הסרטון השבועי- הבאאז הבא: טרנזישן

בפינת הסירטון השבועי הקצר (בפוסט הזה הגדרנו מה הקריטריונים לבחירת הסירטונים שיועלו פה, בשאיפה, פעם בשבוע) – שיחת TED מרתקת מבחור מקסים בשם רוב הופקינס, מייסד שותף של רעיון שהפך לתנועה: "המעבר".

מעבר מתרבות התלויה בנפט ותוצריו, לתרבות שחופשיה ממנו.

הרעיון נבט באירלנד ואנגליה, ובתוך זמן קצרצר התפשט כמו אש למדינות רבות אחרות- גם לישראל.

יש לתנועה אתר מושקע ומעניין, אבל כדי לקבל את כל התורה על רגל אחת, שווה לצפות (18 דקות).

לחצו על התמונה לצפייה.

 

 

If you can't beat it, prepare for it

ביום חמישי נערך באוניברסיטת חיפה יום עיון לסיכום עבודת הצוות הגאו-אסטרטגי במרכז הידע הישראלי להערכות לשינויי האקלים. עוד אודות המרכז כבר כתבנו כאן בעבר.
הצוות הגיאו-אסטרטגי הוא אחד משבעת הצוותים של המרכז, ומטרתו למפות ידע קיים בתחום השלכות שינויי האקלים בהיבט ההשלכות הגיאואסטרטגיות על ישראל, להצביע על פערי ידע, ולבסוף לגבש המלצות למדיניות ממשלה בתחום.

מה נאמר? יצאנו מעט מבולבלים. לצד תרחישי אימה מדאיגים ביותר, הוצגו גם תחזיות "מרגיעות" יותר, וגם אי הסכמות בין החוקרים. בתחום מורכב כלכך, שמצריך מהמדע מודלים מורכבים ורמות דיוק חסרות תקדים בחיזוי העתיד, ברור שיש פערי ידע רבים וחוסר ודאות. עם זאת, ברור גם שישראל נמצאת בנקודת זמן מכריעה. הערכות נכונה וחכמה תאפשר לה לבסס את מעמדה באזור, לסייע למדינות נזקקות ולבנות חוסן אל מול האיומים הצפויים.

להלן טעימה קצרה בלבד מתוכן הכנס:

הפרופ' ארנון סופר שריכז את עבודת הצוות הציג ראשון את עיקרי עבודת הצוות והתובנות שעלו במהלכה, והלחיץ את המאזינים בתרחישים פסימיים שונים. הצוות בדק את השפעות שינוי האקלים על הבטחון הלאומי, שהוגדר כ"שמירה על אינטרסים חיוניים של ישראל בזירה הפנימית והחיצונית". נבדקו השפעות בטווח זמן מידי (עד 10 שנים), בינוני (עד שלושים שנה) וארוך, בארבעה מעגלים: המעגל הפנימי, הכולל את ישראל בתחומי הקו הירוק עם מזרח ירושלים ורמת הגולן, המעגל הראשון – הכולל את המדינות הגובלות בנו והרשות הפלסטינית, ומעגל שני, כולל את עירק, איראן, טורקיה וכו'. מדינות נוספות רחוקות יותר, כמו צפון אפריקה, סודן ואחרות נכללו במעגל השלישי, כמדינות שעשויה להיות להן השלכה על המתרחש אצלנו.

בין האיומים המרכזיים הנגרמים לבטחון המדינה עקב שינויי האקלים הוזכרו ירידה בזמינות מקורות מים ומזון, וגלי הגירה גדולים מאוד הצפויים להתחזק מכיוון אפריקה.  בנוסף, סופר טען כי יש לראות בנטיה לעליה בתדירות שריפות היער איום בטחוני, וכן לצפי לעליית מפלס פני הים.

לכל אלה השפעה על תפיסת הבטחון של ישראל, על תורת הלחימה וההתנהלות של צה"ל, ועל יחסי החוץ של ישראל. סופר ציין כי קיימת הזדמנות ליצירת קשרים חיוביים בתחום מדיניות החוץ על רקע סיוע למדינות נזקקות. מדינות המעגל השלישי (אפריקה למשל) יהיו אלה שיפגעו ראשונות ובעוצמה הרבה ביותר מתופעות שינוי האקלים, וישראל תוכל להגיש להן סיוע חיוני.  מגמה מעניינת נוספת שהוזכרה היא התחזקות מעמדה של טורקיה באזור כחולשת על מקורות המים העיקריים – דורש חשיבה על יחסי ישראל עם טורקיה כמעצמה אזורית.

בתחום ההמלצות למדיניות הממשלתית, על פי סופר ממשלת ישראל כבר מבצעת פעילות שעומדת בקנה אחד עם פעולות הנדרשות להערכות לאיומים אלה, ועליה להרחיב ולהגביר אותן. בכלל פעולות אלה הוא מנה את סגירת הגבולות -קרא לסגור את כל גבולות המדינה בפני מסתננים ולהחמיר את האכיפה;  הגברת היקף התפלת המים; מניעת שריפות יער ; הגברת השמירה על שטחים חקלאיים מפני פיתוח נדל"ני; הגברת כושר יצור ואגירת מזון;ולבחון הכנסת אנרגיה גרעינית כמקור "עצמאי ונקי".

-> בשלב זה חשוב לנו להזכיר כי להתפלה יש מחיר סביבתי ברור, בכך שהיא דורשת אנרגיה רבה, פולטת גזי חממה (כמו כל מפעל), ומונעת השקעה בטיהור, שיקום מקורות מים מזוהמים והתייעלות – ועל כן יש להזהר מלהתבסס עליה כפתרון יחיד או עיקרי למשק המים.

-> בנושא אנרגיה גרעינית – לכנות מקור זה כ"נקי" זו טעות מרה. פתרון אנרגטי שיוצר בעיית פסולת רדיואקטיבית לאלפי שנים קדימה, אינו רק מזהם ומסוכן אלא גם לא מוסרי ועד שלא יימצא פתרון טכנולוגי מספק, אין לשקול אותו.

-> לגבי שאלת הגבולות והפליטים: אין ספק כי זו תופעה שכבר ניכרת בתחומינו ועלולה להשפיע לרעה על היציבות והשקט במדינה. איננו מומחים בתחום, אך נשאלת השאלה, האם סגירת הגבולות היא הפתרון? והאם ניתן לסמוך בכלל על "סגירה הרמטית" של כל הגבולות? ומה לגבי נתיב הים? האם נבנה גדרות גם בתוך המים? או שמא אפשר וצריך לחשוב גם על פתרונות אחרים, הומאניים יותר?

מושב מיוחד בכנס הוקדש לסוגיית עלית מפלס פני הים. בניגוד לפרופ' סופר שתיאר תרחישי אימה לפיהם מליון וחצי איש עלולים לחפש מפלט בכיוון ישראל עקב הצפת אזור הדלתא של הנילוס (לאחר עליית מפלס מי הים במטר וחצי לערך), ד"ר שלומית פז, קלימטולוגית, וכן הפרופ' מיכה קליין, ביקשו להרגיע וטענו כי למרות שניכרת עליה במפלס מי הים מאז סביבות 1900, בעשור האחרון ניכרת האטה ברורה בקצב העליה, וכי בכל מקרה, גם בתרחישים גרועים, המפלס לא יעלה באופן שיוצר איום משמעותי לישראל.

ד"ר פז ציינה כי הנתונים המשמעותיים בישראל מצביעים על התחממות מובהקת, בעיקר בעונת הקיץ. יש ירידה מובהקת בכמות המשקעים באזור אגן הים התיכון, אך בישראל המגמה אינה מובהקת. עליית מי הים, לדבריה, אינה איום מרכזי. היא הדגישה שחשוב לדייק בתיאור התחזיות, כדי שהמשמעות החמורה מספיק שלהן תישקל ברצינות הראויה על ידי מקבלי ההחלטות. לבסוף, שמחנו לשמוע אותה מעלה תהיה לגבי הסתמכות על פתרון התפלת מי ים כפתרון עיקרי, בשל תרומתו לפליטות גזי החממה.

פ ר ג מ ט י ז ם: העידן הבא בהתמודדות העולמית עם שינוי האקלים?

רשת בינלאומית של חוקרים, אנליסטים ומומחים העוסקים בפיתוח אסטרטגיות חדשניות בנושא התמודדות עם משבר האקלים, חברו יחד על מנת לפתח גישה חדשה שתאפשר יציאה מהקיפאון המתמשך בתהליך העולמי למאבק במשבר האקלים: Climate Pragmatism .

לשיטתם, התהליך הנוכחי, המאופיין על ידי ניסיונות חוזרים ונשנים של האו"ם להשליט פתרונות אחידים, במסגרת קפדנית ונוקשה,  נוקט בגישה שגויה. לטענתם, התהליך אינו יכול לשאת פרי מאחר והוא דורש מממשלות השקעות גבוהות והתחייבות ארוכת שנים, תוך חוסר וודאות גבוה לגבי החזר ההשקעות. המחברים קוראים "להחליף דיסק", ולאמץ גישה המבטיחה תועלות כלכליות וחברתיות ברורות, תוך עידוד גמישות, פלורליזם והעדפת פתרונות פרקטיים על פני רעיונות אידיאליסטיים שיישומם בעייתי.

במרכז הגישה, מציגים המחברים סלי פתרונות בשלושה תחומים שונים: 'חדשנות אנרגטית', 'חסינות לאירועי מזג אוויר קיצוני', ו-'הפחתת זיהום ללא חרטות'. לדבריהם, אימוץ עקרונות אלה נכון למדיניות ארצות הברית מטעמים של עצמאות אנרגטית , צמיחה כלכלית  וחוזק חברתי והם למעשה מבקשים לקדם אותם כמדיניות מובילה, במנותק מהשיח (הספקני) הסוער על נושא משבר האקלים בארצות הברית.
את המסמך המלא תוכלו לקרוא כאן.