דו"ח חדש: צדק אקלימי ומדיניות כלכלית

מאת: כרמית לובנוב, האגודה לצדק סביבתי

דו"ח צדק אקלימי ומדיניות כלכלית מס' 1  הינו סיכום מחקר חדש של האגודה לצדק סביבתי בשיתוף המכון למחקר חברתי אוניברסיטת תל אביב. במסגרת המחקר נבחנו ההמלצות המתגבשות בישראל לקידום המדיניות להפחתת פליטות של גזי חממה בכלים מתחום הכלכלה החברתית.

המחקר מתמודד עם הטענה שהועלתה בפורומים מדיניים בינלאומיים לפיה המשך ההתעלמות מאי שוויון בתחומי צריכה רבים ובכלל זה דלקים, מהווה חסם מרכזי בתהליכים לגיבוש הסכמים בינלאומיים בנוגע להפחתת כמות פליטות גזי החממה ויישומם.

המחקר בחן את ההשפעה של מדיניות אקלים על הצדק החברתי בישראל בעזרת שתי שאלות   מרכזיות: האם התוכניות להפחתת גזי חממה בישראל, מובילות להגדלה או להקטנה של הפערים בין העשירונים הסוציו אקונומיים בישראל?; ומהי ההשפעה של הצעדים להפחתת גזי חממה על העוני ועל קבוצות האוכלוסייה החלשות במדינה?

המחקר מצביע על כך כי ניתן לקדם מדיניות אקלימית בעלת השלכות חברתיות חיוביות. באמצעות רשימה מומלצת של אמצעי מדיניות קונקרטיים בתחומי החשמל, תחבורה, בנייה, פסולת וכן מספר צעדים כלליים, ניתן לקדם מדיניות צודקת להפחתת גזי החממה.

למידע נוסף: כרמית לובנוב, האגודה לצדק סביבתי carmit@aeji.org.il

וועידת ריו – סיכום מפוכח

חודש אחרי נעילת וועידת ריו+20, "העתיד שאנו רוצים", , כשאבק התקוות והאכזבות שוקע סוף סוף, הגיע הזמן לאמוד מחדש את תוצאות הוועידה. 

עוד לפני נעילת הוועידה, ההסכם שהתגבש וגם נחתם על ידי המדינות ספג ביקורות רבות. אך גם בריו בשנת 1992, ביקורות ראשוניות פינו לבסוף את הדרך להכרה בהישג החשוב שהמנהיגים הצליחו ליצור בשיח בנושא הפיתוח. האם התסכול והאכזבה מוצדקים? או שמא יש פה בכל זאת הישג משמעותי?

מורשת וועידת ריו ההיסטורית השפיעה על עיצוב הוועידה האחרונה באופן ברור.

בוגרי אותה הוועידה שהילכו בפרוזדורי הוועידה הזו כמו נביאי זעם, השמיעו תחזיות קודרות לקטסטרופות גלובליות, וקראו ל"שינוי עמוק" ו"נרטיב חדש". יחד עם 9 הקבוצות הגדולות של החברה האזרחית והאלפים הרבים שנקבצו בריו, הקריאה הדחופה שלהם לקיום דיון מוסרי על בסיס מדעי, רק הדגישה את הפער בין הציפיות לבין היכולת בפועל של תהליך משא ומתן רב צדדי, על מורכבותו הפוליטית.

סיכומים פוליטיים שונים מזכירים כי הוועידה נערכה על רקע שנת בחירות בארה"ב, בעיצומו של משבר כלכלי חסר תקדים בגוש היורו, ועל רקע מתיחויות נוספות. הנסיבות האלה הגבילו מאוד את הנכונות של מדינות להתחייב לפעילות. ארה"ב למשל הודיעה כבר מתחילת השיחות שלא תשים כסף על השולחן ו"זכתה" לגינויים חוזרים מצד ארגונים אזרחיים.

ברזיל, כמדינה מארחת, חשה אחריות כבדה לא רק להצלחת הוועידה הנוכחית, אלא לשימור שמה הטוב של וועידת ריו ההיסטורית. מטרת המארחים שניהלו את הדיונים היתה להמנע בכל מחיר משיחות שמתארכות לתוך הלילה ומסתיימות בניסוחים מעורפלים, כפי שהתרחש בוועידות האקלים האחרונות, ולכן, כשהמשלחות התכנסו לוועידה ויותר ממחצית ההסכם היה פתוח- הם החלו בהתערבות אגרסיבית בשיחות. במרתון בלתי רשמי המשלחות התבקשו להעיר רק לגבי הקווים האדומים – כלומר, מהן הנקודות איתן לא יוכלו להסכים בשום אופן – להבדיל מדיון בשאיפות של כל מדינה להסכם אידיאלי.

קיום פסטיבל אירועי צד שונים במקביל לוועידה עזר למשוך את תשומת הלב של המדיה מהשיחות, איפשר דיונים רגועים יותר וגרם למסמך הסופי להיות מוצג באור חיובי יותר ("הוועידה היא לא רק המסמך"). חשוב לא פחות, הקרנבל האזרחי עזר לשמור על מידת אמינות מסוימת של התהליך. גורמים רבים בחברה האזרחית (כולל משלחת ארגוני הסביבה הישראלית) שותפים לתחושה ששימשו, בעל כורחם, חלק ממצג שווא דמוקרטי לתהליך פוליטי מוגבל שרובו למעשה נסגר הרבה לפני תום הוועידה.

אז מה הוחלט?

ההסכם המייגע הנפרש על 53 עמודים, כולל מספר נקודות ראויות לציון:

1. כלכלה ירוקה

מילות הקסם החדשות עוררו ציפיות רבות שבהן טמונה התקווה לשינוי צורת הפיתוח הנוכחית לטובת פיתוח מקיים יותר. אלא שבהסכם שנחתם אין בשורה במקרה הטוב, ובמקרה הרע, יש בו שימוש ציני במושג.

השיח, שהחל תחת המינוח Sustainable Economy (כלכלה בת קיימא) התגלגל בלחץ ממשלות ותעשיות עד להופעתו בהסכם הסופי כ: Sustained Economic Growth, התמדה בצמיחת הכלכלה, שהוא משהו אחר לגמרי, ולפי תפיסת הקיימות למעשה ההפך הגמור מכלכלה בת קיימא.

ההסכם נמנע מלהציג מודל לכלכלה ירוקה, בטענה שיש לאפשר לכל מדינה לפתח מודל מתאים לצרכיה. בין היתר, על פי ההסכם, כלכלה ירוקה אמורה לסייע בפיתוח מקורות תעסוקה, השגת שוויון בין גברים לנשים, צמצום הנזק לסביבה, ואה –כמובן, הגדלת הצמיחה הכלכלית, כלומר –בהעדר הבהרה אחרת – המשך הדפוס הקיים של שאיפה לגדילה ללא גבול, שהיא כמובן לא מקיימת ולא אפשרית כל עוד משאבינו מוגבלים.

הישג חשוב הוא הכרה בצורך במדדים נוספים למעקב אחר קידמה, לצד ה-GDP (תל"ג) לשימוש מקבלי החלטות. הישג זה מאזן חלקית את האיזכורים החוזרים של "צמיחה כלכלית", ומוסיפים מימדים נוספים לצמיחה.

הישגים נוספים הם עידוד התעשייה ללקיחת אחריות, ולשימוש בכלי של דיווחי אחריות תאגידית (CSR) לשיפור הביצועים שלה. בנוסף, מוזכרת החשיבות של שינוי דפוסי הייצור והצריכה לדפוסים מקיימים יותר, אך בהעדר הנחיות ברורות, זה מעט וחלש מידי.

2. יעדים עולמיים לפיתוח בר קיימא

הנושא המרכזי השני של הוועידה עסק במיסוד מסגרת גלובלית לפיתוח בר קיימא.

תחת נושא זה התקבלו שתי החלטות מרכזיות: החלטה להקמת פורום פוליטי אוניברסלי בכיר לעניין פיתוח בר קיימא (שיחליף בעתיד את המועצה הנוכחית לפיתוח בר קיימא, ה-UNCSD), והחלטה לחיזוק הזרוע הסביבתית של האו"ם (UNEP) באופן משמעותי. האסיפה הכללית של האו"ם אמורה להמשיך ולדון בהקמתם.

בנוסף, הוחלט שיש ליצור יעדים אוניברסליים לפיתוח מקיים – שיחליפו את יעדי המילניום לפיתוח של האו"ם. לא ברור מתי בדיוק הם ייקבעו, מה בדיוק יהיה כוחם, וכיצד יצליחו לגשר על הטווח הרחב של האינטרסים השונים של המדינות. מאחורי הדיון על היעדים, עולה ויכוח מהותי: מידת ההסתמכות על ממצאים מדעיים בעיצוב המדיניות.

3. ועוד..

בנושאים השונים בהן עסקה הוועידה, נרשמו אכזבות ושמחות נקודתיות. למשל, בנושא שמירה על האוקיינוסים, נרשמה שביעות רצון מפסקה תקיפה יחסית בנוגע לדייג ולאבטחת מזון, לצד אכזבה בנוגע לאמירה פושרת על שמירה על מגוון ביולוגי במים החוץ טריטוריאליים (יחשבו על מכשיר בינ"ל בתוך שנתיים).

וזה מחזיר אותנו לשורה התחתונה, ולשורש התסכול: אין בכל המסמך הזה, ולו שורה אחת המבטיחה את המעבר משלב המילים היפות ליישום בפועל. לא תוכניות עבודה, לא יעדים, לא תקציבים ולא התחייבויות רשמיות.

צילום: מאיה גבעון

התחייבויות וולונטריות

למרבה המזל, וועידת ריו+20 לא הסתכמה במסמך הנ'ל. היא היתה גם מפגש סוער של ארגונים ופעילים מכל העולם, וכמובן- שלל אירועים מגוונים בנושאים הקשורים לקיימות. במהלך הוועידה התקבלו 720 התחייבויות וולונטריות – כלומר, לא מעוגנות בהסכם רשמי, מארגונים שונים, בראשם גם כ- 50 התחייבויות ע"י ממשלות.

לדוגמא, מדינות מתפתחות שונות התחייבו לייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים באחוזים משתנים (בין 100 אחוז בטובלו וארובה ל-15 באיי סיישל), להתייעל אנרגטית ולדאוג לאנרגיה זמינה אמינה וסדירה לכל תושביהן.

ברזיל, דנמרק, ארה"ב, בריטניה, גאנה ומועצת האיחוד האירופאי, התחייבו במסגרת יוזמת Sustainable Energy For All להשקיע כספים ולפתח מקורות אנרגיה מתחדשים במדינות מתפתחות ובברזיל.

בניגוד למסמך, בחלק מההתחייבויות הללו יש יעדים ותקציבים משמעותיים, כמו למשל ההתחייבות הזו של מספר ארגונים עסקיים ולא ממשלתיים להקצות 100 מליון יורו לטובת הלוואות זעירות (micro finance) במיוחד לנשים לשם פיתוח עסקים ירוקים עד 2025; או ההתחייבות הזו של קבוצה סינית "ליירק" שטח של 10,000 קמ"ר עד שנת 2022 כחלק מהמאבק העולמי במדבור; הצהרת חברות תעופה עולמיות והתאחדות שדות תעופה להפחית 50% מפליטות גזי החממה עד 2050; ועוד.

ההובלה האמיתית תמשיך להתרחש ככל הנראה בשותפויות חדשות, שבודאי קיבלו דחיפה נוספת בעקבות הוועידה, בין גורמים פרטיים, ממשלות וארגונים אזרחיים. השלטון המקומי מוכיח בערים רבות בעולם שניתן לעשות הרבה גם בלי לחכות לממשלה והסכמים בינלאומיים. שמענו גם גורמים בכירים מאוד בתעשייה העולמית מדברים על צורך בשינוי מהותי בדפוסי הייצור והצריכה, קולות מרעננים על רקע המשך מכבש הלחצים של תעשייות הדלקים הפוסיליים לשמר את המצב הקיים בכל מחיר ולהגן על רווחיהן. ארגונים אזרחיים יוצרים רשתות של שיתופי פעולה הדוקים ללא התערבות הממשלות, מקדמים פרויקטים חשובים והעברת מידע בלי בירוקרטיה ופוליטיקה עודפת.

וכאן אולי טמונות החדשות הטובות: העולם לא חיכה לריו+20, ואינו מחכה עוד לממשלות לבשורת המנהיגות. שלא תבינו לא נכון, שינוי מהותי לדפוסי פיתוח מקיים לא יכול להתרחש בלי שיתוף הפעולה של הממשלות, אבל בסופו של דבר, כשעוד ועוד אזרחים מתעוררים ודורשים שינוי, עסקים מבינים שעליהם לספק נורמות חדשות לצד המוצר שלהם, ומסגרות מקומיות מגלות את כוחן, בסופו של יום לא תהיה לממשלות ברירה אלא להתעורר ולהצטרף.

נציגת הדורות הבאים בנאום נוקב. צילום: מאיה גבעון

 התסכול כמשאב

הערה אחרונה, כפי שהאירה קולגה חכמה: כארגוני סביבה אזרחיים, יש לנו נטיה כרונית לחפש את נקודות האור בכל מצב (אחרת קשה מאוד להמשיך ולפעול לאורך זמן). ניתן למצוא כאלה גם כאן, בתוצאות וועידת ריו האחרונה, אבל לצד זאת חשוב לשמר גם את תחושת התסכול המוצדק. הוועידה לא הצליחה להציג לא תוכנית פעולה ולא חזון לעתיד שבו אנחנו רוצים, אבל הראתה שיש מספיק פעילות אמיתית, חדשנית ומחויבת בכל העולם להשיג זאת.

קיימות. אתמול היום ומחר

כנס של המשרד להגנת הסביבה באוניברסיטת תל אביב הציג תחזיות עתידיות לקיימות בישראל מפי גורמים שונים הפועלים בתחום לקראת וועידת ריו העולמית לפיתוח בר קיימא. להלן כמה רשמים.

 הכנס נפתח במושב אופטימי ומרתק של ישומים כחול לבן בתחום הקלינטק, שסחפו את הקהל במצגות צבעוניות והבטחות לפתרון בעיות העולם: גידול אצות  כמקור לדלק, מזון ותוספי מזון, טיפוח חיידקים המטהרים שפכים ומייצרים על הדרך חשמל, והדברה ידידותית לסביבה – ללא כימיקלים – על ידי עוזרים קטנים על

6 ו-8,  כפי  שכונו על ידי המרצה – (טוב, בקיצור, חרקים ועכבישים). אין ספק ש"אומת הסטארטאפ" יכולה להציע לעולם כמה פתרונות שימושיים לאתגרים עולמיים שילכו ויחריפו: כיצד מנהלים משאבים (למשל מי שתיה), שומרים על קרקע פוריה ומקטינים תלות בדלקים פוסיליים מזהמים, ועדיין מספקים את צרכיהם של יותר ויותר בני אדם בכל שנה?

במושב הבא, נציגי החטיבה הסביבתית של ארגון ה-OECD הציגו את עיקרי הדו"ח שפורסם לא מזמן, המציג את התחזית הסביבתית שלהם לשנת 2050. תרחיש "עסקים כרגיל" אינו משמח, כצפוי. המשך מגמות גידול האוכלוסיה, עליה בצריכת המשאבים ותלות בדלקים פוסיליים מזהמים יהפכו את החיים קשים ביותר. אם המגמות תמשכנה, אנו צפויים לחצות את קו ה"אל חזור" מבחינת ריכוז גזי החממה באטמוספירה כבר בתוך כעשור. המשמעות היא שינויי אקלים קיצוניים שיהפכו אזורים שונים לבלתי אפשריים ליישוב אנושי. דוגמא נוספת: בנושא צריכת מי שתיה, מחברי הדו"ח צופים שללא שינויים בדפוסי הצריכה הנוכחיים, כמעט 40% מאוכלוסיית העולם תימצא במצוקה חריפה של מי שתייה עד שנת 2050.

 את הדו"ח המלא של ה-OECD תוכלו למצוא כאן.

הדוברים הדגישו את הצורך בשינוי מדיניות ברור, והזכירו ברוח דו"ח סטרן, שככל שהפעולות ינקטו מוקדם יותר, כך עלותן הכלכלית תהיה נמוכה יותר. עם זאת, לא התרשמנו במיוחד מסל ההצעות לשינוי המדיניות שהוזכרו בקצרה: ביניהם- הפיכת זיהום יקר יותר מאשר האופציות הידידותיות לסביבה בעיקר על ידי מיסוי ירוק, תמחור נכסי טבע ושירותי מערכת טבעיים, ביטול סובסידיות לדלקים פוסיליים, השקעה בטכנולוגיות קלינטק וכו'. חשוב להבהיר שכל האמצעים הנ'ל לא רק טובים אלא גם חיוניים, ושנשמח לראות את כולם מאומצים –ויפה שעה אחת קודם. עם זאת, לאור הקטסטרופות שתוארו בהמשך תרחיש "עסקים כרגיל", אנו תוהים אם הצעדים האלה מספקים כדי לשנות את התרחיש באופן משמעותי, או שלמעשה אין בהם בשורה של ממש, ומדובר בהמשך "עסקים כרגיל", רק בירקרק.

במושב הבא, נציגים של צוות החוקרים מטעם מכון ירושלים הציגו פירות תהליך מורכב ומרתק שעשו בחודשים האחרונים: ייצור חזון לקיימות לישראל לשנת 2030. כפי שהציגה ואלרי ברכיה, העומדת בראש הפרויקט, למספר '2030' אין משמעות ייחודית והוא יכול היה להיות גם 2050. חשיבות הפרויקט, שהוזמן על ידי אגף המדיניות במשרד להגנת הסביבה, הוא בעידוד חשיבה ארוכת טווח במציאות הכיאוטית הישראלית. לראשונה, כפי שהציגה גלית כהן, סמנכ"לית במשרד להגנת הסביבה האמונה על אגף המדיניות, יש שאיפה לעצור רגע ולחשוב קדימה על חזון רחב יותר, "עם כל תוכניות העבודה, אנחנו רוצים לדעת: לאן אנחנו הולכים? מה אנחנו רוצים להשיג?". נציגי המכון סיפרו על תהליך העבודה, במהלכו יצרו תסריטים שונים לישראל, כולם ריאליים ומבוססים על התפתחות מגמות שונות מתוך תסריט ה"עסקים כרגיל". לאחר מכן, פותחו חבילות של אסטרטגיות שונות והמלצות למקבלי החלטות – כיצד לעודד את החברה הישראלית לנוע לעבר חלק מהתסריטים הרצויים יותר.

 עוד אודות התהליך המרתק ותוצאותיו אתם מוזמנים לקרוא באתר קיימות 2030.

 לארגוני הסביבה הוקדש מושב עצמאי, תחת הכותרת: מושב החברה האזרחית: כלכלת המחר –  חזון כלכלה מקיימת בראי השיח העולמי.

את המושב הנחה נאור ירושלמי, מנכ"ל חיים וסביבה, ארגון הגג של ארגוני הסביבה בישראל, כפאנל שבו השתתפו: ד"ר אורלי רותם רונן – מנכ"לית מרכז השל לקיימות; עו"ד דנה טבצ'ניק מאדם טבע ודין; ד"ר יובל ארבל, סמנכ"ל ידידי כדור הארץ המזרח התיכון; שגית פורת, רכזת אקדמית של המכון ע"ש אקירוב לעסקים וסביבה באונ' תל אביב ועורכת ראשית של פרויקט "כלכלת המחר"; ועינט קרמר, מנהלת ארגון טבע עברי.

מימין: נאור ירושלמי, אורלי רונן, דנה טבצ'ניק, יובל ארבל, עינט קרמר ושגית פורת. צילום: אוהד קרני

המושב היה קצר אך עמוס: בתוך כשעה הוצגו "טעימות" מתוך העשייה המגוונת של הארגונים בתחום הרחב של קיימות:

• סקירת מגמות בהתפתחות תפיסת הקיימות בישראל בעשור שחלף, מאז הוקמה קואליציית "דרכים לקיימות" בה חברים כל הדוברים הנ'ל (ד"ר אורלי רונן);
• פרויקט "כלכלת המחר", על אימוץ ישראל למגמה עולמית של שינויים מהותיים בכלכלה והפיכתה לבת קיימא (להבדיל מ"יירוק הכלכלה"…הוצג על ידי שגית פורת);
• עבודה של ארגון טבע עברי, המחברת בין סביבה ומקורות המסורת היהודית, ובודקת מה המקורות היהודיים יכולים להציע לעולם בשיח המתפתח על כלכלה בת קיימא (עינט קרמר);
• מחקר של ידידי כדור הארץ המזה"ת המראה כי ניהול משק מים בר קיימא יתרום למשק הישראלי מאות מקומות עבודה חדשים בטכנולוגיות סביבתיות ואחרות (ד"ר יובל ארבל)
• עמדות ארגוני הסביבה לגבי המצב הנוכחי ולקראת יציאת המשלחת הרשמית לריו: לדוגמא: אמנם חלה התקדמות גדולה בעשור שחלף בחקיקה הסביבתית בישראל, אך מצב האכיפה בכי רע, ויישום חוקים מרכזיים וחשובים, כמו חוק אוויר נקי, מעוכב על ידי הממשלה. מגמה של "צעד קדימה ושניים לאחור", שניכרת כמעט בכל תחומי השלטון וניהול המשאבים בישראל.

צילום: אוהד קרני

תודה גדולה לכל המשתתפים, ויישר כח על העשייה!

 ארגוני קואליציית "דרכים לקיימות" עובדים במרץ על סיום נייר העמדה המשותף לוועידת ריו+20. נמשיך ונעדכן.

100 ימים לריו+20

בעוד מאה יום בדיוק תיפתח בריו דה ז'נירו בברזיל וועידת האו"ם פיתוח בר קיימא. הוועידה צפויה להיות הגדולה ביותר אי פעם מבין וועידות האו"ם (צופים הגעה של כ-50 אלף איש מרחבי העולם לוועידה). מדוע היא מושכת עניין כה רב? במה היא תדון? מי משתתף?
להלן: ריו +עשרים – מדריך מקוצר במספרים 

1. וועידה אחת, קהל היעד: כולללללם

לכל המתבלבלים בין וועידות האו"ם שעוסקות במשבר האקלים (שגם אחריהן אנחנו עוקבים באדיקות וגם לוקחים חלק באופן קבוע)-  הוועידה הקרובה שייכת לגוף נפרד של האו"ם, ותעסוק, כפי שנרמז בכותרת הוועידה -"העתיד שאנחנו רוצים" (לא "הסביבה", לא "הכלכלה", "האקלים" וכו') – בראיה מערכתית, רחבה, חוצת תחומים, של עתידנו המשותף על פני כדור הארץ. מסיבה זו, הוועידה צפויה למשוך אליה לא רק בכירים בממשלות רבות, אלא גם אנשי עסקים, שלטון מקומי, תעשייה, חקלאים, חוקרים ואנשי אקדמיה, וכמובן – נציגים רבים של "החברה האזרחית" – כך שלמעשה, התוצאות שלה נוגעות, לפחות באופן תיאורטי, לכולנו. המפגש הזה  מציע הזדמנות מרתקת להחדרת תפיסות של עקרונות הקיימות (אג'נדה 21, שנוסחה בוועידת ריו הראשונה, אמורה לקבל משנה תוקף מחודש) – לתוך המיינסטרים וחיי היום-יום, בכל רחבי העולם.

2. שתי תמות מרכזיות

כפי שסיפרנו בעבר, הוועידה תתמקד בשתי התמות הבאות:

• כלכלה ירוקה בקונטקסט של פיתוח בר קיימא ומיגור העוני – כיצד ניתן להבטיח מענה לצרכי החברה, המשך פיתוח רווחה וצמיחה אך מבלי להמשיך ולהיות תלויים באופן מובנה בתהליכים הרסניים.
• "מסגרת ממוסדת לפיתוח בר קיימא" – מהם המוסדות ברחבי העולם שצריכים לדאוג ליישום עקרונות פיתוח בר קיימא, כיצד החברה האזרחית יכולה לקחת בהם חלק ולהשפיע עליהן וכו'..
  אנחנו נעסוק בכל אחת מהן יותר בעתיד הקרוב.

3.  שבעה נושאים קריטיים

מעבר לשתי התמות, הוגדרו לוועידה 7 תחומים "קריטיים", אליהם נדרשים להתייחס במסגרת הוועידה:

• תעסוקה
• אנרגיה
• ערים
• מזון
• מים
• אוקיינוסים
• אסונות טבע

עוד אודות שבעת המופלאים תוכלו לקרוא כאן.

4. תשע "קבוצות גדולות"

בניגוד לטענות הנשמעות רבות כלפי האו"ם, הוא רואה חשיבות עליונה בשיתוף האוכלוסיה האזרחית בתהליך לקראת ובמהלך הוועידה. בוועידת ריו בשנת 1992 הוגדרו תשע "מייג'ור גרופס" מתוך הציבור הרחב, שיש לדאוג עבורן לייצוג קבוע בוועידות לפיתוח בר קיימא. ואלה שמות:

• נשים
• בני נוער וצעירים עד גיל 35
• חקלאים
• תעשייה ועסקים
• רשויות מקומיות
• ארגונים אזרחיים (NGOs)
• קהילת המדע והטכנולוגיה
• עובדים וחברי איגודים מקצועיים
• קבוצות אוכלוסיה ילידות (indigenous)

לכל קבוצה מובטח ייצוג במהלך הוועידה ושמור מקום להתייחסות עניינית לטיוטת ההחלטה הנדונה. בנוסף, כל קבוצה מארגנת לעצמה מפגשים ואירועים לפני ובמהלך הוועידה. עוד אודות הקבוצות תוכלו לקרוא כאן.

5. מסמך אפס אחד
הוועידה עצמה תיערך שלושה ימים בלבד, במהלכם צפוי מרתון נאומים ושלושה שולחנות עגולים על מנת לאפשר תגובות אחרונות והתייחסויות להצהרה המשותפת. בסוף הוועידה צפויים המנהיגים לחתום על מסמך הצהרתי בעל תוקף פוליטי, שמטרתו לחזור ולחזק את המחויבות של המדינות לעקרונות של פיתוח מקיים – ובתוכם, לראשונה,  התייחסות לכלכלה  ירוקה. טיוטת ההסכם שייחתם כבר נידונה במשך חודשים ונמצאת בתהליכי גיבוש מתקדמים. אפשר לקרוא את הנוסח העדכני המלא כאן. את התגובות של נציגי 9 הקבוצות המרכזיות ניתן לקרוא כאן.

הסרטון השבועי: כלכלת שפע -כך זה יכול להראות

והפעם: ארבע דקות וחמישים ואחת שניות שמציגות חזון לכלכלה אחרת, המבוססת על משאבים המתרבים ככל שחולקים אותם, (ידע ורעיונות, למשל) בניגוד לכלכלה שלנו היום המבוססת על מחסור ותחרות על משאבים מתכלים.
"כלכלת השפע" ( plentitude economy ) קשורה בפיתוח הון חברתי, הפחתת מספר שעות העבודה לעובד וחלוקה שווה יותר בנטל ובמשכורות במשק, פיתוח כלכלה מקומית ופריחה קהילתית. כמובן שהיישום יותר מורכב ומסובך, אבל כדי להגיע לשם לא יזיק להתחיל בחזון.

לחצו על התמונה לצפייה בסרטון, ותהנו.

אקלים, כלכלה ירוקה, ו-PPP (מתאבן קליל לנושא החם הבא)

בחודש יוני הקרוב תיערך בברזיל  וועידת האו"ם לפיתוח בר קיימא שמכונה ריו+20.
היו בטוחים ורגועים – אנחנו עוד נעסוק רבות בוועידה הזו ובהכנות העולמיות והמקומיות לקראתה, אך בשלב הזה נציין רק שהיא צפויה להיות אבן דרך משמעותית נוספת באבולוציה העולמית  של תפיסת הקיימות.

הנושא המרכזי בוועידה יהיה כלכלה ירוקה.
מה זה אומר? מה ההבדל בין כלכלה ירוקה לצמיחה ירוקה? איך זה קשור למשבר האקלים? איך מיישמים כלכלה ירוקה, ובאילו נושאים היא עוסקת? האם יש מודל עולמי מומלץ לכך? האם אפשר "ליירק" את הכלכלה הנוכחית? האם זה כדאי? מה המשמעות של זה בכלל? איך כל זה מתקשר לתנועות Occupy Wallstreet  ולמחאה החברתית אצלנו?

שאלות אלו ועוד רבות נוספות מעסיקות ארגונים אזרחיים וממשלות בחרבי העולם מזה תקופה לא מבוטלת. הפעילות תגיע לשיאה סביב הוועידה בחודש יוני, שצפויה להיחתם במסמך פוליטי עליו יסכימו המדינות.
גם ממשלת ישראל נערכת – וארגוני הסביבה כמובן לוקחים חלק בתהליך – על כך בפוסט נפרד בקרוב.

בינתיים, לחימום, על הקשר בין משבר האקלים לכלכלה, אפשר לקרוא מאמר דעה שכתבתי ופורסם בג'רוזלם פוסט בזמן וועידת האקלים לפני כחודש- The climate is changing, so should our economy

איבו דה בור, לשעבר מזכ"ל אמנת האו"ם להתמודדות עם משבר האקלים (ה-UNFCCC) וכיום יועץ עולמי בכיר בנושא אקלים וקיימות בחברת KPMG,  מסמן כמו רבים נוספים לאחרונה, שותפויות של המגזר הציבורי עם המגזר הפרטי (PPP-Public-Private Partnerships)  כמנוף חשוב להתמודדות עם אתגרים רבים, ביניהם משבר האקלים.

"זה די פשוט", הוא אמר בראיון במסגרת כינוס שנערך בנורבגיה בנושא תפקיד המדינות הנורדיות בהתמודדות עם משבר האקלים העולמי – "מרבית ההשקעות בתחומים שקשורים לאקלים, כולל בסקטור האנרגיה- הן בידיים פרטיות,  למעשה 85% מההשקעות בתחום האנרגיה הן פרטיות ולא ציבוריות. במילים אחרות, אם לא נצליח להטות את ההשקעות בכיוון הנכון, אנחנו בצרות. אני מאמין שהחיבור בין מימון פרטי לציבורי הוא דרך טובה להבטיח שהשקעות פרטיות ילכו לכיוון הנכון במקום ליוזמות בעייתיות".

דה-בור. לחצו על התמונה לצפיה בראיון הקצר 

 דה-בור גם קושר בין משבר האקלים למושג החם ביותר בעולם הקיימות היום – צמיחה ירוקה, וציין כי בהקשר זה יש עדיין פערים באופן שבו אנשים שונים מפרשים את המונח. "לחלק, המשמעות היא פשוט השקעה בטכנולוגיות ירוקות, ולאחרים, הכוונה היא פיתוח הכלכלה בכיוון מקיים. אני חושב שהאופציה השנייה היא הכיוון הנכון. השאלה היא איך עושים את זה? הרבה מוסדות, כולל ה-OECD עוסקים בלענות השאלה הזו, כרגע באופן תיאורטי. בסופו של דבר, כל מדינה תצטרך לפתח את הדרך ליישם את הרעיונות האלה בפועל באופן שמתאים לה".