וועידת האקלים בוורשה מסתיימת באכזבה

אי שם בין שבת לראשון, הרבה מעבר לדד ליין הרשמי (שנקבע ליום שישי בשעה 6), התפזרו אחרוני הנציגים של המשלחות ואיצטדיון הכדורגל הלאומי בוורשה שאיכלס בשבועיים האחרונים את האוכלוסיה המעונבת ביותר שראה מימיו, התרוקן סופית.

כרגיל בשנים האחרונות, המתח, הויכוחים, הדרמה ואי הודאות נמשכו ממש עד הרגע האחרון, ולכן עדיין לא כל הפרטים ידועים לגבי תוצאות הוועידה. עם זאת, מה שידוע מספק כדי לקבוע: ההסכם אליו הגיעו הוא חלקי ביותר ובקצב הזה המסלול הבינלאומי לא יושיע אותנו משינויי אקלים בלתי הפיכים. ואם היינו פיזית באולם הדיונים, גם אנחנו היינו עוזבים בכעס ותסכול יחד עם מאות נציגי הארגונים האזרחיים בשבוע שעבר.

 

נציגי הארגונים האזרחיים יוצאים מהוועידה באופן מאורגן בסוף השבוע שעבר. צילום adoptanegotior

עם מה יצאנו?

האם ניתן לצפות למשהו אופטימי מוועידה שמארחיה יוזמים במקביל וועידת "פחם ואקלים"?  בתום מספר ימים שבמהלכם נראה היה שהוועידה יורדת מהפסים לחלוטין, התוצאות עדיין מאכזבות. היום ברור לגמרי מה עומד על הכף. ברור שאין זמן יותר לדיבורי סרק. ברור שצריך לפעול באופן נחרץ ומהיר, לא עוד חמש שנים, לא מחר –אלא אתמול. על רקע הדחיפות והאיום האמיתיים, המעט שהושג ממש מתסכל ומרגיז.

"אנשים לפני פחם" מתוך המחאה מחוץ לוועידת האקלים. צילום: adoptanegotiator

 אנחנו מתנחמים בעובדה שמרבית הפעילות החשובה שמתקיימת להפחתת גזי חממה, התייעלות ומעבר לאנרגיה מקיימת – אינה באה לידי ביטוי במוכנות של מדינות להתחייב לתהליך הבינלאומי. מאות ערים נוקטות פעולה יום יום. ברמה מקומית ואזורית נעשים צעדים בשטח, מבלי לחכות להסכם בינלאומי, פשוט מתוך ההבנה שזו האופציה היחידה האפשרית לעתיד מקיים. בזירה הבינלאומית, לעומת זאת, מופעלים לחצים אדירים של בעלי הון שמשתקים את הממשלות ומונעים התקדמות ממשית.

 אז עם מה, בכל זאת, יצאנו מימי הדיונים בוורשה?

א. לגבי הפחתת גזי חממה

1. בשורה טובה אם כי לא מספיק משמחת היא, שהדד ליין של מעבר להסכם גולבלי מחייב בשנת 2015 עומד בעינו, למרות ניסיונות שונים לדחות ולשנות את ההחלטה הזו. למדינות השונות יש עד הרבע הראשון של 2015 לגבש יעדים ברורים של הפחתת גזי חממה, כולל תוכניות פעולה איך להשיג יעדים אלו.
2. חלק מהותי בהסכם שאמור להיחתם הוא, מעבר ממצב שבו יש אבחנה בין מדינות מתפתחות (שאינן מחויבות להפחית גזי חממה אלא רק להצהיר על מאמצים) ומדינות מפותחות (המחויבות, לכאורה, להפחית גזי חממה ולדווח על כך באופן מסודר) – למצב בו כל המדינות שוות בפני ההסכם, ומחויבות  לעשות מאמצים להפחתת גזי חממה. קבוצת G77 וסין – קבוצה המשתפת פעולה כקואליציה במו,מ וצוברת כח בשנים האחרונות, הצליחה להתעקש כי המדינות המתפתחות לא יצהירו על התחייבויות, אלא על תרומתן למאמץ – נוסח פחות מחייב.
3. לא נקבע, למרבה הצער, מה צריך להיות היעד המשותף (כמה גזי חממה חייבים להפחית באופן גלובלי על מנת למנוע התחממות עולמית מעל רף שתי מעלות צלסיוס בממוצע), עד מתי הוא צריך להיות מושג, ואיך בדיוק הוא יתחלק בין המדינות השונות (נושא שצפוי להיות טעון ביותר).
4. למרות כוונה "לחייב מדינות לנקוט צעדים שאפתניים" לפני כניסה לתוקף של ההסכם החדש (שיחתם אמנם, אולי, ב2015, אך ייכנס לתוקף ב-2020)  – עקב התנגדות של מדינות רבות נמנעה החלטה כזו, והנוסח הסופי שנחתם נוקט לשון רכה ביותר (מעודד מדינות לצעדים שאפתניים…).

 

מחאה בתוך הוועידה על התחמקות המדינות העשירות מנושא המימון המובטח. צילום: adoptanegotiator

נושאים נוספים:

5. מימון: המדינות המפותחות התחייבו כבר לפני שלוש שנים, בוועידת האקלים בקנקון (COP16) על הקמת "קרן אקלים ירוקה" שתסייע למדינות מתפתחות להטמעת אמצעי התייעלות, העברת ידע והפחתת גזי חממה. מדינות מפותחות ובראשן ארה"ב התחייבו לגייס לא פחות ממאה מיליארד דולר מידי שנה עד 2020 לפעילות הקרן.  במהלך הוועידה מחו נציגי מדינות מתפתחות וארגונים אזרחיים על "העלמות" הנושא, ולא נראה שההסכם בסוף הוועידה הצליח לענות על השאלות הבוערות: איך יגוייס הכסף? כיצד, מתי ולמי יחולק?
6. כפי שדיווחנו, נושא שעמד במרכז הסערה בוועידה היה דרישה של מדינות מתפתחות יחד עם סין להקים מנגנון שידון בנפרד ב"אובדן ונזק" – כשלמעשה מדובר בתביעת פיצויים מהמדינות המפותחות, על אסונות טבע הפוגעים במדינות העניות. חרף התנגדות עזה, המדינות המתפתחות השיגו הישג כשהוחלט שהוא יכלל בהסכם המתגבש, אך לא במנותק מנושא ההיערכות לשינויי אקלים ("אדפטציה").
7. התקדמות בפעילות דווקא הושגה במסלול הדיונים אודות אדפטציה – היערכות לשינויי האקלים. מנגנון לתמיכה בפרויקטים של בניית חוסן והיערכות החל לפעול בביצוע של הבנק העולמי, ובמהלך הוועידה דווח אודות הכספים שהועברו והפרויקטים המתוכננים. בנושא של ייעור (REDD+) גם חלה התקדמות בנושא מימון משותף למאמצי הגנה על יערות קיימים מפני כריתה.

דרישה לשוויון בין דורי. שבעת הדורות הבאים יסבלו ממעשינו.
צילום: adoptanegotiator

בואו לקחת חלק בעיצוב היעדים העולמיים לפיתוח בר קיימא

אחת מתוצאות ועידת ריו+20 לפיתוח בר קיימא, שהתקיימה לפני כשבעה חודשים בברזיל, היתה החלטה של המדינות לפתח בתהליך משותף רשימת מטרות אסטרטגיות לפיתוח בר קיימא (Sustainable Development Goals= SDGs).  על המטרות להתייחס באופן מאוזן לשלושת המימדים של פיתוח בר קיימא (סביבתי, חברתי וכלכלי), ולאחר שיאושרו, יוכנסו לאג'נדה הכללית של האו"ם לפיתוח משנת 2015 והלאה (ויחילפו את מטרות המילניום).

בסוף ינואר התקבלה החלטה באסיפה הכללית של האו"ם על הקמת קבוצת עבודה פתוחה שתעסוק בפיתוח המטרות הנ'ל. הקבוצה תקבע בעצמה את אופן ההתנהלות שלה, ותעדכן את האסיפה הכללית על ההתקדמות. המסמך המסכם של וועידת ריו, "העתיד שאנחנו רוצים", מונה מספר קווים מנחים למטרות אלה – עליהן להיות קונקרטיות, מכוונות לפעולה, נוחות לתקשורת, מתאימות לקנה מידה גלובלי ולא מקומי פרטני, ועוד.

מידע נוסף אודות ההחלטה ומפתח המדינות המשתתפות בקבוצת העבודה.

כעת הציבור הרחב בכל העולם מוזמן לקחת חלק בעיצוב היעדים לפיתוח בר קיימא דרך הפלטפורמה האינטרנטית הזו. בכל שבוע תוצג שאלה פתוחה להתייעצות. הנכם מוזמנים להגיב ולתרום מהידע ומהניסיון שלכם. מומלץ לעיין קודם במסמך הרקע הזה.

לא אחת הבענו ביקורת על תהליכי האו"ם, על סירבולם, ובעיקר על חוסר השפעתם על המציאות בשטח. עם זאת, מדובר כאן בניסיון כן ומרשים לשתף כמה שיותר אנשים בתהליך חשוב של עיצוב חזון חדש. מעניין לראות כיצד יתפתח, מעניין לעקוב אחר תגובות שמגיעות מתרבויות שונות, ובעצם, למה לא לקחת חלק בתהליך ההיסטורי הזה?
"אקלים ישראלי" ימשיך לעקוב ולעדכן..

וועידת ריו – סיכום מפוכח

חודש אחרי נעילת וועידת ריו+20, "העתיד שאנו רוצים", , כשאבק התקוות והאכזבות שוקע סוף סוף, הגיע הזמן לאמוד מחדש את תוצאות הוועידה. 

עוד לפני נעילת הוועידה, ההסכם שהתגבש וגם נחתם על ידי המדינות ספג ביקורות רבות. אך גם בריו בשנת 1992, ביקורות ראשוניות פינו לבסוף את הדרך להכרה בהישג החשוב שהמנהיגים הצליחו ליצור בשיח בנושא הפיתוח. האם התסכול והאכזבה מוצדקים? או שמא יש פה בכל זאת הישג משמעותי?

מורשת וועידת ריו ההיסטורית השפיעה על עיצוב הוועידה האחרונה באופן ברור.

בוגרי אותה הוועידה שהילכו בפרוזדורי הוועידה הזו כמו נביאי זעם, השמיעו תחזיות קודרות לקטסטרופות גלובליות, וקראו ל"שינוי עמוק" ו"נרטיב חדש". יחד עם 9 הקבוצות הגדולות של החברה האזרחית והאלפים הרבים שנקבצו בריו, הקריאה הדחופה שלהם לקיום דיון מוסרי על בסיס מדעי, רק הדגישה את הפער בין הציפיות לבין היכולת בפועל של תהליך משא ומתן רב צדדי, על מורכבותו הפוליטית.

סיכומים פוליטיים שונים מזכירים כי הוועידה נערכה על רקע שנת בחירות בארה"ב, בעיצומו של משבר כלכלי חסר תקדים בגוש היורו, ועל רקע מתיחויות נוספות. הנסיבות האלה הגבילו מאוד את הנכונות של מדינות להתחייב לפעילות. ארה"ב למשל הודיעה כבר מתחילת השיחות שלא תשים כסף על השולחן ו"זכתה" לגינויים חוזרים מצד ארגונים אזרחיים.

ברזיל, כמדינה מארחת, חשה אחריות כבדה לא רק להצלחת הוועידה הנוכחית, אלא לשימור שמה הטוב של וועידת ריו ההיסטורית. מטרת המארחים שניהלו את הדיונים היתה להמנע בכל מחיר משיחות שמתארכות לתוך הלילה ומסתיימות בניסוחים מעורפלים, כפי שהתרחש בוועידות האקלים האחרונות, ולכן, כשהמשלחות התכנסו לוועידה ויותר ממחצית ההסכם היה פתוח- הם החלו בהתערבות אגרסיבית בשיחות. במרתון בלתי רשמי המשלחות התבקשו להעיר רק לגבי הקווים האדומים – כלומר, מהן הנקודות איתן לא יוכלו להסכים בשום אופן – להבדיל מדיון בשאיפות של כל מדינה להסכם אידיאלי.

קיום פסטיבל אירועי צד שונים במקביל לוועידה עזר למשוך את תשומת הלב של המדיה מהשיחות, איפשר דיונים רגועים יותר וגרם למסמך הסופי להיות מוצג באור חיובי יותר ("הוועידה היא לא רק המסמך"). חשוב לא פחות, הקרנבל האזרחי עזר לשמור על מידת אמינות מסוימת של התהליך. גורמים רבים בחברה האזרחית (כולל משלחת ארגוני הסביבה הישראלית) שותפים לתחושה ששימשו, בעל כורחם, חלק ממצג שווא דמוקרטי לתהליך פוליטי מוגבל שרובו למעשה נסגר הרבה לפני תום הוועידה.

אז מה הוחלט?

ההסכם המייגע הנפרש על 53 עמודים, כולל מספר נקודות ראויות לציון:

1. כלכלה ירוקה

מילות הקסם החדשות עוררו ציפיות רבות שבהן טמונה התקווה לשינוי צורת הפיתוח הנוכחית לטובת פיתוח מקיים יותר. אלא שבהסכם שנחתם אין בשורה במקרה הטוב, ובמקרה הרע, יש בו שימוש ציני במושג.

השיח, שהחל תחת המינוח Sustainable Economy (כלכלה בת קיימא) התגלגל בלחץ ממשלות ותעשיות עד להופעתו בהסכם הסופי כ: Sustained Economic Growth, התמדה בצמיחת הכלכלה, שהוא משהו אחר לגמרי, ולפי תפיסת הקיימות למעשה ההפך הגמור מכלכלה בת קיימא.

ההסכם נמנע מלהציג מודל לכלכלה ירוקה, בטענה שיש לאפשר לכל מדינה לפתח מודל מתאים לצרכיה. בין היתר, על פי ההסכם, כלכלה ירוקה אמורה לסייע בפיתוח מקורות תעסוקה, השגת שוויון בין גברים לנשים, צמצום הנזק לסביבה, ואה –כמובן, הגדלת הצמיחה הכלכלית, כלומר –בהעדר הבהרה אחרת – המשך הדפוס הקיים של שאיפה לגדילה ללא גבול, שהיא כמובן לא מקיימת ולא אפשרית כל עוד משאבינו מוגבלים.

הישג חשוב הוא הכרה בצורך במדדים נוספים למעקב אחר קידמה, לצד ה-GDP (תל"ג) לשימוש מקבלי החלטות. הישג זה מאזן חלקית את האיזכורים החוזרים של "צמיחה כלכלית", ומוסיפים מימדים נוספים לצמיחה.

הישגים נוספים הם עידוד התעשייה ללקיחת אחריות, ולשימוש בכלי של דיווחי אחריות תאגידית (CSR) לשיפור הביצועים שלה. בנוסף, מוזכרת החשיבות של שינוי דפוסי הייצור והצריכה לדפוסים מקיימים יותר, אך בהעדר הנחיות ברורות, זה מעט וחלש מידי.

2. יעדים עולמיים לפיתוח בר קיימא

הנושא המרכזי השני של הוועידה עסק במיסוד מסגרת גלובלית לפיתוח בר קיימא.

תחת נושא זה התקבלו שתי החלטות מרכזיות: החלטה להקמת פורום פוליטי אוניברסלי בכיר לעניין פיתוח בר קיימא (שיחליף בעתיד את המועצה הנוכחית לפיתוח בר קיימא, ה-UNCSD), והחלטה לחיזוק הזרוע הסביבתית של האו"ם (UNEP) באופן משמעותי. האסיפה הכללית של האו"ם אמורה להמשיך ולדון בהקמתם.

בנוסף, הוחלט שיש ליצור יעדים אוניברסליים לפיתוח מקיים – שיחליפו את יעדי המילניום לפיתוח של האו"ם. לא ברור מתי בדיוק הם ייקבעו, מה בדיוק יהיה כוחם, וכיצד יצליחו לגשר על הטווח הרחב של האינטרסים השונים של המדינות. מאחורי הדיון על היעדים, עולה ויכוח מהותי: מידת ההסתמכות על ממצאים מדעיים בעיצוב המדיניות.

3. ועוד..

בנושאים השונים בהן עסקה הוועידה, נרשמו אכזבות ושמחות נקודתיות. למשל, בנושא שמירה על האוקיינוסים, נרשמה שביעות רצון מפסקה תקיפה יחסית בנוגע לדייג ולאבטחת מזון, לצד אכזבה בנוגע לאמירה פושרת על שמירה על מגוון ביולוגי במים החוץ טריטוריאליים (יחשבו על מכשיר בינ"ל בתוך שנתיים).

וזה מחזיר אותנו לשורה התחתונה, ולשורש התסכול: אין בכל המסמך הזה, ולו שורה אחת המבטיחה את המעבר משלב המילים היפות ליישום בפועל. לא תוכניות עבודה, לא יעדים, לא תקציבים ולא התחייבויות רשמיות.

צילום: מאיה גבעון

התחייבויות וולונטריות

למרבה המזל, וועידת ריו+20 לא הסתכמה במסמך הנ'ל. היא היתה גם מפגש סוער של ארגונים ופעילים מכל העולם, וכמובן- שלל אירועים מגוונים בנושאים הקשורים לקיימות. במהלך הוועידה התקבלו 720 התחייבויות וולונטריות – כלומר, לא מעוגנות בהסכם רשמי, מארגונים שונים, בראשם גם כ- 50 התחייבויות ע"י ממשלות.

לדוגמא, מדינות מתפתחות שונות התחייבו לייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים באחוזים משתנים (בין 100 אחוז בטובלו וארובה ל-15 באיי סיישל), להתייעל אנרגטית ולדאוג לאנרגיה זמינה אמינה וסדירה לכל תושביהן.

ברזיל, דנמרק, ארה"ב, בריטניה, גאנה ומועצת האיחוד האירופאי, התחייבו במסגרת יוזמת Sustainable Energy For All להשקיע כספים ולפתח מקורות אנרגיה מתחדשים במדינות מתפתחות ובברזיל.

בניגוד למסמך, בחלק מההתחייבויות הללו יש יעדים ותקציבים משמעותיים, כמו למשל ההתחייבות הזו של מספר ארגונים עסקיים ולא ממשלתיים להקצות 100 מליון יורו לטובת הלוואות זעירות (micro finance) במיוחד לנשים לשם פיתוח עסקים ירוקים עד 2025; או ההתחייבות הזו של קבוצה סינית "ליירק" שטח של 10,000 קמ"ר עד שנת 2022 כחלק מהמאבק העולמי במדבור; הצהרת חברות תעופה עולמיות והתאחדות שדות תעופה להפחית 50% מפליטות גזי החממה עד 2050; ועוד.

ההובלה האמיתית תמשיך להתרחש ככל הנראה בשותפויות חדשות, שבודאי קיבלו דחיפה נוספת בעקבות הוועידה, בין גורמים פרטיים, ממשלות וארגונים אזרחיים. השלטון המקומי מוכיח בערים רבות בעולם שניתן לעשות הרבה גם בלי לחכות לממשלה והסכמים בינלאומיים. שמענו גם גורמים בכירים מאוד בתעשייה העולמית מדברים על צורך בשינוי מהותי בדפוסי הייצור והצריכה, קולות מרעננים על רקע המשך מכבש הלחצים של תעשייות הדלקים הפוסיליים לשמר את המצב הקיים בכל מחיר ולהגן על רווחיהן. ארגונים אזרחיים יוצרים רשתות של שיתופי פעולה הדוקים ללא התערבות הממשלות, מקדמים פרויקטים חשובים והעברת מידע בלי בירוקרטיה ופוליטיקה עודפת.

וכאן אולי טמונות החדשות הטובות: העולם לא חיכה לריו+20, ואינו מחכה עוד לממשלות לבשורת המנהיגות. שלא תבינו לא נכון, שינוי מהותי לדפוסי פיתוח מקיים לא יכול להתרחש בלי שיתוף הפעולה של הממשלות, אבל בסופו של דבר, כשעוד ועוד אזרחים מתעוררים ודורשים שינוי, עסקים מבינים שעליהם לספק נורמות חדשות לצד המוצר שלהם, ומסגרות מקומיות מגלות את כוחן, בסופו של יום לא תהיה לממשלות ברירה אלא להתעורר ולהצטרף.

נציגת הדורות הבאים בנאום נוקב. צילום: מאיה גבעון

 התסכול כמשאב

הערה אחרונה, כפי שהאירה קולגה חכמה: כארגוני סביבה אזרחיים, יש לנו נטיה כרונית לחפש את נקודות האור בכל מצב (אחרת קשה מאוד להמשיך ולפעול לאורך זמן). ניתן למצוא כאלה גם כאן, בתוצאות וועידת ריו האחרונה, אבל לצד זאת חשוב לשמר גם את תחושת התסכול המוצדק. הוועידה לא הצליחה להציג לא תוכנית פעולה ולא חזון לעתיד שבו אנחנו רוצים, אבל הראתה שיש מספיק פעילות אמיתית, חדשנית ומחויבת בכל העולם להשיג זאת.

וועידת ריו: להשתתף מבלי לקום מהכסא

מאת: מאיה מילרד גבעון
בניגוד לוועידות אחרות המאורגנות על ידי האו"ם, בוועידת ריו לפיתוח בר קיימא, החברה האזרחית היא חלק קריטי מהתהליך. קבוצות גדולות שהוגדרו מתוך כלל הציבור מוזמנות לתהליך, משתתפות בכתיבה ועריכה של טיוטת המסמך שיחתם כהסכם בסוף הוועידה, ומעודדות להשמיע את קולן בתהליך שנמשך כבר כמה וכמה חודשים.

רוצים גם אתם לקחת חלק ולהשמיע את קולכם לקראת הוועידה?
הנה מספר דרכים להשתתף, מבלי לקום מהכיסא.

1/ לחברי קואליציית דרכים לקיימות
אנו בעיצומו של תהליך כתיבת נייר עמדה, על סמך חומרים שנאספו במשך תקופה ממושכת מחברי הקואליציה.  טיוטה תועבר לארגונים בהקדם, ועל סמך הטיוטה נקיים מפגש חשיבה ושיפורים. את נייר העמדה יציגו בריו נציגי משלחת ארגוני הסביבה לוועידה (מבטיחים פרטים בהמשך).

ארגונים לא ממשלתיים יכולים גם להרשם לאתר ולהביע בכתב את עמדתם על נושאי הוועידה. לשם כך צריך להרשם לאתר ולקבל סיסמא ואישור משתמש.

2/ לממהרים

יש לכם מה לומר אבל אין זמן או צורך בתיזה שלמה? רוצים לראות מה אנשים בכל העולם חושבים שצריך לעשות כדי שהעתיד שלנו יהיה טוב יותר (מבלי לקרוא מסמכים ארוכים ומעונבים)?
כאן אפשר לכתוב מסרים קצרים שמופיעים על "קיר" עצום שהולך ומתארך. אנשים שיתמכו בדעתכם יגרמו למסר שלכם לתפוס מקום רב יותר ולבלוט יותר על הקיר. אפשר גם להיכנס לקישור הזה ופשוט להצהיר שאתם תומכים ביישום של עקרונות פיתוח בר קיימא – ונקודה צבעונית קטנה תתווסף לסמן את מקומכם על מפת העולם.

ה"וול" המשותף הגדול בעולם? מתוך אתר הוועידה

3/ ליצירתיים

יש לכם חזון לעתיד בר קיימא? יש כאלה שיעדיפו להראות לאחרים תמונה, מאשר לדבר על זה. כאן אפשר להעלות את התמונה של החזון שלכם לעתיד מקיים, ולצפות בחזון של אחרים.

מתוך אתר הוועידה: תמונות שהתקבלו מרחבי העולם

4/ למשקיעים
אתר הוועידה מציע גם "conversation kit" – המתאימה לקבוצות, לילדים, בני נוער ובעצם, לכל מי שיש לו קצת זמן פנוי ורוצה להניע רעיונות ולפתח את השיח על "העתיד שאנחנו רוצים".  היוצרים מעודדים לשלוח אליהם חזון מפורט בנושאים שבהן תעסוק הוועידה, במילים, תמונות, סרטוני וידאו. העבודות הטובות, כך מבטיחים היוזמים, יוצגו און ליין ובוועידה עצמה.

תיכף זה מתחיל… COP17

הועידה העולמית של האו"ם למשבר האקלים (COP17) תיפתח בדרבן, דרום אפריקה, ביום ב' ה-28.11.2011, ותינעל ביום ו' ה-9.12.2011.

במהלך שבועיים אלה ינסו משלחות מלמעלה מ-150 מדינות להגיע להסכמה על מסמך מחייב שיתאר את המשך המאמץ ה

עולמי למאבק בשינויי האקלים. ועידה זו תהיה מתוחה וגורלית במיוחד, מאחר ובשנת 2012 יפוג תוקפו של פרוטוקול קיוטו, שהסדיר את מאמצי ההפחתה בפליטות גזי חממה במדינות השונות. למרות שהפרוטוקול כמכשיר למאבק במשבר האקלים רחוק מלהיות מושלם, נכון להיום הוא מהווה את המסגרת העולמית היחידה (כמעט) שמניעה ממשלות לנקוט צעדים משמעותיים על מנת להפחית את פליטות גזי החממה שלהן.

בנוסף, המשלחות ידונו בנושאים הבאים: הערכות והסתגלות למשבר האקלים ("אדפטציה"), מנגנוני פיקוח ואכיפה על מטרות הפחתה שמוצהרות על ידי מדינות מתפתחות ומפותחות, העברת טכנולוגיה ממדינות מפותחות למתפתחות, ומנגנוני מימון. בנוסף, צפוי להימשך הדיון הסוער בנושאי "החזון המשותף" – לאן המדינות שואפות למעשה להגיע בתחום הטיפול במשבר האקלים.

קריאת החברה האזרחית לקראת COP16, האם תענה השנה?

סבב הדיונים האחרון של האו"ם בנושא האקלים לפני ועידת דרבן הסתיים בתחילת אוקטובר בפנמה. הבשורות? מעורבות: פסימיות לגבי המשך לפרוטוקול קיוטו שיסתיים בדצמבר 2012: ארצות הברית, סין, רוסיה ויפן אינן מוכנות לחתום על תקופת מחויבות להפחתת פליטות. בנוסף, הצדדים לא מצליחים להגיע להסכמה בנוגע לחזון המשותף, ול"הגברת השאפתנות" בנוגע להפחתת פליטות גזי חממה.

האיחוד האירופאי הוא עדיין המזהם הגדול היחיד שתומך בהגעה להסכם שאפתני ומחייב, אולי משום שתושביו הצביעו לאחרונה בסקר כי נושא משבר האקלים מטריד אותם אף יותר מהמשבר הכלכלי . חביבת ארגוני הסביבה, שגם זכתה בציון לשבח על ידי ארגוני החברה האזרחית בתום ועידת פנמה, היא דנמרק, שהודיעה על הצבת יעד של הפחתת 40% מפליטות גזי החממה ביחס לשנת 1990 עד 2020.

הישג חשוב נרשם בצוות הדן במימון בינ"ל ארוך טווח: טיוטה מוסכמת על ידי הצדדים מוכנה לקראת הדיונים בדרבן. התקדמות נרשמה גם בצוותים שדנים במנגנוני קרן האדפטציה והעברת הטכנולוגיות.

חוץ מהבלוג הזה, יש דרכים נוספות לעקוב אחר המתרחש בועידה: 
לחצו כאן לאתר הרשמי של הועידה, או עקבו אחר דיווחים בעמוד הפייסבוק הרשמי של COP17.