וועידת האקלים בוורשה מסתיימת באכזבה

אי שם בין שבת לראשון, הרבה מעבר לדד ליין הרשמי (שנקבע ליום שישי בשעה 6), התפזרו אחרוני הנציגים של המשלחות ואיצטדיון הכדורגל הלאומי בוורשה שאיכלס בשבועיים האחרונים את האוכלוסיה המעונבת ביותר שראה מימיו, התרוקן סופית.

כרגיל בשנים האחרונות, המתח, הויכוחים, הדרמה ואי הודאות נמשכו ממש עד הרגע האחרון, ולכן עדיין לא כל הפרטים ידועים לגבי תוצאות הוועידה. עם זאת, מה שידוע מספק כדי לקבוע: ההסכם אליו הגיעו הוא חלקי ביותר ובקצב הזה המסלול הבינלאומי לא יושיע אותנו משינויי אקלים בלתי הפיכים. ואם היינו פיזית באולם הדיונים, גם אנחנו היינו עוזבים בכעס ותסכול יחד עם מאות נציגי הארגונים האזרחיים בשבוע שעבר.

 

נציגי הארגונים האזרחיים יוצאים מהוועידה באופן מאורגן בסוף השבוע שעבר. צילום adoptanegotior

עם מה יצאנו?

האם ניתן לצפות למשהו אופטימי מוועידה שמארחיה יוזמים במקביל וועידת "פחם ואקלים"?  בתום מספר ימים שבמהלכם נראה היה שהוועידה יורדת מהפסים לחלוטין, התוצאות עדיין מאכזבות. היום ברור לגמרי מה עומד על הכף. ברור שאין זמן יותר לדיבורי סרק. ברור שצריך לפעול באופן נחרץ ומהיר, לא עוד חמש שנים, לא מחר –אלא אתמול. על רקע הדחיפות והאיום האמיתיים, המעט שהושג ממש מתסכל ומרגיז.

"אנשים לפני פחם" מתוך המחאה מחוץ לוועידת האקלים. צילום: adoptanegotiator

 אנחנו מתנחמים בעובדה שמרבית הפעילות החשובה שמתקיימת להפחתת גזי חממה, התייעלות ומעבר לאנרגיה מקיימת – אינה באה לידי ביטוי במוכנות של מדינות להתחייב לתהליך הבינלאומי. מאות ערים נוקטות פעולה יום יום. ברמה מקומית ואזורית נעשים צעדים בשטח, מבלי לחכות להסכם בינלאומי, פשוט מתוך ההבנה שזו האופציה היחידה האפשרית לעתיד מקיים. בזירה הבינלאומית, לעומת זאת, מופעלים לחצים אדירים של בעלי הון שמשתקים את הממשלות ומונעים התקדמות ממשית.

 אז עם מה, בכל זאת, יצאנו מימי הדיונים בוורשה?

א. לגבי הפחתת גזי חממה

1. בשורה טובה אם כי לא מספיק משמחת היא, שהדד ליין של מעבר להסכם גולבלי מחייב בשנת 2015 עומד בעינו, למרות ניסיונות שונים לדחות ולשנות את ההחלטה הזו. למדינות השונות יש עד הרבע הראשון של 2015 לגבש יעדים ברורים של הפחתת גזי חממה, כולל תוכניות פעולה איך להשיג יעדים אלו.
2. חלק מהותי בהסכם שאמור להיחתם הוא, מעבר ממצב שבו יש אבחנה בין מדינות מתפתחות (שאינן מחויבות להפחית גזי חממה אלא רק להצהיר על מאמצים) ומדינות מפותחות (המחויבות, לכאורה, להפחית גזי חממה ולדווח על כך באופן מסודר) – למצב בו כל המדינות שוות בפני ההסכם, ומחויבות  לעשות מאמצים להפחתת גזי חממה. קבוצת G77 וסין – קבוצה המשתפת פעולה כקואליציה במו,מ וצוברת כח בשנים האחרונות, הצליחה להתעקש כי המדינות המתפתחות לא יצהירו על התחייבויות, אלא על תרומתן למאמץ – נוסח פחות מחייב.
3. לא נקבע, למרבה הצער, מה צריך להיות היעד המשותף (כמה גזי חממה חייבים להפחית באופן גלובלי על מנת למנוע התחממות עולמית מעל רף שתי מעלות צלסיוס בממוצע), עד מתי הוא צריך להיות מושג, ואיך בדיוק הוא יתחלק בין המדינות השונות (נושא שצפוי להיות טעון ביותר).
4. למרות כוונה "לחייב מדינות לנקוט צעדים שאפתניים" לפני כניסה לתוקף של ההסכם החדש (שיחתם אמנם, אולי, ב2015, אך ייכנס לתוקף ב-2020)  – עקב התנגדות של מדינות רבות נמנעה החלטה כזו, והנוסח הסופי שנחתם נוקט לשון רכה ביותר (מעודד מדינות לצעדים שאפתניים…).

 

מחאה בתוך הוועידה על התחמקות המדינות העשירות מנושא המימון המובטח. צילום: adoptanegotiator

נושאים נוספים:

5. מימון: המדינות המפותחות התחייבו כבר לפני שלוש שנים, בוועידת האקלים בקנקון (COP16) על הקמת "קרן אקלים ירוקה" שתסייע למדינות מתפתחות להטמעת אמצעי התייעלות, העברת ידע והפחתת גזי חממה. מדינות מפותחות ובראשן ארה"ב התחייבו לגייס לא פחות ממאה מיליארד דולר מידי שנה עד 2020 לפעילות הקרן.  במהלך הוועידה מחו נציגי מדינות מתפתחות וארגונים אזרחיים על "העלמות" הנושא, ולא נראה שההסכם בסוף הוועידה הצליח לענות על השאלות הבוערות: איך יגוייס הכסף? כיצד, מתי ולמי יחולק?
6. כפי שדיווחנו, נושא שעמד במרכז הסערה בוועידה היה דרישה של מדינות מתפתחות יחד עם סין להקים מנגנון שידון בנפרד ב"אובדן ונזק" – כשלמעשה מדובר בתביעת פיצויים מהמדינות המפותחות, על אסונות טבע הפוגעים במדינות העניות. חרף התנגדות עזה, המדינות המתפתחות השיגו הישג כשהוחלט שהוא יכלל בהסכם המתגבש, אך לא במנותק מנושא ההיערכות לשינויי אקלים ("אדפטציה").
7. התקדמות בפעילות דווקא הושגה במסלול הדיונים אודות אדפטציה – היערכות לשינויי האקלים. מנגנון לתמיכה בפרויקטים של בניית חוסן והיערכות החל לפעול בביצוע של הבנק העולמי, ובמהלך הוועידה דווח אודות הכספים שהועברו והפרויקטים המתוכננים. בנושא של ייעור (REDD+) גם חלה התקדמות בנושא מימון משותף למאמצי הגנה על יערות קיימים מפני כריתה.

דרישה לשוויון בין דורי. שבעת הדורות הבאים יסבלו ממעשינו.
צילום: adoptanegotiator

מבזקופ2: האם וועידת האקלים יוצאת משליטה?

מחר אמורה להינעל וועידת האקלים בוורשה. לפי מצב ההתקדמות בדיונים, נראה שגם הפעם, בדומה לשנים הקודמות, יחרגו הדיונים מהדד-ליין הרשמי, ויימשכו לתוך סוף השבוע במאמץ לצאת "עם משהו" ולא לסגת בכשלון צורב. בינתיים, נראה שהוועידה יוצאת משליטה…

ממשלת יפן הודיעה שהיא למעשה מוותרת על כל מאמצי הפחתת גזי החממה שלה; ראש ממשלת פולין פיטר את השר להגנת הסביבה ששימש כנשיא הוועידה ללא התרעה מוקדמת (אם כי הודיע שהוא ימשיך לנהל את ענייני אמנת האקלים מטעם פולין) ; תעשיית הפחם גנבה את הפוקוס התקשורתי בוועידה רשמית אלטרנטיבית מול הוועידה ואם כל זה לא מספיק, נציגים של לא פחות מ- 132 מדינות עזבו אתמול בהפגנתיות את הדיוניםלאחר שגוש המדינות האמידות, ביניהן ארה"ב, האיחוד האירופאי ואוסטרליה, סירבו לדון בנושא פיצויים כספיים למדיניות מתפתחות שנפגעו ממשבר האקלים לפני שנת 2015.

פעילים מביעים את דעתם על התקדמות מסלול השיחות שדן במימון פיננסי. Photo by Adopt a Negotiator / Flickr – Creative Commons (CC BY-ND 2.0)

מאני טיים
ביום שלישי נפתח בוועידה שלב הדרג הגבוה, אליו מגיעים פוליטיקאים ומנהיגים כדי "לחתום את העסק"… העובדה שמדינות רבות בחרו השנה שלא לשלוח מנהיגים בדרג גבוה מראה על החשיבות שהן מייחסות לתהליך, או לתקווה שלהן להצלחתו. חברי "אמץ נציג" (עליהם כתבנו במבזק הקודם) שעוקבים מקרוב אחרי הנושא הביעו תרעומת על דרג המשלחת שהגיע לשיחות מאוסטרליה  ופירסמו כי אוסטרליה שולחת קואלה לוועידת האו"ם..

מאמץ להשאיר את אסון הייאן בפיליפינים במרכז תשומת הלב ולדרבן התקדמות אמיתית בשיחות: הנציג הפיליפיני בוועידה מציג למעלה מ-600 אלף חתימות על עצומה ברשת
צילום AVAAZ

בינתיים נראה שאין תזוזה בנושא החשוב ביותר של הוועידה – ניסיון לגרום למדינות להתחייב להפחית גזי חממה באופן משמעותי, כזה שימנע התחממות עולמית ממוצעת אל למעלה מ-2 מעלות צלסיוס נוספות. המשמעויות, כפי שכבר מתחילים לראות בסופות הענק המתגברות, הן קשות ביותר.

ומי תוקע את העסק? מקובל מאוד להאשים את הודו וסין, מעצמות בצמיחה מהירה שמתבצרות בעמדתן ולא מוכנות לעשות כל צעד לפני תזוזה מצד המדינות המפותחות. במידה רבה, זה נכון גם לועידה זו. עם זאת, הן התחילו לעשות מהלכים עצמאיים להפחתת פליטות מבית, ודווקא מדינות אחרות כמו אוסטרליה, קנדה, יפן  ופולין עצמה עושות כעת ככל יכולתן למנוע התקדמות משמעותית בשיחות כדי להבטיח את האינטרסים שלהן בהמשך הסחר בדלקים פוסיליים מזהמים.

מקור: 350.org

ברקע נעשים מאמצים של ארגוני החברה האזרחית להשאיר את אסון היאן בפיליפינים במרכז תשומת הלב הציבורית והתקשורתית ולעודד התקדמות משמעותית בשיחות. עצומה של הארגון אוואז עברה 700,000 חתימות קוראת לנציגים הנמצאים בוורשה לפעול ללא דחיה כדי למנוע הישנות של אסון כמו הייאן. אירועי זכרון ומחאה לצד מאמצי איסוף סיוע מתרחשים באופן תדיר ברחבי העולם ומול הוועידה בפולין.

עד כאן הפעם… המשיכו לעקוב לעדכונים נוספים.

מאיסטנבול תצא הבשורה? פוסט בתמונות

גלריה זו מכילה 11 תמונות

תנועת 350 שהתחילה מהסופר והמרצה ביל מקקיבן וכמה מתלמידיו באוניברסיטה בארצות הברית, שמה לה למטרה להאבק בתעשיות הפוסיליות שנועלות את העולם לעתיד קטסטרופלי ובו התחממות בלתי נשלטת ומשבר אקלים עולמי. האמצעים: בניית כח פוליטי חזק, עולמי וחוצה גבולות על ידי חיבור תנועות מקומיות. Global PowerShift – Phase one באיסטנבול היה הכינוס העולמי הראשון של פעילים […]

אין ניסים במדבר. ועידת דוחא ננעלה בטון צורם

התמונה מתוך http://www.stumbleupon.com

באיחור של כמעט 36 שעות, ננעלה ועידת דוחא בקטר. 195 המדינות חתמו על הסכם שמכונה מעתה Doha Climate Gateway – שאמור היה להיות מענה חד והחלטי למשבר האקלים שכבר נמצא כאן, אך מספק מתווה חיוור ולא מספק, ומסמן שינוי תבוסתני בגישה – ממאבק במשבר, לפיצוי נזקים.

אחד הרגעים החזקים במהלך הוועידה היתה קריאתו של ראש המשלחת מהפיליפינים. "אם לא עכשיו, מתי; אם לא כאן, היכן; אם לא אנחנו – מי?… מחיר הדמים של משבר האקלים עולה במהירות בעוד אנחנו מדברים פה באולם הכנסים" אמר בהתייחסו לסערת הטייפון הקשה שהשתוללה באותו זמן בארצו וגבתה את חייהם של מאות בני אדם.

195 משלחות ומאות ארגונים לא ממשלתיים אחרים הגיעו לוועידה בקטר מכל העולם לכמה מטרות:
1. להבטיח המשך לפרוטוקול קיוטו שתוקפו יפוג בסוף החודש;
2. להגביר את המחויבות של המדינות להפחתת פליטות גזי חממה, לאור ההתדרדרות המהירה של שינויי האקלים, התחזיות השחורות של המדע, ותצפיות בשטח על שינויי אקלים בהתהוות;
3. להבטיח את העברת הכספים והסיוע הנדרש למדינות מתפתחות להתמודד עם משבר האקלים – גם לצמצם את פליטות גזי החממה, אך גם להערך לנזקים הצפויים, כדי שכאשר אלה יגיעו, ניתן יהיה להתמודד איתם בקלות רבה יותר.

מתוך אתר הועידה http://www.cop18.qa/ הקטרים הואשמו במנהיגות חלשה מידי בניהול הוועידה

אלה היו כמובן המטרות העיקריות המוצהרות. אלא שכמו תמיד בזירות פוליטיות, רבים האינטרסים החבויים (וגם הלא כלכך חבויים): מדינות הנפט שדואגות שהכנסתם מייצוא נפט תיפגע, מדינות מזרח אירופה שכמעט פוצצו את ההסכם בשעות האחרונות בשבת בערב כי דרשו פיצויים על קרדיט פחמן לאחר שהתעשיות שהיו תלויות בהן בזמן חתימת קיוטו (1997) מזמן התפרקו ואינן, וכמובן, המאבק העיקש בין ארצות הברית, אוסטרליה, ניו- זילנד, קנדה ויפן, אלה שאחראיות על מרבית הנזק אך אינן מוכנות לשנות את דרכן ולהתחייב על הקטנת גזי החממה, ודורשות ממדינות מתפתחות ששואפות להגיע לאותה רמת החיים, כמו סין, הודו, ברזיל ואחרות – להתייעל ולצמצם.

וכך, במקום לקחת החלטות חדות שנדרשות לנוכח התחזיות והתצפיות בשטח שהולכות ונעשות מדאיגות -קיבלנו עוד מרתון דיונים מעייף, מסורבל, שגם אנשי המשלחות מודים שכבר אינם מצליחים לעקוב אחר כל מסלוליו, ועוד תוצאה שלמעשה אומרת: בשנה הבאה (בוארשה, דרך אגב).

כמה נקודות חשובות שייזכרו מדוחא –

1. ברגע האחרון הושגה הסכמה על המשך פרוטוקול קיוטו, עד לכניסה לתוקף של ההסכם הבא (אמור להתגבש עד 2015, ולהכנס לתוקף עד 2020). החסרון: ההסכם אינו כולל כאמור את ארה"ב וקנדה ומזהמות גדולות אחרות, ועדיין לא הושגה כל הסכמה לגבי שיפור והאחדה של הדיווח והפיקוח על מה שמדינות מצהירות שעשו על מנ להפחית גזי חממה.

במקביל, אחד ממסלולי הדיונים המקבילים לפרוטוקול קיוטו, הסתיים על פי החלטת המדינות בשנה שעברה בדרבן. מסלול זה נפתח עבור מדינות החברות באמנת האקלים שלא הצטרפו לפרוטוקול קיוטו (למשל, ארצות הברית), ויצר הרבה מאוד סרבול, כפילות ועבודה מיותרת בתהליך המו"מ. מעבר למשמעויות הייעול, יתכן שהצעד הזה יעזור להבטיח שההסכם הבא שייבנה באמת יכלול את כל המדינות – המפותחות, המתפתחות, המפוקחות והמכחישות בתוקף.

2. הצהרה היסטורית בנושא "אבדן ונזקים". בפעם הראשונה מתייחס ההסכם לכך שיש לפצות מדינות מתפתחות עניות על נזקים ואבדן שייגרם להם כתוצאה ממשבר האקלים. בכך יש למעשה לקיחת אחריות של העולם הראשון על גרימת הנזק למדינות המתפתחות, שלא הצליחו עדיין להנות מפירות הפיתוח המודרני, אבל כבר סובלות מהמחיר הכבד שלו. עם זאת, ההצהרה גורסת שיוקם "מנגנון בינלאומי" להבטיח את הפיצוי הזה. איזה? איך הוא יעבוד? מניין יגיע הכסף ואיך יחולק? הישארו איתנו לפרק הבא. יש זמן.

יש בעצם העיסוק בנושא הזה משהו מעורר אי נוחות, ובעיני הוא מסמן סכנה לתבוסתנות המאמץ הגלובלי לצמצם את משבר האקלים (כי אף אחד כבר לא משלה את עצמו שניתן למנוע אותו), שעמדה במרכז האמנה המקורית, אי שם לפני יותר מעשרים שנה. בדרך התחלנו לדבר יותר ויותר על הערכות להשלכות העתידיות של המשבר, ועל בניית חוסן, ועכשיו, אנחנו כבר מדברים על פיצוי נזקים.

כפי שהיטיב לתאר את האירוניה נציג ממשלחת סיישל: " אם היו לנו התחייבויות ברורות להפחתת גזי חממה, לא היינו צריכים לבקש כסף להערכות להשלכות של המשבר. אם היה מספיק כסף להערכות להשלכות של המשבר, לא היינו צריכים לדבר עכשיו על פיצויי נזקים. מה הדבר הבא? פיצוי על אבדן האיים שלנו?"

בזווית המקומית, המשלחת הישראלית כידוע נעדרה מן השיחות (למעט נציגות נאמנה ואמיצה ממשרד החוץ, ונציגה יחידה של ארגוני הסביבה – ונרחיב על כך בפוסט אחר). זה לא פוטר אותם ואותנו מאחריות לפעול בשיא המרץ לקידום הנושא בארץ. לפני שמתחילים לדבר פה על פיצויי נזקים, עוד לא מאוחר להפחית את גזי החממה הנפלטים לנפש (מעל 10 טון לאדם בשנה), ולבנות את החוסן האזרחי והתשתיתי הנדרש אל מול שינויי האקלים שיגיעו אלינו.

 

** פוזט זה עלה גם בYNET בקישור זה.

דוחא: דיונים בזמן פציעות מול לחץ החברה האזרחית

כפי שהתרחש בועידות האקלים הקודמות, גם בדוחא גולשים הדיונים אל מעבר לדד ליין (יום שישי בשעה שש) ונכון לשעה זו הדיונים עדיין נמשכים בנסיונות נואשים להגיע למסמך שיוסכם על כולם.

ארגוני החברה האזרחית, בינים גרינפיס העולמית, WWF, רשת Climate Action Network, 350  ואחרים, ביקשו להפעיל לחץ על הדיונים להסכם שאפתני ומשמעותי, וקיימו מספר פעילויות במרכז הכנסים בו מתקיימת הוועידה, כולל הפגנה במסדרונות ממש מחוץ לאולם הכינוס. אבל כפי שכבר נוכחנו בעבר, דלתות האולמות עבות ביותר, ובתוך חדרי הדיונים בדחיפות הברורה שקיימת בחוץ לתגובה מהירה, חדה ומחייבת לשינויי  האקלים מתעמעמת באורח פלא ושיקולים פוליטיים שונים הופכים משמעותיים הרבה יותר.

בסרטון: הפגנה שקטה של פעילי סביבה ביום האחרון (הרשמי) לדיונים

מפגינים מחוץ לאולם הוועידה. מקור: Louise Gray, בלוג האקלים של הגארדיאן

על מה עדיין דנים? על כל אותם נושאים העיקריים של שיחות האקלים:

1. המשך פרוטוקול קיוטו, המכשיר היחיד בעל תוקף חוקי קיים, או פתרון אחר, עד לכניסת בסכם חוקי חדש לתוקף ב2020

2. בניית הסכם חוקי חדש שאמור להתקבל עד 2015 ולהכנס לפעולה ב-2020, אמור לחול על כל המדינות, בניגוד לפרוטוקול קיוטו

3. העברת כספים למיניהם – בעיקר תמיכה כספית במדינות מתפתחות שזקוקות לסיוע דחוף הן למעבר לפיתוח מופחת פליטות גזי חממה והן להתמודדות עם השלכות משבר האקלים (לשם קבלת סדר גודל, אובאמה ביקש השבוע מהקונגרס לאשר 60 מליארד דולר לתיקון נזקי הסופה סנדי בלבד). בנוסף, מדינות שונות כמו מדינות הנפט, לוחצות לקבל התחייבות לפיצויים על פגיעה צפויה בהכנסות שלהן, במידה והעולם אכן יחליט סוף סוף להפחית שימוש מאנרגיה פוסילית מזהמת.

 

תמונה ממושב הדרג הגבוה, בדוחא, שלשום.
מקור : IISD

 

נפתחה וועידת האקלים העולמית בקטר

אתמול (יום ב') נפתחה הוועידה ה-18 של האומות המאוחדות בנושא אמנת האקלים, בדוחא, קטר.

אלפי אנשים צפויים להגיע בימים הקרובים לקחת חלק בוועידה, שתימשך עד סוף השבוע הבא, אם כי היא ככל הנראה תהיה קטנה יותר מועידות קודמות – בשל הציפיות הנמוכות ממנה.

בשל עמוד ענן והמתיחות הביטחונית, המשלחת הישראלית הרשמית ביטלה את השתתפותה בוועידה ונציגי הצוות המקצועי בראשות המשרד להגנת הסביבה יישארו בבית. נציגות סמלית של דיפלומטים תשהה בוועידה תחת אבטחה כבדה.

פתיחת הוועידה. מתוך http://www.cop18.qa

מה הולך לקרות בוועידה?
כאמור, הציפיות אינן גבוהות. על פי ההבנות שהושגו בשנה שעברה בדרום אפריקה, הסכם חדש שיחליף את פרוטוקול קיוטו צריך להיבנות עד 2015 ולהיכנס לתוקף לא לפני ..2020. אם יצליחו המדינות להסכים בוועידה הנוכחית על מפת דרכים שתוביל לבניית ההסכם (במילים אחרות, להסכים איך יסכמו) – הוועידה תיחשב להצלחה גדולה.

אתגר נוסף וקריטי הוא מה שמכונה "פער האמביציה". עד כניסת הסכם חדש לתוקף נכונות לנו כ-8 שנים נוספות של דיבורים, והמשך הגידול בפליטות גזי החממה. בדרבן הסכימו המדינות להמשיך בינתיים את פרוטוקול קיוטו, ולפעול להגברת השאפתנות של המדינות – כלומר, לבדוק איך אפשר בכל זאת לגרום למדינות להפחית את שיעור גזי החממה מתחומן, באמצעים שונים.

עבור מדינות ערב, שלראשונה מארחות את וועידת האקלים, חשוב מאוד לקדם את נושא הפיצויים. חלקן כבר עושות צעדים לא מבוטלים בעצמן לקראת הפחתת פליטות – אבל הן יקפידו לאורך הוועידה שהאינטרסים שלהן כיצואניות הנפט המובילות לא ייפגעו, ובכל הסדר מתגבש יובטחו להן פיצויים משמעותיים על הפגיעה במקור ההכנסה העיקרי שלהן.

מתוך אתר הוועידה. קטר הופכת לעיר "חכמה בנייר"

וועידה ירוקה?
ככל שהדיונים מתארכים והתוצאות מתערפלות, המחיר האקולוגי והכלכלי של הוועידות האלה נעשה צורם יותר. חישבו רק על טביעת הרגל הפחמנית של אלפי האנשים המגיעים למקום בטיסות מרחבי העולם – וזה עוד לפני האנרגיה הדרושה לארגון הדיונים, המלונות, המזון, ההסעות וכו'.

כמו בשנה שעברה, מארגני הוועידה מיהרו להודיע כי הם יעשו כל מאמץ לצמצם את ההשפעות הסביבתיות שלה. במסגרת המאמצים הוועידה תהיה "paper smart " ובמקום הדפסת האג'נדה והטיוטה היומית לכל דורש (מדובר בעשרות אלפי עותקים, כל יום) – המשתתפים יעודדו להשתמש בגרסאות אלקטרוניות. צי האוטובוסים שישמש את המשתתפים בנסיעה מאזור המלונות במרכז העיר למקום הכינוס יכלול אוטובוסים היברידיים, מונעים בגז או בתחליפים, ו-על פי הצהרת המארגנים לפחות – יושקעו כספים בפרויקטים שונים לאיזון פחמני של הכנס.

בימים הקרובים נשוב ונעדכן בסיפורים וחדשות מתוך הוועידה. השארו איתנו..

החור באוזון ומשבר האקלים – יש מקום לאופטימיות?

זוכרים את משבר החור באוזון? עד לא מזמן זה נחשב היה למשבר ה-סביבתי ה-גדול ביותר אי פעם. בזמן שנערכנו לסעודת ערב ראש השנה, ציינו ברחבי העולם את היום העולמי לשמירה על שכבת האוזון, במלוא 25 שנה לחתימת פרוטוקול מונטריאול.

מתוך wikinews.org

פרוטקול מונטריאול הוא הסכם בינלאומי שנוצר כתגובה למשבר החור באוזון, שהיווה דאגה עיקרית לשוחרי סביבה וקיימות בשנות ה70-90. ההסכם מפרט הגבלות של ייצור, ייצוא, ייבוא וצריכה של שורת חומרים הפוגעים בשכבת האוזון באטמוספירה, ומחלישים את תפקודה כשכבת הגנה נגד קרינה מזיקה מהשמש.

לא מעט אנשים מבלבלים עדיין בין תופעת החור באוזון, למשבר האקלים. יש לא מעט מן המשותף בין שתי התופעות הללו: שתיהן נגרמות עקב פעילות אנושית (פליטת גזים מתעשייה בעיקר) שמשנה את הרכב האטמוספירה המגינה עלינו. שתיהן, אם יוותרו במסלולן ללא תגובה נחושה ואסטרטגית ברמה עולמית, יתדרדרו לכדי משבר עולמי ושינויים מרחיקי לכת בתנאים המאפשרים לנו בינתיים לחיות בנוחות על פני הכדור. צורת ההתמודדות כנגד שתי הבעיות, דורשת שיתוף פעולה עולמי, שינויים נרחבים במנגנוני הייצור, הסחר, הצריכה וכו'. גם כאן מתגלות רגישויות בין מדינות מתפתחות למפותחות, בגלל הבדלים ביכולות ובמצב איכות החיים.

פרוטוקול מונטריאול נחתם כאמור לפני 25 שנה, עבר מאז חמישה תיקונים, ובמרבית המדינות המפותחות כבר נכנס ליישום במהלך העשור וחצי האחרונים. ישראל אישררה אף היא את הפרוטוקול, אולם ליישום מלא הוא נכנס כאן רק במהלך 2011. בסוכנות הסביבתית של האו"ם הכתירו השבוע את יישום הפרוטוקול כהצלחה. החומרים הבעייתיים (גזים המכילים תרכובות של כלור ופלואור עם פחמן – CFC) מופחתים באופן מבוקר ובכל העולם נמצאים להם בהדרגה תחליפים. עם זאת, החומרים שנפלטו כבר לאוויר ישהו באטמוספירה עוד שנים ארוכות, ויגרמו במהלכן להמשך הנזק לשכבת האוזון. בנוסף, מדינות מתפתחות עדיין משתמשות בחומרים אלה בשטחן, באופן חוקי ובלתי חוקי.

חשוב לציין, שחלק מהגזים שיוצרים נזק לשכבת האוזון, תורמים גם להגברת אפקט החממה ולמשבר האקלים. זו סיבה נוספת לזרז את התהליך, ולדאוג שחומרים אלה ייאסרו לשימוש באופן גורף – ובדחיפות.

רבים מתבלבלים בין שתי התופעות. אולי הטבלה תעזור לחדד את ההבדלים

ומה מצב החור באוזון באמת? ובכן, תודה ששאלתם. החור שמתרכז מעל הקוטב הדרומי, הגיע לשיא גודלו בשנת 2006. מאז, הוא הצטמצם מעט ושומר פחות או יותר על שטח יציב של כ-19 מליון קמ"ר. כל עוד כמות הפליטות מופחתת בהדרגה כפי שמתרחש כעת – יש מקום לאופטימיות.

משבר האקלים, בהשוואה למשבר החור באוזון, מסובך יותר לפתרון; נצטרך לעשות שינויים מרחיקי לכת, באופן בו אנחנו מייצרים אנרגיה, דואגים לניידות ותחבורה, מגדלים מזון, מייצרים מוצרים וכו'. למעשה, כמעט אין תחום בחיינו שלא יושפע מהצורך לשנות את דפוסי הפיתוח וההתנהלות הנוכחיים. יחד עם זאת, גם החור באווזן בזמנו נחשב לאתגר אמיתי לציוויליזציה האנושית… והנה, יש מקום לאופטימיות. אם האנושות מצליחה להתמודד בהדרגה עם החור באוזון, על ידי הסכמי סחר,ושיתופי פעולה בין לאומיים, אולי גם להסכם עולמי, מחייב וחוקי לגבי גזי חממה – תחת פרוטוקול קיוטו כזה או אחר – יש עתיד?

 כתבת YNET (אנגלית) על מצב האוזון

עם הפנים לקטר [1]

בעוד כחודשיים תתקיים בקטר הוועידה ה-18 של המדינות בנושא אמנת האקלים של האו"ם. לקראת הוועידה לקחנו על עצמנו את המשימה לעשות סדר. להלן עדכון ראשון בסדרה.

שיטפונות באסיה, הוריקנים, שבירת מאות שיאי חום ובצורת בארה"ב וקצב המסה חסר תקדים של כיפת הקרח בקטבים ליוו את סבב השיחות האחרון של המדינות על אמנת האקלים שהסתיים לאחרונה בתאילנד. כמו שלטי ניאון מהבהבים סביב משחק כדורסל, האם השחקנים נתנו לאזהרות סביבם "להפריע"? האם הסימנים האלה בשטח נתנו "פוש" חיובי לשיחות האקלים?

 דו"ח אחר דו"ח מבשרים לנו שכל מה שנעשה עד כה לצמצום פליטות גזי החממה בעולם – אינו מספיק. פליטות גזי החממה בעולם ממשיכות לעלות במקום לרדת, ובקצב הזה אין שום סיכוי – כך מזהירים מדענים – שנצליח למנוע התחממות גלובלית נמוכה מ-2 מעלות צלסיוס בטמפ' העולמית הממוצעת, מה שסומן כתחום שייאפשר המשך קיום חיים סבירים במרבית האזורים המיושבים כיום.

הדיונים בבנגקוק. תמונה מתוך RTCC

סבב השיחות האחרון הסתיים השבוע בבנגקוק, לאחר שבוע של דיונים של הצוותים המקצועיים. לקראת כינוס הCOP  (כינוס משלחות המנהיגים שיתרחש בסוף נובמבר בקטר) – הלחץ להגיע לוועידה עם טיוטה מתקדמת ומוסכמת עולה.  לפי דיווחים שונים, חלק מהצוותים הביעו שביעות רצון זהירה על יעילות השיחות. נראה שפחות זמן הוקדש לויכוחים אודות הדיונים, ויותר זמן לעצם העניין.

נציג ממשלחת גרינפיס טען כי חלק ניכר מהקשיים הטכניים והלוגיסטיים שהפריעו עד כה להתקדמות טופלו. המדינות נמצאות כרגע במצב טוב יותר, כך שכשיגיע תורם של המדינאים, הם יצטרכו לבחור בין אופציות מוכנות: חלקן ייקחו אותנו להתחממות של יותר מארבע מעלות צלסיוס, וחלקן יסייעו להימנע מכך.

 אחד הנושאים העיקריים שעל הפרק הוא עתיד פרוטוקול קיוטו, שאמור להסתיים בסוף השנה הנוכחית. בוועידת דרבן, התקבלה החלטה להמשיך בו במתכונת מסוימת, עד שייחתם הסכם חלופי שיהיה בעל "אופי משפטי" ובתקווה מוצלח יותר.

לאחר השיחות בבנגקוק נראה שמתגבשת הסכמה להמשיך לתקופת התחייבות שניה של פרוטוקול קיוטו מייד לאחר תום התקופה הנוכחת – כלומר החל מינואר 2013. בשורה נוספת היא שמספר מדינות סוררות שפרשו מקיוטו, שוקלות לחזור אליו. בין מדינות אלה אוסטרליה (שמקדמת איחוד הסחר בפליטות שלה עם האיחוד האירופאי), אוקראינה וניוזלינד. אל חשש, ארצות הברית עדיין אינה מראה שום סימן שתחרוג מעמדתה הקבועה ותשקול להתחייב להפחתת פליטות גזי חממה.

אקלים אמריקאי

חודש יולי האחרון היה החודש החם ביותר שנרשם בארצות הברית מאז החלו לתעד שם טמפרטורות, בשנת  1895. לכבוד החדשה הלא משמחת הזו, הנה מספר עובדות על ארצות הברית בהיבטי שינוי האקלים.

• חודש יולי האחרון שבר מאות שיאי טמפרטורה בהיסטוריה המתועדת של האקלים בארה"ב, והוכרז כחודש החם ביותר מאז תחילת המדידות ב-1895. לידיעה
• שיא החום הקודם נרשם בשנת 1936.
• נכון לתחילת יולי, 56% משטח ארצות הברית היה רשמית במצב בצורת.
• ארה"ב היא המזהמת השניה אחרי סין בפליטת גזי חממה לאטמוספירה  (אחראית על כ-18 אחוז מפליטות פחמן דו-חמצני לאטמוספירה, לעומת כ-23 אחוז הנפלטים משטחה של סין. נכון ל-2008, ומתייחס לפחמן דו חמצני בלבד).
• באמצע אוגוסט פורסם, כי פליטות גזי החממה מארה"ב הגיעו לשפל, כמות הפליטות השנתית הנמוכה ביותר מזה עשרים שנה. הסיבה העיקרית: מעבר של חברות רבות לייצור חשמל מפחם לגז. הגז הטבעי נמצא כרגע, הודות לתגליות גז רבות בטקסס, לואיזיאנה, ארקנסו בשיטת קידוח Fracking, במחיר נמוך יחסית לפחם. בשנת 2005, כמחצית מהחשמל בארצות הברית יוצר על ידי שריפת פחם. במרץ השנה על פי סוכנות האנרגיה האמריקאית, פחם היה המקור לכ-35 אחוז בלבד מייצור החשמל. אין ספק שמדובר בשינוי חשוב (כמות הפחמן הדו חמצני הנפלטת משריפת גז טבעי קטנה פי שתיים מהכמות הנפלטת משריפת פחם), אך כאמור, אין מדובר בשינוי מדיניות אלא בהעדפת שוק שעלולה גם להתהפך במהירות.
• ארצות הברית מעולם לא אישררה את פרוטוקול קיוטו להפחתת גזי החממה, ופועלת בעקביות בכל וועידות האקלים לעכב חתימה על כל הסכם מחייב שאמור להחליף את פרוטוקול קיוטו לאחר סיום תקופתו (נכון לעכשיו, שנת 2015).
• שני המועמדים לנשיאות, מיט רומני וברק אובמה, נמנעים בינתיים לחלוטין מלדבר על שינוי האקלים. אצל אובמה מדובר בשינוי קיצוני – לעומת הצהרות מלאות האנרגיה והתקווה סביב מערכת הבחירות הקודמת. בהצגת כוונותיהם לגבי משק האנרגיה של ארצות הברית, אובמה הזכיר שבמקביל לנפט וגז, יקדם השקעות  באנרגיה ממקורות מתחדשים. רומני לא הזכיר מקורות מתחדשים, וציין כי בכוונתו להפוך את ארה"ב לעצמאית אנרגטית עד 2020 – זאת על ידי הקלות ליזמים ומחפשי נפט וגז בתוך המדינה, והגברת הקשיים על יבואנים. מעט לפני פרסום כוונות אלה, קיבל רומני תרומה צנועה של 7 מליון דולר מיצרני נפט בטקסס. לידיעה ב"גרידאן"

צמיחה ירוקה: בשורה אמיתית או קפיטליזם בכובע ירקרק?

בפוסט קודם כבר הזכרנו את וועידת האו"ם לפיתוח בר קיימא שתיערך בעוד ארבעה חודשים בריו-דה ז'נירו בברזיל. הוועידה תציין 20 שנה לוועידת כדור הארץ ההיסטורית (שגם היא נערכה בריו, ועל כן זכתה הוועידה הנוכחית לשם "ריו+20") שבמהלכה הושגו לא מעט הישגים חשובים:

• נחתמה אמנת ריו ובה הכרה הזכות לפיתוח לכל אומות העולם, תוך קריאה לשמירה על עקרונות קיימות.
• נוסד ארגון האומות המאוחדת להגנה על הסביבה (UNEP)
• גובשה "אג'נדה 21" – ובה עקרונות ודרכי פעולה למדיניות של פיתוח בר קיימא במאה ה-21 ממנה ממשלות רבות (כולל ממשלת ישראל, באופן חלקי ומוגבל) "גזרו" החלטות ודרכי פעולה.
• נחתמו שלוש אמנות עולמיות היסטוריות: אמנת המסגרת לטיפול במשבר האקלים (שהולידה לימים את פרוטוקול קיוטו), האמנה למאבק במדבור, והאמנה למגוון ביולוגי.

עשר שנים מאוחר יותר, נערכה וועידת כדור הארץ לפיתוח בר קיימא ביוהנסבורג. ממשלת ישראל, כמו ממשלות של מדינות רבות בעולם, נערכה להציג את יישום עקרונות פיתוח בר קיימא בעשור שחלף מאז ריו (1992-2002). על רקע זה התארגנה קואליצייה של ארגוני סביבה להגיש לאו"ם דו"ח חליפי, במטרה לשקף את תמונת המצב המדויקת של חוסר המעש בתחום הקיימות בישראל. הדו"ח שזכה לכינוי דו"ח הצללים גרר תגובות רבות וסלל את המשך פעילותה של קואליציית הארגונים – הלא היא קואליציית "דרכים לקיימות" העומדת מאחורי בלוג זה.

 מהגנת הסביבה לכלכלה ירוקה

הוועידה שצפויה להערך השנה מעוררת ציפיות גבוהות מאוד בכל העולם, וצפויה להוות את ציון הדרך הבא באבולוציה של התפתחות תפיסת הקיימות בחברה האנושית הגלובלית.

בהקשר זה מעניין לבחון את השינוי בתמה המרכזית של הוועידות. מ"הגנת הסביבה" ב-92', ל"מיגור העוני" (2002), ל"כלכלה ירוקה (+מיגור העוני)" ב-2012. הסוגריים מכוונים. הנושא שתופס את מירב העניין והכותרות לקראת הוועידה הוא כלכלה ירוקה, למרות שמיגור העוני (כמו גם "מיסוד מנגנוני ממשל בינלאומיים להבטחת פיתוח בר קיימא") מוגדר אף הוא כמטרה רישמית, אם כי ככל הנראה פחות מושכת ומעניינת מהבאז החדש.

פיצול מטרת הוועידה הוא לא סתם עניין סמנטי, כך טוען החוקר Gaston Meskens מהמרכז לאתיקה וערכים באוניברסיטת גנט הבלגית. לראשונה תהיה מטרת הוועידה מפוצלת לשניים והפיצול הוא עניין עקרוני שעלול לרמז על פער מהותי באינטרסים המובילים לוועידה: בעוד מיגור העוני מהווה הצהרה ברורה, המינוח "כלכלה ירוקה" הוא שם קוד מתעתע. עבור חלק מדובר בכלי רב עוצמה לקידום הגנה על הסביבה, שגשוג וצדק סביבתי-חברתי, בעוד שעבור אחרים הוא הזדמנות פז להמשך התנהלות דורסנית של הקפיטליזם הניאו ליברלי, תחת מסווה ירוק וחדשני. למאמר של מסקנס לחצו כאן.

ומה מתרחש בישראל?
החשש שהוועידה עצמה, והעיסוק בכלכלה ירוקה בכלל הם הפרחת בלון ירוק חדש אינו נחלתם של חוקרים בלבד. גם ארגוני הסביבה בארץ שותפים לחששות.

באוקטובר 2011 התקבלה החלטת ממשלה לגיבוש תכנית לאומית לצמיחה ירוקה. תהליך גיבוש התכנית חדשני: שני משרדי ממשלה שמובילים את התהליך – משרד הגנת הסביבה והתמ"ת, לקחו על עצמם, בסיוע חברה חיצונית שנשכרה לניהול התהליך, לערוך תהליך שולחנות עגולים יחד עם גורמי ממשל, תעשיה, אקדמיה וחברה אזרחית לשם גיבוש התכנית. לתכנית כולה הוקצב לוח זמנים לחוץ ביותר: עד מאי התכנית אמורה להיות מוצגת לממשלה – על מנת שסעיפים מתוכה יוכלו להכנס לתקציב הממשלתי הבא. גורם נוסף שמכתיב את לוח הזמנים הקצר הוא כמובן וועידת ריו, בה ממשלות רבות יצהירו על צעדיהן בכיוון פיתוח כלכלות ירוקות – ישראל אינה רוצה להשאר מאחור.

אין ספק שמדובר בצעד חיובי ביותר, הן במטרתו והן בהחלטה לשתף גורמים רבים בגיבוש התכנית. ארגוני הסביבה, שעוסקים כבר שנים רבות בחיזוק הקשר התודעתי בין נושאים "סביבתיים קלאסיים" לנושאים של בריאות וכלכלה, מברכים כמובן על כך שהנושא הופך בהדרגה מתחום איזוטרי של חיבוק עצים למיינסטרים שבו המשוואה "סביבתי"=”חברתי"="משתלם כלכלית" מתחזקת. החיבור למחזיקי עניין רבים בתעשיה, בעסקים, בממשלה ובאקדמיה מבורך.

אליה וקוץ, וסכנת פיספוס
התהליך שהחל בדצמבר 2011, נפתח בתנופה תוך הגדרה של שלושה נושאי ליבה: ייצור, חדשנות, וצריכה, ומתקדם במהירות רבה. אתר אינטרנט ייעודי המלווה את התהליך מאפשר, לכאורה, שקיפות והשתתפות רחבה יותר בתהליך. אלא שמהירות התהליך היא בעוכריו. בשלב מוקדם בתהליך התברר שהנושאים הנדונים מוגדרים (ואינם כוללים נושאים מהותיים כמו למשל תחבורה, אנרגיה, מים וכדומה), שהדיונים מוגבלים מאוד בזמן, נקבעים בהתראה קצרה (תוך שליחת חומרי רקע לעיתים מספר שעות לפני הדיון), ושרעיונות מבוססים, שבמקומות אחרים כבר הופכים למציאות (כמו למשל, אחריות יצרן מורחבת על הטיפול במוצר בסוף חייו) נחשבים כאן לחדשניים מידי ולא מעשיים. במקום זאת, דיונים רבים מידי עוסקים ב"עוד מאותו דבר", או אם תרצו "עסקים כרגיל אבל בירוק": איך מסירים חסמים מהתעשייה, איך מכניסים תקנים מתקדמים ואיך מעודדים יותר השקעות בטכנולוגיות קלינטק.

כל אלה מעלים חשש כבד כי ההזדמנות לפיתוח פתרונות מהותיים וחדשניים במסגרת המגמה העולמית תרד לטמיון. האם החשש מהקושי לעבור את משרד האוצר, הרצון לרצות את ה-OECD  ו"לצאת בסדר" בוועידת ריו, יגרמו לממשלת ישראל לפספס פעם נוספת הזדמנות יקרה לקידום פתרונות חדשניים באמת, ובמקום זאת תכלול התכנית הלאומית לצמיחה ירוקה שורת המלצות להסרת חסמים בפני התעשייה והעסקים, ועידוד טכנולוגיות "ירוקות"?

אל תבינו לא נכון: לתהליכים האלה יש מקום והם חשובים. אלא שאין בהם שום בשורה, אלא הנצחת המציאות הנוכחית, אולי בשילוב גוון ירקרק. המטרה נותרת בעינה: המשך גידול מהיר במשק, במינוחים של צמיחה בתוצר הלאומי הגולמי (במחאת הקיץ כבר למדנו שהמשך הגדילה במדד הזה לא משקפת דבר לגבי איכות החיים של מרבית התושבים), ואם נצליח לצרוך פחות מים, לפלוט פחות זיהום לאוויר תוך כדי – "הצלחנו".

כלכלה ירוקה אמיתית יכולה להיות מערכת חדשה שמאפשרת שגשוג, פיתוח תחומים חדשניים ויצירת שווקי עבודה חדשים תוך מענה על בעיות בוערות הקיימות היום במדינת ישראל: העלמות משאבי טבע יקרים, גזילת נכסים ציבוריים לידיים פרטיות, פערי שכר עצומים, מחסור בדיור בר השגה, משבר אנרגיה, תחבורה איומה וחוסר נגישות, ועוד. על מנת למצוא את החיבור המנצח בין הבעיות לפתרונות הכלכליים, נדרשת הסתכלות ארוכת טווח, מערכתית ואמיצה. לא ניתן להגיע לפתרונות כאלה, עם כל הרצון הטוב, בפרק זמן של כחצי שנה ומספר ישיבות קצרות. לכן, יש לראות בתהליך הנוכחי את יריית פתיחה שתסמן לממשלה "תחומים חמים" ויעדים ארוכי טווח – ולא הזדמנות שטחית לסמן V  על הנושא, ולהמשיך הלאה בחיינו.

ביום שלישי הקרוב תיערך בתל אביב הוועידה הלאומית הראשונה לצמיחה ירוקה, ביוזמת המשרד להגנת הסביבה. מבטיחים לדווח.