ארכיון תגים | צמיחה ירוקה
יולי 29, 2012  

וועידת ריו – סיכום מפוכח

חודש אחרי נעילת וועידת ריו+20, "העתיד שאנו רוצים", , כשאבק התקוות והאכזבות שוקע סוף סוף, הגיע הזמן לאמוד מחדש את תוצאות הוועידה. 

עוד לפני נעילת הוועידה, ההסכם שהתגבש וגם נחתם על ידי המדינות ספג ביקורות רבות. אך גם בריו בשנת 1992, ביקורות ראשוניות פינו לבסוף את הדרך להכרה בהישג החשוב שהמנהיגים הצליחו ליצור בשיח בנושא הפיתוח. האם התסכול והאכזבה מוצדקים? או שמא יש פה בכל זאת הישג משמעותי?

מורשת וועידת ריו ההיסטורית השפיעה על עיצוב הוועידה האחרונה באופן ברור.

בוגרי אותה הוועידה שהילכו בפרוזדורי הוועידה הזו כמו נביאי זעם, השמיעו תחזיות קודרות לקטסטרופות גלובליות, וקראו ל"שינוי עמוק" ו"נרטיב חדש". יחד עם 9 הקבוצות הגדולות של החברה האזרחית והאלפים הרבים שנקבצו בריו, הקריאה הדחופה שלהם לקיום דיון מוסרי על בסיס מדעי, רק הדגישה את הפער בין הציפיות לבין היכולת בפועל של תהליך משא ומתן רב צדדי, על מורכבותו הפוליטית.

סיכומים פוליטיים שונים מזכירים כי הוועידה נערכה על רקע שנת בחירות בארה"ב, בעיצומו של משבר כלכלי חסר תקדים בגוש היורו, ועל רקע מתיחויות נוספות. הנסיבות האלה הגבילו מאוד את הנכונות של מדינות להתחייב לפעילות. ארה"ב למשל הודיעה כבר מתחילת השיחות שלא תשים כסף על השולחן ו"זכתה" לגינויים חוזרים מצד ארגונים אזרחיים.

ברזיל, כמדינה מארחת, חשה אחריות כבדה לא רק להצלחת הוועידה הנוכחית, אלא לשימור שמה הטוב של וועידת ריו ההיסטורית. מטרת המארחים שניהלו את הדיונים היתה להמנע בכל מחיר משיחות שמתארכות לתוך הלילה ומסתיימות בניסוחים מעורפלים, כפי שהתרחש בוועידות האקלים האחרונות, ולכן, כשהמשלחות התכנסו לוועידה ויותר ממחצית ההסכם היה פתוח- הם החלו בהתערבות אגרסיבית בשיחות. במרתון בלתי רשמי המשלחות התבקשו להעיר רק לגבי הקווים האדומים – כלומר, מהן הנקודות איתן לא יוכלו להסכים בשום אופן – להבדיל מדיון בשאיפות של כל מדינה להסכם אידיאלי.

קיום פסטיבל אירועי צד שונים במקביל לוועידה עזר למשוך את תשומת הלב של המדיה מהשיחות, איפשר דיונים רגועים יותר וגרם למסמך הסופי להיות מוצג באור חיובי יותר ("הוועידה היא לא רק המסמך"). חשוב לא פחות, הקרנבל האזרחי עזר לשמור על מידת אמינות מסוימת של התהליך. גורמים רבים בחברה האזרחית (כולל משלחת ארגוני הסביבה הישראלית) שותפים לתחושה ששימשו, בעל כורחם, חלק ממצג שווא דמוקרטי לתהליך פוליטי מוגבל שרובו למעשה נסגר הרבה לפני תום הוועידה.

אז מה הוחלט?

ההסכם המייגע הנפרש על 53 עמודים, כולל מספר נקודות ראויות לציון:

  1. כלכלה ירוקה

מילות הקסם החדשות עוררו ציפיות רבות שבהן טמונה התקווה לשינוי צורת הפיתוח הנוכחית לטובת פיתוח מקיים יותר. אלא שבהסכם שנחתם אין בשורה במקרה הטוב, ובמקרה הרע, יש בו שימוש ציני במושג.

השיח, שהחל תחת המינוח Sustainable Economy (כלכלה בת קיימא) התגלגל בלחץ ממשלות ותעשיות עד להופעתו בהסכם הסופי כ: Sustained Economic Growth, התמדה בצמיחת הכלכלה, שהוא משהו אחר לגמרי, ולפי תפיסת הקיימות למעשה ההפך הגמור מכלכלה בת קיימא.

ההסכם נמנע מלהציג מודל לכלכלה ירוקה, בטענה שיש לאפשר לכל מדינה לפתח מודל מתאים לצרכיה. בין היתר, על פי ההסכם, כלכלה ירוקה אמורה לסייע בפיתוח מקורות תעסוקה, השגת שוויון בין גברים לנשים, צמצום הנזק לסביבה, ואה –כמובן, הגדלת הצמיחה הכלכלית, כלומר –בהעדר הבהרה אחרת – המשך הדפוס הקיים של שאיפה לגדילה ללא גבול, שהיא כמובן לא מקיימת ולא אפשרית כל עוד משאבינו מוגבלים.

הישג חשוב הוא הכרה בצורך במדדים נוספים למעקב אחר קידמה, לצד ה-GDP (תל"ג) לשימוש מקבלי החלטות. הישג זה מאזן חלקית את האיזכורים החוזרים של "צמיחה כלכלית", ומוסיפים מימדים נוספים לצמיחה.

הישגים נוספים הם עידוד התעשייה ללקיחת אחריות, ולשימוש בכלי של דיווחי אחריות תאגידית (CSR) לשיפור הביצועים שלה. בנוסף, מוזכרת החשיבות של שינוי דפוסי הייצור והצריכה לדפוסים מקיימים יותר, אך בהעדר הנחיות ברורות, זה מעט וחלש מידי.

  1. יעדים עולמיים לפיתוח בר קיימא

הנושא המרכזי השני של הוועידה עסק במיסוד מסגרת גלובלית לפיתוח בר קיימא.

תחת נושא זה התקבלו שתי החלטות מרכזיות: החלטה להקמת פורום פוליטי אוניברסלי בכיר לעניין פיתוח בר קיימא (שיחליף בעתיד את המועצה הנוכחית לפיתוח בר קיימא, ה-UNCSD), והחלטה לחיזוק הזרוע הסביבתית של האו"ם (UNEP) באופן משמעותי. האסיפה הכללית של האו"ם אמורה להמשיך ולדון בהקמתם.

בנוסף, הוחלט שיש ליצור יעדים אוניברסליים לפיתוח מקיים – שיחליפו את יעדי המילניום לפיתוח של האו"ם. לא ברור מתי בדיוק הם ייקבעו, מה בדיוק יהיה כוחם, וכיצד יצליחו לגשר על הטווח הרחב של האינטרסים השונים של המדינות. מאחורי הדיון על היעדים, עולה ויכוח מהותי: מידת ההסתמכות על ממצאים מדעיים בעיצוב המדיניות.

  1. ועוד..

בנושאים השונים בהן עסקה הוועידה, נרשמו אכזבות ושמחות נקודתיות. למשל, בנושא שמירה על האוקיינוסים, נרשמה שביעות רצון מפסקה תקיפה יחסית בנוגע לדייג ולאבטחת מזון, לצד אכזבה בנוגע לאמירה פושרת על שמירה על מגוון ביולוגי במים החוץ טריטוריאליים (יחשבו על מכשיר בינ"ל בתוך שנתיים).

וזה מחזיר אותנו לשורה התחתונה, ולשורש התסכול: אין בכל המסמך הזה, ולו שורה אחת המבטיחה את המעבר משלב המילים היפות ליישום בפועל. לא תוכניות עבודה, לא יעדים, לא תקציבים ולא התחייבויות רשמיות.

צילום: מאיה גבעון

התחייבויות וולונטריות

למרבה המזל, וועידת ריו+20 לא הסתכמה במסמך הנ'ל. היא היתה גם מפגש סוער של ארגונים ופעילים מכל העולם, וכמובן- שלל אירועים מגוונים בנושאים הקשורים לקיימות. במהלך הוועידה התקבלו 720 התחייבויות וולונטריות – כלומר, לא מעוגנות בהסכם רשמי, מארגונים שונים, בראשם גם כ- 50 התחייבויות ע"י ממשלות.

לדוגמא, מדינות מתפתחות שונות התחייבו לייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים באחוזים משתנים (בין 100 אחוז בטובלו וארובה ל-15 באיי סיישל), להתייעל אנרגטית ולדאוג לאנרגיה זמינה אמינה וסדירה לכל תושביהן.

ברזיל, דנמרק, ארה"ב, בריטניה, גאנה ומועצת האיחוד האירופאי, התחייבו במסגרת יוזמת Sustainable Energy For All להשקיע כספים ולפתח מקורות אנרגיה מתחדשים במדינות מתפתחות ובברזיל.

בניגוד למסמך, בחלק מההתחייבויות הללו יש יעדים ותקציבים משמעותיים, כמו למשל ההתחייבות הזו של מספר ארגונים עסקיים ולא ממשלתיים להקצות 100 מליון יורו לטובת הלוואות זעירות (micro finance) במיוחד לנשים לשם פיתוח עסקים ירוקים עד 2025; או ההתחייבות הזו של קבוצה סינית "ליירק" שטח של 10,000 קמ"ר עד שנת 2022 כחלק מהמאבק העולמי במדבור; הצהרת חברות תעופה עולמיות והתאחדות שדות תעופה להפחית 50% מפליטות גזי החממה עד 2050; ועוד.

ההובלה האמיתית תמשיך להתרחש ככל הנראה בשותפויות חדשות, שבודאי קיבלו דחיפה נוספת בעקבות הוועידה, בין גורמים פרטיים, ממשלות וארגונים אזרחיים. השלטון המקומי מוכיח בערים רבות בעולם שניתן לעשות הרבה גם בלי לחכות לממשלה והסכמים בינלאומיים. שמענו גם גורמים בכירים מאוד בתעשייה העולמית מדברים על צורך בשינוי מהותי בדפוסי הייצור והצריכה, קולות מרעננים על רקע המשך מכבש הלחצים של תעשייות הדלקים הפוסיליים לשמר את המצב הקיים בכל מחיר ולהגן על רווחיהן. ארגונים אזרחיים יוצרים רשתות של שיתופי פעולה הדוקים ללא התערבות הממשלות, מקדמים פרויקטים חשובים והעברת מידע בלי בירוקרטיה ופוליטיקה עודפת.

וכאן אולי טמונות החדשות הטובות: העולם לא חיכה לריו+20, ואינו מחכה עוד לממשלות לבשורת המנהיגות. שלא תבינו לא נכון, שינוי מהותי לדפוסי פיתוח מקיים לא יכול להתרחש בלי שיתוף הפעולה של הממשלות, אבל בסופו של דבר, כשעוד ועוד אזרחים מתעוררים ודורשים שינוי, עסקים מבינים שעליהם לספק נורמות חדשות לצד המוצר שלהם, ומסגרות מקומיות מגלות את כוחן, בסופו של יום לא תהיה לממשלות ברירה אלא להתעורר ולהצטרף.

נציגת הדורות הבאים בנאום נוקב. צילום: מאיה גבעון

 התסכול כמשאב

הערה אחרונה, כפי שהאירה קולגה חכמה: כארגוני סביבה אזרחיים, יש לנו נטיה כרונית לחפש את נקודות האור בכל מצב (אחרת קשה מאוד להמשיך ולפעול לאורך זמן). ניתן למצוא כאלה גם כאן, בתוצאות וועידת ריו האחרונה, אבל לצד זאת חשוב לשמר גם את תחושת התסכול המוצדק. הוועידה לא הצליחה להציג לא תוכנית פעולה ולא חזון לעתיד שבו אנחנו רוצים, אבל הראתה שיש מספיק פעילות אמיתית, חדשנית ומחויבת בכל העולם להשיג זאת.

מאי 25, 2012  

קיימות. אתמול היום ומחר

כנס של המשרד להגנת הסביבה באוניברסיטת תל אביב הציג תחזיות עתידיות לקיימות בישראל מפי גורמים שונים הפועלים בתחום לקראת וועידת ריו העולמית לפיתוח בר קיימא. להלן כמה רשמים.

 הכנס נפתח במושב אופטימי ומרתק של ישומים כחול לבן בתחום הקלינטק, שסחפו את הקהל במצגות צבעוניות והבטחות לפתרון בעיות העולם: גידול אצות  כמקור לדלק, מזון ותוספי מזון, טיפוח חיידקים המטהרים שפכים ומייצרים על הדרך חשמל, והדברה ידידותית לסביבה – ללא כימיקלים – על ידי עוזרים קטנים על

6 ו-8,  כפי  שכונו על ידי המרצה – (טוב, בקיצור, חרקים ועכבישים). אין ספק ש"אומת הסטארטאפ" יכולה להציע לעולם כמה פתרונות שימושיים לאתגרים עולמיים שילכו ויחריפו: כיצד מנהלים משאבים (למשל מי שתיה), שומרים על קרקע פוריה ומקטינים תלות בדלקים פוסיליים מזהמים, ועדיין מספקים את צרכיהם של יותר ויותר בני אדם בכל שנה?

במושב הבא, נציגי החטיבה הסביבתית של ארגון ה-OECD הציגו את עיקרי הדו"ח שפורסם לא מזמן, המציג את התחזית הסביבתית שלהם לשנת 2050. תרחיש "עסקים כרגיל" אינו משמח, כצפוי. המשך מגמות גידול האוכלוסיה, עליה בצריכת המשאבים ותלות בדלקים פוסיליים מזהמים יהפכו את החיים קשים ביותר. אם המגמות תמשכנה, אנו צפויים לחצות את קו ה"אל חזור" מבחינת ריכוז גזי החממה באטמוספירה כבר בתוך כעשור. המשמעות היא שינויי אקלים קיצוניים שיהפכו אזורים שונים לבלתי אפשריים ליישוב אנושי. דוגמא נוספת: בנושא צריכת מי שתיה, מחברי הדו"ח צופים שללא שינויים בדפוסי הצריכה הנוכחיים, כמעט 40% מאוכלוסיית העולם תימצא במצוקה חריפה של מי שתייה עד שנת 2050.

 את הדו"ח המלא של ה-OECD תוכלו למצוא כאן.

הדוברים הדגישו את הצורך בשינוי מדיניות ברור, והזכירו ברוח דו"ח סטרן, שככל שהפעולות ינקטו מוקדם יותר, כך עלותן הכלכלית תהיה נמוכה יותר. עם זאת, לא התרשמנו במיוחד מסל ההצעות לשינוי המדיניות שהוזכרו בקצרה: ביניהם- הפיכת זיהום יקר יותר מאשר האופציות הידידותיות לסביבה בעיקר על ידי מיסוי ירוק, תמחור נכסי טבע ושירותי מערכת טבעיים, ביטול סובסידיות לדלקים פוסיליים, השקעה בטכנולוגיות קלינטק וכו'. חשוב להבהיר שכל האמצעים הנ'ל לא רק טובים אלא גם חיוניים, ושנשמח לראות את כולם מאומצים –ויפה שעה אחת קודם. עם זאת, לאור הקטסטרופות שתוארו בהמשך תרחיש "עסקים כרגיל", אנו תוהים אם הצעדים האלה מספקים כדי לשנות את התרחיש באופן משמעותי, או שלמעשה אין בהם בשורה של ממש, ומדובר בהמשך "עסקים כרגיל", רק בירקרק.

במושב הבא, נציגים של צוות החוקרים מטעם מכון ירושלים הציגו פירות תהליך מורכב ומרתק שעשו בחודשים האחרונים: ייצור חזון לקיימות לישראל לשנת 2030. כפי שהציגה ואלרי ברכיה, העומדת בראש הפרויקט, למספר '2030' אין משמעות ייחודית והוא יכול היה להיות גם 2050. חשיבות הפרויקט, שהוזמן על ידי אגף המדיניות במשרד להגנת הסביבה, הוא בעידוד חשיבה ארוכת טווח במציאות הכיאוטית הישראלית. לראשונה, כפי שהציגה גלית כהן, סמנכ"לית במשרד להגנת הסביבה האמונה על אגף המדיניות, יש שאיפה לעצור רגע ולחשוב קדימה על חזון רחב יותר, "עם כל תוכניות העבודה, אנחנו רוצים לדעת: לאן אנחנו הולכים? מה אנחנו רוצים להשיג?". נציגי המכון סיפרו על תהליך העבודה, במהלכו יצרו תסריטים שונים לישראל, כולם ריאליים ומבוססים על התפתחות מגמות שונות מתוך תסריט ה"עסקים כרגיל". לאחר מכן, פותחו חבילות של אסטרטגיות שונות והמלצות למקבלי החלטות – כיצד לעודד את החברה הישראלית לנוע לעבר חלק מהתסריטים הרצויים יותר.

 עוד אודות התהליך המרתק ותוצאותיו אתם מוזמנים לקרוא באתר קיימות 2030.

 לארגוני הסביבה הוקדש מושב עצמאי, תחת הכותרת: מושב החברה האזרחית: כלכלת המחר –  חזון כלכלה מקיימת בראי השיח העולמי.

את המושב הנחה נאור ירושלמי, מנכ"ל חיים וסביבה, ארגון הגג של ארגוני הסביבה בישראל, כפאנל שבו השתתפו: ד"ר אורלי רותם רונן – מנכ"לית מרכז השל לקיימות; עו"ד דנה טבצ'ניק מאדם טבע ודין; ד"ר יובל ארבל, סמנכ"ל ידידי כדור הארץ המזרח התיכון; שגית פורת, רכזת אקדמית של המכון ע"ש אקירוב לעסקים וסביבה באונ' תל אביב ועורכת ראשית של פרויקט "כלכלת המחר"; ועינט קרמר, מנהלת ארגון טבע עברי.

מימין: נאור ירושלמי, אורלי רונן, דנה טבצ'ניק, יובל ארבל, עינט קרמר ושגית פורת. צילום: אוהד קרני

המושב היה קצר אך עמוס: בתוך כשעה הוצגו "טעימות" מתוך העשייה המגוונת של הארגונים בתחום הרחב של קיימות:

  • סקירת מגמות בהתפתחות תפיסת הקיימות בישראל בעשור שחלף, מאז הוקמה קואליציית "דרכים לקיימות" בה חברים כל הדוברים הנ'ל (ד"ר אורלי רונן);
  • פרויקט "כלכלת המחר", על אימוץ ישראל למגמה עולמית של שינויים מהותיים בכלכלה והפיכתה לבת קיימא (להבדיל מ"יירוק הכלכלה"…הוצג על ידי שגית פורת);
  • עבודה של ארגון טבע עברי, המחברת בין סביבה ומקורות המסורת היהודית, ובודקת מה המקורות היהודיים יכולים להציע לעולם בשיח המתפתח על כלכלה בת קיימא (עינט קרמר);
  • מחקר של ידידי כדור הארץ המזה"ת המראה כי ניהול משק מים בר קיימא יתרום למשק הישראלי מאות מקומות עבודה חדשים בטכנולוגיות סביבתיות ואחרות (ד"ר יובל ארבל)
  • עמדות ארגוני הסביבה לגבי המצב הנוכחי ולקראת יציאת המשלחת הרשמית לריו: לדוגמא: אמנם חלה התקדמות גדולה בעשור שחלף בחקיקה הסביבתית בישראל, אך מצב האכיפה בכי רע, ויישום חוקים מרכזיים וחשובים, כמו חוק אוויר נקי, מעוכב על ידי הממשלה. מגמה של "צעד קדימה ושניים לאחור", שניכרת כמעט בכל תחומי השלטון וניהול המשאבים בישראל.

צילום: אוהד קרני

תודה גדולה לכל המשתתפים, ויישר כח על העשייה!

 ארגוני קואליציית "דרכים לקיימות" עובדים במרץ על סיום נייר העמדה המשותף לוועידת ריו+20. נמשיך ונעדכן.

אפריל 17, 2012  

פרסומים חדשים: ILGBC על בניה ירוקה, גזי חממה וצמיחה ירוקה

מלבד סיקור כנסים וועידות, דיווח על תהליכים לאומיים ועולמיים – נשתדל להביא מידי פעם דיווחים רלוונטיים אודות פעילות ארגונים החברים בקואליציית "דרכים לקיימות". והפעם עדכון על פרסומים חדשים של המועצה הישראלית לבנייה ירוקה.

במסגרת פעילות המועצה הישראלית לבנייה ירוקה לקידום בנייה ירוקה בישראל עורכת המועצה דוחות מקצועיים שונים בנושאים רלוונטיים. במהלך החודשים האחרונים ערכה המועצה שני דו"חות מקצועיים בנושאים מרכזיים לפעילות הקואליציה:

 דוח בנייה ירוקה והתכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה
לסקטור הבנייה תפקיד מכריע במאמץ הגלובלי להקטין את פליטות גזי החממה כחלק מהמאבק בתהליך שינויי האקלים והשלכותיו. שינוי תפיסתי, פרקטי וטכנולוגי בהקשר למבנים יכול לתרום משמעותית להשגת יעדי הפחתה בהתאם להתחייבותה של ישראל בוועידת קופנהגן 2009 והחלטות ממשלה בנושא.

במחקר זה ריכוז של נתונים מהעולם לגבי הקשר בין סקטור הבנייה ושינויי אקלים, פוטנציאל ההפחתה של גזי חממה ע"פ גישת מחזור חיי הבניין (Life Cycle Approach) ודוגמאות נבחרות בעולם ליישום בנייה ירוקה, שהוכיחו יכולת הפחתה מוצלחת ומשמעותית של גזי חממה. המחקר מתמקד בהערכת פוטנציאל ההפחתה של סקטור הבנייה בישראל בהתבסס על הניסיון העולמי בתחום. לחצו כאן לקריאת הדו"ח.

צמיחה ירוקה
לאור האתגרים החברתיים, הכלכליים והסביבתיים בשנת 2012 והלאה, נדרשים ממשלת ישראל וגופי המנהל הציבורי והתכנון, לפתח וליישם חשיבה כלכלית הכוללת אמצעים המקדמים צמיחה כלכלית תוך הגנה על משאבי הטבע והסביבה המתכלים, הפחתת פליטות גזי-חממה, זיהום אוויר ותופעות נוספות.

סקטור הבנייה מהווה ענף מרכזי במשק ומשמעותי לצמיחה כלכלית, כאשר סך ההשקעות בענף הבנייה בשנת 2010 היוו כ-7.5% מהתמ"ג. לפיכך בנייה ירוקה מהווה נדבך מרכזי בכל הֶקשר של צמיחה ירוקה ואסטרטגיית קיימות. נייר העמדה של המועצה הישראלית לבנייה ירוקה מפרט את התרומה של בנייה ירוקה כמנוע מחולל צמיחה בישראל על פי שלוש הקטגוריות שהציב המשרד להגנת הסביבה במסגרת התכנית הלאומית לצמיחה ירוקה: יצירת מנועים חדשים לצמיחה כלכלית, שימור והגנה על ההון הטבעי והסביבה ושיפור באיכות החיים ובמעמדה הבינלאומי של ישראל. לחצו כאן לנייר העמדה.

פברואר 26, 2012  

צמיחה ירוקה: בשורה אמיתית או קפיטליזם בכובע ירקרק?

בפוסט קודם כבר הזכרנו את וועידת האו"ם לפיתוח בר קיימא שתיערך בעוד ארבעה חודשים בריו-דה ז'נירו בברזיל. הוועידה תציין 20 שנה לוועידת כדור הארץ ההיסטורית (שגם היא נערכה בריו, ועל כן זכתה הוועידה הנוכחית לשם "ריו+20") שבמהלכה הושגו לא מעט הישגים חשובים:

עשר שנים מאוחר יותר, נערכה וועידת כדור הארץ לפיתוח בר קיימא ביוהנסבורג. ממשלת ישראל, כמו ממשלות של מדינות רבות בעולם, נערכה להציג את יישום עקרונות פיתוח בר קיימא בעשור שחלף מאז ריו (1992-2002). על רקע זה התארגנה קואליצייה של ארגוני סביבה להגיש לאו"ם דו"ח חליפי, במטרה לשקף את תמונת המצב המדויקת של חוסר המעש בתחום הקיימות בישראל. הדו"ח שזכה לכינוי דו"ח הצללים גרר תגובות רבות וסלל את המשך פעילותה של קואליציית הארגונים – הלא היא קואליציית "דרכים לקיימות" העומדת מאחורי בלוג זה.

 מהגנת הסביבה לכלכלה ירוקה

הוועידה שצפויה להערך השנה מעוררת ציפיות גבוהות מאוד בכל העולם, וצפויה להוות את ציון הדרך הבא באבולוציה של התפתחות תפיסת הקיימות בחברה האנושית הגלובלית.

בהקשר זה מעניין לבחון את השינוי בתמה המרכזית של הוועידות. מ"הגנת הסביבה" ב-92', ל"מיגור העוני" (2002), ל"כלכלה ירוקה (+מיגור העוני)" ב-2012. הסוגריים מכוונים. הנושא שתופס את מירב העניין והכותרות לקראת הוועידה הוא כלכלה ירוקה, למרות שמיגור העוני (כמו גם "מיסוד מנגנוני ממשל בינלאומיים להבטחת פיתוח בר קיימא") מוגדר אף הוא כמטרה רישמית, אם כי ככל הנראה פחות מושכת ומעניינת מהבאז החדש.

פיצול מטרת הוועידה הוא לא סתם עניין סמנטי, כך טוען החוקר Gaston Meskens מהמרכז לאתיקה וערכים באוניברסיטת גנט הבלגית. לראשונה תהיה מטרת הוועידה מפוצלת לשניים והפיצול הוא עניין עקרוני שעלול לרמז על פער מהותי באינטרסים המובילים לוועידה: בעוד מיגור העוני מהווה הצהרה ברורה, המינוח "כלכלה ירוקה" הוא שם קוד מתעתע. עבור חלק מדובר בכלי רב עוצמה לקידום הגנה על הסביבה, שגשוג וצדק סביבתי-חברתי, בעוד שעבור אחרים הוא הזדמנות פז להמשך התנהלות דורסנית של הקפיטליזם הניאו ליברלי, תחת מסווה ירוק וחדשני. למאמר של מסקנס לחצו כאן.

ומה מתרחש בישראל?
החשש שהוועידה עצמה, והעיסוק בכלכלה ירוקה בכלל הם הפרחת בלון ירוק חדש אינו נחלתם של חוקרים בלבד. גם ארגוני הסביבה בארץ שותפים לחששות.

באוקטובר 2011 התקבלה החלטת ממשלה לגיבוש תכנית לאומית לצמיחה ירוקה. תהליך גיבוש התכנית חדשני: שני משרדי ממשלה שמובילים את התהליך – משרד הגנת הסביבה והתמ"ת, לקחו על עצמם, בסיוע חברה חיצונית שנשכרה לניהול התהליך, לערוך תהליך שולחנות עגולים יחד עם גורמי ממשל, תעשיה, אקדמיה וחברה אזרחית לשם גיבוש התכנית. לתכנית כולה הוקצב לוח זמנים לחוץ ביותר: עד מאי התכנית אמורה להיות מוצגת לממשלה – על מנת שסעיפים מתוכה יוכלו להכנס לתקציב הממשלתי הבא. גורם נוסף שמכתיב את לוח הזמנים הקצר הוא כמובן וועידת ריו, בה ממשלות רבות יצהירו על צעדיהן בכיוון פיתוח כלכלות ירוקות – ישראל אינה רוצה להשאר מאחור.

אין ספק שמדובר בצעד חיובי ביותר, הן במטרתו והן בהחלטה לשתף גורמים רבים בגיבוש התכנית. ארגוני הסביבה, שעוסקים כבר שנים רבות בחיזוק הקשר התודעתי בין נושאים "סביבתיים קלאסיים" לנושאים של בריאות וכלכלה, מברכים כמובן על כך שהנושא הופך בהדרגה מתחום איזוטרי של חיבוק עצים למיינסטרים שבו המשוואה "סביבתי"=”חברתי"="משתלם כלכלית" מתחזקת. החיבור למחזיקי עניין רבים בתעשיה, בעסקים, בממשלה ובאקדמיה מבורך.

אליה וקוץ, וסכנת פיספוס
התהליך שהחל בדצמבר 2011, נפתח בתנופה תוך הגדרה של שלושה נושאי ליבה: ייצור, חדשנות, וצריכה, ומתקדם במהירות רבה. אתר אינטרנט ייעודי המלווה את התהליך מאפשר, לכאורה, שקיפות והשתתפות רחבה יותר בתהליך. אלא שמהירות התהליך היא בעוכריו. בשלב מוקדם בתהליך התברר שהנושאים הנדונים מוגדרים (ואינם כוללים נושאים מהותיים כמו למשל תחבורה, אנרגיה, מים וכדומה), שהדיונים מוגבלים מאוד בזמן, נקבעים בהתראה קצרה (תוך שליחת חומרי רקע לעיתים מספר שעות לפני הדיון), ושרעיונות מבוססים, שבמקומות אחרים כבר הופכים למציאות (כמו למשל, אחריות יצרן מורחבת על הטיפול במוצר בסוף חייו) נחשבים כאן לחדשניים מידי ולא מעשיים. במקום זאת, דיונים רבים מידי עוסקים ב"עוד מאותו דבר", או אם תרצו "עסקים כרגיל אבל בירוק": איך מסירים חסמים מהתעשייה, איך מכניסים תקנים מתקדמים ואיך מעודדים יותר השקעות בטכנולוגיות קלינטק.

כל אלה מעלים חשש כבד כי ההזדמנות לפיתוח פתרונות מהותיים וחדשניים במסגרת המגמה העולמית תרד לטמיון. האם החשש מהקושי לעבור את משרד האוצר, הרצון לרצות את ה-OECD  ו"לצאת בסדר" בוועידת ריו, יגרמו לממשלת ישראל לפספס פעם נוספת הזדמנות יקרה לקידום פתרונות חדשניים באמת, ובמקום זאת תכלול התכנית הלאומית לצמיחה ירוקה שורת המלצות להסרת חסמים בפני התעשייה והעסקים, ועידוד טכנולוגיות "ירוקות"?

אל תבינו לא נכון: לתהליכים האלה יש מקום והם חשובים. אלא שאין בהם שום בשורה, אלא הנצחת המציאות הנוכחית, אולי בשילוב גוון ירקרק. המטרה נותרת בעינה: המשך גידול מהיר במשק, במינוחים של צמיחה בתוצר הלאומי הגולמי (במחאת הקיץ כבר למדנו שהמשך הגדילה במדד הזה לא משקפת דבר לגבי איכות החיים של מרבית התושבים), ואם נצליח לצרוך פחות מים, לפלוט פחות זיהום לאוויר תוך כדי – "הצלחנו".

כלכלה ירוקה אמיתית יכולה להיות מערכת חדשה שמאפשרת שגשוג, פיתוח תחומים חדשניים ויצירת שווקי עבודה חדשים תוך מענה על בעיות בוערות הקיימות היום במדינת ישראל: העלמות משאבי טבע יקרים, גזילת נכסים ציבוריים לידיים פרטיות, פערי שכר עצומים, מחסור בדיור בר השגה, משבר אנרגיה, תחבורה איומה וחוסר נגישות, ועוד. על מנת למצוא את החיבור המנצח בין הבעיות לפתרונות הכלכליים, נדרשת הסתכלות ארוכת טווח, מערכתית ואמיצה. לא ניתן להגיע לפתרונות כאלה, עם כל הרצון הטוב, בפרק זמן של כחצי שנה ומספר ישיבות קצרות. לכן, יש לראות בתהליך הנוכחי את יריית פתיחה שתסמן לממשלה "תחומים חמים" ויעדים ארוכי טווח – ולא הזדמנות שטחית לסמן V  על הנושא, ולהמשיך הלאה בחיינו.

ביום שלישי הקרוב תיערך בתל אביב הוועידה הלאומית הראשונה לצמיחה ירוקה, ביוזמת המשרד להגנת הסביבה. מבטיחים לדווח.