מבזקופ2: האם וועידת האקלים יוצאת משליטה?

מחר אמורה להינעל וועידת האקלים בוורשה. לפי מצב ההתקדמות בדיונים, נראה שגם הפעם, בדומה לשנים הקודמות, יחרגו הדיונים מהדד-ליין הרשמי, ויימשכו לתוך סוף השבוע במאמץ לצאת "עם משהו" ולא לסגת בכשלון צורב. בינתיים, נראה שהוועידה יוצאת משליטה…

ממשלת יפן הודיעה שהיא למעשה מוותרת על כל מאמצי הפחתת גזי החממה שלה; ראש ממשלת פולין פיטר את השר להגנת הסביבה ששימש כנשיא הוועידה ללא התרעה מוקדמת (אם כי הודיע שהוא ימשיך לנהל את ענייני אמנת האקלים מטעם פולין) ; תעשיית הפחם גנבה את הפוקוס התקשורתי בוועידה רשמית אלטרנטיבית מול הוועידה ואם כל זה לא מספיק, נציגים של לא פחות מ- 132 מדינות עזבו אתמול בהפגנתיות את הדיוניםלאחר שגוש המדינות האמידות, ביניהן ארה"ב, האיחוד האירופאי ואוסטרליה, סירבו לדון בנושא פיצויים כספיים למדיניות מתפתחות שנפגעו ממשבר האקלים לפני שנת 2015.

פעילים מביעים את דעתם על התקדמות מסלול השיחות שדן במימון פיננסי. Photo by Adopt a Negotiator / Flickr – Creative Commons (CC BY-ND 2.0)

מאני טיים
ביום שלישי נפתח בוועידה שלב הדרג הגבוה, אליו מגיעים פוליטיקאים ומנהיגים כדי "לחתום את העסק"… העובדה שמדינות רבות בחרו השנה שלא לשלוח מנהיגים בדרג גבוה מראה על החשיבות שהן מייחסות לתהליך, או לתקווה שלהן להצלחתו. חברי "אמץ נציג" (עליהם כתבנו במבזק הקודם) שעוקבים מקרוב אחרי הנושא הביעו תרעומת על דרג המשלחת שהגיע לשיחות מאוסטרליה  ופירסמו כי אוסטרליה שולחת קואלה לוועידת האו"ם..

מאמץ להשאיר את אסון הייאן בפיליפינים במרכז תשומת הלב ולדרבן התקדמות אמיתית בשיחות: הנציג הפיליפיני בוועידה מציג למעלה מ-600 אלף חתימות על עצומה ברשת
צילום AVAAZ

בינתיים נראה שאין תזוזה בנושא החשוב ביותר של הוועידה – ניסיון לגרום למדינות להתחייב להפחית גזי חממה באופן משמעותי, כזה שימנע התחממות עולמית ממוצעת אל למעלה מ-2 מעלות צלסיוס נוספות. המשמעויות, כפי שכבר מתחילים לראות בסופות הענק המתגברות, הן קשות ביותר.

ומי תוקע את העסק? מקובל מאוד להאשים את הודו וסין, מעצמות בצמיחה מהירה שמתבצרות בעמדתן ולא מוכנות לעשות כל צעד לפני תזוזה מצד המדינות המפותחות. במידה רבה, זה נכון גם לועידה זו. עם זאת, הן התחילו לעשות מהלכים עצמאיים להפחתת פליטות מבית, ודווקא מדינות אחרות כמו אוסטרליה, קנדה, יפן  ופולין עצמה עושות כעת ככל יכולתן למנוע התקדמות משמעותית בשיחות כדי להבטיח את האינטרסים שלהן בהמשך הסחר בדלקים פוסיליים מזהמים.

מקור: 350.org

ברקע נעשים מאמצים של ארגוני החברה האזרחית להשאיר את אסון היאן בפיליפינים במרכז תשומת הלב הציבורית והתקשורתית ולעודד התקדמות משמעותית בשיחות. עצומה של הארגון אוואז עברה 700,000 חתימות קוראת לנציגים הנמצאים בוורשה לפעול ללא דחיה כדי למנוע הישנות של אסון כמו הייאן. אירועי זכרון ומחאה לצד מאמצי איסוף סיוע מתרחשים באופן תדיר ברחבי העולם ומול הוועידה בפולין.

עד כאן הפעם… המשיכו לעקוב לעדכונים נוספים.

מבזקופ: מה קורה בוועידת האקלים בוורשה?

שינוי המערכת – לא שינוי אקלים. צעדות מחאה במהלך הסופ"ש בוורשה. מתוך 350.org

המחצית הראשונה של וועידת האקלים של האו"ם בוורשה, פולין, כבר מאחורינו. כל מי שעוקב אחר הוועידות הללו (היו כבר 19 במספר) יודע ששום דבר למעשה לא סופי עד השעות האחרונות של הוועידה, והיום – חמישה ימים לפני סופה – מוקדם מידי לחזות את תוצאותיה. ובכל זאת, אנחנו מביאים מבזק מהמתרחש בוועידה, בדיונים ומאחורי הקלעים.

 שאלת השאלות היא כמובן האם המדינות יסכימו סוף סוף להתחייב להפחית באופן משמעותי את פליטות גזי החממה מתחומן. אנחנו צופים שהתשובה תינתן אם לא בדקה ה-90 אז בזמן הפציעות של הוועידה, אך בינתיים הרוח המנשבת ממסדרונות הוועידה העגולים (מי מכנס וועידת או"ם באיצטדיון כדורגל?) אינה אופטימית. נציג אחת המשלחות התבטא כי "לאחר חמישה ימי דיונים הצלחנו להבין את מבנה האצטדיון ולהפסיק ללכת בו לאיבוד. עכשיו כדאי שנפסיק ללכת במעגלים בדיונים עצמם".

דיון סוער על "אובדן ונזק"
בשנים האחרונות נראה שהמאמץ למנוע את משבר האקלים על ידי חתירה להפחתת גזי חממה רבה ככל הניתן מפנה את מקומו (לצערנו) למאמצי אדפטציה – כלומר, השלמה עם הרעיון שאת המשבר לא ניתן למנוע לחלוטין אלא לצמצם בלבד, ולכן יש השקעה בהתאמה לתנאים החדשים שנוצרים והתמודדות עם שינויי האקלים בפועל. וועידות דוחא (שנה שעברה) וורשה מסמנות את השלב הבא: "אובדן ונזק". בסוף וועידת דוחא השיגו המדינות המתפתחות נצחון משמעותי, כאשר הוסכם לראשונה כי מדינות מתפתחות שיספגו את מירב הנזק כתוצאה ממשבר האקלים – למרות מאמצי היערכות והתמודדות – יקבלו סיוע ופיצויים כספיים מהמדינות המפותחות. המדינות המתפתחות דוחפות לכינון מנגנון עצמאי, חדש, שיבנה מגוון אפשרויות סיוע כלכלי כולל שמיטת חובות, התערבות מהירה וסיוע מסוגים שונים לאחר אסונות טבע.
בכך יש ניסיון להתמודד עם אי הצדק האקלימי ההיסטורי, שהרי המדינות שאחראיות למירב גזי החממה ולחילול המשבר עקב פיתוח מואץ ורמת חיים גבוהה תסבולנה פחות מהמדינות העניות שלא נהנו מפירות הפיתוח ותרמו פחות ליצירת המשבר.

הוועידה נפתחה בקריאה נרגשת של נציג הפיליפינים, שקרא להתנהלות הנוכחית "טירוף" ואיים לפתוח בשביתת רעב אלמלא תהיה כוונה רצינית לפעולה מצד המדינות. על רקע המחזות הקשים בפיליפינים בשל טייפון הייאן נושא הפיצוי והנזק נמצא במרכז השיח בוועידה. קבוצת G77 – קבוצת משא ומתן חזקה הכוללת את נציגיהן של 77 מדינות מתפתחות, בעיקר מאפריקה, דרום אמריקה ומדינות האיים שאליהן הצטרפה סין – דוחפת את היוזמה למנגנון פיצוי אבדן ונזק באופן אינטנסיבי.

נציג הפיליפינים בוועידת האקלים. מתוך 350.org

נייר מקדים לוועידה שדלף לרשת מראה כי ארצות הברית מתנגדת לרעיון פיצוי המדינות הנפגעות על אבדן ונזק, ומנסה לדחוף את האחריות למימון על המגזר הפרטי. סביר שמדינות מפותחות רבות אחרות יצטרפו לארצות הברית שכן המנגנון המוצע מטיל עליהן עול כלכלי כבד, נוסף על סיוע כלכלי רחב שכבר התחייבו אליו בעבר.

"אנחנו מודעים לדאגות הלגיטימיות של המדינות הפגיעות לשינויי האקלים. אנחנו רוצים להגיב עליהן בדרך שלא תטיל עול כבד על מנגנון אמנת האקלים של האו"ם ותקשה עליה להתמקד בעיקר – המאמצים להפחתת פליטות ולהיערכות לשינויי האקלים (מיטיגציה ואדפטציה)…" נאמר במסמך. "..ככל שמדינות יתמקדו יותר בנושאי פיצוי ואחריות, הן יבינו שזו לא דרך פרודוקטיבית לקידום הסכם האקלים".

החברה האזרחית

סיפרנו כבר שפולין, התלויה בתעשיית הפחם ל-80% מייצור החשמל שלה, נתנה מקום רשמי במהלך הוועידה לאירוע שקיבל את הכותרת הבעייתית "הועידה הבינ"ל לאקלים ופחם", ובכך עוררה את זעמם של פעילי אקלים. מהלך זה עירער את הלגיטימציה של פולין כמדינה המארחת ומנחה את הדיונים והוסיף טון אירוני למרבית הכתבות אודות הוועידה. פעילים סביבתיים "התלבשו" על אירוע זה ומוחים במגוון פעילויות כדי להזכיר לעולם שאין דבר כזה "פחם נקי" ואין אפשרות להמשיך להישען על אנרגיה פוסילית מזהמת ובו זמנית למנוע משבר אקלים שיפגע במאות מליונים.
זאת ועוד, בסוף השבוע צעדו אלפים ברחובות ורשה בדרישה להגיע להסכם מחייב ושאפתני בסבב הדיונים הנוכחי.

מחאת גרינפיס על דריסת הרגל של תעשיית הפחם בוועידה. מתוך: adoptanegotiator.org

אמץ לך נציג
נציגי ארגונים אזרחיים, זכויות אדם, סביבה, זכויות נשים ועמים ילידים נוכחים כל העת בוועידה, בתוכה ובאירועים שסביבה, ומדווחים מנקודת ראותם. פרויקט adopt a   negotiator  הוא פרויקט מעניין במסגרתו אומן צוות של צעירים המתלווים כל אחד אל משלחות הנציגים של מדינתם למעקב צמוד אחר הפעילות. הצוות  חושף פערים בין ההצהרות לדיונים הפנימיים ומדווח מאחורי הקלעים.

עד כאן להפעם – עקבו אחרינו לדיווחים נוספים.

לעמוד הוועידה בפייסבוק לחצו כאן.

טעות יקרה שעוד אפשר למנוע

אפילו בארצות הברית אובאמה מדבר על שינויי אקלים ועל מאמץ להפחתת פליטות פחמן, בעוד שבישראל צועדים בנחישות לאחור.

בחודשיים האחרונים נאבקים ארגוני הסביבה, לצד מרכז השלטון המקומי, התאחדות התעשיינים, איגוד החברות לאנרגיה מתחדשת וגופים נוספים – נגד כוונת הממשלה להקפיא את התוכנית הלאומית להפחתת גזי חממה. התכנית שנמצאת בשנת היישום השניה מתוך 10 מתוכננות, כבר התחילה להראות תועלות כספיות, חברתיות, בריאותיות וסביבתיות שעולות על מטרתה המקורית – הפחתת גזי חממה.

כל צעדי התוכנית נבחרו על ידי האוצר לפי הכדאיות הכלכלית שלהם (צעדים חשובים רבים נדחו מכיוון שלא הבטיחו החזר השקעה מהיר). כעת האוצר שוב עושה פניית פרסה ובולם מדיניות ממשלתית חשובה, אחת מהחיוביות שהובילה הממשלה בשנים האחרונות.

מה תרמו השנתיים הראשונות של יישום התוכנית?

• מסלול המענקים של המשרד להגנת הסביבה ומשרד הכלכלה בלבד, הביא לפרויקטים שיפחיתו כ-442 אלף טון גזי חממה מידי שנה.
  אותו מסלול מינף השקעות של קרוב ל-470 מליון שקלים מהמגזר העסקי בפרויקטים של התייעלות וחדשנות, מתוך השקעה של 106 מליון שקלים בלבד. ללא המשך התמיכה, המנוף הזה יעצר.
• מרבית הפרויקטים נפתחו ברשויות מקומיות ובתעשיה בפריפריה – ולא היו יוצאים לפועל לולא התוכנית. יחד איתם מתפתחים גם מקומות עבודה חדשים – ומכאן תרומה חברתית חשובה.
• מסלול גריטת מקררים ומזגנים ישנים של משרד האנרגיה, אמור להוביל לחיסכון של 50 מליון קוט"ש בשנה – כ-700 שקלים הקלה לחשבון החשמל השנתי של משק בית ממוצע.
• כל אלה לא לוקחים בחשבון הפחתה בזיהום האוויר הודות למעבר לדלקים נקיים יותר וחסכון בייצור חשמל, הפחתה בתחלואה וכו'.
• אסור לשכוח כמובן, שהתכנית נועדה להביא אותנו  ליעד שממשלת ישראל התחייבה עליו בפני האו"ם, להפחתת 20% מהגידול הצפוי בגזי החממה עד שנת 2020. עשיה בנושא, גם אם צנועה, מעמידה אותנו בשורה אחת עם המדינות המפותחות והמתקדמות שנאבקות יחד במשבר האקלים.
• 

  אובאמה בנאום האקלים ההיסטורי באונ' ג'ורג'טאון ביוני האחרון. אפילו בארה"ב משנים כיוון. מקור http://www.dw.de

  בהמשך מובא מכתב, אחד מיני רבים, שנשלח על ידי ארגוני הסביבה החברים בקואליציית דרכים לקיימות, בהצטרפות איגוד רופאי בריאות הציבור בישראל, לחברי הכנסת.  גם ועדת הפנים של הכנסת, משרד הפנים, משרד החוץ, המשרד להגנת הסביבה ונשיא המדינה הצטרפו ופנו בקריאה פומבית למשרד האוצר וראש הממשלה להמשיך את מימון התכנית.

מאוחר יותר, בתוך פחות מיומיים בעזרת קמפיין משותף עם תנועת 350 העולמית, יותר מ-600 אזרחים שלחו מכתבים דומים בלחיצת כפתור אחת לחברי הכנסת. גם אתם יכולים !! לחצו כאן.

המאבק טרם הוכרע ועוד לא נאמרה המילה האחרונה. עיקבו אחרינו בבלוג ובעמוד הקואליציה.

למידע נוסף בקרו בעמוד בקואליציה.

-=-

לכבוד: חבר/ת הכנסת,

הנדון: דחיית יישום התכנית הלאומית להפחתת גזי חממה – החלטה שתעלה לנו ביוקר

ארגוני הסביבה בישראל פונים אליך בעקבות הכוונה במסגרת תקציב המדינה המוצע לדחות את יישום חלקה השני של התכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה לשנים 2016-2023, וכן לאסור כל תקינה חדשה שתאפשר את הטמעת הבנייה הירוקה בישראל.

משמעות צעדים אלה היא בלימת מהלכים חיוניים לחסכון באנרגיה וצמצום פליטות גזי חממה וזיהום אוויר בישראל, וכתוצאה מכך חסימת השקעות משמעותיות לפיתוח חדשנות והתייעלות, פגיעה בהפחתת יוקר המחיה והנצחת התנהלות בזבזנית ובלתי אחראית. יתר על כן, ההחלטה תפגע אנושות ביכולתה של מדינת ישראל לעמוד בהתחייבותה הבינלאומית להפחתת 20 אחוז מהגידול בפליטות גזי החממה מתחומה עד שנת 2020. 

בדיון שהתקיים בשבוע שעבר (4.6) בועדת הפנים והגנת הסביבה בראשות ח"כ מירי רגב, במסגרת יום הסביבה בכנסת, קבעה הועדה פה אחד כי אין להקפיא את יישום התכנית, לאור התועלות הכלכליות, החברתיות והסביבתיות שלה – העולות בהרבה על מטרתה המקורית.

א. המשמעות בהיבט המקומי: אובדן מאות מיליוני שקלים למשק

בעקבות החלטת הממשלה על קביעת יעד לצמצום פליטות גזי החממה, בשנת 2010 הכינה, אימצה ותקצבה הממשלה תכנית לאומית להפחתת פליטות, שהייתה אמורה לאפשר את השגת היעד באופן חלקי בלבד, עד לשנת 2020. צעדי התכנית הלאומית נבחרו לאחר תהליך ממושך וקפדני, מתוך סל רחב של אמצעים אפשריים, בראש ובראשונה על פי כדאיותם הכלכלית – כלומר על פי הבטחת החזר השקעה מהיר למשק, תוך מעבר לשימוש חסכוני במשאבים והפחתה בצריכת החשמל בכל המגזרים.

צעדים ראשונים שננקטו במסגרת התכנית, בראשם חינוך הציבור להתייעלות בצריכת החשמל, זכו עד כה להצלחה גורפת, והביאו לחסכון חשוב בהוצאה של משקי הבית. כך, למשל, המבצע הנוכחי של משרד האנרגיה והמים להחלפת מזגנים ביתיים לבדו אמור להוביל לחסכון של 50 מליון קוט"ש בשנה בצריכת החשמל, שהם הקלה של כ-700 שקלים בחשבון החשמל השנתי של משפחה ממוצעת שהשתתפה במבצע.

בנוסף, תכנית המענקים להפחתת פליטות של המשרד להגנת הסביבה, שנכללה גם היא בתכנית הלאומית להפחתת פליטות , צפויה לחסוך למשק 235 מליון קוט"ש מידי שנה עד 2020, שהם למעלה מ-80 מליון ש"ח מידי שנה על הוצאות החשמל, וזאת כפועל יוצא של יישום שני המקצים הראשונים בלבד! זאת ועוד, עד כה יישום התוכנית מינף השקעות של כ-470 מליון שקלים נוספים מהמגזר הפרטי, לאחר השקעה של כמאה מליון שקלים בלבד של המשרד להגנת הסביבה. מרביתן המוחלט של ההשקעות הופנו לפרויקטים בפריפריה, שלא היו יוצאים לפועל אלמלא יישום התכנית – ומכאן חשיבות נוספת, חברתית ותעסוקתית, להמשך יישום תוכנית זו.

איסור על תקינה חדשה בתחום הבנייה ימנע מאמצי פיתוח חשובים של תחום הבנייה הירוקה בישראל, המהווה מנוע חשוב לצמיחה ירוקה ואחד המכשירים העיקריים להפחתת פליטות גזי חממה בכל העולם, ובנוסף מאפשר התייעלות בצריכת המשאבים והאנרגיה והוזלה בעלויות המחייה לטווח הבינוני והארוך לדיירים.

כלל התועלות שהוזכרו לעיל אינן מביאות בחשבון תועלות נוספות, כגון חסכון באלפי טונות של דלקים מזהמים בפרויקטים להתייעלות במערכות חימום מים במפעלים, עסקים ומוסדות ציבור, וכן תועלות עקיפות של הפחתת זיהום אוויר, הורדת רמת התחלואה ואף יצירת מקומות עבודה חדשים.

 ב. ההיבט הבינלאומי:

משבר האקלים הוא אחד הנושאים המרכזיים על סדר היום העולמי. בועידת האקלים של האו"ם בקופנהגן בדצמבר 2009 התחייבה מדינת ישראל להפחית 20% מהגידול הצפוי בפליטות גזי החממה מתחומה עד לשנת 2020. בעקבות זאת, אישרה הממשלה בחודש נובמבר 2010 תכנית לאומית להפחתת פליטות גזי חממה, ותקציב נלווה, שיאפשר את ביצוע התכנית. התחייבות זו מהווה חלק מבסיס ההבנות שאפשר את הצטרפותה של ישראל למועדון מדינות ה-OECD. הקפאת התכנית הלאומית תביא לכשלון מאמצי הממשלה לעמידה ביעד ותפגע במעמדה הבינלאומי ובאמינותה בזירת ה-OECD.

מדינות מפותחות רבות הציבו יעדי הפחתה גבוהים בהרבה מזה של ישראל, ובלוח זמנים קצר יותר. מדינות אלה מקדישות לנושא זה תקציבים נרחבים לאורך זמן, מתוך הבנה שהמאמץ להפחתת הפליטות מסייע, בראש ובראשונה, למצבן הכלכלי והחברתי, תורם לקידום טכנולוגיה מקומית ולשיפור בבריאות הציבור. בדומה למתרחש במדינות מפותחות אחרות, יש לראות בתכנית הישראלית להפחתת פליטות גזי חממה כמנוף אסטרטגי להתייעלות וחסכון, ומעבר להתנהלות ממשלתית אחראית ונכונה.

 ג. לסיכום:

אנו סבורים כי הקפאת התכנית הלאומית להפחתת גזי חממה היא מהלך חמור שראוי להימנע ממנו. חשוב להבין שההחלטה על דחיית התכנית משמעותה בפועל ביטול התוכנית, כפי שהעריך גם השר להגנת הסביבה, ותביא להפסד משולש למשק: הן כתוצאה מאי-מימוש הפוטנציאל להתייעלות אנרגטית, חסכון במשאבים והפחתת תחלואה; הן מחסימת השקעות בסדר גודל של מאות מליוני שקלים להתייעלות במסגרת השלטון המקומי, התעשייה ומוסדות ציבור; והן מפגיעה במעמדה של ישראל ומחויבותה לתהליך הבינלאומי.

לאור כל האמור לעיל, אנו קוראים לך להצביע נגד הקיצוץ בסעיף זה בתקציב!

מאיסטנבול תצא הבשורה? פוסט בתמונות

גלריה זו מכילה 11 תמונות

תנועת 350 שהתחילה מהסופר והמרצה ביל מקקיבן וכמה מתלמידיו באוניברסיטה בארצות הברית, שמה לה למטרה להאבק בתעשיות הפוסיליות שנועלות את העולם לעתיד קטסטרופלי ובו התחממות בלתי נשלטת ומשבר אקלים עולמי. האמצעים: בניית כח פוליטי חזק, עולמי וחוצה גבולות על ידי חיבור תנועות מקומיות. Global PowerShift – Phase one באיסטנבול היה הכינוס העולמי הראשון של פעילים […]

400 חלקיקים והחלטה שתעלה לנו ביוקר

תארו לעצמכם שבחדשות מודיעים על גל שריפות ענק המתקרב אלינו ברגעים אלה ממש. עד כה שום גורם לא הצליח לעצור או להשתלט על האש, והיא מכלה כל דבר בדרכה. תארו לעצמכם שבעוד שגל הלהבות מתקרב, מודיעה הממשלה שהיא החלטה לקצץ בתקציב של שירותי הכיבוי וההצלה, ולא רק זאת אלא גם לפזר כמה מיכלי דלק בשדות פתוחים. נשמע מופרך לחלוטין, נכון? לצערנו, לא לגמרי.

 מה עשיתם ב-9 במאי 2013?

ב-9 במאי הודיעה תחנת המחקר בהוואי שרמת הפחמן הדו חמצני באוויר חצתה את רף ה-400 חלקיקים למליון, מצב ששרר על פני כדור הארץ בפעם האחרונה ככל הנראה רק לפני כשלושה מליון שנה. אז כדור הארץ נראה מעט אחרת. בין היתר, לא היו לו כיפות קרח בקטבים, גובה פני הים היה כ-30 מטרים גבוה יותר (מכסה שטחים רבים שעליהם מתרכזת מרבית אוכלוסיית העולם היום), והטמפ' במקומות רבים לא איפשרו התיישבות אנושית.

רף ה-400 חלקיקים למליון הוא נקודה היסטורית בזמן. קו אדום בוהק מהבהב נוסף שחצינו ביעף. הצוותים שעוקבים אחר ריכוז גזי החממה באטמוספירה מתריעים על עליה חדה בריכוז גזי החממה, שהפחמן הדו חמצני הוא השכיח ביניהם, מאז המהפכה התעשייתית. כבר לפני כמה שנים המדע סימן את רף 350 חלקיקים למליון בתור הטווח הבטוח, אליו צריך לחזור במהירות כדי למנוע השלכות קטסטרופליות ובלתי הפיכות בקנה מידה שלא הכרנו.

אבל אין שום סימן, או סיבה, נכון לעכשיו, שהגרף יאט את עלייתו. רק לפני חמש שנים, כשהוקמה התנועה העולמית 350, רמת הפחמן הדו חמצני באטמוספירה עמדה על 390. מאז קצב שריפת הדלקים, הרס היערות, קניית המכוניות, אכילת הבשר, ייצור הבטון  – רק הלך וגבר, ואיתו ריכוז גזי החממה באטמוספירה, ולאחרונה גם – תופעות חריגות המעידות על שינויי אקלים עולמיים.

מתוך עמוד הפייסבוק של תנועת 350

והנה, לפני כמה ימים התבשרנו גם על כוונת האוצר לדחות את היישום של התכנית הלאומית להפחתת גזי חממה.  התכנית שהוכנה, אושרה ואף תוקצבה –ב-2.2 מליארד שקלים עד תום העשור בעקבות התחייבות ישראל בפני האו"ם (ומאוחר יותר גם בפני ה-ECD ) להפחית 20% מהגידול הצפוי בפליטת גזי החממה מתחומה עד 2020 – כללה בראש ובראשונה צעדים בעלי כדאיות כלכלית: כלומר רק כאלה שהבטיחו לקופת המדינה החזר השקעה ברור, ולא תוך זמן ארוך.

 לכן ההחלטה לדחות את יישום התכנית בשלוש שנים (בואו נודה על האמת – 'דחייה' היא מילה נרדפת ל'ביטול', רק עם תוספת של חוסר ודאות) בעיתוי הזה של מצוקה כלכלית וההודעה החמורה על הדרדרות מצב האטמוספירה תמוה ביותר. לא רק שעוצרים תוכנית חשובה ומוצדקת, עוזבים את שורת המדינות המפותחות שיוצרת חזית מאבק במשבר האקלים ומפנים עורף להתחייבויות שלנו, לא זו בלבד שמתעלמים באופן חסר אחריות מתחזיות מדעיות מדאיגות – גם יורים לעצמנו ברגל ומונעים מתושבי המדינה תועלות כלכליות ובריאותיות מובהקות.

 YNET: דחיית התכנית – מכת מוות להתייעלות אנרגטית בישראל

בשיחות שערכנו עם אנשי המשרד להגנת הסביבה, עלה כי כי ההשקעות שהתקיימו עד עכשיו, מיישום שני סבבים ראשונים בלבד של תמיכה בפרויקטים להתייעלות, הביאו לכך שהשקעה של כמאה מליון שקלים מינפה השקעות של כשש מאות מליון שקלים מהמגזר הפרטי והציבורי – שיצרו מקומות עבודה, פתרונות חדשניים, וחסכון באנרגיה.

במשרד האנרגיה והמים, מעריכים כי הפרויקטים של גריטת מכשירי החשמל הישנים וסבסוד מכשירים חדשים יעילים יותר, חוסך למשפחות רבות מאות שקלים מידי חודש על ידי צריכת פחות חשמל- שמיתרגמת לחסכון של מאות מליוני שקלים למשק. זאת כמובן מבלי להזכיר (כי אף אחד אינו מודד) – תועלות למשק כתוצאה ממעבר לדלקים נקיים יותר בפרויקטים השונים והפחתת תחלואה עקב הקטנה של זיהום האוויר.

נאור ירושלמי בישראל היום: הגיע הזמן להוציא את הראש מהחול

ארגוני הסביבה הפועלים במסגרת קואליציית "דרכים לקיימות" התגייסו למאבק להגנה על התוכנית להפחתת גזי חממה. מכתבים דחופים נשלחו אל שרי האוצר, הכלכלה, השיכון והבינוי, הגנת הסביבה והאנרגיה והמים, כמו גם לנשיא המדינה שמעון פרס, שהיה זה שהתחייב בעצמו בשם הממשלה באו"ם על יעד הפחתת הפליטות. השר פרץ ונשיא המדינה התגייסו אף הם והעבירו מסרים ברורים לממשלה שלא לפגוע ביישום התוכנית.

NRG: הנשיא לאוצר – לכלול בחוק את הפחתת גזי החממה

תמונה שעלתה ברשת 350 העולמית לעידוד הקמפיין הישראלי לשמירה על התכנית להפחתת גזי חממה (מתוך עמוד 350 בפייסבוק)

הבוקר אמורה ליפול ההחלטה בישיבת הממשלה. הגנה על התוכנית הזו היא חיונית. לא רק להפחתת פליטות ולהתייעלות אנרגטית – אלא להתנעת תהליכים ארוכי טווח, לאיפשרו צמיחה ירוקה במשק, בנייה ירוקה, חדשנות – מעבר להתנהלות נכונה ואחראית יותר (כבר דיברנו על זה, קוראלים לזה מנהיגות). בואו נקווה שבהחלטת הממשלה ירימו את הכפפה.

עוד על חציית רף ה-400PPM:

בגארדיאן  || בדה- מרקר || ב-TIME  || ב- New York Times

מקיימות – למנהיגות. פוסט לכבוד יום כדור הארץ

מחר, ה-22 לאפריל, יציינו ב-180 מדינות ברחבי העולם את "יום כדור הארץ" על רקע קונפליקטים שהולכים ומתחדדים במשולש הון-שלטון-המון על השליטה במשאבי הטבע בישראל ובעולם 

 איך הכל התחיל

לפני כחמישים שנה, אי שם בשנות השישים הפרחוניות, הסנטור האמריקני גיילורד נלסון חשב לראשונה לארגן יום שיוקדש למען כדור הארץ כדי למשוך את תשומת ליבם של מקבלי ההחלטות בארה"ב לנושאים חשובים כמו זיהום סביבתי. באותה תקופה התפרסם ספרה המפורסם של רייצ'ל קרסון "אביב דומם", שחשף את הפגיעה הקשה של חומרי ההדברה (DDT) בטבע ובבריאות, והציבור החל להיות מוטרד ממידת הדאגה הלא מספקת של נבחריו באשר לשלומו. מאוחר יותר באותו עשור, פסולת תעשייתית שהושלכה למימי נהר באוהיו נדלקה, גרמה לנזקים גדולים, והדליקה עוד יותר את זעם הציבור האמריקאי. זו לא היתה הפעם הראשונה שהנהר הזה בער; היו לפניה שריפות הרסניות יותר שאף תבעו קורבנות בנפש. עם זאת, התקרית הזו דווקא הגיעה למאמר המערכת ב"טיים מגאזין", ובעקבותיה גברה הדרישה הציבורית להטלת פיקוח ורגולציה על תעשיות וחומרים מזהמים.

אירוע יום כדור הארץ הראשון התקיים בשנת 1970, בהשתתפות 20 מליון איש – אחד מתוך עשרה אזרחים בארה"ב נכון לשנה זו (!). הציבור זעם על הפקרתו מול מפגעי תעשייה וזיהום, והקריאה הברורה לפוליטיקאים לתת דגש לנושאי סביבה ובריאות הציבור הובילה להקמת הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה (ה-EPA), ובהמשך לדחיפת אויר נקי בארה"ב ומהלכים חשובים אחרים.

מאז התקבע ה-22.4 כיום כדור הארץ, והפך ליום פעילות עולמי להעלאת המודעות לאחריות שלנו כלפי מצב כדור הארץ.

 על פי Earth Day Network, ארגון הרשת העולמי שמתאם בין האירועים לציון המאורע, השנה צפויים כ-500 מליון איש מ-4,500 ארגונים בכ-180 מדינות לקחת חלק בפעילויות שונות במסגרת היום הזה. אירוע הדגל בארצות הברית כולל באופן מסורתי עצרת והופעות חיות בשדרה המרכזית בוושינגטון די.סי. אליה מגיעים עשרות אלפים. קמפיין אינטרנטי גדול שמלווה את האירוע תחת הכותרת "הפנים של שינוי האקלים" קורא לאנשים להצטלם במטרה להעביר את האיום של שינוי האקלים לסיפור מוחשי וברור יותר ולהעניק לו -באופן מילולי וסימבולי – פנים.

בארץ יצוינו אירועי היום בטקס העשור של חלוקת אותות הגלובוס הירוק– אותות ההצטיינות על עשייה סביבתית מטעם התנועה הסביבתית, ובשעת כדור הארץ – אירוע בשיתוף 26 רשויות מקומיות ברחבי הארץ, שיכלול פעילויות מקומיות רבות במהלך השבוע, וכמובן, את אקט כיבוי האורות למשך שעה, החל משמונה בערב.

אני אשב לי לבד בחושך ואחשוב

כיבוי האורות נועד להוות פעולה סימבולית ומעוררת מחשבה. ברור לכולם שלא נציל את העולם ולא את עצמנו משינויי אקלים חריפים על ידי כיבוי אורות לשעה. אבל אולי האקט הזה, פעולה כמעט חסרת חשיבות לאדם הבודד, שיוצרת אפקט משמעותי יותר במספרים גדולים – כן תגרום לנו לחשוב על האחריות של כל אחד מאיתנו במאבק הכולל. כמו זוכי פעילים רבים בתנועה הסביבתית (חלקם, זוכים באותות הוקרה בטקס הגלובוס הירוק)  שרואים לנגד עיניהם חברה טובה וצודקת יותר וממשיכים בפעילות סזיפית יום יום גם אם התועלת אינה תמיד נראית לעין. אם הנזק האדיר שנגרם למערכות הטבעיות הוא במידה רבה תוצאה של הצטברות מעשים "קטנים", יומיומיים – מדוע אנחנו משוכנעים כלכך שלפעילויות "קטנות" ויומיומיות אין השפעה גם לכיוון החיובי?

מי מכבה את האורות פה

בין שלל האירועים שיתקיימו מחר, ייערך גם אירוע שדן באחד הנושאים המהותיים ביותר בהיבטי בריאות, סביבה, ביטחון, יציבות, ופיתוח (בקיצור – קיימות), אך באופן התנהלותו אין הרבה מתפישת הקיימות.
הועידה הלאומית החמישית לאנרגיה בישראל, תדון בעתיד משק האנרגיה  ובנושאים שיגעו בכל אחד ואחת מאיתנו – אך לחברה האזרחית אין כמעט ייצוג בוועידה. מבין הדוברים הנכבדים, אין ולו דובר אחד המשתייך לחברה האזרחית (ארגונים סביבה, חברה, ואף לא אקדמיה) – כולם מבין מנגנוני השלטון והמגזר העסקי. בארגון אדם טבע ודין שמו לב שבנוסף לכך, מבין 36 דוברים בוועידה, שתיים בלבד הן נשים. גם בתור קהל לא קל להשתלב כאזרח מן השורה – כניסה תעלה 300 שקלים לאדם.

מקיימות – למנהיגות

וזו, אולי יותר מהכל, תמצית הסיפור.
הגיע הזמן להעביר את הסיפור מסיפור של "סביבה" (שאוטומטית, אצל רבים מאיתנו, מצמצם אוטומטית את התמונה), או "קיימות" (שבואו נודה על האמת, זו עדיין מילה לא מובנת לרובינו, למרות הופעות מכובדות בפריים טיים של ערוץ 2) – לשאלה של מנהיגות. אנחנו בוחרים בנציגנו כדי שייחשבו על האינטרסים שלנו, ושל הילדים שלנו. על הבריאות שלנו, על הפרנסה של הילדים (כולל הסיכוי שלהם למצוא מקומות עבודה שלא ינצלו אותם וישמרו על בריאותם), על היכולת להגיע ממקום למקום במהירות ובקלות ולא ביוקר, על היכולת להנות מחוף ים פתוח ונקי לכולם, על העצמאות האנרגטית שלנו (שתושג לא על ידי תעשיה כימית מזהמת, אלא על ידי חיבור ישיר למקור האנרגיה העולמי – השמש) וכן – גם על מחירי החשמל. כל הנושאים האלה הם חלק מאותה תמונה רחבה, שמנהיג טוב אמור לראות לנגד עיניו, לא משנה איך יבחר לקרוא לה. בתמונה הזו, השליטה על משאבי הטבע צריכה להיות מנוהלת תוך בחינה של טובת הציבור והסביבה לטווח ארוך.

ביום כדור הארץ הראשון ב-1970, אחד מתוך כל עשרה אזרחים אמריקנים יצא לרחוב, וקרא למנהיגיו לראות את התמונה הגדולה הזו, שסביבה היא חלק חשוב ומהותי ממנה. אולי לפעמים צריך שרבים מאיתנו יכבו את האור, כדי שהתמונה תתבהר.

תמונה מתוך 350.org

דוחא: דיונים בזמן פציעות מול לחץ החברה האזרחית

כפי שהתרחש בועידות האקלים הקודמות, גם בדוחא גולשים הדיונים אל מעבר לדד ליין (יום שישי בשעה שש) ונכון לשעה זו הדיונים עדיין נמשכים בנסיונות נואשים להגיע למסמך שיוסכם על כולם.

ארגוני החברה האזרחית, בינים גרינפיס העולמית, WWF, רשת Climate Action Network, 350  ואחרים, ביקשו להפעיל לחץ על הדיונים להסכם שאפתני ומשמעותי, וקיימו מספר פעילויות במרכז הכנסים בו מתקיימת הוועידה, כולל הפגנה במסדרונות ממש מחוץ לאולם הכינוס. אבל כפי שכבר נוכחנו בעבר, דלתות האולמות עבות ביותר, ובתוך חדרי הדיונים בדחיפות הברורה שקיימת בחוץ לתגובה מהירה, חדה ומחייבת לשינויי  האקלים מתעמעמת באורח פלא ושיקולים פוליטיים שונים הופכים משמעותיים הרבה יותר.

בסרטון: הפגנה שקטה של פעילי סביבה ביום האחרון (הרשמי) לדיונים

מפגינים מחוץ לאולם הוועידה. מקור: Louise Gray, בלוג האקלים של הגארדיאן

על מה עדיין דנים? על כל אותם נושאים העיקריים של שיחות האקלים:

1. המשך פרוטוקול קיוטו, המכשיר היחיד בעל תוקף חוקי קיים, או פתרון אחר, עד לכניסת בסכם חוקי חדש לתוקף ב2020

2. בניית הסכם חוקי חדש שאמור להתקבל עד 2015 ולהכנס לפעולה ב-2020, אמור לחול על כל המדינות, בניגוד לפרוטוקול קיוטו

3. העברת כספים למיניהם – בעיקר תמיכה כספית במדינות מתפתחות שזקוקות לסיוע דחוף הן למעבר לפיתוח מופחת פליטות גזי חממה והן להתמודדות עם השלכות משבר האקלים (לשם קבלת סדר גודל, אובאמה ביקש השבוע מהקונגרס לאשר 60 מליארד דולר לתיקון נזקי הסופה סנדי בלבד). בנוסף, מדינות שונות כמו מדינות הנפט, לוחצות לקבל התחייבות לפיצויים על פגיעה צפויה בהכנסות שלהן, במידה והעולם אכן יחליט סוף סוף להפחית שימוש מאנרגיה פוסילית מזהמת.

 

תמונה ממושב הדרג הגבוה, בדוחא, שלשום.
מקור : IISD

 

מה שראו משם

רגע לפני פרסום הסיכומים, חשבנו לשתף אותכם בשלושה סרטונים קצרצרים שמצאנו ברשת, כל אחד מהם משקף זווית אחרת של וועידת ריו, בפאזל המורכב של ההתרחשויות והאינטרסים שהרכיב את הוועידה. כי טוב מראה אוזניים, כי תמונה שווה אלף מילים, וכי צריך לראות כדי להבין….

איך זה עובד, בעצם?

לכל מי שתהה, איך נראים הדיונים על ההסכם? ואם כל הדיונים מתקיימים על ידי משלחות רשמיות, איך אמורים להשפיע נציגי החברה האזרחית (נשים, ילדים, חקלאים, אוכלוסיה ילידה, ארגונים לא ממשלתיים ועוד) על התהליך?  הוידאו הבא מראה קטע קצר מתוך דיון רשמי שנערך לפני פתיחת וועידת ריו אך משקף נאמנה את הלך הדברים. בדיון זה ניתנה רשות לנציגי תשע הקבוצות העיקריות המייצגות את החברה האזרחית להגיב על טיוטת ההסכם. הדוברת מייצגת את קבוצת הנשים.

:לחצו על התמונה לצפיה בסרטון

ון – שלטון- מזון

אם צפיתם בסרטון הקודם, אתם מבינים שהאקשן לא נמצא בתוך הדיונים הרשמיים…ונדנה שיווה, סופרת ופעילה מוכרת בעולם לטובת קיימות, ובייחוד מזון מקיים, מסכמת בראיון לא אופטימי זה את מה שהתרחש לדעתה בועידת ריו, ומתארת קשר הון-שלטון-מזון, בין הממשלות, תאגידי תעשיית הזרעים (ובראשם מונסנטו, המואשמת שנים בשיעבוד אוכלוסיות שלמות של חקלאים בכל העולם) ותאגידי תעשיית טכנולוגיה. קונספירטיבי? צפו והחליטו בעצמכם

:לחצו על התמונה לצפיה בסרטון

אוקיופיי ריו+20
סרטון מרתק אחר מראה הצצה לתוך פעילות אזרחית בתוך הוועידה,לאחר שהתבהר כי ההסכם שיחתם לא שונה הרבה מהטיוטות הלא שאפתניות שהוצגו קודם לכן, הובילה מהלך דמוקרטי, שהסתיים בעזיבה הפגנתית של הפעילים את הוועידה תוך שהם קוראים: "העתיד אנחנו רוצים אינו נמצא כאן", ומחזירים את אישורי הכניסה המיוחדים שלהם לוועידה.

ליחצו על התמונה לצפיה בסרטון:

ריו פלוס מינוס 20: זרעי המחאה הבאה

מור גלבוע, מנכ"ל מגמה ירוקה וחבר המשלחת לריו, בטור שפורסם גם בNRG:

עם סיום הוועידהכבר ברור שלא רק שכשלו מנהיגי העולם ביעד שהציבו לעצמם לפני 20 שנים, אלא שגם בוועידה העצומה הזאת לא הצליחו מנהיגי העולם לעמוד איתנים מול הלחצים הכלכליים הכבדים המופעלים עליהם ולייצר אמירה משמעותית ונוסכת בטחון לגבי עתידנו כאן.

אל ריו הגעתי ביומה הראשון של הוועידה, ישר לעצרת מחאה ענקית וצבעונית שהתקיימה במרכז העיר, הרחק ממיקום התכנסותה של הועידה הרשמית. רבים מאלפי המשתתפים הם פעילי סביבה וחברה מכל העולם שמחו נגד מדיניות הפיתוח העולמית שפוגעת בו זמנית בסביבה ובבני האדם, מרוששת את משאבי הטבע, ופוגעת במיליוני בני אדם בעולם כולו. המחאה כאן מופנית בעיקר נגד השתלטותם של תאגידי הענק על משאבי הטבע ובעיקר נגד הסובסידיות והתמריצים שמקבלת תעשיית הנפט מממשלות העולם.

כנהוג בהפגנות כאלו, היצירתיות עובדת שעות נוספות עם מיצגים ומיצבים, יצירתיים במיוחד, להמחשת סוגיות דרמטיות. אחד המיצבים הבולטים היה של פסל החירות, שמוביל אחריו שיירה של דמויות כהות עור, כחושות ולבושות בלויים, אחת הדמויות הייתה דמות אישה הרה, צלובה ללא רוח חיים, ככל הנראה כמטאפורה למה שעוללנו לאימא אדמה שלנו.

על ספר החוקה כתוב באנגלית המשפט "החופש לזהם" והלפיד שאמור להאיר את דרכינו באפילה, פולט עשן שחור. ההתרסה הקשה כאן היא כלפיי מדיניות תעשיית הנפט העולמית ועל חלקה המכריע של ארה"ב בחיזוק וקידום תעשייה זו באמצעות תאגידי ענק האחראיים על פיתוחם של טכנולוגיות הרסניות להפקת נפט תוך פגיעה אנושה באוכלוסיות ילידיות, כריתת יערות, זיהום קרקעות ומים והמשך התלות בדלקים מזהמים התורמים להחרפת משבר האקלים וההתחממות הגלובלית.

סוגיה נוספת אליה הופנתה עיקר המחאה קשורה לכריתתם הצפויה של חלקים נרחבים מיערות הגשם באמזונס והחלטתה הטרייה של נשיאת ברזיל לאפשר זאת ולהיכנע ללחצים הכלכליים הכבדים שהופעלו עליה. אל עצרת המחאה היא "הגיעה" בדמותה של בובה ענקית המחזיקה מסור חשמלי בידה כשלצידה עשרות פעילים נושאים שלטים בגנותה וקוראים לה להתעשת.

"the people's summit" – "הכינוס של העם" היה האלטרנטיבה לוועידה הרשמית והממסדית, כשמדובר למעשה במתחם אוהלים ענק, שנשלט רובו ככולו על ידי ארגוני החברה האזרחית, שאיפשר, כמיטב המסורת, שיח פתוח וחופשי לכולם.

אחת האמירות הנפוצות כאן היא שהממשלות, הכנועות ללחצי ההון והתאגידים אינן משרתות יותר את האינטרסים של החברה האזרחית, שאותן הן אמורות לייצג ואינן פועלות לטובתם. שלטון העם, כך הם מאמינים, הפך לשלטון התאגידים בתחפושת של דמוקרטיה.

ביומה השני של הוועידה היה כבר ברור שמסמך המתגבש אינו מחדש דבר מהמסמך שנכתב 20 שנים קודם לכן. ולאור מציאות שרק הפכה מאתגרת ומורכבת יותר, יש המתייחסים אליו כשמרני יותר ושאפתני הרבה פחות ושלמעשה אינו מביא עמו שום בשורה חדשה. כוחם של התאגידים וחברות הענק רק גבר, אוכלוסיית העולם ממשיכה לגדול בקצב מסחרר, יותר ויותר ילדים בכל העולם חיים מתחת לקו העוני, יוקר המחייה ולחצי הממשלות מוציא מיליוני אנשים לרחובות בכל העולם, משבר האקלים כבר כאן, אבל אל תטרידו בזה את מנהיגי העולם.
מחאה מעוררת השראה

אחת מהקבוצות בוועידה היא קבוצת "הנוער והצעירים" שהחליטה, כתגובה למסמך, לבצע פעולתoccupy קלאסית במהלכה התבצרנו כמה עשרות פעילים מכל העולם באחת הנקודות המרכזיות במתחם הוועידה ולאחר שניהלנו דיון דמוקרטי ופתוח, כמיטב מסורת ה- occupy, גיבשנו את פעולת הנגד שנרצה לבצע.

בשעה 16:00 כבר היינו למעלה מ-100 אנשים העושים את דרכם אל מחוץ לוועידה, בדרכנו להחזרת תגי המשתתף שלנו תוך שאנחנו צועדים אחורה, בסמליות, וקוראים בכעס ובנחישות אל מול הנוכחים את הקריאה החוזרת והמהדהדת: "the future we want is not found here"- "העתיד שאנחנו רוצים לא נמצא כאן". את צעדת המחאה הספונטנית הזאת המשכנו עוד שעות ארוכות במרכז העיר וברחבי ה- people summit עם תחושת סולידריות עצומה, ומעוררת השראה, של פעילים מכל רחבי העולם שהגיעו לריו להילחם על עתיד טוב יותר לכולנו.

כשאנחנו מדברים על קיימות אנחנו מדברים למעשה על הקשר בין כל סוגי הצדק והאי צדק. מי שמתעמר בסביבה וקשוב לרחשי ליבם של בעלי ההון והטייקונים, פוגע ומחליש גם את החברה וגם את בני האדם שחיים בה. החברה והסביבה שלובות וכרוכות האחת בשנייה, הקיימות מלמדת אותנו שאפשר וצריך לטפח ולפתח כל אחת מהן באופן שאינו מחליש האחת את השנייה אלא מעצים ומעשיר זו את זו. חבל שהמנהיגים שלנו טרם הבינו זאת. כמה טוב לדעת שיש אלפי פעילים בכל העולם שנחושים ללמד אותם את השיעור החשוב הזה.

פוסט מצולם: זעקת החברה האזרחית בוועידת ריו+20

מאיה גבעון צילומים: מיכל ביטרמן ומאיה גבעון 

אתמול בערב (שעון ריו), התקיים אירוע השיא של וועידת ריומבחינתנו: מצעד החברה האזרחית, במסגרת Global Mobilization Day. להערכתנו, היו שם מאות אלפים – קשה היה לראות את ההתחלה והסוף של ההמון שהגיע מכל רחבי העולם, להשמיע את קולם ולמחות כנגד ההסכם השטחי והמאכזב שעומד להיחתם בוועידת ריו. קשה לתאר מה שמרגישים כשעומדים בלב המון עצום, זועם, נרגש, שונא ואוהב. רובנו חווינו משהו מאוד דומה בהפגנות המחאה בקיץ שעבר – ותאמינו לי, זה מחוויר לעומת מה שחווינו אתמול. לכן בינתיים, במקום מילים, נשתף בתמונות (בתקווה שחיבור האינטרנט יאפשר)