בין עיקר לתפל -משק המים ושינויי האקלים בישראל

בסוף פברואר נערך באוניברסיטת חיפה יום עיון חשוב נוסף בסדרת הכנסים של מרכז הידע להערכות לשינוי האקלים בישראל. בפוסטים קודמים הבאנו רשמים מימי העיון בנושאי השפעת האקלים על: המגוון הביולוגי בישראל, בריאות הציבור, בטחון וגיאו-אסטרטגיה.

"האם משק המים הישראלי ערוך לשינויי האקלים"? על פי ד"ר דורון מרקל, ראש תחום הכנרת של רשות המים, התשובה הינה חיובית, וזאת משום ש"המשק נערך לתחזיות חמורות יותר מתחזיות שנובעות מתרחישי שינוי אקלים בישראל". בשנים האחרונות יש ירידה ניכרת של כמויות המים הזמינים לשימוש בכל מאגרי המים החשובים בישראל. למרות החורף הנוכחי הגשום, אסור לשכוח שאנחנו נמצאים אחרי רצף של 7 שנות בצורת. ירידה בכמויות המשקעים ועליה בצריכת המים הם הגורמים העיקריים, לצד אבדן מקורות מים עקב זיהום, בזבוז כתוצאה מתשתיות לא מתוחזקות, דליפות וכדומה.

כבר כתבנו בעבר על שינויי האקלים השונים הצפויים בישראל ולכן לא נרחיב על כך הפעם. בניגוד לתחומים אחרים שנבחנו במסגרת מרכז הידע להערכות לשינוי האקלים בישראל (בריאות הציבור, מגוון ביולוגי, כלכלה, שינויים גיאו-פוליטיים ועוד) – ניכר כי בתחום המים פערי הידע פחות גדולים, וכי נקודת ההתחלה להסתגלות טובה יותר. יחד עם זאת, (חייבים למתן את הנימה החיובית הזו!) לראייתנו, יש לא מעט בעיות באופן ההערכות של ישראל.

מתוך israelity

רשות המים ערכה לאחרונה עבודת מטה רחבה להכנת תוכנית אב למשק המים, ממנה נגזרת תכנית הפעולה של הרשות לעשרות השנים הבאות, סדרי העדיפויות ואופן ההתנהלות.  כחלק מהנחות היסוד שעליהן מתבססת התכנית, נלקחה בחשבון ירידה של 10-15% בהיצע המים הטבעיים בעשורים הבאים כתוצאה משינוי האקלים. לצד זאת, נלקחו בחשבון המשך גידול מהיר של האוכלוסיה (15 מליון איש בישראל עד 2050!), ירידה מתונה בכמות המים שצורך כל אחד מאיתנו (כתוצאה מהתייעלות מערכות והפנמת הצורך בחסכון) ואי ודאות גבוהה בנושאים גיאו-פוליטיים, כך שלמעשה צפוי מחסור גדול בהרבה במקורות המים: כ-750 מליון מטרים מעוקבים ב-2020, ועד הכפלת הפער בשנת 2050.

על פי רשות המים, משימתה הראשונה היא לספק את הדרישה ההולכת ועולה למים. לצורך כך, לצערנו, הפתרון העיקרי המתוכנן על מנת להתגבר על הפער בין הביקוש להיצע הוא התפלת מי ים בהיקף רחב (כזה שיאפשר בהדרגה גם שיקום של מקורות מים טבעיים).

פרופ' נורית קליאוט, ראש הצוות  במרכז הידע שהתמקד בנושא המים, סיפרה כי  הצוות ניסה להציע חלופות אפשריות להתנהלות של משק המים, דרך סולם עדיפויות שונה. אחד הקריטריונים המובילים לבחירת אסטרטגיות היה מניעה – והתמקדות באסטרטגיות של "ללא חרטה" – כלומר צעדים שעלותם נמוכה והם מבטיחים החזרי השקעה. בין היתר נכללו פתרונות של שיקום וטיהור מקורות מים, השקעה בפיתוח חקלאות חסכונית במים, מניעת דלף ותחזוקת תשתיות – צעדים אלה מבטיחים כי המשק ירוויח מביצועם גם אם לא יהיה שינוי אקלים. האסטרטגיות לא מצריכות שינויים גדולים בתשתיות, וגם הפיכות. חלק מהצעדים המוצעים זולים ביותר – למשל השקעה בחינוך לחסכון מוערך ב-30 אגורות השקעה למ"ק מים לעומת מעל שני שקלים להתפלת מ"ק אחד של  מים.

ד"ר יובל ארבל, סמנכ"ל ידידי כדור הארץ ייצג את עמדת קואליציית דרכים לקיימות ביום העיון. התפלה, למרות שככל הנראה הינה פתרון הכרחי, צריכה להיחשב בתור המוצא האחרון. מים אפורים, שיקום מקורות, מניעת זיהום, חינוך להתייעלות וחסכון וכו' – כל אלה צריכים לקבל דחיפה משמעותית מצד הממשלה ורשות המים ולהיחשב כפתרונות עיקריים. ארבל הציג את סדר העדיפויות לסל הפתרונות:  הצעד הראשון צריך לוודא שימוש יעיל במים. על פי הערכות מוערך כי ניתן לחסוך 200 מליון מטר מעוקב בשנה (מלמ"קש)  בנוסף, שיקום מקורות מים יכול להחזיר למערכת עוד 80 מלמק"ש לפחות ; הצעדים הבאים הם החדרת טכניקות של בניה משמרת מים ומאפשרת חלחול – חסכון אפשרי של כ-100 מלמק"ש;  הסדרת מיחזור מים אפורים במגזר הפרטי – עוד 100 מלמק"ש; טיהור ומיחזור מי קולחים באיכות גבוהה -160 מלמק"ש ורק בסוף – התפלה של מי ים.

זה לא הכמות. זה המגוון

יום עיון נוסף בסדרת ימי העיון של מרכז הידע להערכות לשינוי אקלים בישראל נערך בתחילת החודש, הפעם בנושא השפעת שינוי האקלים על המגוון הביולוגי בישראל. השורה התחתונה? יש ממה לדאוג, אבל עוד הרבה לפני שינוי האקלים…

מהו מגוון ביולוגי? מגוון הוא מדד לשונות בטבע, והוא חשוב בכל הרמות: מרמת הד.נ.א – מגוון הגנים השונים הקיים בתוך מין מסוים (מה שיכול להקנות לו יכולת הסתגלות טובה לשינויים, למשל), דרך עושר המינים בבית גידול מסוים ועד הרכב של בתי גידול שונים באופיים.  ישראל זכתה מעצם מיקומה ותנאי האקלים היחודיים שלה למגוון ביולוגי גבוה ביותר.

למה זה חשוב? מעבר לרמה הבסיסית המוסרית, של שימור אוצרות הטבע והגנה עליהם, המגוון הביולוגי מספק לחברה האנושית שירותים חיוניים, המכונים "שירותי מערכת": סינון וניקוי מים, טיהור האוויר, מזון, מי שתיה, חומרים ותרכובות שמשמשים אותנו בכל תחומי התעשייה – (לבוש, בניה, תרופות ועוד).

על פי ד"ר מרסלו שטרנברג, יו"ר האגודה הישראלית לאקולוגיה וראש צוות המחקר במרכז הידע, הנחת

מתוך אתר המשרד להגנת הסביבה

היסוד היא שככל שמערכת אקולוגית מונה מספר גבוה יותר של מינים שונים, היא יציבה יותר. אזור המזרח התיכון מתאפיין בשונות גבוה של משקעים וטמפ', כך שהמינים שחיים פה כבר ניחנים בעמידות גבוהה יחסית. עם זאת, החשש הוא ששינויי האקלים יתרחשו מהר מידי ו/או בצורה קיצונית שלא תאפשר הסתגלות, ותוביל להכחדות מינים ובתי גידול מקומיים. יתכן שהשינויים הצפויים, ובראשם ההתחממות והירידה במשקעים, ימתחו את יכולת ההסתגלות של המינים המקומיים עד מעבר לקצה – רמזים לתופעה המדאיגה ניתן כבר לראות בתופעה חסרת תקדים של התייבשות ומוות של שיחים ועצים מקו קרית מלאכי ודרומה, לאחר 7 שנות בצורת רצופות.

לאחר סקירה כללית של פרופ' חיים קותיאל, ראש צוות האקלים במרכז הידע, סיפר שטרנברג על עבודת הצוות, שנחלק לשלושה תת-צוותים: מערכות אקולוגיות יבשתיות, מערכות אקולוגיות ימיות, ומערכות אקולוגיות של מים מתוקים. כל המערכות האקולוגיות הללו נתונות במצוקה גם ללא שינויי האקלים – עקב צפיפות אוכלוסין גבוה ופיתוח מואץ ובלתי מקיים.

שטרנברג הוסיף כי הצוות נתקל בבעיה רצינית של פערי ידע וחוסר ודאות.  בתחום של ניטור משקעים ישראל נחשבת מהמובילות בעולם (450 מדי גשם בשטח) – אך עדיין הן מספקות נתונים חסרים ביותר, ולכן אחת ההמלצות הראשונות, בדומה להמלצות של צוותים אחרים, היא השקעה בהגברת הניטור.

המלצות נוספות לצעדי מדיניות שיועברו על ידי הצוות לממשלה:

1. יצירת מסדרונות אקולוגיים
2. הגברת אכיפת חוקים קיימים שתפקידם להגן על שטחים פתוחים
3. הגברת המחקר בתחום – קיים מעט מאוד ידע בתחום
4. הסדרת הטיפול במינים פולשים, כולל חקיקה בנושא
5. שיפור ניטור אוכלוסיות מינים מזיקים
6. חיזוק הקשר בין המדע למדיניות

על יתושים ואנשים: מה בין שינוי האקלים להתפרצות מחלות בישראל?

בשבוע שעבר נערך באוניברסיטת חיפה יום עיון נוסף בסדרת ימי העיון לסיכום עבודת הצוותים במרכז הידע להערכות לשינויי האקלים בישראל. על מרכז הידע ועל יום העיון שסיכם את עבודת הצוות לבחינת ההשפעות הגיאו-אסטרטגיות של שינוי האקלים בישראל כתבנו לא מזמן.  הפעם, יום העיון הציג את עבודת הצוות שהתמקד בהשפעת שינוי האקלים על בריאות הציבור בישראל, בהיבט ספציפי של מחלות המועברות על ידי וקטורים.

פרופ' מנפרד גרין, ראש בית הספר לבריאות הציבור העומד בראש הצוות  במרכז הידע, פתח ואמר כי המשימה המוטלת על הצוות מרתקת, מאתגרת ומורכבת ביותר, מאחר והקשר בין אקלים לבריאות הציבור מוזנח שנים רבות מבחינה מחקרית ואי הוודאות בו רבה. "לא רק שאנחנו נדרשים להבין את הקשרים המורכבים בין אקלים לבריאות, אלא יותר מכך, אנחנו נדרשים לנסות ולנבא מה יהיו ההשלכות העתידיות של שינויי האקלים על בריאות הציבור בארץ".

בין ההשפעות השונות של שינוי האקלים על הבריאות נהוג לדבר על השפעות ישירות, כגון פגיעה מאירועי אקלים קיצוניים של שטפונות, גלי חום וקור וכדומה, ועל השפעות עקיפות, כגון עליה במספר הסובלים מבעיות לב ונשימה עקב ירידה בפיזור של זיהום האוויר. השפעה עקיפה נוספת קשורה בהתפשטות של גורמים מפיצי מחלות ("וקטורים"). נושא זה נחקר יותר, וכן דורש הערכות מוקדמת מקיפה ודחופה, ולכן הוחלט להתמקד בו ביום העיון.

ד"ר תמר יגר, הממונה על לחימה במזיקים במשרד להגנת הסביבה, סקרה את הוקטורים והמחלות העיקריות המופצות על ידיהם שרלוונטיים לאזורנו: מיני יתושים וזבוב החול, המעבירים מגוון מחלות כגון קדחת הנילוס המערבי, קדחת הדנגי, שושנת יריחו ("לישמניאזסיס", נגרמת על ידי טפיל הלישמניה שמועבר על ידי זבוב החול), מחלת המלאריה (המועברת על ידי טפיל שמופץ על ידי יתושת האנופלס הידועה לשמצה) ואחרות.

שני גורמים עיקריים משפיעים על זבובי חול ויתושים המעבירים מחלות: זמינותם של מים והטמפ'. למרות העדפה כללית לחודשי האביב והקיץ, לכל מין של יתוש או זבוב יש טווח טמפ' האופטימלי עבורו, וכמו כן הם נזקקים לכמויות שונות של מים עומדים על מנת להתרבות, ומכאן שההשפעה של שינויי האקלים צריכה להיבחן מול כל מין בנפרד.

יותר מכך, למרות שישראל קטנה מאוד, היא מורכבת מבחינה אקלימית, וכל אזור יושפע בצורה שונה. כך למשל, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בין השנים 1980-2010, בירושלים מסתמנת מגמת התחממות, כאשר יותר ימים בממוצע בכל שנה יתאימו לכאורה להתרבות של וקטורים מפיצי מחלות. לעומת זאת, התחממות של אזור צפון הנגב (נגבה), יכולה לגרום לירידה באוכלוסיית המזיקים משום שהטמפ' כבר יהיו חמות יתר על המידה עבורם. בעמק יזרעאל לעומת זאת, נרשמה התקררות (ירידה בטמפ' המינימום – המקום היחיד בישראל בו נרשמה מגמה כזו), ויתכן שהמשמעות של תופעה זו היא דחיית האביב ופגיעה באוכלוסיית החרקים.

עוד חשוב לזכור, שתהליך ההדבקה של מרבית המחלות הנ'ל מורכב אף הוא: מהנגיף או הטפיל עצמו, דרך "חיית המאגר" בו הוא מתרבה ומתפתח, דרך הוקטורים המעבירים (לרוב חרקים שונים), ועד בני האדם ובעלי החיים בהם מתפרצת המחלה- כולם יושפעו במידה כזו או אחרת מהאקלים המשתנה, ולכן לא ניתן לחזות אוטומטית שהתחממות תגרום בהכרח לעליה בתחלואה. עם זאת ציינה יגר כי יש חשיבות רבה להערכות לניהול הסיכונים בתחום הזה.

ד"ר לאור לורשן – מנהלת המעבדה לאנטמולוגיה במשרד הבריאות סיפרה שהמעבדה עסוקה במעקב ומחקר של חרקים מפיצי מחלות בישראל, ותיארה תוצאות מחקר שנעשה בזבובי חול באזור מעלה אדומים בירושלים, במטרה להבין מה יכול להשפיע על התרבות הזבובים ועל התפרצות מחלת הלישמניאזסיס שהם עלולים להפיץ.

ד"ר אלי שוורץ, מנהל המרכז לרפואת מטיילים ומחלות טרופיות תיאר את הקלות העצומה בה מופצות היום מחלות שבאופן מסורתי נקראו "טרופיות" על שם המדינות (לרוב מדינות מתפתחות ועולם שלישי) בהן הן נפוצות. כיום כמליארד בני אדם בכל שנה מבלים תקופה כלשהי מחוץ לתחומי ארצם, ומגמה זו צפויה רק להמשך ולהתרחב. מתוכם, כ-70 מליון כל שנה נוסעים למדינות טרופיות, שם הסיכונים הבריאותיים רבים יותר.

בארץ, כ-175 אלף איש נוסעים לחו"ל מידי שנה – אחוז גבוה ביותר מהאוכלוסיה, ולמרות זאת המודעות לסיכונים

הבריאותיים אינה גבוהה. שוורץ טוען כי נוסף לכך שאנשים נוסעים אל ארצות המחלה, יותר ויותר פעמים קורה שהמחלה היא זו שנוסעת – כלומר מקרה יחיד שנדבק מגיעה חזרה לארצו וגורם שם להתפשטות מהירה של המחלה. מסיבה זו חשוב שיותר ויותר רופאים בארץ יהיו מודעים לתסמינים של מחלות טרופיות שונות ויהיו מסוגלים לזהותן.

בהקשר זה חשוב להזכיר ששינויי האקלים צפויים להגביר את תופעת הפליטים המגיעים לישראל ומבקשים למצוא בה מקלט, ואיתם גם מחלות האופייניות לארצות מוצאן. כך למשל, בשנת 2011 נמצאה פיתאום קפיצה במספר מקרי המלריה בישראל – מרביתם בקרב פליטים מאריתריאה.

פרזנטציות נוספות בכנס ניתנו על ידי: ד"ר שלומית פז- קדחת מערב הנילוס בישראל בקיץ החריג של 2010;  ד"ר נאיל באשראת – מנהל מחלקה פנימית ד' בבית חולים העמק – התפרצות חידק Vibrio Vulnificus בישראל; ד"ר עזר מילר ממכון גטנר – השפעת מגוון מינים על התפרצות מחלות המועברות על יקי וקטורים.

פרופ' מנפרד גרין סיכם את יום העיון, ואמר שיש אי ודאות רבה ואין מגמות חד משמעיות של עליה בתחלואה במחלות זיהומיות או אחרות הנגרמות על ידי וקטורים בישראל, אך לשם קביה יותר נחרצת נדרש עוד מחקר ובעיקר ניטור.

המלצות הצוות למשרדי הממשלה יגובשו בשבועות הקרובים, ויתייחסו לנושאים הבאים:

1. ניטור – כאמצעי מעקב והתרעה מוקדמת שתאפשר הערכות ומניעת התפשטות של מחלות. ניטור יאפשר גם מידע בזמן אמת על מידת האשפוזים, התחלואה והתמותה בזמן נתון, וכך ניתן יהיה לזהות מגמות.
2. חינוך והסברה- גם כאמצעי להתמודדות עם אירועי קיצון שהולכים ומתגברים. לא רק לציבור אלא גם לאנשי המקצוע.
3. ניהול וטיפול סביבתי
4. מחקר
5. ממשלה ושלטון
6. שיפור תשתיות כח עבודה הבריאותי
7. שיפור תשתיות ציוד רפואי

אין ספק שתחום בריאות הציבור הוא מהתחומים הרגישים שבהם ההערכות מורכבת עקב טווח עצום של אפשרויות וחוסר וודאות רב. עם זאת, הערכות מראש וניהול סיכונים הם קריטיים, במיוחד כאשר ניתן לזהות את האוכלוסיות הרגישות שמועדות יותר לחשיפה ולפגיעה משינויי האקלים (זקנים, ילדים, פליטים, אוכלוסיות שנמצאות זמן רב בחוץ במסגרת עבודה פיזית, חיילים וכו').

נמשיך לעקוב ולעדכן.

האקלים משתנה. ולכן גם אנחנו

עד כה מרבית המאמצים בארץ ובעולם, עסקו (ובצדק) במיתון משבר האקלים ("מיטיגציה") – מאמצים להפחית את פליטות גזי החממה לאטמוספירה שהם הגורם לשינויי האקלים.

לאחרונה, יותר ויותר מחלחלת ההבנה כי לצד המשך המאמצים להפחית פליטות גזי חממה חשוב להתחיל להערך לשינויי האקלים – כי הם כבר כאן. לפי דו"חות של האו"ם, מליונים ברחבי העולם כבר מכונים "נפגעי אקלים" – בעיקר כתוצאה מבצורת ורעב (באפריקה בעיקר) או שטפונות (דרום מזרח אסיה, אוסטרליה ועוד). לתופעות המזיקות הישירות (אירועי אקלים קיצוני, גלי חום, שטפונות, בצורות, עליה במפלס מי הים ועוד) – מתלווה מגוון רחב ומדאיג של תופעות לוואי, כמו ירידה בכמויות המים לשתיה, התפשטות גורמי מחלות, העלמות מיני צמחים ובעלי חיים והגירה גוברת של פליטים בעקבות מקורות מים ומזון.

האקלים משתנה – ולכן גם אנחנו
לחצו כאן למסמך מידע של הקואליציה בנושא בניית חוסן והערכות לקראת משבר האקלים

המזרח התיכון הוגדר על ידי ה-IPCC כאזור רגיש להשפעות שינויי האקלים – וישראל תידרש להתמודד במוקדם או במאוחר עם כל קשת התופעות המוזכרות. רק הערכות מוקדמת תאפשר צמצום של הנזקים, התאוששות מהירה ואף ניצול הזדמנויות שטמונות באתגרים. למשל, ישראל כבר בין המדינות המתקדמות בעולם בשימוש חוזר במים –  טכנולוגיה כזו ופתרונות אחרים יכולים לסייע למדינות רבות בעולם. הערכות מוקדמת, בהובלת הממשלה, תאפשר לישראל נצל את ההזדמנות ולהיות פורצת דרך ומקור ידע בנושא.

המשרד להגנת הסביבה יזם הקמת מרכז ידע, שמטרתו למפות את הפערים הקיימים בנוגע להשפעות שינויי האקלים על ישראל, ולאחר מכן לערוך המלצות לממשלה למדיניות רלוונטית בתחום. מרכז הידע הישראלי להערכות לשינוי האקלים בישראל הוקם במרץ 2011 על ידי צוות חוקרים ממוסד שמואל נאמן, אוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת תל אביב. המרכז עוסק במספר תחומים שהוגדרו לו על ידי המשרד להגנת הסביבה: השפעת שינויי האקלים על הכלכלה הישראלית, על המצב הגאו-אסטרטגי, על בריאות הציבור, על משק המים, על המגוון הביולוגי ואופי הבניה העירוני.

לאחרונה השלים המרכז את שלב מיפוי פערי הידע הקיימים בתחומים השונים.
השורות התחתונות:
– התפשטות המדבור, ירידה במשקעים, יותר גלי חום ואירועים קיצוניים, והתחממות.
-גם בתחומים נחקרים יחסית בישראל – כמו משק המים למשל – קיימים פערי מידע משמעותיים ביחס לשינויי האקלים הצפוים.
– דבר אחד ברור: שינויי האקלים ילכו ויחמירו, ונדרשת הערכות מהירה ואסטרטגית של הממשלה בתחומים רבים הקשורים זה לזה.

לחצו כאן לתקציר מנהלים למסמך שהוגש על ידי מרכז הידע למשרד להגנת הסביבה.

בחודשים הקרובים יתרכז מרכז הידע בגיבוש המלצות למדיניות בנושא הערכות לשינוי האקלים בישראל. אנו ניקח חלק בתהליך וכמובן נמשיך לעדכן.

למידע נוסף במשרד להגנת הסביבה – לחצו כאן.