוני החברה האזרחית כי הם מחרימים את הסכם ריו) והאכזבה מחוסר יכולתם של מנהיגי העולם להגיע לתוצאה משמעותית ומחייבת, במשלחת הארגונים מנסים לראות גם את נקודות האור, כמו למשל בהעלאת המודעות לנושאי הוועידה ובמשיכת תשומת הלב התקשורתית.
להלן אוסף של קישורים לכתבות וטורים שהופיעו בשבועיים האחרונים בנושא ועידת ריו+20.
בהמשך נוסיף גם סיכומים וניתוחים של תוצאות הוועידה והאירועים שנלוו לה.
מתוך תערוכה בריו. צילום: דנה טבצ'ניק
פוסטים שעלו כאן, בבלוג שלנו:
צילמה: דנה טבצ'ניק
איך בונים עתיד ירוק?
מיכל ביטרמן, חברת משלחת ארגוני הסביבה לריו, יועצת קיימות, מייסדת וחברת הנהלה המועצה הישראלית לבניה ירוקה – מסכמת את וועידת ריו+20 בטור שפורסם גם ב-NRG.
בדרך לועידת ריו 20+, ועידת פיתוח בר קיימא, שאלנו את עצמנו, האם ראשי מדינות ינהגו כמנהיגים ויובילו באמירה משמעותית של מחויבות גלובלית לעתיד בר קיימא? או שמא, יגלו נרפות וניווכח ברצון והיכולת המוגבלת של הכוח הפוליטי והמנגנון הבינלאומי בהתמודדות עם אתגרים בממדים שכאלו.
הגענו לריו עם הבשורה והציפייה של לפני עשרים שנה. דאז, הועידה סימנה התווית דרך- תחילת מסע תוך גיבוש השפה הנלווית לו. שם, בפעם הראשונה הוגדר המונח "פיתוח בר קיימא" וההתייחסות אליו במימדים שאינם רק סביבתיים, אלא גם אנושיים-חברתיים, מתוך הסתכלות ארוכת טווח שפורצת את ראיית הדור הנוכחי.
20 שנה אחרי המציאות השתנתה, והפכה למאתגרת יותר. מדוע? היום ישנה ההבנה לגבי מהי המשמעות של מושג הקיימות ומה דורש יישומו בפועל. בינתיים, במשך 20 השנים הללו, לא רק שלא צעדנו את הדרך לקיימות אלא ההיפך. צרכי הוועידה הנוכחית, אם כן, היו לא עוד ברמה של התווית דרך והשראה כי אם יצירת והפעלת מנגנונים עמוקים, אפקטיביים, אופרטיביים, שמטרתם להביא לשינוי במימד הגלובלי.
אם מסתכלים על המגמות השוררות בעולם (לא רק בהקשרים של קיימות) וניסיון ועידות קודמות, כגון- ועידת האקלים בקופנהגן, התוצאה לא אמורה להפתיע אותנו. מתי לאחרונה מנהיגים גילו אומץ לשינוי פרדיגמה וקבלו על עצמם מחויבות מהותית בנושאים שמהותם שינוי הסטאטוס הקיים (ואינם נושאים של בטחון)? הוועידה סימלה נרפות תחת איצטלה של אמירה מחויבת וחדשנית. דיברו רבות על "צמיחה ירוקה" אבל מאחורי זה אין יותר מאשר קוסמטיקה.
העולם נדרש כעת לאמירה שמאחוריה – שינוי "עסקים כרגיל". המנהיגים יכלו לבחור להתמקד בהזדמנויות הגלומות בשינוי החשיבתי ובמקום זאת בחרו להתמקד באיומים. ובתוך גל אי ההסכמות, כשכל מדינה מתבצרת בלהשיג עבור עצמה כמה שיותר ולהגיד עד כמה קיימות זה דבר חשוב- דווקא במסגרת מנגנון ההחלטה הגלובלית הייתה הסכמה פה אחד לחתימה על ההסכם. במשחק הפוליטי אף מנהיג לא קם וצעק- "המלך עירום".
חלק מהותי מדיוני הוועידה נגע בסוגיית המרחב האורבאני- עולם שהולך יותר ויותר למחייה במרחבים אורבאניים ונדרש לייצר פתרונות להפיכת המרחב לבר קיימא. בניה ירוקה היא חלק מרכזי מהחתירה לעיר בת קיימא. היציאה לריו לוותה בדרישה מממשלת ישראל ליישם תכנון אורבאני ארוך טווח הכולל עירוב שימושים, צפיפות, דיור בר השגה ותחבורה ציבורית נאותה. דרישה מרכזית הייתה הפיכת הבניה הירוקה ליעד אסטרטגי ממשלתי שמטרתו הפיכת הפרקטיקות בעתיד למיינסטרים של עולם הבניה.
קריאה מחודדת יותר הייתה לאופן שבו יש להטמיע את פרקטיקות הבניה הירוקה. וזאת- באמצעים של תמריצים, ובראשם- הטבות מס, הקמת קרן ייעודית לתמיכה בשדרוג מבנים קיימים, תמיכה בסקרי אנרגיה ויצירת מדבקה אנרגטית למבנים. בנוסף- התמודדות עם האתגר המשמעותי של ישראל של שדרוג מלאי המבנים הקיים (שיש להשקיע בו אף יותר מאשר בבניה החדשה) באמצעות כתיבת תוכנית לאומית לשדרוג retrofitting)) המרחב הבנוי. זאת לצד- אימוץ חלקים מתוך תקן 5281 כמחייב וקידומן של פרקטיות מקומיות לייצור אנרגיות מתחדשות.
בדיונים בריו בולט היה שבניה ירוקה הוא יעד מרכזי, כי כלל המדינות מתמודדות עם אתגרים דומים וכי שדרוג עתיד
ריו פלוס מינוס 20: זרעי המחאה הבאה
מור גלבוע, מנכ"ל מגמה ירוקה וחבר המשלחת לריו, בטור שפורסם גם בNRG:
עם סיום הוועידהכבר ברור שלא רק שכשלו מנהיגי העולם ביעד שהציבו לעצמם לפני 20 שנים, אלא שגם בוועידה העצומה הזאת לא הצליחו מנהיגי העולם לעמוד איתנים מול הלחצים הכלכליים הכבדים המופעלים עליהם ולייצר אמירה משמעותית ונוסכת בטחון לגבי עתידנו כאן.
אל ריו הגעתי ביומה הראשון של הוועידה, ישר לעצרת מחאה ענקית וצבעונית שהתקיימה במרכז העיר, הרחק ממיקום התכנסותה של הועידה הרשמית. רבים מאלפי המשתתפים הם פעילי סביבה וחברה מכל העולם שמחו נגד מדיניות הפיתוח העולמית שפוגעת בו זמנית בסביבה ובבני האדם, מרוששת את משאבי הטבע, ופוגעת במיליוני בני אדם בעולם כולו. המחאה כאן מופנית בעיקר נגד השתלטותם של תאגידי הענק על משאבי הטבע ובעיקר נגד הסובסידיות והתמריצים שמקבלת תעשיית הנפט מממשלות העולם.
כנהוג בהפגנות כאלו, היצירתיות עובדת שעות נוספות עם מיצגים ומיצבים, יצירתיים במיוחד, להמחשת סוגיות דרמטיות. אחד המיצבים הבולטים היה של פסל החירות, שמוביל אחריו שיירה של דמויות כהות עור, כחושות ולבושות בלויים, אחת הדמויות הייתה דמות אישה הרה, צלובה ללא רוח חיים, ככל הנראה כמטאפורה למה שעוללנו לאימא אדמה שלנו.
על ספר החוקה כתוב באנגלית המשפט "החופש לזהם" והלפיד שאמור להאיר את דרכינו באפילה, פולט עשן שחור. ההתרסה הקשה כאן היא כלפיי מדיניות תעשיית הנפט העולמית ועל חלקה המכריע של ארה"ב בחיזוק וקידום תעשייה זו באמצעות תאגידי ענק האחראיים על פיתוחם של טכנולוגיות הרסניות להפקת נפט תוך פגיעה אנושה באוכלוסיות ילידיות, כריתת יערות, זיהום קרקעות ומים והמשך התלות בדלקים מזהמים התורמים להחרפת משבר האקלים וההתחממות הגלובלית.
סוגיה נוספת אליה הופנתה עיקר המחאה קשורה לכריתתם הצפויה של חלקים נרחבים מיערות הגשם באמזונס והחלטתה הטרייה של נשיאת ברזיל לאפשר זאת ולהיכנע ללחצים הכלכליים הכבדים שהופעלו עליה. אל עצרת המחאה היא "הגיעה" בדמותה של בובה ענקית המחזיקה מסור חשמלי בידה כשלצידה עשרות פעילים נושאים שלטים בגנותה וקוראים לה להתעשת.
"the people's summit" – "הכינוס של העם" היה האלטרנטיבה לוועידה הרשמית והממסדית, כשמדובר למעשה במתחם אוהלים ענק, שנשלט רובו ככולו על ידי ארגוני החברה האזרחית, שאיפשר, כמיטב המסורת, שיח פתוח וחופשי לכולם.
אחת האמירות הנפוצות כאן היא שהממשלות, הכנועות ללחצי ההון והתאגידים אינן משרתות יותר את האינטרסים של החברה האזרחית, שאותן הן אמורות לייצג ואינן פועלות לטובתם. שלטון העם, כך הם מאמינים, הפך לשלטון התאגידים בתחפושת של דמוקרטיה.
ביומה השני של הוועידה היה כבר ברור שמסמך המתגבש אינו מחדש דבר מהמסמך שנכתב 20 שנים קודם לכן. ולאור מציאות שרק הפכה מאתגרת ומורכבת יותר, יש המתייחסים אליו כשמרני יותר ושאפתני הרבה פחות ושלמעשה אינו מביא עמו שום בשורה חדשה. כוחם של התאגידים וחברות הענק רק גבר, אוכלוסיית העולם ממשיכה לגדול בקצב מסחרר, יותר ויותר ילדים בכל העולם חיים מתחת לקו העוני, יוקר המחייה ולחצי הממשלות מוציא מיליוני אנשים לרחובות בכל העולם, משבר האקלים כבר כאן, אבל אל תטרידו בזה את מנהיגי העולם.
מחאה מעוררת השראה
אחת מהקבוצות בוועידה היא קבוצת "הנוער והצעירים" שהחליטה, כתגובה למסמך, לבצע פעולתoccupy קלאסית במהלכה התבצרנו כמה עשרות פעילים מכל העולם באחת הנקודות המרכזיות במתחם הוועידה ולאחר שניהלנו דיון דמוקרטי ופתוח, כמיטב מסורת ה- occupy, גיבשנו את פעולת הנגד שנרצה לבצע.
בשעה 16:00 כבר היינו למעלה מ-100 אנשים העושים את דרכם אל מחוץ לוועידה, בדרכנו להחזרת תגי המשתתף שלנו תוך שאנחנו צועדים אחורה, בסמליות, וקוראים בכעס ובנחישות אל מול הנוכחים את הקריאה החוזרת והמהדהדת: "the future we want is not found here"- "העתיד שאנחנו רוצים לא נמצא כאן". את צעדת המחאה הספונטנית הזאת המשכנו עוד שעות ארוכות במרכז העיר וברחבי ה- people summit עם תחושת סולידריות עצומה, ומעוררת השראה, של פעילים מכל רחבי העולם שהגיעו לריו להילחם על עתיד טוב יותר לכולנו.
כשאנחנו מדברים על קיימות אנחנו מדברים למעשה על הקשר בין כל סוגי הצדק והאי צדק. מי שמתעמר בסביבה וקשוב לרחשי ליבם של בעלי ההון והטייקונים, פוגע ומחליש גם את החברה וגם את בני האדם שחיים בה. החברה והסביבה שלובות וכרוכות האחת בשנייה, הקיימות מלמדת אותנו שאפשר וצריך לטפח ולפתח כל אחת מהן באופן שאינו מחליש האחת את השנייה אלא מעצים ומעשיר זו את זו. חבל שהמנהיגים שלנו טרם הבינו זאת. כמה טוב לדעת שיש אלפי פעילים בכל העולם שנחושים ללמד אותם את השיעור החשוב הזה.
החברה האזרחית מצהירה: ריו+20 הוא לא העתיד שאנחנו רוצים
ריו מינוס עשרים, לא ריו פלוס 20
ארגוני החברה האזרחית בעולם הודיעו היום: לא תומכים במסמך הרשמי של וועידת ריו +20.
מה שהתחיל בבוקר בעננה כבדה על אזור הועידה בריו המשיך בגשם שוטף.
"העתיד שאנו רוצים אינו משתקף בתוצאה של ועידת ריו +20"- כך הכריזו ראשי הארגונים של החברה האזרחית בעולם במסיבת עיתונאים שהתקיימה היום אחה"צ, בריו-סנטרו, בה השתתפו ראשי החברה האזרחית, כולל אלו שהובילו את הדיונים בשם הקבוצה, ביניהם הארגונים…..
בשמם הפרטי ובשם ארגוניהם הודיעה הקבוצה כי מסמך ועידת ריו, בתור מסמך היסטורי, תהווה נקודת התייחסות לדורות הבאים. ככזה, הוא לא מספק ואפילו מהווה נסיגה במובנים רבים מתוצאת הוועידה שהתקיימה פה לפני עשרים שנה.
לדברי הארגונים, המסר של המסמך חלש, אין בו קריאה לעשייה ממשית והוא אינו משקף את ההתקדמות שנעשתה בעשרים השנה האחרונות, מאז ימי הוועידה הראשונה ב-1992. הוא איננו מצליח להביא לידי ביטוי לא את חשיבות הנושא ולא את הדחיפות העליונה בטיפול באתגרים שלפנינו: עוני עולמי, מחסור במשאבים, הרס בתי גידול, העלמות מינים ביולוגיים, משבר אקלים בלתי הפיך, וכל זאת במקביל להמשך גידול מהר באוכלוסיית העולם והעתקת מליונים מבתיהם.
מה חסר לדעת ארגוני החברה האזרחית? מנהיגות עולמית, אומץ, הגדרת צעדים נדרשים לצורך התמודדות עם האתגר שאנו נמצאים בו. עיקרי ההתנגדויות למסמך נוגעות בעובדה שאיננו מגדיר כל עשייה ברורה, חסרים לו יעדים, הגדרות זמנים ואמירה ברורה המכירה במגבלות המערכת האקולוגית. לפי פרסום הקבוצה, ראשי המדינות עסוקים יותר באינטרסים המדינתיים הצרים, במקום לראות את התמונה הרחבה, הגלובלית ולאפשר שיתופי פעולה למטרה משותפת. התנהלות כזו מראה על חוסר הבנה מוחלט של הדחיפות בפעולה משמעותית. אין טעם במסמך הצהרתי נוסף – מסמך כזה כבר הושג לפני עשרים שנה. מה הטעם בהבטחות ריקות נוספות?
בנוסף, עלתה במסיבת העיתונאים תהיה כיצד ראשי מדינות דנו במשך שנה שלמה בשליש בלבד מהמסמך, ואת שני השליש הנותרים סיכמו במהירות ביומיים האחרונים? האם ניתן לסמוך עליהם שחלקים אלו נידונו במלוא הרצינות והאחריות?
בזמן כזה של משבר אי שוויון בזכויות אדם בנגישות למשאבים, הרס מערכות אקולוגיות, משבר כלכלי, והתקוממות אזרחית עולמית- לא ייתכן כי מנהיגי העולם יעטפו עצמם באמירות שטחיות ומתפשרות שאין מאחוריהן כל כוונה לעשייה או פעולה ממשית.
בשורה התחתונה, המסמך המאכזב הוא סימן לנפילת כוחה של המנהיגות העולמית, שלא עומדת באתגר חסר התקדים מולו אנו ניצבים.לעומתה, הכח נמצא אצל החברה האזרחית, ביכולת העמידה והסולידריות שלה.
פוסט מצולם: זעקת החברה האזרחית בוועידת ריו+20
מאיה גבעון צילומים: מיכל ביטרמן ומאיה גבעון
אתמול בערב (שעון ריו), התקיים אירוע השיא של וועידת ריומבחינתנו: מצעד החברה האזרחית, במסגרת Global Mobilization Day. להערכתנו, היו שם מאות אלפים – קשה היה לראות את ההתחלה והסוף של ההמון שהגיע מכל רחבי העולם, להשמיע את קולם ולמחות כנגד ההסכם השטחי והמאכזב שעומד להיחתם בוועידת ריו. קשה לתאר מה שמרגישים כשעומדים בלב המון עצום, זועם, נרגש, שונא ואוהב. רובנו חווינו משהו מאוד דומה בהפגנות המחאה בקיץ שעבר – ותאמינו לי, זה מחוויר לעומת מה שחווינו אתמול. לכן בינתיים, במקום מילים, נשתף בתמונות (בתקווה שחיבור האינטרנט יאפשר)
israelclimatecoalition 