מה שראו משם

רגע לפני פרסום הסיכומים, חשבנו לשתף אותכם בשלושה סרטונים קצרצרים שמצאנו ברשת, כל אחד מהם משקף זווית אחרת של וועידת ריו, בפאזל המורכב של ההתרחשויות והאינטרסים שהרכיב את הוועידה. כי טוב מראה אוזניים, כי תמונה שווה אלף מילים, וכי צריך לראות כדי להבין….

איך זה עובד, בעצם?

לכל מי שתהה, איך נראים הדיונים על ההסכם? ואם כל הדיונים מתקיימים על ידי משלחות רשמיות, איך אמורים להשפיע נציגי החברה האזרחית (נשים, ילדים, חקלאים, אוכלוסיה ילידה, ארגונים לא ממשלתיים ועוד) על התהליך?  הוידאו הבא מראה קטע קצר מתוך דיון רשמי שנערך לפני פתיחת וועידת ריו אך משקף נאמנה את הלך הדברים. בדיון זה ניתנה רשות לנציגי תשע הקבוצות העיקריות המייצגות את החברה האזרחית להגיב על טיוטת ההסכם. הדוברת מייצגת את קבוצת הנשים.

:לחצו על התמונה לצפיה בסרטון

ון – שלטון- מזון

אם צפיתם בסרטון הקודם, אתם מבינים שהאקשן לא נמצא בתוך הדיונים הרשמיים…ונדנה שיווה, סופרת ופעילה מוכרת בעולם לטובת קיימות, ובייחוד מזון מקיים, מסכמת בראיון לא אופטימי זה את מה שהתרחש לדעתה בועידת ריו, ומתארת קשר הון-שלטון-מזון, בין הממשלות, תאגידי תעשיית הזרעים (ובראשם מונסנטו, המואשמת שנים בשיעבוד אוכלוסיות שלמות של חקלאים בכל העולם) ותאגידי תעשיית טכנולוגיה. קונספירטיבי? צפו והחליטו בעצמכם

:לחצו על התמונה לצפיה בסרטון

אוקיופיי ריו+20
סרטון מרתק אחר מראה הצצה לתוך פעילות אזרחית בתוך הוועידה,לאחר שהתבהר כי ההסכם שיחתם לא שונה הרבה מהטיוטות הלא שאפתניות שהוצגו קודם לכן, הובילה מהלך דמוקרטי, שהסתיים בעזיבה הפגנתית של הפעילים את הוועידה תוך שהם קוראים: "העתיד אנחנו רוצים אינו נמצא כאן", ומחזירים את אישורי הכניסה המיוחדים שלהם לוועידה.

ליחצו על התמונה לצפיה בסרטון:

העולם מתכנס בריו

"We need to invent a new model – a model that offers growth and social inclusion – a model that is more respectful of the planet's finite resources. That is why I have made sustainable development my number one priority."

– UN Secretary-General Ban Ki-moon

עלינו להמציא מודל חדש. מודל המציע צמיחה ושיתוף חברתי, מודל שמכיר בגבולות של המשאבים של כדור הארץ. פיתוח בר קיימא הוא בראש סדר העדיפויות שלי.
מזכ"ל האו"ם – באן קי-מון

אז מה קורה בוועידה? הצוותים מנסים עדיין לקדם את טיוטת ההסכם שאמור להחתם בסוף הוועידה, ולהגדיר עקרונות להמשך פיתוח בר קיימא בכל המדינות שתצטרפנה בחתימתן. המאמץ הוא להביא את הטיוטה כמה שיותר קרוב לנוסח סופי, מוסכם ומגובש. עדיין, נותרו נושאים רבים שנמצאים בחוסר הסכמה בין המדינות. חלקם נראים מהותיים, חלק שטחיים.

במסדרונות שמענו לא מעט טענות על כך שהויכוחים נועדו למטרה אחת בלבד: מניעת כל החלטה מחייבת שתאלץ מדינות, בעיקר מערביות מתועשות, לסטות מהמסלול הנוח שהן נמצאות בו כיום.  נשמע מוכר?
זו דינאמיקה שהכרנו לעומק בוועידת האקלים של האו"ם לפני חצי שנה בדרום אפריקה…

בניגוד למסלול השיחות בנוגע למשבר האקלים, לוועידה הזו אין צפי ברור. בוועידת האקלים, לפחות מנקודת המבט של החברה האזרחית, כל תוצאה שלא הביאה לחתימת הסכם ברור ומחייב שמגביל את פליטות גזי החממה של המדינות הוא כשלון. בריו קשה לקבוע גבול ברור כלכך, היות ומראש התוצאה הצפויה במסלול השיחות הרשמיות הוא מסמך הצהרתי מטבעו. אפשר לומר שלאור התנהלות השיחות הבינלאומיות בנושאים סביבתיים בכלל בשנים האחרונות, מפלס הציפיות מוועידת ריו+20 נמוך במיוחד.

אז מה מביא לוועידה הזו למעלה מ-60 אלף איש מכל התחומים ומכל הגילאים?
וועידת ריו+20 היא מפגש היסטורי, בין דורי, בין תרבותי. אנשים מכל העולם ייפגשו לחלוק מחשבות, רעיונות ודרכים מעשיות לשפר את העולם. במקביל למסלול הדיונים מתקיימים בכל רגע נתון עשרות אירועים אחרים, רשמיים יותר ופחות, וכמובן אלפי מפגשים צפויים ובלתי צפויים. יש מקום רב ליצירתיות ופיתוח פתרונות מעשיים "מהשטח" – ולא רק כאלה שיוכתבו על ידי מדינות. רואים את זה יפה מאוד כבר בפעילות עצמאית של מאות ערים ברחבי העולם.

מעניין לקרוא מה שחושב על זה גוסטאבו פנוסקה, ראש המוסד למשאבי טבע וסביבה גלובאלית, שהיה בוועידת ריו ההיסטורית ב-1992, במאמר שלו "למה וועידת ריו תצליח":

"The old admonition to think globally and act locally is striking back with a vengeance. Let's hope that at Rio, while the adults are kept busy playing the customary game of  Scrabble with their conference texts, the creative party will take over unsupervised. I truly feel that something special is about to happen"
Gustavo A. B. de Fonseca, head of Natural Resources at the Global Environmental Facility, and veteran of Rio 1992, "why Rio+20 will succeed"

הפגנות בתוך מתחם הדיונים: צדק אקלימי עכשיו!

ביום שישי, שאמור היה להיות האחרון לשיחות, קבוצת מפגינים פתחה במחאה בתוך מרכז הדיונים עצמו, כ10 מטרים מדלתות חדרי הדיונים.
המפגינים לא נתקלו בהתנגדות אבל הוקפו בכוחות ביטחון שסבבו אותם כשהם מחזיקים ידיים.
המפגינים, שפעלו לאורך כל הועידה מחוץ למתחם השיחות, השתמשו גם הם בטכניקת המיקרופון האנושי – כשהם חוזרים ומגבירים את דברי הנואם התורן. במשך שעות ארוכות עמדו המפגינים במקומם, והנואמים התחלפו באופן ספונטני אבל מתואם היטב. כל אחד שביקש לדבר פתח ב"בדיקת מיקרופון", ומשנענה בהד על דבריו, דיבר במשך מספר דקות. עמדנו יחד איתם, נרגשים מהנאומים ומהפגנות התמיכה של נציגי משלחות רשמיים (טוב, כמונו) שהצטרפו ותמכו בגלוי.

עד כמה ברור וחזק נשמע קולם בתוך חדרי הדיונים המוגפים? כנראה שלא מספיק.

לחצו על התמונה לקטע קצר מתוך ההפגנה.

מאחר והסאונד אינו מושלם, הנה מה שהם אומרים:

"stand with the people – not the polluters!
mic check (mic check!)
I come from New Zeland, I have 9 young New-Zelanders with me.
The minister of climate change in NZ sais he is not here to negotiate with 10 young New-Zelanders.
I am not here to negotiate – we are not here to negotiate. We are here to demand: climate justice now!
we stand with the pacific.
we stand with Africa.
Climate justice now!"

שעות אחרונות – האם נראה עשן לבן?

אלה הן השעות האחרונות של וועידת האקלים של האו"ם בדרבן, דרום אפריקה, וענן כהה של חוסר ודאות אופף את מרכז הדיונים. המשלחות היו ספונות בחדרי הדיונים עד שעות מאוחרות בלילה ושוב עובדות מהבוקר, אבל עדיין לא ברור עד כמה אקורד הסיום של הוועידה יהיה צורם.

העולם מחכה למנהיגות.

רק כדי לחדד את המשמעות, נזכיר שבקנקון הוחלט להגביל את פליטות גזי החממה באופן שימנע את ההתחממות העולמית ליותר מתוספת של שתי מעלות צלסיוס בממוצע הטמפ' הגלובאלית.

גם עליה כזו תגרום במקומות מסוימים (כמו ישראל) להתחממות כפולה למעשה. במקומות מסוימים, ההתחממות תהפוך אזורים מאוכלסים שלמים לבלתי מתאימים למחיה. לפי דו"ח של סוכנות הפיתוח של האו"ם, התחממות של ארבע מעלות בממוצע בטמפ' העולמית תגרום לתמותה נוספת של כ-400 מליון אנשים נוספים ברחבי העולם. רק לאחרונה פורסם שנקודת ה"אל חזור", לפי תחזיות מדעיות עלולה להתרחש בעוד כחמש שנים.

ובדיונים עדיין שוקלים אפשרות לדחות כל פעילות משמעותית לעוד עשור. החלטה כזו, לרבים ברחבי העולם, פירושה גזר דין מוות.

כמו בוועידות קודמות, למרות מאמצים ומאמצים לכאורה לשמור על "שקיפות ופתיחות" לאורך כל הוועידה (נשיא הועידה אף פרסם מסמך מיוחד בשם "התמונה הגדולה" ובה מוצגות, בגדול, האפשרויות העומדות בפני המדינות להמשך התהליך הבינ"ל) – כשהדיונים נכנסים ל-24 השעות האחרונות, השקיפות מתמסמסת. עכשיו הכל נסגר מאחורי הקלעים, בקבוצות המו"מ ולא מול המצלמות.

במסדרונות מתרוצצים כתבים, בני נוער ופעילים מארגונים שונים ומנסים להבין לאן מנשבת הרוח. אתמול הסתמן כי האיחוד האירופאי הוביל עמדה לפיה הם מוכנים להתחייב על המשך פרוטוקול קיוטו, בתנאי שיוחלט על "מפת דרכים" לקראת תקופת התחייבות נוספת החל מ-2015. כמאה ועשרים מדינות הצטרפו ליוזמה. ארצות הברית, קנדה ורוסיה לא מעוניינות כמובן לחתום על יוזמה כזו, וכעת מופעלים עליהן לחצים. העמדות של הודו וברזיל לא ברורות לגמרי, וכן לא עמדתה של סין. ולמרות זאת מדינות רבות נאחזות בפרוטוקול קיוטו, או מה שנשאר ממנו, כמו מלחים בשברי ספינה טובעת בלב ים.  אחרי הכל, זה המכשיר היחיד שקיים, גם אם רק בתוך בסיס רעוע להמשך.

עוקבים אחר שידורים מתוך האסיפה הכללית של הכנס במקביל, אזורי התצוגה וההרצאות הולכים ומתרוקנים.

מחוץ לחדרי הדיונים, אנשים טרוטי עיניים צמודים למחשבים האישיים, ניזונים מהתקשורת (כמונו), אוספים חומרים לקריאה וכרטיסי ביקור, ומחכים לחדשות טובות. דבר אחד (כמעט) בטוח, ורבים שואבים ממנו תקוה: המארחים דרום אפריקאים השקיעו מאמצים רבים בניהול וארגון הועידה. נעילת הועידה ללא הצהרה כלשהי, ללא התווית קווים כלשהם – קלושים ככל שיהיו- להמשך, תהיה כישלון מהדהד שהדרום אפריקניים לא יאפשרו. נמשיך לעדכן.

המאובן היומי – הצצה

הארגון Climate Action Network עוקב שנים אחר התהליך הבינלאומי למאבק במשבר האקלים. בין היתר, הם נמצאים בכל אחת מפגישות האו"ם (לא רק השנתיות הגדולות), עוקבים אחר התקדמות הדיונים, ו"מצליפים" במדינות שמעכבות את המו"מ.

השנה ארגון הנוער האוסטרלי למען האקלים אחראי על עריכת טקס המאובן היומי בכל יום מהועידה.
למרות החזות המעט מרושלת והמבודחת (טוב, אם לא נצחק – נבכה), הטקס היומי מבוסס על מעקב קפדני אחרי המתרחש בחדרי הדיונים, שנעשה על ידי עשרות מתנדבים של הארגון שמלווים כל הזמן כל מה שמתרחש בוועידה.

כך נפתח הטקס ביום שלישי האחרון (הקריאות בהתחלה – "mic check" -מאחר ואסור להשתמש בהגברה בתוך אזור הוועידה, הפעילים משתמשים ב"מיקרופון אנושי", וחוזרים אחרי קריאות המנחה (טכניקה שהפכה שימושית מאוד בהפגנות "Occupy Wallstreet"):

קנדה ממשיכה להוביל בתור המאובן הגדול ביותר בועידה, ואחריה ארצות הברית – שאתמול זכתה במקום הראשון והשני על עמדתה לדחות כל החלטה על הסכם נוסף עד לאחר 2020.

 

אלפי מילים (לקט תמונות ראשון)

התכוונו לעשות את זה כבר מזמן, אבל בשל אלפי המשתמשים העומס על הרשת הוא עצום והעלאת תמונות לרשת הופך להיות אתגר קליל ומהנה (שנמשך פה יום יומיים פחות או יותר. לתמונה).

לכן בשלב זה נשתף בדגימה קצרה בלבד מהתמונות, בתקווה להוסיף נוספות בקרוב.

תדרוך יומי עם המשלחת הישראלית. מעדכנים על הדיונים בהם כל אחד השתתף ומחלקים משימות

מתרשמים מאחד מדוכני ההסברה בתצוגות בוועידה. ניכר שדרום אפריקה התניעה מאמצי הסברה רחבים לקראת האירוע

קטע קטן מלוח ההודעות בקיר. בכל רגע נתון מתחרים על תשומת ליבך עשרות אירועים, הרצאות ושיחות – בנוסף לדיונים הרשמיים

במתחם הדוכנים אפשר גם לשבת לשיחה ומנוחה קצרה בקפיטריה. כלומר, אם תצליחו למצוא כסא

בכניסה למתחם הוועידה, צעירים קנדים שפעילים כנגד חולות הזפת עורכים קבלת פנים לשר הגנת הסביבה  שלהם, שהודיע לאחרונה שקנדה פורשת מפרוטוקול קיוטו. בשקית: "חולות זפת", שי לשר

שלב הדרג הבכיר: המנהיגים הגיעו. האמנם?

לאלה מאיתנו שנחשפים לראשונה מקרוב לסבך התהליך הדיפלומטי, נוכל לספר שהועידה עצמה מורכבת למעשה משני שלבים. השבוע הראשון שייך לאנשי המקצוע, בגדול. בשבוע זה המשלחות כוללות לרוב אנשי מקצוע מתחומים שונים שנוגעים לנושאי הדיונים: אנשי סביבה, עו"ד, כלכלנים, פקידי ממשל למיניהם ואחרים. תפקידם הוא להמשיך את הדיונים הקדחתניים על הטיוטות של המסמכים בכל אחד מהנושאים השונים, ולהביא אותם למצב מתקדם ככל הניתן, לקראת החלק השני.

החלק השני הוא ה"מאני טיים", ומכונה גם הhigh level segment, מכיוון שאליו מגיעים פוליטיקאים בכירים יותר שיש להם את הסמכות מידי המדינה לקבל החלטות: שרים, ראשי ממשלה, נשיאים ושגרירים. לקראת פתיחת החלק הזה הלחץ ניכר יותר ויותר במסדרונות. אנשים באמת עובדים עד השעות הקטנות, מתווכחים ללא לאות על מיקומי פסיק בטיוטות, ומדקדקים בפרטים. באופן אישי, הייתי מודה שהמסירות הזו כמובן ראויה להערכה, אלמלא היא היתה מלווה בנוקשות עורף, חוסר מוכנות מוחלט להתגמשות, והתמקדות בניירות במקום במציאות.

היום נפתח מושב הדרג הבכיר בועידה.
כמקובל, טקס הפתיחה כלל פאנל בכיר בהשתתפות מנכ"ל האו"ם באן-קי-מון, המזכ"לית כריסטינה פיגוורז, נשיאת הוועידה התורנית וכן ראשי ממשלות שונים, נשיאים וגם נסיכים.
אחד אחד הם ניגשים לנאום, כשהנאומים היפים יימשכו ביומיים וחצי הבאים אל תוך הלילה.

לכלום יש אינטרס כזה או אחר. לנציגי האו"ם חשוב לעודד את המנהיגים לקחת החלטות אמיצות ולדחוף אותם קדימה. לא קל ליצור תחושת דחיפות ולהשאיר את הייאוש מחוץ לדלת. מצד שני, חלק מהנאומים נסחו בנו תחושת אופטימיות, או "כנגד כל הסיכויים" מזויפת.

ובכל זאת, יש משהו מרגש במשפטים כנים וחדים שצצים מידי פעם מבין סבך הדיפלומטיקה והגינונים המתבקשים. כמו קריאה נרגשת של נשיאת הועידה מהמנהיגים לאפשר לימי הועידה הזו להירשם בהיסטוריה כנקודת החלטה חיובית, מפנה לכיוון טוב יותר עבור הדורות הבאים, האמירה השקטה והמדויקת של המזכ"לית פיגוורז, "רבותי, הגיע הזמן להתמודד עם הקוצים הפוליטיים"; או רגע של קול רועד לנציג נאורו ואיי האוקיינוס השקט שכבר הולכים ומתפנים מבתיהם וסופרים לאחור עד ליום שבו יצטרכו לנטוש את האי שייעלם מתחת למים, כשאמר "שרים נכבדים, בשבילנו שינוי האקלים הוא באמת ובתמים, עניין של חיים ומוות".

האם המנהיגים, שועלי הדחיה המשופשפים, התרגשו גם הם?

האם הם באמת רואים לנגד עיניהם את ילדיהם וילדי ילדיהם כשהם קוראים את מאות טיוטות המסמכים?

האם הם באמת פתוחים למו"מ? נשיאת הועידה סיפרה שהם בחרו לסמן את הועידה במילה "אינדאבה", שפרושה בזולו "הידברות עמוקה", בגובה העיניים, ללא מעמדות- "כדי שאנשים באמת ידברו אחד עם השני ולא אחד אל השני". לא נכחנו בהרבה דיונים, אבל לא הרגשנו את רוח ה"אינדאבה" נושבת בחוזקה באזור הוועידה, לצערנו.

עם זאת, עדיין יתכנו הישגים. זה הזמן לראות אם המנהיגים מצדיקים את שמם.

נציגי ארגוני הסביבה הגיעו לדרבן

אתמול בערב, לאחר יום שלם של נסיעות, הגענו סוף סוף ליעדנו: מרכז העיר דרבן.
הטיסות לא היו קלות אבל יאמר לזכות דרום אפריקה שהיא נערכה יפה ובשדה התעופה נפתחו אזורים מיוחדים לקבל את פני המגיעים לועידה, כך שביקורות הדרכונים והמעברים בין הטיסות תיקתקו בלי שום עיכוב, וכל השמועות אודות ביקורות קפדניות וממושכות של פינקסי חיסונים, מסמכים וציציות התגלו כמופרכות.

חוסין ואנוכי שוהים במלון יחד עם נציגי המשלחות שהגיעו לוועידה בתמיכת קרן היינריך בל מרחבי העולם. אתמול, חצי שעה לאחר שנחתנו בחדרים, כבר השתתפנו בקבלת פנים של הקרן לאורחיה ומוזמנים נוספים. למרות העייפות מהנסיעות, היה שווה להישאר ערים, ולפגוש אנשים מעניינים מהתחום שמגיעים מרחבי העולם בתקווה להשפיע לטובה על הדיונים.

בינתיים בועידה, הדיונים נמשכים כמעט ללא הפסקה, והמשלחות הרשמיות עובדות עד השעות הקטנות בקבוצות דיונים שונות. כששאלנו מה הלך הרוח, רבים תיארו תחושת תסכול. נציג של ה-Climate Action Network  סיפר לנו בארות הבוקר שנראה שמדינות רבות הגיעו לוועידה כדי למשוך זמן, ולא להתחייב לדבר. למרות זאת, אחרים סיפרו שלמרות התסכול יש עדיין תחושת דחיפות ונסיונות קדחתניים לקדם חבילה כלשהי של הסכמות משמעותיות.

בדיוק חצי מהועידה עבר. חצי נשאר.. עוד אמרו לנו שועלי וועידות ותיקים, שבדינאמיקה הקבועה של הדיונים, סוף השבוע של אמצע הועידה תמיד נחשב נקודת יאוש, ועוד יש זמן לשיפורים. וברוח אופטימית זו אנחנו יוצאים בפעם הראשונה לעיר.

נדווח…