Global. Power. Shift.

Global. Power. Shift.

מחר אחר הצהריים ייפתח כינוס פסגה של 500 פעילי אקלים מכל העולם, תחת התנועה העולמית נגד משבר  האקלים – 350.

 

אמתכם הנאמנה זכתה לייצג את ישראל יחד עם שותפה נוספת. בתכנית: סדנאות הנעה לפעילות, תכנון מדיניות,  שיחות צפופות עם פעילים במדינות שכנות (!) ותכנון קמפיין עולמי מתוזמן נגד תעשיות הנפט והפחם שמנציחות את התלות שלנו בדלקים המזהמים ונועלות אותנו לעתיד של התחממות גלובלית חסרת שליטה.

עם טעם מר בפה מהחלטת הממשלה לוותר על הגז של הציבור לטובת ייצוא לא אחראי (תוך פיזום מלגלג "פופוליזם, פופוליזם") נחמד לשאוב מעט עידוד מהתהוות תנועה אקטיבית עולמית, תוססת ואמיתית, המורכבת ממאות התארגנויות מקומיות – שנאבקות באותם אתגרים כמונו.

מוזמנים להצטרף אלינו דרך הבלוג – לתמונות, חוויות, דיווחים וכל מה שנצליח לשתף בו. סביבה וחברה – אותה מהפכה.

ערים מתכוננות לשינויי האקלים – פוסט מצולם

בתחילת יוני יצאה משלחת בת עשרה משתתפים, מחציתם מארגונים סביבתיים ומחציתה נציגים מרשויות מקומיות, לסיור לימודי בנושא התמודדות עם שינויי האקלים בערים, בגרמניה. הנסיעה היא חלק מפרויקט של קואליציית דרכים לקיימות מטעם ארגון חיים וסביבה והמשרד להגנת הסביבה לקידום התמודדות עם שינויי האקלים בישראל – ובתמיכתה האדיבה של קרן היינריך בל.

מעניין שבשבוע בו נערך הסיור, שני מאורעות גדולים הציפו את החדשות בתמונות מרתקות: ההצפות במרכז אירופה שפינו אלפי תושבים מבתיהם כתוצאה מעליית נהרות מרכזיים ביבשת על גדותיהם לאחר אירועי גשמים קיצוניים, ובטורקיה – התקוממות אזרחים סוחפת, שתחילתה במאבק על אחד הפרקים העירוניים האחרונים בעיר, אותו רוצה הממשלה להפוך לשטח מיסחרי. אמנם כעת ברור שהמאבק בטורקיה הוא על הרבה מעבר לשטח ציבורי כזה או אחר – אבל שתי הדוגמאות האלה מראות עד כמה האופן שבו אנחנו מתכננים את הערים שלנו והצורה שבה הן מנוהלות  משפיעות על חיי מליונים, והן לא פחות מאשר סוגיות של חיים ומוות.

במהלך הסיור נתקלנו בלא מעט רעיונות ששווה להפיץ. הנה כמה מהם, בתמונות.

 

קופנהגן – התמודדות רחבה עם שינויי האקלים והתאמה לתוכניות מתאר עירוניות

אחד האיומים המרכזיים שמביא איתו משבר האקלים לערים רבות בכל רחבי העולם – כולל בישראל – הוא סכנת הצפות. אם כתוצאה מעליית פני הים, אירועי גשם אינטנסיביים שתשתיות הניקוז לא מצליחות להתמודד איתן, או הצפת נהרות.
קופנהגן היא אחת הערים שחוותה אירוע גשם אינטנסיבי כזה לא מזמן, ובעקבותיו לקחה את הנושא ברצינות. מהנדסי ומתכנני העיר הכינו תוכנית להתמודדות עם אירועי שבר ענן, והצפות מכיוון פני הים. מאחר ולעיר אין מערכת ניקוז לנגר עילי (היא יושבת על תעלות ועל חוף ים), הוחלט על תכנית שתשלב מספר רב ביותר אפשרי של שטחים פתוחים בתוך העיר שיאפשרו אגירה וחילחול מי גשמים, לצד שטחים ציבוריים (כולל פארקים ורחובות!) שבעת הצפות ישמשו כאגמים או תעלות באופן זמני. תושבי הרחובות שיוצפו יקבלו כמובן הסברה והטבות, אך מה שחשוב הוא שבשורה התחתונה הבתים שלהם ישארו יבשים מבפנים.

דורטמונד, גרמניה – מגוון אמצעים להתמודדות עם הצפות. צילום: מאיה גבעון

 בעיר דורטמונד במערב גרמניה, הוסב אזור שהיה מפעל פלדה עצום, לאגם מלאכותי. האגם מנקז אליו מספר נחלים שערוציהם נוקו והורחבו מחדש (לאחר שמולאו עפר ופסולת במאתיים השנים האחרונות) ומסייע בהתמודדות עם שטפונות שהאזור חווה לעיתים תדירות יותר ויותר.  הפרויקט הוא שותפות של העירייה המקומית עם חברת התעשייה פיניקס שבבעלותה מרבית מפעלי הפלדה באזור.

אגם פיניקס. צוות מולטי דיסיפלינרי של מתכננים, מהנדסים, אקולוגים ואדריכלים

סביב האגם נסללו מסלולי ריצה והליכה לתושבים, והם כבר משתמשים בהם לא מעט.

רצים, גולשים מדוושים ומטיילים סביב לאגם. הבנייה בעיצומה

בנוסף, מוקמים בתי מגורים שאמורים למשוך לאזור אוכלוסיה עמידה. אנחנו חשנו שפה טמונה אולי בעייתיות: אין ספק שהבתים המוקמים אינם נגישים לכלל האוכלוסיה ובודאי לא לאוכלוסיה המקומית שנמצאת שורת בתים אחרת מאחור, מרביתם כורים ופועלי פלדה לשעבר. ללא בדיקה מעמיקה, הרעיון הדליק לפחות אצלנו נורת אזהרה לגבי יצירת פערים חברתיים וניכור חברתי בתוך העיר.

מפעלי פלדה נטושים באזור דורטמונד. האזור כולו מחפש מקורות תעסוקה חדשים עקבות נדידת התעשיות וסגירת מכרות הפחם.

פיתוח חוסן כמנוף לחדשנות עירונית

מרבית הגרמנים לא שמעו על העיירה הקטנה בוטרופ במערב גרמניה, שהתבססה רובה ככולה על תעשיית כריית פחם. בעקבות מהפכת האנרגיה בגרמניה, האבטלה בעיירה מתרחבת, תושביה בורחים לערים הגדולות ועתידה נראה עגום. אך בעקבות יוזמה יצירתית ושותפות חזקה מאוד של חברות פרטיות עם הרשות המקומית – בוטרופ זכתה לעתיד משופר.

העיר זכתה בתחרות להתמודדות על התואר "עיר החדשנות" – ובעקבות זאת היא מריצה פרויקטים שאפתניים רבים בעיר. שני שליש מבתי המגורים בעיר עוברים שיפוץ ירוק ("רטרופיטינג") מקיף, שמפחית את צריכת האנרגיה שלהם באופן משמעותי (חלקם הופכים להיות בתי "אפס אנרגיה" – המייצרים בעצמם את כל התצרוכת האנרגטית הנחוצה להם, ואף מוכרים את עודפי החשמל לרשות המקומית).

במרכז ההדגמה של השותפות המובילה את הפרויקט ניתן להתרשם ממגוון רחב של טכנולוגיות המוצעות להטמעה בבתי מגורים ומבני ציבור.

עלויות ההתקנה מושתות על התושבים עם תמריצים של הרשות המקומיות, וכל עלויות הטכונולוגיות, הציוד והחומרים מכוסים על ידי החברות הפרטיות והמכונים המחקריים שחברים בשותפות. מכוני המחקר יכולים לנסות פיתוחים בשטח, החברות הפרטיות זוכות ביתרון תחרותי וחשיפה רבה, והתושבים והרשות נהנים ממוניטין מתחדש ומהפחתה ניכרת בהוצאות החשמל.

אחד מדגמי הבתים שעברו שיפוץ ירוק בבוטרופ. מגיעים קרוב ל"אפס אנרגיה"

השותפות יצרה מספר מודלים לשיפוץ ירוק של בתי מגורים מסוגים שונים. בעלי בתים יכולים לקבל הנחות נוספות במידה ויסכימו להפוך את בתיהם לבתים פתוחים להסברה וסיורים למשך שנתיים לאחר השיפוץ.

מפעל טיהור השפכים מחמם צינורות מים שמסיקים את בתי הספר המקומי

"עיר החדשנות" כוללת גם פרויקטים נוספים, בסקאלה שכונתית ועירונית מלאה – למשל, מפעל טיהור השפכים מפיק אנרגיית חום שמשמשת לחימום בית הספר העירוני הסמוך.

מאמצים נוספים מושקעים בשיפור התחבורה בעיר. אופניים, רכבת ואוטובוסים כבר קיימים וישופרו על ידי הוספת נתיבים ומידע למשתמשים.

 גינות, גינון, וחקלאות עירונית

טרנד הגינות הקהילתיות אינו חדש וקיים גם בישראל. בכל העולם העניין מתפשט ויתרונותיו הרבים מתבהרים בהדרגה: לא רק מקומות ליצירת קהילה וערך מקומי, לא רק שמירת פינות חמד ירוקות בתוך הערים הצפופות, אלא גם הצללה והפחתה של אי החום העירוני, הקלה בהתמודדות עם הצפות, גידול מזון והאכלת אוכלוסיות בהיקפים משתנים, שמירה על המגוון הביולוגי העירוני ועוד ועוד..

גינה קהילתית משותפת, על שטח שהיה פעם שדה התעופה הישן בברלין. תוכניות בניה יוקרתיות עומדות במחלוקת חריפה בין התושבים לעיר… נשמע מוכר?

אותה גינה קהילתית בברלין. בניגוד לגינות בדורטמונד, כאן אין חלוקת שטח מסודרת. הכל נעשה בכאוס קל וחינני.
צילום: דרור גרשון

 

עוד מברלין.
צילום: דרור גרשון

 

פרויקט "קרוט סיטי" – פרויקטים עירוניים בסקאלות שונות להכנסת גידול מזון לתוך העיר. חפשו carrotcity.org

 

       

—

החשבון המפחיד של משבר האקלים

בשבוע האחרון הוקרן בכל העולם הסרט Do the Math" של התנועה העולמית 350. אנחנו הקרנו אותו אתמול בתל אביב ב"מקום לשבט", בקבוצה סקרנית של אנשים טובים שנשארו לדבר עוד שעה ארוכה אחריו.

ביל מקיבן, סופר ומרצה שיזם את הקמת התנועה העולמית עם קבוצה קטנה ומסורה של שבעה מתלמידיו מככב ומלווה את הסרט בקולו, בין מונולוגים אישיים שחושפים אנטי-גיבור, מנהיג בעל כורחו שנע בין ייאוש לתקווה, לבין קטעי אינפוגרפיקה המגלגלים במהירות מספרים ותחזיות.

הסרטון נוצר אחרי מאמר שפרסם מקיבן במגזין הרולינג סטונס בשם "המתמטיקה החדשה והמפחידה של ההתחממות הגלובלית" לפני כשנה. המאמר זכה לאינספור שיתופים ותגובות והוביל לסיבוב הופעות של מקיבן ברחבי ארצות הברית, להסביר את עיקריו (מקיבן קיבל טלפון מעורך העיתון, שציין בהתרגשות שמקיבן קיבל יותר "לייקים" בפייסבוק מאשר הכתבה על ג'סטין ביבר שפורסמה במקביל).

במאמר – ובלב הסרט – מתמטיקה פשוטה ביותר, שכוללת שלושה מספרים:

המספר הראשון: כמה עוד נאפר לכדור להתחמם?
שתי מעלות. זה הגבול עליו הסכימו המדינות בתהליך הבינלאומי, בתור הרף העליון ביותר הנסבל – תוספת של שתי מעלות לממוצע השנתי העולמי. המשמעות היא שחלק מהמקומות יתחממו הרבה יותר וחלק אחר יתקררו. כבר בתוך התחום הזה שאולי נשמע מעט, מדובר על שינויים מאוד משמעותיים בכל מה שמוכר לנו כנורמלי מסביבנו – מהיעלמות הקוטב הצפוני (חצי ממנו אבד רק בתקופת חיינו) ועד התרבות אירועים קיצוניים כמו סופות ובצורות בכל העולם.

המספר השני: כמה גזי חממה אפשר עוד לפלוט לאטמוספירה שלנו, מבלי לעבור התחממות של שתי מעלות?
565 ג'יגה טון של פחמן דו חמצני. זו הכמות, על פי הערכת מדענים, שמותר לנו לפלוט לאטמוספירה לפני שנעבור נקודות אל חוזר ונתחיל לראות תופעות קטסטרופליות ללא יכולת שליטה או האטה של התהליך. בקצב הפליט ההשנתי, זה נותן לנו עוד 2-3 עשורים חסרי אחריות, ואז – המסיבה נגמרת.

המספר השלישי והאחרון הוא המפחיד ביותר. כמה מאגרי פחמן (=גזי חממה) עומדים לרשות תעשיות הדלקים ועלולים להשתחרר לאטמוספירה?
2,795 ג'יגה טון. בערך פי חמש מהמספר הקודם -פי חמש ממה שעוד יאפשר לנו לחיות כאן.

"תעשיות הנפט נועלות אותנו לעתיד שאין לנו קיום בו" נטען בסרט. זו התובנה שהובילה את תנועת 350 להסיר את הכפפות. לאחר כחמש שנים של פעילות להעלאת מודעות (שהתפרסמה בעיקר ביצירת המספר 350 בשלל צורות ,צבעים ומיקומים אקזוטיים), החליטו להתמקד ישירות במקור לבעיה: תעשייות הדלקים הפוסיליים (פחם, נפט למוצריו וגז) – שיוצרות נזק בריאותי וסביבתי עצום ואינם משלמות עליו.

ביוני השנה תקיים התנועה מפגש של 500 פעילי אקלים מכל העולם, להתנעת הקמפיין החדש: Global Power Shift. אמתכם הנאמנה תנכח במקום ותעדכן אתכם בכל המתרחש .

globalpowershift.org

בינתיים, הסרט Do the Math זמין לצפיה ברשת (כ-40 דקות, אנגלית ללא כתוביות).

400 חלקיקים והחלטה שתעלה לנו ביוקר

תארו לעצמכם שבחדשות מודיעים על גל שריפות ענק המתקרב אלינו ברגעים אלה ממש. עד כה שום גורם לא הצליח לעצור או להשתלט על האש, והיא מכלה כל דבר בדרכה. תארו לעצמכם שבעוד שגל הלהבות מתקרב, מודיעה הממשלה שהיא החלטה לקצץ בתקציב של שירותי הכיבוי וההצלה, ולא רק זאת אלא גם לפזר כמה מיכלי דלק בשדות פתוחים. נשמע מופרך לחלוטין, נכון? לצערנו, לא לגמרי.

 מה עשיתם ב-9 במאי 2013?

ב-9 במאי הודיעה תחנת המחקר בהוואי שרמת הפחמן הדו חמצני באוויר חצתה את רף ה-400 חלקיקים למליון, מצב ששרר על פני כדור הארץ בפעם האחרונה ככל הנראה רק לפני כשלושה מליון שנה. אז כדור הארץ נראה מעט אחרת. בין היתר, לא היו לו כיפות קרח בקטבים, גובה פני הים היה כ-30 מטרים גבוה יותר (מכסה שטחים רבים שעליהם מתרכזת מרבית אוכלוסיית העולם היום), והטמפ' במקומות רבים לא איפשרו התיישבות אנושית.

רף ה-400 חלקיקים למליון הוא נקודה היסטורית בזמן. קו אדום בוהק מהבהב נוסף שחצינו ביעף. הצוותים שעוקבים אחר ריכוז גזי החממה באטמוספירה מתריעים על עליה חדה בריכוז גזי החממה, שהפחמן הדו חמצני הוא השכיח ביניהם, מאז המהפכה התעשייתית. כבר לפני כמה שנים המדע סימן את רף 350 חלקיקים למליון בתור הטווח הבטוח, אליו צריך לחזור במהירות כדי למנוע השלכות קטסטרופליות ובלתי הפיכות בקנה מידה שלא הכרנו.

אבל אין שום סימן, או סיבה, נכון לעכשיו, שהגרף יאט את עלייתו. רק לפני חמש שנים, כשהוקמה התנועה העולמית 350, רמת הפחמן הדו חמצני באטמוספירה עמדה על 390. מאז קצב שריפת הדלקים, הרס היערות, קניית המכוניות, אכילת הבשר, ייצור הבטון  – רק הלך וגבר, ואיתו ריכוז גזי החממה באטמוספירה, ולאחרונה גם – תופעות חריגות המעידות על שינויי אקלים עולמיים.

מתוך עמוד הפייסבוק של תנועת 350

והנה, לפני כמה ימים התבשרנו גם על כוונת האוצר לדחות את היישום של התכנית הלאומית להפחתת גזי חממה.  התכנית שהוכנה, אושרה ואף תוקצבה –ב-2.2 מליארד שקלים עד תום העשור בעקבות התחייבות ישראל בפני האו"ם (ומאוחר יותר גם בפני ה-ECD ) להפחית 20% מהגידול הצפוי בפליטת גזי החממה מתחומה עד 2020 – כללה בראש ובראשונה צעדים בעלי כדאיות כלכלית: כלומר רק כאלה שהבטיחו לקופת המדינה החזר השקעה ברור, ולא תוך זמן ארוך.

 לכן ההחלטה לדחות את יישום התכנית בשלוש שנים (בואו נודה על האמת – 'דחייה' היא מילה נרדפת ל'ביטול', רק עם תוספת של חוסר ודאות) בעיתוי הזה של מצוקה כלכלית וההודעה החמורה על הדרדרות מצב האטמוספירה תמוה ביותר. לא רק שעוצרים תוכנית חשובה ומוצדקת, עוזבים את שורת המדינות המפותחות שיוצרת חזית מאבק במשבר האקלים ומפנים עורף להתחייבויות שלנו, לא זו בלבד שמתעלמים באופן חסר אחריות מתחזיות מדעיות מדאיגות – גם יורים לעצמנו ברגל ומונעים מתושבי המדינה תועלות כלכליות ובריאותיות מובהקות.

 YNET: דחיית התכנית – מכת מוות להתייעלות אנרגטית בישראל

בשיחות שערכנו עם אנשי המשרד להגנת הסביבה, עלה כי כי ההשקעות שהתקיימו עד עכשיו, מיישום שני סבבים ראשונים בלבד של תמיכה בפרויקטים להתייעלות, הביאו לכך שהשקעה של כמאה מליון שקלים מינפה השקעות של כשש מאות מליון שקלים מהמגזר הפרטי והציבורי – שיצרו מקומות עבודה, פתרונות חדשניים, וחסכון באנרגיה.

במשרד האנרגיה והמים, מעריכים כי הפרויקטים של גריטת מכשירי החשמל הישנים וסבסוד מכשירים חדשים יעילים יותר, חוסך למשפחות רבות מאות שקלים מידי חודש על ידי צריכת פחות חשמל- שמיתרגמת לחסכון של מאות מליוני שקלים למשק. זאת כמובן מבלי להזכיר (כי אף אחד אינו מודד) – תועלות למשק כתוצאה ממעבר לדלקים נקיים יותר בפרויקטים השונים והפחתת תחלואה עקב הקטנה של זיהום האוויר.

נאור ירושלמי בישראל היום: הגיע הזמן להוציא את הראש מהחול

ארגוני הסביבה הפועלים במסגרת קואליציית "דרכים לקיימות" התגייסו למאבק להגנה על התוכנית להפחתת גזי חממה. מכתבים דחופים נשלחו אל שרי האוצר, הכלכלה, השיכון והבינוי, הגנת הסביבה והאנרגיה והמים, כמו גם לנשיא המדינה שמעון פרס, שהיה זה שהתחייב בעצמו בשם הממשלה באו"ם על יעד הפחתת הפליטות. השר פרץ ונשיא המדינה התגייסו אף הם והעבירו מסרים ברורים לממשלה שלא לפגוע ביישום התוכנית.

NRG: הנשיא לאוצר – לכלול בחוק את הפחתת גזי החממה

תמונה שעלתה ברשת 350 העולמית לעידוד הקמפיין הישראלי לשמירה על התכנית להפחתת גזי חממה (מתוך עמוד 350 בפייסבוק)

הבוקר אמורה ליפול ההחלטה בישיבת הממשלה. הגנה על התוכנית הזו היא חיונית. לא רק להפחתת פליטות ולהתייעלות אנרגטית – אלא להתנעת תהליכים ארוכי טווח, לאיפשרו צמיחה ירוקה במשק, בנייה ירוקה, חדשנות – מעבר להתנהלות נכונה ואחראית יותר (כבר דיברנו על זה, קוראלים לזה מנהיגות). בואו נקווה שבהחלטת הממשלה ירימו את הכפפה.

עוד על חציית רף ה-400PPM:

בגארדיאן  || בדה- מרקר || ב-TIME  || ב- New York Times

מקיימות – למנהיגות. פוסט לכבוד יום כדור הארץ

מחר, ה-22 לאפריל, יציינו ב-180 מדינות ברחבי העולם את "יום כדור הארץ" על רקע קונפליקטים שהולכים ומתחדדים במשולש הון-שלטון-המון על השליטה במשאבי הטבע בישראל ובעולם 

 איך הכל התחיל

לפני כחמישים שנה, אי שם בשנות השישים הפרחוניות, הסנטור האמריקני גיילורד נלסון חשב לראשונה לארגן יום שיוקדש למען כדור הארץ כדי למשוך את תשומת ליבם של מקבלי ההחלטות בארה"ב לנושאים חשובים כמו זיהום סביבתי. באותה תקופה התפרסם ספרה המפורסם של רייצ'ל קרסון "אביב דומם", שחשף את הפגיעה הקשה של חומרי ההדברה (DDT) בטבע ובבריאות, והציבור החל להיות מוטרד ממידת הדאגה הלא מספקת של נבחריו באשר לשלומו. מאוחר יותר באותו עשור, פסולת תעשייתית שהושלכה למימי נהר באוהיו נדלקה, גרמה לנזקים גדולים, והדליקה עוד יותר את זעם הציבור האמריקאי. זו לא היתה הפעם הראשונה שהנהר הזה בער; היו לפניה שריפות הרסניות יותר שאף תבעו קורבנות בנפש. עם זאת, התקרית הזו דווקא הגיעה למאמר המערכת ב"טיים מגאזין", ובעקבותיה גברה הדרישה הציבורית להטלת פיקוח ורגולציה על תעשיות וחומרים מזהמים.

אירוע יום כדור הארץ הראשון התקיים בשנת 1970, בהשתתפות 20 מליון איש – אחד מתוך עשרה אזרחים בארה"ב נכון לשנה זו (!). הציבור זעם על הפקרתו מול מפגעי תעשייה וזיהום, והקריאה הברורה לפוליטיקאים לתת דגש לנושאי סביבה ובריאות הציבור הובילה להקמת הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה (ה-EPA), ובהמשך לדחיפת אויר נקי בארה"ב ומהלכים חשובים אחרים.

מאז התקבע ה-22.4 כיום כדור הארץ, והפך ליום פעילות עולמי להעלאת המודעות לאחריות שלנו כלפי מצב כדור הארץ.

 על פי Earth Day Network, ארגון הרשת העולמי שמתאם בין האירועים לציון המאורע, השנה צפויים כ-500 מליון איש מ-4,500 ארגונים בכ-180 מדינות לקחת חלק בפעילויות שונות במסגרת היום הזה. אירוע הדגל בארצות הברית כולל באופן מסורתי עצרת והופעות חיות בשדרה המרכזית בוושינגטון די.סי. אליה מגיעים עשרות אלפים. קמפיין אינטרנטי גדול שמלווה את האירוע תחת הכותרת "הפנים של שינוי האקלים" קורא לאנשים להצטלם במטרה להעביר את האיום של שינוי האקלים לסיפור מוחשי וברור יותר ולהעניק לו -באופן מילולי וסימבולי – פנים.

בארץ יצוינו אירועי היום בטקס העשור של חלוקת אותות הגלובוס הירוק– אותות ההצטיינות על עשייה סביבתית מטעם התנועה הסביבתית, ובשעת כדור הארץ – אירוע בשיתוף 26 רשויות מקומיות ברחבי הארץ, שיכלול פעילויות מקומיות רבות במהלך השבוע, וכמובן, את אקט כיבוי האורות למשך שעה, החל משמונה בערב.

אני אשב לי לבד בחושך ואחשוב

כיבוי האורות נועד להוות פעולה סימבולית ומעוררת מחשבה. ברור לכולם שלא נציל את העולם ולא את עצמנו משינויי אקלים חריפים על ידי כיבוי אורות לשעה. אבל אולי האקט הזה, פעולה כמעט חסרת חשיבות לאדם הבודד, שיוצרת אפקט משמעותי יותר במספרים גדולים – כן תגרום לנו לחשוב על האחריות של כל אחד מאיתנו במאבק הכולל. כמו זוכי פעילים רבים בתנועה הסביבתית (חלקם, זוכים באותות הוקרה בטקס הגלובוס הירוק)  שרואים לנגד עיניהם חברה טובה וצודקת יותר וממשיכים בפעילות סזיפית יום יום גם אם התועלת אינה תמיד נראית לעין. אם הנזק האדיר שנגרם למערכות הטבעיות הוא במידה רבה תוצאה של הצטברות מעשים "קטנים", יומיומיים – מדוע אנחנו משוכנעים כלכך שלפעילויות "קטנות" ויומיומיות אין השפעה גם לכיוון החיובי?

מי מכבה את האורות פה

בין שלל האירועים שיתקיימו מחר, ייערך גם אירוע שדן באחד הנושאים המהותיים ביותר בהיבטי בריאות, סביבה, ביטחון, יציבות, ופיתוח (בקיצור – קיימות), אך באופן התנהלותו אין הרבה מתפישת הקיימות.
הועידה הלאומית החמישית לאנרגיה בישראל, תדון בעתיד משק האנרגיה  ובנושאים שיגעו בכל אחד ואחת מאיתנו – אך לחברה האזרחית אין כמעט ייצוג בוועידה. מבין הדוברים הנכבדים, אין ולו דובר אחד המשתייך לחברה האזרחית (ארגונים סביבה, חברה, ואף לא אקדמיה) – כולם מבין מנגנוני השלטון והמגזר העסקי. בארגון אדם טבע ודין שמו לב שבנוסף לכך, מבין 36 דוברים בוועידה, שתיים בלבד הן נשים. גם בתור קהל לא קל להשתלב כאזרח מן השורה – כניסה תעלה 300 שקלים לאדם.

מקיימות – למנהיגות

וזו, אולי יותר מהכל, תמצית הסיפור.
הגיע הזמן להעביר את הסיפור מסיפור של "סביבה" (שאוטומטית, אצל רבים מאיתנו, מצמצם אוטומטית את התמונה), או "קיימות" (שבואו נודה על האמת, זו עדיין מילה לא מובנת לרובינו, למרות הופעות מכובדות בפריים טיים של ערוץ 2) – לשאלה של מנהיגות. אנחנו בוחרים בנציגנו כדי שייחשבו על האינטרסים שלנו, ושל הילדים שלנו. על הבריאות שלנו, על הפרנסה של הילדים (כולל הסיכוי שלהם למצוא מקומות עבודה שלא ינצלו אותם וישמרו על בריאותם), על היכולת להגיע ממקום למקום במהירות ובקלות ולא ביוקר, על היכולת להנות מחוף ים פתוח ונקי לכולם, על העצמאות האנרגטית שלנו (שתושג לא על ידי תעשיה כימית מזהמת, אלא על ידי חיבור ישיר למקור האנרגיה העולמי – השמש) וכן – גם על מחירי החשמל. כל הנושאים האלה הם חלק מאותה תמונה רחבה, שמנהיג טוב אמור לראות לנגד עיניו, לא משנה איך יבחר לקרוא לה. בתמונה הזו, השליטה על משאבי הטבע צריכה להיות מנוהלת תוך בחינה של טובת הציבור והסביבה לטווח ארוך.

ביום כדור הארץ הראשון ב-1970, אחד מתוך כל עשרה אזרחים אמריקנים יצא לרחוב, וקרא למנהיגיו לראות את התמונה הגדולה הזו, שסביבה היא חלק חשוב ומהותי ממנה. אולי לפעמים צריך שרבים מאיתנו יכבו את האור, כדי שהתמונה תתבהר.

תמונה מתוך 350.org

שוורצנגר ו100 ה-פתרונות לקיימות. יש לכם מה להציע?

ארגון SUSTAINIA עורך בפעם השנייה קמפיין עולמי לזיהוי 100 הפיתוחים המבטיחים ביותר לקידום קיימות ועידוד חדשנות.

הקמפיין יוצא בקריאה המיועדת לעסקים, חברות, ארגונים אזרחיים לא ממשלתיים, חוקרים, בתי ספר וקבוצות קהילתיות "וכל מי שיש לו רעיון טוב" – להציג רעיונות ופתרונות למשבר האקלים, היעלמות המשאבים ובאופן כללי לקדם חברה מקיימת יותר, באחד או יותר מהתחומים הבאים:

• בנייה
• מזון
• אופנה
• תחבורה
• טכנולוגיות מידע (IT)
• חינוך
• אנרגיה
• בריאות
• ערים
• משאבים

הפירוט המלא לגבי הקריטריונים להגשה נמצא כאן.

היוזמים מציינים כי הם מחפשים פתרונות ש"נוגעים בראש וגם בלב" – פרקטיים וגם מעוררי השראה, ובעלי פוטנציאל לשנות את החברה האנושית בפרק זמן של העשור הקרוב. מאה פרויקטים נבחרים יפורסמו ויקבלו כיסוי תקשורתי נרחב, ומתוכם פרויקט מצטיין במיוחד יזכה בפרס, ובחשיפה רחבה בכנסים בינ"ל בלונדון וקופנהגן במהלך 2013.

לחצו כאן לראות את מאה הפתרונות שנבחרו בשנת 2012

מאחורי היוזמה עומד ארנולד שוורצנגר, ואיתו בצוות השיפוט חברים מכובדים כמו קוני הדגרד, האחראית בנציבות האירופית למשבא האקלים, ראש ממשלת נורבגיה לשעבר ונציג ארגון הבריאות העולמי,  ואחרים.

בואו לקחת חלק בעיצוב היעדים העולמיים לפיתוח בר קיימא

אחת מתוצאות ועידת ריו+20 לפיתוח בר קיימא, שהתקיימה לפני כשבעה חודשים בברזיל, היתה החלטה של המדינות לפתח בתהליך משותף רשימת מטרות אסטרטגיות לפיתוח בר קיימא (Sustainable Development Goals= SDGs).  על המטרות להתייחס באופן מאוזן לשלושת המימדים של פיתוח בר קיימא (סביבתי, חברתי וכלכלי), ולאחר שיאושרו, יוכנסו לאג'נדה הכללית של האו"ם לפיתוח משנת 2015 והלאה (ויחילפו את מטרות המילניום).

בסוף ינואר התקבלה החלטה באסיפה הכללית של האו"ם על הקמת קבוצת עבודה פתוחה שתעסוק בפיתוח המטרות הנ'ל. הקבוצה תקבע בעצמה את אופן ההתנהלות שלה, ותעדכן את האסיפה הכללית על ההתקדמות. המסמך המסכם של וועידת ריו, "העתיד שאנחנו רוצים", מונה מספר קווים מנחים למטרות אלה – עליהן להיות קונקרטיות, מכוונות לפעולה, נוחות לתקשורת, מתאימות לקנה מידה גלובלי ולא מקומי פרטני, ועוד.

מידע נוסף אודות ההחלטה ומפתח המדינות המשתתפות בקבוצת העבודה.

כעת הציבור הרחב בכל העולם מוזמן לקחת חלק בעיצוב היעדים לפיתוח בר קיימא דרך הפלטפורמה האינטרנטית הזו. בכל שבוע תוצג שאלה פתוחה להתייעצות. הנכם מוזמנים להגיב ולתרום מהידע ומהניסיון שלכם. מומלץ לעיין קודם במסמך הרקע הזה.

לא אחת הבענו ביקורת על תהליכי האו"ם, על סירבולם, ובעיקר על חוסר השפעתם על המציאות בשטח. עם זאת, מדובר כאן בניסיון כן ומרשים לשתף כמה שיותר אנשים בתהליך חשוב של עיצוב חזון חדש. מעניין לראות כיצד יתפתח, מעניין לעקוב אחר תגובות שמגיעות מתרבויות שונות, ובעצם, למה לא לקחת חלק בתהליך ההיסטורי הזה?
"אקלים ישראלי" ימשיך לעקוב ולעדכן..

אחרינו המבול? לא ממש

כמה פעמים בימים האחרונים שמעתם את המילים הבאות: "שתי טיפות גשם, וכבר כל המדינה מוצפת"? גשמים עזים וסופות אי אפשר למנוע. הצפות דווקא כן. זה נקרא אדפטציה לשינויי האקלים.

אם במקרה לא הייתם בהכרה בימים האחרונים, נעדכן אתכם בקצרה כי מאז סוף השבוע הראשון של 2013 ירדו עשרות מ"מ של גשמים כמעט בכל רחבי הארץ, מפלס הכנרת טיפס במהירות (בעת כתיבת שורות אלה מדווח כי ביממה האחרונה בלבד המפלס טיפס בכ-22 ס"מ), נתיבי איילון הוסבו למסלול ראפטינג , קניון במודיעין הציע אטרקציות חדשות ללקוחותיו, חיל הים פתח עיסוק צדדי בחילוץ תושבים – והשיא, כך מוסרים, עוד לפנינו.

במדינה סמי מדברית כשלנו, אין פלא שחורף אמיתי שמגיע לביקור קצר עושה כותרות. בואו נודה על האמת, מזג אוויר פרוע מצטלם נהדר, ומספק הפסקה מרעננת משטף החדשות הרעות והפוליטיות (ועם זאת, החלטת מערכות החדשות להציב שדר לצד כל שלולית שמדווח בפאתוס על כל נהג לא חכם שהחליט להכנס לנחל ו-הפלא ופלא – מצא את עצמו על גג ג'יפ תקוע – אולי מעט מוגזמת). תוך זמן קצר מתקבלים מראות מרשימים של שטפונות בקניונים (טבעיים בהרי יהודה, וקצת פחות טבעיים במודיעין), חילוצים הירואיים, אגמים חדשים ואם התחזיות יתממשו ומהלילה נזכה לקצת שלג בירושלים ובהרי הצפון, בכלל יהיה התירוץ המושלם להשבתת עיר הבירה ואזורים נרחבים אחרים.

גם לנו יש צילום של האיילון מוצף! (צילום: מאיה גבעון)

אם נוריד לרגע את הטון המשועשע, מדובר פה בתקלות, נזקים ושיבושים לא מבוטלים, שעולים למדינה בלא מעט שעות עבודה מבוזבזות, נזקים לתשתיות , ביטול ימי לימודים – שלא לדבר על תקלות מסוכנות ויקרות הרבה יותר, כגון דליפה של חומרים מסוכנים וסכנה ממשית לחיי אדם. ההצפות, האיחורים, הנזקים וההשבתות מתרחשים לא רק אחת לעשרים שנה (זו, על פי החזאים, התדירות של סופה כמו זו שפוקדת אותנו עכשיו) – אלא כמעט מידי חורף, גם בשנים האחרונות שנחשבו לשחונות. ויש לכך שתי סיבות מרכזיות.

הראשונה והעיקרית, היא אי התאמה של התשתיות, בערים ומחוצה להן, להתמודדות עם התופעות הנ"ל. תשתיות הניקוז מתקשות להתמודד עם כמויות המים הפתאומיות. המים, במקום לחלחל באופן איטי ומבוקר אל המאגרים התת קרקעיים, נשטפים כנגר עילי בסופו של דבר אל הנחלים ודרכם אל הים, כשהם גורפים איתם לכלוך וזוהמה ויוצרים תופעות של זיהום קשה. מובן שבנוסף לנזקים הנגרמים באופן ישיר ועקיף מדובר פה בבזבוז משווע של כמויות מים יפות, שניתן לאגור גם באופן מלאכותי ולנצל מאוחר יותר – כמובן, בהינתן התשתית המתאימה.

הסיבה השניה, היא שעקב שינויי האקלים, משטר המשקעים ודפוסי מזג האוויר המוכרים באזורנו משתנים. הלא נורמלי, הוא הנורמלי החדש. אחת התופעות היא ריבוי אירועים של שבר ענן, או אירועי גשם אינטנסיביים: אותה כמות גשם שבעבר היתה מפוזרת על פני מספר ימים ולעיתים שבועות, מתקבלת בתוך זמן קצר הרבה יותר. אירועים חריגים של מזג אוויר קיצוני ילוו אותנו ככל הנראה בשנים הקרובות, גם אם רמות גזי החממה באטמוספירה ייוצבו.

גם אם לא ניתן למנוע אירועים כאלה, ניתן להתכונן אליהם, ועל ידי כך להפחית משמעותית את הנזקים והשיבושים שהם מסבים לשגרת חיינו. אחת הדוגמאות בהקשר הגשמים היא תכנון רגיש מים (תר"ם), שבתקווה יהפוך מוכר ומיושם יותר במהלך השנים הבאות. תכנון רגיש למים כולל אמצעים שונים כגון ריצוף משטחים המשאיר רווחים לחילחול, שימוש בכיסויי צמחייה, התאמת איי תנועה וכיכרות, התאמת שיפועי כבישים ומדרכות וכדומה – שמאפשרים מצד אחד למנוע הצפות ולשמור על התשתית, ובו זמנית לנצל את המים באופן יעיל וחיובי. איגוד מתכנני הנוף האמריקני מציג דוגמא פשוטה יחסית לכך בסרטון האנימציה הזה.

אמצעי אדפטציה עתידי? קרדיט: טל שחם

התאמת התשתיות לניהול מי גשמים ומניעת שטפונות, היא רק אחד מיני צעדים רבים שמדינת ישראל תצטרך לאמץ בשנים הקרובות, כדי לשפר את היכולת שלה להתמודד עם שינויי האקלים, בייחוד בערים אך גם מחוץ להן. התאמות  נוספות יצטרכו לכלול פתרונות להתחממות ולהיווצרות איי חום עירוניים, לעליית מפלס מי הים ושחיקת מצוק הכורכר ועוד – ואלה רק ברמת התשתיות. מחוץ לערים, אחת המשימות הבוערות היא מניעה והקטנה של סחף קרקעות. בכמויות הגשמים שחווינו השבוע, עבור החקלאים כבר ממש לא מדובר בגשמי ברכה, אלא בנזקים יקרים מאוד. מלבד נזקים לתוצרת, לעיתים נגרם הרס בלתי הפיך עקב סחף קשה של שכבת הקרקע הפוריה ואובדנה. גם לכך ניתן למצוא פתרונות, וייאמר לזכותו של משרד החקלאות שהוא משקיע תקציבים לא מועטים בשנים האחרונות למחקר ופיתוח בנושא.

גם אם התמזל מזלכם ויכולתם להישאר בבית בימים האחרונים, בשנים הקרובות לא נוכל להימלט משינויי האקלים שכבר מתחילים לפקוד אותנו (ומי שמתגעגע לקיץ, הזכרו לרגע בגלי החום הנוראיים ובמחירי החשמל המטפסים). היערכות מוקדמת של התשתיות, כוחות ההצלה, מערכות התחבורה וכו' היא חיונית – ועלינו לדרוש אותה מהממשלה ומהרשויות המקומיות. ויפה הצפה אחת קודם.

אקלים ישראלי סוגר שנה

בדצמבר 2011 החלטנו לנסות להשתמש בפלטפורמת הבלוג כדי לעדכן אתכם במתרחש בוועידת האקלים בדרבן. כך נולד "אקלים ישראלי", שהופך בהדרגה לבלוג קבוע ומרכזי בנושאי קיימות ואקלים בישראל.

מאז עברנו שתי וועידות אקלים עולמיות (דרבן בדרום אפריקה וממש עכשיו – דוחא, בקטר) ועוד וועידה היסטורית לפיתוח בר קיימא (בריו דה ז'נירו). בשלושתן בלטו חוסר מנהיגות ואחריות של מנהיגי העולם, למרות שבחוץ נשברו "שיאי מזג אוויר" בכל העולם וכבר נעשה ברור שה"לא נורמלי" הוא ה"נורמלי" החדש. בינתיים, מדינות ורשויות מקומיות מתחילות לפעול לבד, להיערך להשלכות של השינויים (שכבר בשטח) ולהכתיב בעצמן סדר יום חדש.

החברים בפלטפורמת wordpress שמארחת אותנו, עשו עבורנו סיכום של הפעילות בשנה הראשונה:
במהלך 2012 פרסמנו 52 פוסטים (כמעט אחת לשבוע בממוצע), והגענו קרוב ל-5000 צפיות, מ-27 מדינות שונות!  חלק מהפוסטים המשיכו לחשיפה רחבה יותר באתרי חדשות אחרים כמו YNET ו-NRG.

לקראת 2013 אנחנו מזמינים אתכם לעזור לנו להתרחב. נמשיך ונעסוק בנושאי סביבה, אקלים, כלכלה בת קיימא וקיימות בכלל. מעט מידי אנשים בישראל מדברים על אקלים – למרות שהוא משפיע (ועוד ישפיע) על כל אחד מאיתנו.
חושבים שהנושאים בבלוג מעניינים וחשובים? מכירים עוד אנשים שמתעניינים בהם? שתפו אותו עם אחרים. אתם גם מוזמנים מאוד לשלוח לנו חומרים רלוונטיים ואולי להתארח בבלוג. 

בברכת שנה טובה יותר,
מאיה מ.גבעון
climate@sviva.net

Here's an excerpt:

600 people reached the top of Mt. Everest in 2012. This blog got about 4,800 views in 2012. If every person who reached the top of Mt. Everest viewed this blog, it would have taken 8 years to get that many views.

Click here to see the complete report.

הדלפה חמה

ביום חמישי האחרון פורסמו כותרות שחורות מתוך טיוטת הדו"ח התקופתי האחרון של הפאנל הבין-ממשלתי למשבר האקלים (IPCC). הIPCC הוא גוף המונה מאות מדענים שהוסמך על ידי האו"ם לתת הערכות מקיפות ומקצועיות לגבי שינויי האקלים והמדע המלווה.

הכותרת העיקרית מתוך ההדלפה היא השינוי ברמת הנחרצות של הפאנל: שינויי האקלים נגרמים עקב פעילות אנושית. מעט דברים מאיימים על חוקרים ואנשי מדע יותר מאשר להיאשם בקביעות נחרצות ובלתי מבוססות, ולכן תמיד מתלוות הסתייגויות והערות לקביעות והתחזיות בדו"ח. פרק נפרד מיוחס לרמת הודאות שבה נאמרים הדברים. בדו"ח הקודם, קבעו המחברים כי השינויים האקלימיים נובעים מפעילות אנושית ברמת ודאות של 90% (כלומר, 10% סיכוי לטעות), ואילו בדו"ח הנוכחי, רמת הודאות עלתה ל"כמעט ודאית" – כלומר 99% אחוזי ודאות.
כותרת מדאיגה נוספת, עוסקת בתרחישי ההתחממות: בין תוספת של 2 מעלות צלסיוס ל4.8 מעלות לטמפ' הגלובלית הממוצעת. המשמעות היא שישנם מקומות שיתחממו הרבה יותר, עד כדי הפיכתם לאזורים שאינם ניתנים ליישוב.

פורסם במקור בבלוג MIND OF DAN עם פרסום פרשת קליימטגייט, 2009

אבל הסיפור סביב ההדלפה מעניין לא פחות מהתוכן שלה.  ה-IPCC מפרסם הערכה מדעית מקיפה ביותר לגבי שינויי האקלים אחת ל-7 שנים, לאחר תהליך לא פשוט של התייעצות ופידבק בין 800 חוקרים וכותבים מוסמכים.

אחד מה-800 האלה, בשם Alec Rawls, מכחיש אקלים, החליט להדליף את הטיוטה האחרונה של אחת מקבוצות העבודה על הדו"ח לרשת והאשים את המחברים בהסתרה ועיוות העובדות, בהקשר לאחת הפסקאות הדנה בהשפעת קרינה קוסמית על אקלים כדור הארץ.  כעת מדענים רבים בצוות תוקפים את ההדלפה של הטיוטה בטרם עת (המסמך אמור היה להתפרסם רק בספטמבר 2013) , ומסבירים כי ההאשמות לא פחות ממגוחכות, כי אם קוראים את הפרק בשלמותו ניתן להבין את הכוונה האמיתית, שהיא הפוכה לטענת המכחיש-המדליף.

אין זו הפעם הראשונה שדוחות ה-IPCC הם מטרה להדלפות. בשנת 2000, הדו"ח השלישי הודלף בשלמותו לניו-יורק טיימס, ואילו הדו"ח הקודם, משנת 2009, פורסם על ידי ממשלת ארצות הברית שנה שלמה לפני מועד פירסומו המתוכנן.  כמו בפרשת קליימטגט, גם סיפור ההדלפה הנוכחי הוא למעשה ניסיון שולי להפריע ולעכב את הבלתי נמנע: קונצנזוס גורף של מדענים – ובעקבותיהם, במהרה אינשאללה – הפנמה של מובילי המדיניות שמה שהיה לא יכול להימשך, ושכדי שנוכל לחיות ולשגשג על פני הכדור, חייבים לקחת כמה החלטות אמיצות. באופן אירוני, מרבית הפרסומים בעולם מתעלמים לחלוטין מההאשמות המכחיש, ומפרסמות ובגדול את התוכן ששאף לערער.

לידיעה אודות ההדלפה בגארדיאן
לפרסום בנושא בYNET