הדרך לאקלים שפוי עוברת בבנק

במקום להילחם בדרקון, למה לא פשוט לייבש לו את אספקת החמצן?

350.org

תעשיות הדלקים לייצור אנרגיה (פחם, נפט וגז) הן המקור העיקרי לפליטות גזי החממה שגורמות להתחממות כדור הארץ ושינויי האקלים. מדובר בתאגידי ענק, מהחזקים ביותר הקיימים, שמחזיקים חברות לובי ועו"ד ומושכים בחוטים של ממשלות בכל העולם. התאגידים הללו גם נהנים מסובסידיות שונות כגון הקלות במיסים והטבות פיננסיות עצומות. אחרי שנים של תהליך בינלאומי מדשדש ואוזלת יד גורפת של ממשלות, בכל העולם מתגבשת ההבנה שאם רוצים להמנע ממשבר אקלים קטסטרופלי, צריך להתחיל לנבוח על העץ הנכון: ישירות על תעשיות הדלקים הפוסיליים. ולמה לנבוח, אם אפשר לייבש לו את אספקת המים?

מגמה חדשה ומסקרנת מתהווה בחודשים האחרונים. ארגונים כמו 350 הכריזו מלחמה על תעשיות הנפט דרך קמפיין ממוקד שקורא למוסדות להסיט את ההשקעות שלהם מתעשיות הפחם והנפט המזהמות, ולאחרונה מצטברים סימנים שהאסטרטגיה הזו יכולה להוביל לתוצאות.

 בארצות הברית, 15 רשויות מקומיות קיבלו החלטה רשמית להסיט השקעות באנרגיות מזהמות. למשל -הרשות של פרובידנס, רוד איילנד, קיבלה החלטה ביוני האחרון על הסטת השקעות; ראש עיריית סיאטל מדבר בעד הסטת השקעות למען הדורות הבאים. בסן פרנסיסקו, מועצת הפיקח של הרשות קיבלה החלטה באפריל האחרון, להסיט השקעת פנסיה של ועדת הפרישה בסך 583 מליון דולר מתעשיות נפט.

עוד בארה"ב, בלמעלה מ-300 קמפוסים בארה"ב  מתנהל קמפיין של הסטודנטים מול הנהלת האוניברסיטאות להפסיק התקשרויות כלכליות עם חברות נפט ופחם. בינתיים, שש אוניברסיטאות ומכללות החליטו לעשות את הצעד, ביניהן אוניברסיטת סן פרנסיסקו, קולג' בניו-יורק חוגג שנה להסטת ההשקעות

גם לקהילות ומוסדות דת יש כח כלכלי משמעותי. כנסיית פיטספילד בארצות הברית הודיעה כי בחמש השנים הבאות תשנה את כל אפיקי ההשקעה שלה ותמנע מכל תמיכה באנרגיה מזהמת. קהילות דתיות נוספות מנסות ללכת בדרכה

source: 350.org

באנגליה, ארגון "פיפל אנד פלאנט" מעודד סטודנטים לחקור את הקשרים בין תעשיות הנפט והפחם למחקרים, תרומות והשקעות בתחוך האוניברסיטה שלהם.

אבל השינויים המהותיים ביותר מתרחשים במוסדות הפיננסים הגדולים. הבנק העולמי הודיע החודש שימנע מהשקעות בהקמת תחנות כח פחמיות "למעט בתנאים יוצאי דופן". השבוע, גוף ההשקעות הגדול בעולם, בנק ההשקעות האירופי (EIB) הודיע כי הוא מאמץ את מדיניות האנרגיה של האיחוד האירופאי, ויגביר בהתאם השקעות באנרגיה מתחדשת, התייעלות אנרגטית ורשתות חכמות.  במקביל, הבנק יאמץ מפתח פליטות פחמן (Emissions Performance Standard) שישמש כקריטריון בוחן להשקעה באנרגיות פוסיליות – הרף שנקבע הוא פליטות של עד 500 גרם פחמן דו חמצני לקוט"ש – פרויקטים שיגרמו לפליטות גזי חממה מעל לרף זה, לא ימומנו. לידיעה ליחצו כאן. 

350.org

לעומתם, בנק השיקום והפיתוח האירופאי (EBRD) השקיע 48 אחוזים מהונו (העומד על 6.7 מליארד יורו) בדלקים פוסיליים במהלך השנים 2006-2011. הבנק פירסם אף הוא מדיניות עדכנית להשקעות בתחום האנרגיה, אומר הרבה מילים יפות על אתגר האקלים ואמנם הכניס דרישות מחמירות יותר לביצוע פרויקטים בתחום תעשיות הדלקים הפוסיליים, אך בפועל ימשיך לתמוך בפרויקטים מזהמים של תעשיות פוסיליות. לידיעה לחצו כאן.  

הכסף מסובב את העולם? אין ספק שהדרך עוד ארוכה אך אנו מקווים שאנחנו בתחילתו של גל שילך ויתגבר. כשיותר ויותר מוסדות פיננסיים, מוסדות חינוף, השכלה ומחקר, קרנות פנסיה, בעלי הון ומשקיעים פרטיים יתחילו לשאול שאלות, לחבר בין הנקודות של השלכות משבר האקלים לתעשיות בהן מושקע כספם – ולבסוף גם להשקיע את כספם באופן מודע ואחראי, השינוי יכול להיות דרמטי ומהיר.

החור באוזון ומשבר האקלים – יש מקום לאופטימיות?

זוכרים את משבר החור באוזון? עד לא מזמן זה נחשב היה למשבר ה-סביבתי ה-גדול ביותר אי פעם. בזמן שנערכנו לסעודת ערב ראש השנה, ציינו ברחבי העולם את היום העולמי לשמירה על שכבת האוזון, במלוא 25 שנה לחתימת פרוטוקול מונטריאול.

מתוך wikinews.org

פרוטקול מונטריאול הוא הסכם בינלאומי שנוצר כתגובה למשבר החור באוזון, שהיווה דאגה עיקרית לשוחרי סביבה וקיימות בשנות ה70-90. ההסכם מפרט הגבלות של ייצור, ייצוא, ייבוא וצריכה של שורת חומרים הפוגעים בשכבת האוזון באטמוספירה, ומחלישים את תפקודה כשכבת הגנה נגד קרינה מזיקה מהשמש.

לא מעט אנשים מבלבלים עדיין בין תופעת החור באוזון, למשבר האקלים. יש לא מעט מן המשותף בין שתי התופעות הללו: שתיהן נגרמות עקב פעילות אנושית (פליטת גזים מתעשייה בעיקר) שמשנה את הרכב האטמוספירה המגינה עלינו. שתיהן, אם יוותרו במסלולן ללא תגובה נחושה ואסטרטגית ברמה עולמית, יתדרדרו לכדי משבר עולמי ושינויים מרחיקי לכת בתנאים המאפשרים לנו בינתיים לחיות בנוחות על פני הכדור. צורת ההתמודדות כנגד שתי הבעיות, דורשת שיתוף פעולה עולמי, שינויים נרחבים במנגנוני הייצור, הסחר, הצריכה וכו'. גם כאן מתגלות רגישויות בין מדינות מתפתחות למפותחות, בגלל הבדלים ביכולות ובמצב איכות החיים.

פרוטוקול מונטריאול נחתם כאמור לפני 25 שנה, עבר מאז חמישה תיקונים, ובמרבית המדינות המפותחות כבר נכנס ליישום במהלך העשור וחצי האחרונים. ישראל אישררה אף היא את הפרוטוקול, אולם ליישום מלא הוא נכנס כאן רק במהלך 2011. בסוכנות הסביבתית של האו"ם הכתירו השבוע את יישום הפרוטוקול כהצלחה. החומרים הבעייתיים (גזים המכילים תרכובות של כלור ופלואור עם פחמן – CFC) מופחתים באופן מבוקר ובכל העולם נמצאים להם בהדרגה תחליפים. עם זאת, החומרים שנפלטו כבר לאוויר ישהו באטמוספירה עוד שנים ארוכות, ויגרמו במהלכן להמשך הנזק לשכבת האוזון. בנוסף, מדינות מתפתחות עדיין משתמשות בחומרים אלה בשטחן, באופן חוקי ובלתי חוקי.

חשוב לציין, שחלק מהגזים שיוצרים נזק לשכבת האוזון, תורמים גם להגברת אפקט החממה ולמשבר האקלים. זו סיבה נוספת לזרז את התהליך, ולדאוג שחומרים אלה ייאסרו לשימוש באופן גורף – ובדחיפות.

רבים מתבלבלים בין שתי התופעות. אולי הטבלה תעזור לחדד את ההבדלים

ומה מצב החור באוזון באמת? ובכן, תודה ששאלתם. החור שמתרכז מעל הקוטב הדרומי, הגיע לשיא גודלו בשנת 2006. מאז, הוא הצטמצם מעט ושומר פחות או יותר על שטח יציב של כ-19 מליון קמ"ר. כל עוד כמות הפליטות מופחתת בהדרגה כפי שמתרחש כעת – יש מקום לאופטימיות.

משבר האקלים, בהשוואה למשבר החור באוזון, מסובך יותר לפתרון; נצטרך לעשות שינויים מרחיקי לכת, באופן בו אנחנו מייצרים אנרגיה, דואגים לניידות ותחבורה, מגדלים מזון, מייצרים מוצרים וכו'. למעשה, כמעט אין תחום בחיינו שלא יושפע מהצורך לשנות את דפוסי הפיתוח וההתנהלות הנוכחיים. יחד עם זאת, גם החור באווזן בזמנו נחשב לאתגר אמיתי לציוויליזציה האנושית… והנה, יש מקום לאופטימיות. אם האנושות מצליחה להתמודד בהדרגה עם החור באוזון, על ידי הסכמי סחר,ושיתופי פעולה בין לאומיים, אולי גם להסכם עולמי, מחייב וחוקי לגבי גזי חממה – תחת פרוטוקול קיוטו כזה או אחר – יש עתיד?

 כתבת YNET (אנגלית) על מצב האוזון

אפשר גם כך: בורסת לונדון תחייב דיווח על גזי חממה

בריטניה עומדת להיות המדינה הראשונה שתחייב חברות הנסחרות בבורסה לדווח על פליטות גזי החממה שלהן.

מאת: חגית אלפנדרי, רכזת אחריות תאגידית,  ומאיה גבעון, רכזת הקואליציה – חיים וסביבה

אם יש תירוץ לשים תמונה של לונדון, נוותר?

בועידת ריו+20 הוחלט כי החל מחודש אפריל 2013 דיווח אודות פליטות גזי חממה יהיה בגדר חובה עבור חברות הרשומות למסחר בבורסת לונדון, במסגרת הדו"ח הכספי השנתי שלהן.
החברות נדרשות לדווח על פליטות ברמת scope 1 ו-2. דיווח בנוגע לפליטות המצויות ב * scope 3 הינו וולונטרי.

מדי שנה על החברות להתייחס לנתוני פליטות גזי החממה בשנת הדיווח תוך השוואה לשנת בסיס על פי בחירתן.  כמו כן, יש לדווח על כמות פליטות כוללת, תוך התייחסות למדד עוצמתן (לדוגמא: עוצמת הפליטות ליחידת ייצור).

ומה בישראל?
המשרד להגנת הסביבה החל בשנה שעברה לרכז מהלך לניטור ודיווח וולונטרי על ידי חברות ישראליות. כ-29 חברות כבר השתתפו בשנה הראשונה של הפרויקט, ביניהן חברות גדולות במשק, כגון חברת חשמל, אינטל, אגד ונוספות. השנה נעשה מאמץ להגדיל את מספר החברות המצטרפות לפרויקט, אך המרחק לצעדים מחייבים כדוגמת בורסת לונדון עדיין רב..

> לכתבה ב"גארידאן".

> למידע נוסף על המערך הוולונטרי בישראל לחצו כאן.

* מה ההבדלים בין Scope1,2,3?

העולם מתכנס בריו

"We need to invent a new model – a model that offers growth and social inclusion – a model that is more respectful of the planet's finite resources. That is why I have made sustainable development my number one priority."

– UN Secretary-General Ban Ki-moon

עלינו להמציא מודל חדש. מודל המציע צמיחה ושיתוף חברתי, מודל שמכיר בגבולות של המשאבים של כדור הארץ. פיתוח בר קיימא הוא בראש סדר העדיפויות שלי.
מזכ"ל האו"ם – באן קי-מון

אז מה קורה בוועידה? הצוותים מנסים עדיין לקדם את טיוטת ההסכם שאמור להחתם בסוף הוועידה, ולהגדיר עקרונות להמשך פיתוח בר קיימא בכל המדינות שתצטרפנה בחתימתן. המאמץ הוא להביא את הטיוטה כמה שיותר קרוב לנוסח סופי, מוסכם ומגובש. עדיין, נותרו נושאים רבים שנמצאים בחוסר הסכמה בין המדינות. חלקם נראים מהותיים, חלק שטחיים.

במסדרונות שמענו לא מעט טענות על כך שהויכוחים נועדו למטרה אחת בלבד: מניעת כל החלטה מחייבת שתאלץ מדינות, בעיקר מערביות מתועשות, לסטות מהמסלול הנוח שהן נמצאות בו כיום.  נשמע מוכר?
זו דינאמיקה שהכרנו לעומק בוועידת האקלים של האו"ם לפני חצי שנה בדרום אפריקה…

בניגוד למסלול השיחות בנוגע למשבר האקלים, לוועידה הזו אין צפי ברור. בוועידת האקלים, לפחות מנקודת המבט של החברה האזרחית, כל תוצאה שלא הביאה לחתימת הסכם ברור ומחייב שמגביל את פליטות גזי החממה של המדינות הוא כשלון. בריו קשה לקבוע גבול ברור כלכך, היות ומראש התוצאה הצפויה במסלול השיחות הרשמיות הוא מסמך הצהרתי מטבעו. אפשר לומר שלאור התנהלות השיחות הבינלאומיות בנושאים סביבתיים בכלל בשנים האחרונות, מפלס הציפיות מוועידת ריו+20 נמוך במיוחד.

אז מה מביא לוועידה הזו למעלה מ-60 אלף איש מכל התחומים ומכל הגילאים?
וועידת ריו+20 היא מפגש היסטורי, בין דורי, בין תרבותי. אנשים מכל העולם ייפגשו לחלוק מחשבות, רעיונות ודרכים מעשיות לשפר את העולם. במקביל למסלול הדיונים מתקיימים בכל רגע נתון עשרות אירועים אחרים, רשמיים יותר ופחות, וכמובן אלפי מפגשים צפויים ובלתי צפויים. יש מקום רב ליצירתיות ופיתוח פתרונות מעשיים "מהשטח" – ולא רק כאלה שיוכתבו על ידי מדינות. רואים את זה יפה מאוד כבר בפעילות עצמאית של מאות ערים ברחבי העולם.

מעניין לקרוא מה שחושב על זה גוסטאבו פנוסקה, ראש המוסד למשאבי טבע וסביבה גלובאלית, שהיה בוועידת ריו ההיסטורית ב-1992, במאמר שלו "למה וועידת ריו תצליח":

"The old admonition to think globally and act locally is striking back with a vengeance. Let's hope that at Rio, while the adults are kept busy playing the customary game of  Scrabble with their conference texts, the creative party will take over unsupervised. I truly feel that something special is about to happen"
Gustavo A. B. de Fonseca, head of Natural Resources at the Global Environmental Facility, and veteran of Rio 1992, "why Rio+20 will succeed"

הוידאו השבועי: WORLDCHANGING

מה משותף בין אגזוז המעוצב בהשראת קונכיה, משחק המלמד ילדים לנהל מחנה פליטים, קשית פלא שהופכת מים מזוהמים למי שתיה, קרוסלה שואבת מים ופרחים מגלי מוקשים?

כולם מוזכרים בקטע המצוין שלפניכם, בו אלכס סטפן, יזם WORLDCHANGING (אתר, שני ספרים, סדרת הרצאות וגם עמוד בפייסבוק) משתף את הקהל בפיתוחים ורעיונות שיכולים לעזור לשפר את העולם ולסייע בשינויים החיוניים לקראת קיימות.

יש שייכנו זאת טכנו-אופטימיזם (תליית תקוות שווא בפתרונות טכנולוגיים, על חשבון קידום פתרונות של שינוי מדיניות ושינוי התנהגות), אבל עבור מליארדי אנשים במדינות מתפתחות חלק מהרעיונות האלה משני חיים, ועבור הרבה אחרים, הם יכולים להוות השראה לעשות דברים חכם יותר, טוב יותר.

לצפייה – מתוך אתר TED – לחצו כאן.

אז מה היה לנו? (חלק א)

כשלון מוחלט בהגעה להסכם היה אופציה קטסטרופלית אבל לא דמיונית ממש עד השעות האחרונות של וועידת האקלים בדרבן, דרום אפריקה. הוועידה, שהיתה אמורה להסתיים ביום שישי בערב, ננעלה לבסוף לאחר מרתון בלתי נפסק של דיונים והתייעצויות רק ביום ראשון בבוקר, בליווי אנחת רווחה גדולה מנציגי המדינות, ובייחוד מהמדינה המארחת.

 וועידת האקלים היא למעשה כינוס סביב מדורת השבט העולמית. המאמץ להגיע לקונצנזוס בנושאים פוליטיים, רגישים וכלכליים כאלה עם לא פחות מ-195 מדינות הוא אתגר אדיר. לפיכך, לאחר רכבת הרים בין רגעי ייאוש ותקווה, אפשר לומר שבמישור הדיפלומטי הבין לאומי התוצאה מפתיעה לטובה (טוב, גם זה לא קשה, בהתחשב בכך שהציפיות היו בגובה פני ים המלח). נחישותם של נציגי המדינות במהלך הדיונים ובמיוחד נציגי דרום אפריקה והאיחוד האירופאי להביא את המו"מ לתוצאה חיובית כנגד כל המכשולים, וכן מסירותם של רבים שישבו במשך שעות ארוכות ומתישות ולא הרפו עד שעלה עשן, ראויות לציון.

 מנגד, כשמחפשים את ה"תכלס" בין השורות הארוכות של ההסכם (וזו מן הסתם הנטייה שלנו ושל רבים אחרים) – מגלים שיש מעט ממנו, מעט מידי. האם "חבילת ההסכמות" של דרבן מספקת לפעולה אמיתית, שתמנע השלכות הרות אסון עקב משבר האקלים? אנחנו בספק.

 אז מה יצא מזה? כשענן רקיעות הרגליים והדיווחים המבלבלים הולך ומתפזר,אפשר לעשות קצת סדר בדברים. להלן עיקרי ההבנות שהושגו בתום וועידת דרבן, והשלכותיהן:

 1.יש הסכם. כלומר, יהיה.

ההבנות שהושגו בסוף וועידת דרבן ונקראות Durban Platform for enhanced action אינן מהוות עדיין הסכם "גלובלי, שאפתני, חוקי ומחייב" – כפי שמתבקש מזה מספר שנים להשיג בתום ועידה שכזו. מדובר, כמו בהסכם שהושג בקנקון בשנה שעברה, באוסף הסכמות פוליטיות במגוון רחב של נושאים, שבעיקר מתווים דרך להמשך התהליך – שסופו יהיה בהסכם מחייב שכזה. עם זאת, הן מעלות את הדיונים על פסים חדשים, ויש האומרים פורצי דרך.

המדינות החליטו על מפת דרכים, שתוביל להסכם בעל תוקף משפטי שיחול על כל המדינות החברות באמנה, בנושא הפחתת גזי החממה (מיטיגציה"), הערכות להשלכות המשבר ("אדפטציה"), מקורות המימון, אופן הדיווח והבקרה על הפעולות שנעשות במסגרת ההתחייבויות, העברת טכנולוגיות ועוד. כלומר, הויכוח הנצחי אודות החובה שלמדינות מתפתחות כמו סין והודו להפחית גם הן בגזי החממה שלהן אמור להסתיים כאן. לצורך כך מוקמת זרוע חדשה תחת האמנה: Ad-Hoc working group on the Durban Platform for enhanced Action

על ההסכם החדש, שיחליף את פרוטוקול קיוטו, להחתם עד שנת 2015 (COP21!) ולהיכנס לתוקף – כלומר להשפיע בשטח לא יאוחר משנת ..2020.
המשמעות: עוד 8 שנים של דיונים, התפלפלויות דיפלומטיות, מאבקי כח – ומעט מאוד עשייה ברמה בינלאומית, בשטח.

 פריצת דרך בדיונים הושגה כאשר האיחוד האירופאי קשר בין המשך פרוטוקול קיוטו לבין חתימה על הסכם מחייב עתידי, והציג את נכונותו להתחייב לתקופת התחייבות נוספת תחת תנאי פרוטוקול קיוטו – גם ללא הצטרפות ארה"ב והכלכלות המתפתחות (סין, הודו, ברזיל) – בתמורה לכך שכלל המדינות תתחייבנה למפת הדרכים שסופה בהסדר מחייב חדש.

מאת Brandan WArgus' מתוך http://africartoons.com/cartoon

ברור לכולם שבמסגרת ההסכם החדש ישונו ההגדרות שקיימות כרגע בקיוטו לגבי המדינות המפותחות ("אנקס 1") והמתפתחות, ובהתאם לכך – גם החובות והזכויות שיחולו עליהן. זה משנה לחלוטין את התמונה הקיימת ואת יחסי הכוחות. עבור ארצות הברית למשל, יהיה טיעון נוח יותר לשיווק ההסכם בבית. כפי שהתבטא נציג ממשלחת ארצות הברית, הסברת הנושא כלפי הקונגרס ובית הנבחרים "הפכה להיות מבלתי אפשרית לקשה ביותר".

 הודו כמעט וקברה את היוזמה שעתיים לפני תום הוועידה, עד שהושגה פשרה בלחץ דרום אפריקה והאיחוד האירופאי, בצורת הגמשת הניסוח של הגדרת ההסכם שאמור להתקבל עד 2015: השגת "תוצאה מוסכמת בעל תוקף משפטי" שתתקבל על ידי כלל החברות באמנה. הניסוח הזה משאיר פתח מעורפל ורחב מספיק לצרות עתידיות, כשמדינות כמו הודו תלחמנה להפחית את המגבלות שיוטלו עליהן.

 2. אין ואקום. כלומר, באופן רשמי

כאמור, בזכות הלחץ של האיחוד האירופאי ומדינות מתפתחות רבות, הוסכם לבסוף על תקופת התחייבות נוספת תחת פרוטוקול קיוטו שתכנס לתוקף מה-1 בינואר 2013. מועד סיום התקופה טרם סוכם – האופציות שסומנו הן דצמבר 2017 או 2020.

 המשמעות: מסיבות שונות, כמו למשל משום שארצות הברית מעולם לא היתה חלק בפרוטוקול, וקנדה בדיוק הודיעה על פרישתה ממנו, קיים פער עצום בין השאיפה להגביל את ההתחממות הגלובלית ל-2 מעלות צלסיוס בממוצע השנתי, לבין ההפחתות בפועל בגזי החממה מתוקף פרוטוקול קיוטו.

עם זאת, כנראה שמדובר ברע במיעוטו, שכן האפשרות השנייה היתה לא להמשיך בשום מסגרת להפחתת פליטות עד שיושג אולי הסכם חדש.

 בינתיים, נקבעה התקופה של עד 2015 כ"בחינה מחודשת" (Review), במהלכה ייבדקו אם היעדים הקיימים עומדים בקנה אחד עם מטרת ההגבלה של ההתחממות לעד שתי מעלות צלסיוס בממוצע העולמי, ועם מטרות האמנה בכלל. הדיווח התקופתי החמישי של הפאנל הבין ממשלתי על משבר האקלים (IPCC) – הסמכות המדעית לענייני משבר האקלים-  אמור לצאת בתקופה זו ולשמש כבסיס לבחינה זו.

3. הפיל שבחדר

כל דיון במהלך הוועידה שהתיימר להסתיים בהסכמה על מספרים ממשיים (יעדים להפחתת פליטות, מיסוי על פליטות גזי חממה, ואפילו שנת השיא – השנה שבה יחול שיא פליטות גזי החממה ולאחריה תחול ירידה ממושכת) – הסתיים ללא כל יכולת החלטה של המדינות בשל פערים גדולים מידי וחוסר נכונות להתפשר.

רבות דובר על הצורך הדחוף "להעלות את רמת השאפתנות של ההסכמים" – במילים אחרות, להגביל עוד יותר את פליטות גזי החממה – אבל בחבילת ההסכמות אין לכך ביטוי ממשי מלבד קריאה לעשות זאת בהמשך.

 המדינות המפתחות צריכות להצהיר על יעדי ההפחתה שלהן לתקופת ההתחייבות השנייה עד ה-1 במאי 2012, אך ללא הנחיות נוספות. כן נכתב, שהמדינות המפותחות ישאפו לכך שסך הפליטות מתחומן יופחתו לפחות בשיעור של בין 25 ל-40 אחוז (כן כן, טווח נוח של 15 אחוזים שמנמנים) עד שנת 2020, בהשוואה לרמת הבסיס של שנת 1990, אולם אין התייחסות פרטנית ליעדים שצריכים להיגזר מכך כלפי כל מדינה.

4. מה כן..?

למרות המשבר הכלכלי וניסיונות של מעצמות לסגת בהן מההבטחה שניתנה בקנקון ליצור קרן סיוע של לא פחות ממיליארד דולר בשנה עד שנת 2020, דרבן הצליחה לשמור על נושא המימון חי וקיים, כשהדיונים על "איך, מי וכמה" צפויים להמשך.

 

נעילת הועידה. נשיאת הוועידה זוכה לתשואות. מתוך http://unfccc.int/

התקדמות נרשמה גם בנושא של הערכות להשלכות משבר האקלים (אדפטציה) – עם החלטות על הקמת ועדת אדטפציה – כמה אנשים יהיו בה, מאילו מדינות, מה יהיו התפקידים והסמכויות שלה ועוד. בגדול, מדובר בגוף נוסף תחת האמנה, שתפקידו לקדם בפועל פרויקטים נחוצים ודחופים ביותר על הקרקע בשטח מדינות שחשופות יותר להשלכות של שינויי האקלים.

 עוד הושגה התקדמות טכנית בנושאים של העברת טכנולוגיות, פיתוח יכולות וכדומה, אם כי אלה נחשבים "כסף קטן" לעומת השאלות העיקריות שתיארנו.

 בפוסט הבא: על "אינדאבה" ו"אובונטו" ואיך הם באו לידי ביטוי גם בעולם הוירטואלי, על שאלת הצדק והשיוויון – והחיבור לתנועת הצדק החברתי בכל העולם…

מאות רשויות מקומיות התחייבו לפעולה להתמודדות עם משבר האקלים

בעוד התהליך הבינלאומי ממשיך לדשדש ולאכזב, קרן אור של תקווה ועשייה אמיתית זרחה עלינו מהביתן של השלטון המקומי.

950 רשויות מקומיות מכל רחבי העולם חתמו על אמנת הערכות והסתגלות למשבר האקלים, (Durban Adaptation Charter) במסגרת כינוס של ארגון ICLEI, שהתרחש במקביל לועידת דרבן. החתימה על האמנה היא אקט של התחייבות פוליטית לחיזוק הפעולה המקומית לבניית חוסן* מקומי מפני משבר האקלים. פעם נוספת, ערים ורשויות מקומיות לוקחות אחריות על עתיד תושביהן ואינן מחכות עוד לישועה מהתהליך הבינלאומי או מהממשלות המרכזיות.

בהצטרפותם לאמנה, המנהיגים התחייבו למטרות הבאות:

• להכניס את נושא ההערכות למשבר האקלים ("אדטפציה") כחלק אינטגרלי בתכניות הפיתוח של הרשויות המקומיות
• להכין אסטרטגיות לאדפטציה מקומית, בהתאמה ובסינרגיה עם תוכניות הפחתת גזי החממה
• לקדם אמצעי אדפטציה שמותאמים לצרכים של אוכלוסיות מוחלשות ולהבטיח פיתוח כלכלי בר קיימא
• לקדם את תפקיד מערכות אקולוגיות תקינות בתשתית ירוקה לרשויות מקומיות
• לחפש ולפתח מקורות מימון יצירתיים

מתוך אחד מאירועי הצד במתחם השלטון המקומי בועידה. מתוך ICLEI.ORG

חתימת האמנה הזו היא אבן דרך היסטורית בפעולה העולמית להתמודדות עם משבר האקלים, והוכחה נוספת לכח העצום ויכולת הפעולה האמיתית שנמצאת בידי השלטון המקומי – מבלי לחכות לשלטון המרכזי ולתוצאות התהליך הבינלאומי.

לפרטים נוספים מאתר ICLEI

לפני שנה, במקביל לועידת קנקון שהתקיימה במקסיקו, מאות רשויות מקומיות חתמו על אמנת Mexico City Pact וכן התניעו את היוזמה לרישום ודיווח פליטות גזי חממה מרשויות מקומיות. שני צעדים אלה היו פריצת דרך בהתמודדות של רשויות בכל העולם עם משבר האקלים. רשויות מקדמות אלפי אמצעים שונים, לא רק לשם הפחתת גזי חממה, אלא גם לשם יצירת סביבת חיים טובה ונעימה יותר לתושביהן: פיתוח אמצעי תחבורה יעילים, נקיים וזמינים; נטיעת עצים ופיתוח אתרים ירוקים עירוניים; שימור המגוון הביולוגי בתוך הערים; החלפת אמצעי תאורה, חימום, קירור וכדומה להתייעלות אנרגטית שיפוץ מבנים ותשתיות, יצירת מקומות עבודה, מנגנונים וגופים כדי למסד את הפעילות לאורך זמן.

הדרכה בביתן ההדגמה של קואליציית האקלים של קייפ-טאון בוועידה

 כפי שנאמר באירוע: הרשויות המקומיות לבדן לא יצילו את העולם ממשבר אקלים בלתי נשלט, אבל הן יכולות לעשות הרבה מאוד, והן מראות את הדרך לממשלות המרכזיות.

מהי בניית חוסן? המונח“Resiliency”  תופס מקום מרכזי יותר ויותר בשיח הסביבתי-חברתי סביב שינויי האקלים. מעוניינים לקרוא עוד? לחצו כאן.

גאווה מקומית: קק"ל מציעה לעולם ידע חשוב לאדפטציה

לצד הדיונים הרשמיים והמייגעים, מתקיימים במשך הועידה מאות אירועים נוספים שמכונים "אירועי צד". בתוך אזור השיחות מתקיימים אירועים המאורגנים על ידי המשלחות והארגונים המשתתפים בכינוס, ואירועים אלה מכונים "אירועי צד רשמיים". בנוסף נערכים כמובן עוד שלל הפגנות, עצרות, התכנסויות, תפילות, כינוסים, מעגלים ומשולשים – במגוון הזדמנויות ומקומות ברחבי העיר.

במוצאי שבת ערכו נציגי הקרן הקיימת לישראל בשיתוף עם המשרד להגנת הסביבה אירוע צד רשמי שדן בייעור והערכות למשבר האקלים, והציג פרקטיקות ופרויקטים שמתבצעים בארץ על ידי הקק"ל. בשל השעה הבעייתית האווירה היתה אינטימית, אבל חיובית ביותר.

הד"ר סיניה נתניהו, המדענית הראשית של המשרד להגנת הסביבה, פתחה במצגת קצרה אודות ההערכות של מדינת ישראל לקראת השלכות משבר האקלים. למעשה, הממשלה החלה לעסוק בתחום זה רק לאחרונה. בעקבות משרד של המשרד, הוקם מרכז ידע שמטרתו לאתר פערי ידע בנושא הערכות להתמודדות עם השלכות משבר האקלים בישראל, ולגבש המלצות למדיניות בתחום. נתניהו סיפרה על הצוותים השונים של המרכז, ועל הכוונה להשתמש בשלב זה של גיבוש הידע כבסיס לפיתוח תכנית לאומית להערכות להשלכות משבר האקלים.

לאחר מכן, ד"ר דויד ברנד, מנהל אגף הייעור בקק"ל סיפר על הסכנות שמציג משבר האקלים באזור המזרח התיכון ליערות. כבר כעת נצפית מגמה ברורה של תמוה מוגברת של יערות עקב ירידה בכמויות המשקעים ועליה ברמת האידוי. שתי תופעות אלה גם מגבירות את הסכנה לשריפות יער, כפי שנוכחנו כולנו בדיוק היום לפני שנה. ד"ר ברנד הציג מספר דרכי התמודדות עם התופעה: דילול מאסיבי ויצירת שבילי אש למניעת וצמצום שריפות יער, וכן השקעה רבה בפיתוח זני עצים עמידים לתנאי האקלים החדשים.

איציק משה, מנהל מרחב דרום של הקק"ל,  סיפר על המאמצים למנוע תופעת סחף קרקע פוריה ושחיקת קרקע, באמצעות חזרה לטכניקות חקלאות קדומות שהיו בשימוש בארץ כבר בתקופת המלך שלמה. אז התקיימה בארץ חקלאות באזורים מדבריים, שהתבססה על ניהול נכון של מי שטפונות. תכנון נכון של השטח, תיעול ואגירה של מי נגר עילי, יכולים להבטיח אספקת מים שוטפת ללא צורך בתוספת השקיה גם במקומות בהם כמות המשקעים לא עולה על 10 מ"מ גשם בשנה! משה הרשים את הקהל בצילומי אוויר של שטחים נרחבים שעברו פרויקטי ייעור האזורים צחיחים וצחיחים למחצה, ועברו שינוי מרהיב תוך כעשור.

האירוע זכה לתגובות חמות, והרבה שאלות ומחמאות מהקהל, כולל בקשה לסיור לימודי בארץ. רק שואל אחד תמה לגבי ההיגיון מאחורי פרויקט הפקת פצלי השמן בחבל עדולם.. אנחנו מצטרפים לתמיהה (אם כי כמובן, אין לפרויקט זה קשר לפעילות המבורכת של הקק"ל).

אין ספק שיש לממשלת ישראל מה להציע בתחומים של ידע, טכניקות ופיתוחים שיעזרו למדינות רבות להתמודד עם המשברים הקשים ששינויי האקלים יביאו איתם. ככל שתקדים הממשלה להיערך, כך נוכל לנצל משאבים אלה לטובה.

 

 

תיכף זה מתחיל… COP17

הועידה העולמית של האו"ם למשבר האקלים (COP17) תיפתח בדרבן, דרום אפריקה, ביום ב' ה-28.11.2011, ותינעל ביום ו' ה-9.12.2011.

במהלך שבועיים אלה ינסו משלחות מלמעלה מ-150 מדינות להגיע להסכמה על מסמך מחייב שיתאר את המשך המאמץ ה

עולמי למאבק בשינויי האקלים. ועידה זו תהיה מתוחה וגורלית במיוחד, מאחר ובשנת 2012 יפוג תוקפו של פרוטוקול קיוטו, שהסדיר את מאמצי ההפחתה בפליטות גזי חממה במדינות השונות. למרות שהפרוטוקול כמכשיר למאבק במשבר האקלים רחוק מלהיות מושלם, נכון להיום הוא מהווה את המסגרת העולמית היחידה (כמעט) שמניעה ממשלות לנקוט צעדים משמעותיים על מנת להפחית את פליטות גזי החממה שלהן.

בנוסף, המשלחות ידונו בנושאים הבאים: הערכות והסתגלות למשבר האקלים ("אדפטציה"), מנגנוני פיקוח ואכיפה על מטרות הפחתה שמוצהרות על ידי מדינות מתפתחות ומפותחות, העברת טכנולוגיה ממדינות מפותחות למתפתחות, ומנגנוני מימון. בנוסף, צפוי להימשך הדיון הסוער בנושאי "החזון המשותף" – לאן המדינות שואפות למעשה להגיע בתחום הטיפול במשבר האקלים.

קריאת החברה האזרחית לקראת COP16, האם תענה השנה?

סבב הדיונים האחרון של האו"ם בנושא האקלים לפני ועידת דרבן הסתיים בתחילת אוקטובר בפנמה. הבשורות? מעורבות: פסימיות לגבי המשך לפרוטוקול קיוטו שיסתיים בדצמבר 2012: ארצות הברית, סין, רוסיה ויפן אינן מוכנות לחתום על תקופת מחויבות להפחתת פליטות. בנוסף, הצדדים לא מצליחים להגיע להסכמה בנוגע לחזון המשותף, ול"הגברת השאפתנות" בנוגע להפחתת פליטות גזי חממה.

האיחוד האירופאי הוא עדיין המזהם הגדול היחיד שתומך בהגעה להסכם שאפתני ומחייב, אולי משום שתושביו הצביעו לאחרונה בסקר כי נושא משבר האקלים מטריד אותם אף יותר מהמשבר הכלכלי . חביבת ארגוני הסביבה, שגם זכתה בציון לשבח על ידי ארגוני החברה האזרחית בתום ועידת פנמה, היא דנמרק, שהודיעה על הצבת יעד של הפחתת 40% מפליטות גזי החממה ביחס לשנת 1990 עד 2020.

הישג חשוב נרשם בצוות הדן במימון בינ"ל ארוך טווח: טיוטה מוסכמת על ידי הצדדים מוכנה לקראת הדיונים בדרבן. התקדמות נרשמה גם בצוותים שדנים במנגנוני קרן האדפטציה והעברת הטכנולוגיות.

חוץ מהבלוג הזה, יש דרכים נוספות לעקוב אחר המתרחש בועידה: 
לחצו כאן לאתר הרשמי של הועידה, או עקבו אחר דיווחים בעמוד הפייסבוק הרשמי של COP17.

הישג אקסטרא-לארג'

הבוקר רשמה התנועה הסביבתית בארצות הברית וקנדה הישג עצום לטובתה: פרויקט הענק לבניית צינור הובלת נפט מאזור  חולות הזפת (tar sends) בקנדה כל הדרך דרומה אל טקסס ומפרץ מקסיקו (מרחק של כ-3,000 ק"מ), נחשב כבר כעובדה בשטח -עד שהוקפא הבוקר עד הודעה חדשה בהחלטת הנשיא ברק אובאמה, "לבחינה מחודשת של המסלול". המשמעות: הקפאת הפרויקט עד לאחר הבחירות בארצות הברית.

הפרויקט שכונה Keystone XL  עורר התנגדות עצומה בתנועה הסביבתית בארצות הברית וקנדה, כולל הפגנות גדולות מול הבית הלבן. מאות נעצרו במהלך פעילויות המחאה, שמיקדו את הלחץ ישירות על הנשיא, בדרישה שיבטל את הפרויקט ההרסני, שרק יעודד את צריכת הדלק המזהם. יש לציין, כי נפט המופק מחולות זפת דורש אנרגיה רבה לייצורו, וגורר נזקים סביבתיים ובריאותיים עצומים, כולל בירוא שטחי יערות טבעיים בקנדה, זיהום מאגרי מי תהום, פליטות זיהום אוויר וכמובן – הגברת פליטות גזי החממה.

לקריאה על חולות הזפת: http://www.tarsandsaction.org/

לעדכונים נוספים אודות המאבק בצינור הנפט: http://www.350.org