ערים מתכוננות לשינויי האקלים – פוסט מצולם

בתחילת יוני יצאה משלחת בת עשרה משתתפים, מחציתם מארגונים סביבתיים ומחציתה נציגים מרשויות מקומיות, לסיור לימודי בנושא התמודדות עם שינויי האקלים בערים, בגרמניה. הנסיעה היא חלק מפרויקט של קואליציית דרכים לקיימות מטעם ארגון חיים וסביבה והמשרד להגנת הסביבה לקידום התמודדות עם שינויי האקלים בישראל – ובתמיכתה האדיבה של קרן היינריך בל.

מעניין שבשבוע בו נערך הסיור, שני מאורעות גדולים הציפו את החדשות בתמונות מרתקות: ההצפות במרכז אירופה שפינו אלפי תושבים מבתיהם כתוצאה מעליית נהרות מרכזיים ביבשת על גדותיהם לאחר אירועי גשמים קיצוניים, ובטורקיה – התקוממות אזרחים סוחפת, שתחילתה במאבק על אחד הפרקים העירוניים האחרונים בעיר, אותו רוצה הממשלה להפוך לשטח מיסחרי. אמנם כעת ברור שהמאבק בטורקיה הוא על הרבה מעבר לשטח ציבורי כזה או אחר – אבל שתי הדוגמאות האלה מראות עד כמה האופן שבו אנחנו מתכננים את הערים שלנו והצורה שבה הן מנוהלות  משפיעות על חיי מליונים, והן לא פחות מאשר סוגיות של חיים ומוות.

במהלך הסיור נתקלנו בלא מעט רעיונות ששווה להפיץ. הנה כמה מהם, בתמונות.

 

קופנהגן – התמודדות רחבה עם שינויי האקלים והתאמה לתוכניות מתאר עירוניות

אחד האיומים המרכזיים שמביא איתו משבר האקלים לערים רבות בכל רחבי העולם – כולל בישראל – הוא סכנת הצפות. אם כתוצאה מעליית פני הים, אירועי גשם אינטנסיביים שתשתיות הניקוז לא מצליחות להתמודד איתן, או הצפת נהרות.
קופנהגן היא אחת הערים שחוותה אירוע גשם אינטנסיבי כזה לא מזמן, ובעקבותיו לקחה את הנושא ברצינות. מהנדסי ומתכנני העיר הכינו תוכנית להתמודדות עם אירועי שבר ענן, והצפות מכיוון פני הים. מאחר ולעיר אין מערכת ניקוז לנגר עילי (היא יושבת על תעלות ועל חוף ים), הוחלט על תכנית שתשלב מספר רב ביותר אפשרי של שטחים פתוחים בתוך העיר שיאפשרו אגירה וחילחול מי גשמים, לצד שטחים ציבוריים (כולל פארקים ורחובות!) שבעת הצפות ישמשו כאגמים או תעלות באופן זמני. תושבי הרחובות שיוצפו יקבלו כמובן הסברה והטבות, אך מה שחשוב הוא שבשורה התחתונה הבתים שלהם ישארו יבשים מבפנים.

דורטמונד, גרמניה – מגוון אמצעים להתמודדות עם הצפות. צילום: מאיה גבעון

 בעיר דורטמונד במערב גרמניה, הוסב אזור שהיה מפעל פלדה עצום, לאגם מלאכותי. האגם מנקז אליו מספר נחלים שערוציהם נוקו והורחבו מחדש (לאחר שמולאו עפר ופסולת במאתיים השנים האחרונות) ומסייע בהתמודדות עם שטפונות שהאזור חווה לעיתים תדירות יותר ויותר.  הפרויקט הוא שותפות של העירייה המקומית עם חברת התעשייה פיניקס שבבעלותה מרבית מפעלי הפלדה באזור.

אגם פיניקס. צוות מולטי דיסיפלינרי של מתכננים, מהנדסים, אקולוגים ואדריכלים

סביב האגם נסללו מסלולי ריצה והליכה לתושבים, והם כבר משתמשים בהם לא מעט.

רצים, גולשים מדוושים ומטיילים סביב לאגם. הבנייה בעיצומה

בנוסף, מוקמים בתי מגורים שאמורים למשוך לאזור אוכלוסיה עמידה. אנחנו חשנו שפה טמונה אולי בעייתיות: אין ספק שהבתים המוקמים אינם נגישים לכלל האוכלוסיה ובודאי לא לאוכלוסיה המקומית שנמצאת שורת בתים אחרת מאחור, מרביתם כורים ופועלי פלדה לשעבר. ללא בדיקה מעמיקה, הרעיון הדליק לפחות אצלנו נורת אזהרה לגבי יצירת פערים חברתיים וניכור חברתי בתוך העיר.

מפעלי פלדה נטושים באזור דורטמונד. האזור כולו מחפש מקורות תעסוקה חדשים עקבות נדידת התעשיות וסגירת מכרות הפחם.

פיתוח חוסן כמנוף לחדשנות עירונית

מרבית הגרמנים לא שמעו על העיירה הקטנה בוטרופ במערב גרמניה, שהתבססה רובה ככולה על תעשיית כריית פחם. בעקבות מהפכת האנרגיה בגרמניה, האבטלה בעיירה מתרחבת, תושביה בורחים לערים הגדולות ועתידה נראה עגום. אך בעקבות יוזמה יצירתית ושותפות חזקה מאוד של חברות פרטיות עם הרשות המקומית – בוטרופ זכתה לעתיד משופר.

העיר זכתה בתחרות להתמודדות על התואר "עיר החדשנות" – ובעקבות זאת היא מריצה פרויקטים שאפתניים רבים בעיר. שני שליש מבתי המגורים בעיר עוברים שיפוץ ירוק ("רטרופיטינג") מקיף, שמפחית את צריכת האנרגיה שלהם באופן משמעותי (חלקם הופכים להיות בתי "אפס אנרגיה" – המייצרים בעצמם את כל התצרוכת האנרגטית הנחוצה להם, ואף מוכרים את עודפי החשמל לרשות המקומית).

במרכז ההדגמה של השותפות המובילה את הפרויקט ניתן להתרשם ממגוון רחב של טכנולוגיות המוצעות להטמעה בבתי מגורים ומבני ציבור.

עלויות ההתקנה מושתות על התושבים עם תמריצים של הרשות המקומיות, וכל עלויות הטכונולוגיות, הציוד והחומרים מכוסים על ידי החברות הפרטיות והמכונים המחקריים שחברים בשותפות. מכוני המחקר יכולים לנסות פיתוחים בשטח, החברות הפרטיות זוכות ביתרון תחרותי וחשיפה רבה, והתושבים והרשות נהנים ממוניטין מתחדש ומהפחתה ניכרת בהוצאות החשמל.

אחד מדגמי הבתים שעברו שיפוץ ירוק בבוטרופ. מגיעים קרוב ל"אפס אנרגיה"

השותפות יצרה מספר מודלים לשיפוץ ירוק של בתי מגורים מסוגים שונים. בעלי בתים יכולים לקבל הנחות נוספות במידה ויסכימו להפוך את בתיהם לבתים פתוחים להסברה וסיורים למשך שנתיים לאחר השיפוץ.

מפעל טיהור השפכים מחמם צינורות מים שמסיקים את בתי הספר המקומי

"עיר החדשנות" כוללת גם פרויקטים נוספים, בסקאלה שכונתית ועירונית מלאה – למשל, מפעל טיהור השפכים מפיק אנרגיית חום שמשמשת לחימום בית הספר העירוני הסמוך.

מאמצים נוספים מושקעים בשיפור התחבורה בעיר. אופניים, רכבת ואוטובוסים כבר קיימים וישופרו על ידי הוספת נתיבים ומידע למשתמשים.

 גינות, גינון, וחקלאות עירונית

טרנד הגינות הקהילתיות אינו חדש וקיים גם בישראל. בכל העולם העניין מתפשט ויתרונותיו הרבים מתבהרים בהדרגה: לא רק מקומות ליצירת קהילה וערך מקומי, לא רק שמירת פינות חמד ירוקות בתוך הערים הצפופות, אלא גם הצללה והפחתה של אי החום העירוני, הקלה בהתמודדות עם הצפות, גידול מזון והאכלת אוכלוסיות בהיקפים משתנים, שמירה על המגוון הביולוגי העירוני ועוד ועוד..

גינה קהילתית משותפת, על שטח שהיה פעם שדה התעופה הישן בברלין. תוכניות בניה יוקרתיות עומדות במחלוקת חריפה בין התושבים לעיר… נשמע מוכר?

אותה גינה קהילתית בברלין. בניגוד לגינות בדורטמונד, כאן אין חלוקת שטח מסודרת. הכל נעשה בכאוס קל וחינני.
צילום: דרור גרשון

 

עוד מברלין.
צילום: דרור גרשון

 

פרויקט "קרוט סיטי" – פרויקטים עירוניים בסקאלות שונות להכנסת גידול מזון לתוך העיר. חפשו carrotcity.org

 

       

—

אקלים ישראלי סוגר שנה

בדצמבר 2011 החלטנו לנסות להשתמש בפלטפורמת הבלוג כדי לעדכן אתכם במתרחש בוועידת האקלים בדרבן. כך נולד "אקלים ישראלי", שהופך בהדרגה לבלוג קבוע ומרכזי בנושאי קיימות ואקלים בישראל.

מאז עברנו שתי וועידות אקלים עולמיות (דרבן בדרום אפריקה וממש עכשיו – דוחא, בקטר) ועוד וועידה היסטורית לפיתוח בר קיימא (בריו דה ז'נירו). בשלושתן בלטו חוסר מנהיגות ואחריות של מנהיגי העולם, למרות שבחוץ נשברו "שיאי מזג אוויר" בכל העולם וכבר נעשה ברור שה"לא נורמלי" הוא ה"נורמלי" החדש. בינתיים, מדינות ורשויות מקומיות מתחילות לפעול לבד, להיערך להשלכות של השינויים (שכבר בשטח) ולהכתיב בעצמן סדר יום חדש.

החברים בפלטפורמת wordpress שמארחת אותנו, עשו עבורנו סיכום של הפעילות בשנה הראשונה:
במהלך 2012 פרסמנו 52 פוסטים (כמעט אחת לשבוע בממוצע), והגענו קרוב ל-5000 צפיות, מ-27 מדינות שונות!  חלק מהפוסטים המשיכו לחשיפה רחבה יותר באתרי חדשות אחרים כמו YNET ו-NRG.

לקראת 2013 אנחנו מזמינים אתכם לעזור לנו להתרחב. נמשיך ונעסוק בנושאי סביבה, אקלים, כלכלה בת קיימא וקיימות בכלל. מעט מידי אנשים בישראל מדברים על אקלים – למרות שהוא משפיע (ועוד ישפיע) על כל אחד מאיתנו.
חושבים שהנושאים בבלוג מעניינים וחשובים? מכירים עוד אנשים שמתעניינים בהם? שתפו אותו עם אחרים. אתם גם מוזמנים מאוד לשלוח לנו חומרים רלוונטיים ואולי להתארח בבלוג. 

בברכת שנה טובה יותר,
מאיה מ.גבעון
climate@sviva.net

Here's an excerpt:

600 people reached the top of Mt. Everest in 2012. This blog got about 4,800 views in 2012. If every person who reached the top of Mt. Everest viewed this blog, it would have taken 8 years to get that many views.

Click here to see the complete report.

דו"ח חדש: צדק אקלימי ומדיניות כלכלית

מאת: כרמית לובנוב, האגודה לצדק סביבתי

דו"ח צדק אקלימי ומדיניות כלכלית מס' 1  הינו סיכום מחקר חדש של האגודה לצדק סביבתי בשיתוף המכון למחקר חברתי אוניברסיטת תל אביב. במסגרת המחקר נבחנו ההמלצות המתגבשות בישראל לקידום המדיניות להפחתת פליטות של גזי חממה בכלים מתחום הכלכלה החברתית.

המחקר מתמודד עם הטענה שהועלתה בפורומים מדיניים בינלאומיים לפיה המשך ההתעלמות מאי שוויון בתחומי צריכה רבים ובכלל זה דלקים, מהווה חסם מרכזי בתהליכים לגיבוש הסכמים בינלאומיים בנוגע להפחתת כמות פליטות גזי החממה ויישומם.

המחקר בחן את ההשפעה של מדיניות אקלים על הצדק החברתי בישראל בעזרת שתי שאלות   מרכזיות: האם התוכניות להפחתת גזי חממה בישראל, מובילות להגדלה או להקטנה של הפערים בין העשירונים הסוציו אקונומיים בישראל?; ומהי ההשפעה של הצעדים להפחתת גזי חממה על העוני ועל קבוצות האוכלוסייה החלשות במדינה?

המחקר מצביע על כך כי ניתן לקדם מדיניות אקלימית בעלת השלכות חברתיות חיוביות. באמצעות רשימה מומלצת של אמצעי מדיניות קונקרטיים בתחומי החשמל, תחבורה, בנייה, פסולת וכן מספר צעדים כלליים, ניתן לקדם מדיניות צודקת להפחתת גזי החממה.

למידע נוסף: כרמית לובנוב, האגודה לצדק סביבתי carmit@aeji.org.il

וועידת ריו – סיכום מפוכח

חודש אחרי נעילת וועידת ריו+20, "העתיד שאנו רוצים", , כשאבק התקוות והאכזבות שוקע סוף סוף, הגיע הזמן לאמוד מחדש את תוצאות הוועידה. 

עוד לפני נעילת הוועידה, ההסכם שהתגבש וגם נחתם על ידי המדינות ספג ביקורות רבות. אך גם בריו בשנת 1992, ביקורות ראשוניות פינו לבסוף את הדרך להכרה בהישג החשוב שהמנהיגים הצליחו ליצור בשיח בנושא הפיתוח. האם התסכול והאכזבה מוצדקים? או שמא יש פה בכל זאת הישג משמעותי?

מורשת וועידת ריו ההיסטורית השפיעה על עיצוב הוועידה האחרונה באופן ברור.

בוגרי אותה הוועידה שהילכו בפרוזדורי הוועידה הזו כמו נביאי זעם, השמיעו תחזיות קודרות לקטסטרופות גלובליות, וקראו ל"שינוי עמוק" ו"נרטיב חדש". יחד עם 9 הקבוצות הגדולות של החברה האזרחית והאלפים הרבים שנקבצו בריו, הקריאה הדחופה שלהם לקיום דיון מוסרי על בסיס מדעי, רק הדגישה את הפער בין הציפיות לבין היכולת בפועל של תהליך משא ומתן רב צדדי, על מורכבותו הפוליטית.

סיכומים פוליטיים שונים מזכירים כי הוועידה נערכה על רקע שנת בחירות בארה"ב, בעיצומו של משבר כלכלי חסר תקדים בגוש היורו, ועל רקע מתיחויות נוספות. הנסיבות האלה הגבילו מאוד את הנכונות של מדינות להתחייב לפעילות. ארה"ב למשל הודיעה כבר מתחילת השיחות שלא תשים כסף על השולחן ו"זכתה" לגינויים חוזרים מצד ארגונים אזרחיים.

ברזיל, כמדינה מארחת, חשה אחריות כבדה לא רק להצלחת הוועידה הנוכחית, אלא לשימור שמה הטוב של וועידת ריו ההיסטורית. מטרת המארחים שניהלו את הדיונים היתה להמנע בכל מחיר משיחות שמתארכות לתוך הלילה ומסתיימות בניסוחים מעורפלים, כפי שהתרחש בוועידות האקלים האחרונות, ולכן, כשהמשלחות התכנסו לוועידה ויותר ממחצית ההסכם היה פתוח- הם החלו בהתערבות אגרסיבית בשיחות. במרתון בלתי רשמי המשלחות התבקשו להעיר רק לגבי הקווים האדומים – כלומר, מהן הנקודות איתן לא יוכלו להסכים בשום אופן – להבדיל מדיון בשאיפות של כל מדינה להסכם אידיאלי.

קיום פסטיבל אירועי צד שונים במקביל לוועידה עזר למשוך את תשומת הלב של המדיה מהשיחות, איפשר דיונים רגועים יותר וגרם למסמך הסופי להיות מוצג באור חיובי יותר ("הוועידה היא לא רק המסמך"). חשוב לא פחות, הקרנבל האזרחי עזר לשמור על מידת אמינות מסוימת של התהליך. גורמים רבים בחברה האזרחית (כולל משלחת ארגוני הסביבה הישראלית) שותפים לתחושה ששימשו, בעל כורחם, חלק ממצג שווא דמוקרטי לתהליך פוליטי מוגבל שרובו למעשה נסגר הרבה לפני תום הוועידה.

אז מה הוחלט?

ההסכם המייגע הנפרש על 53 עמודים, כולל מספר נקודות ראויות לציון:

1. כלכלה ירוקה

מילות הקסם החדשות עוררו ציפיות רבות שבהן טמונה התקווה לשינוי צורת הפיתוח הנוכחית לטובת פיתוח מקיים יותר. אלא שבהסכם שנחתם אין בשורה במקרה הטוב, ובמקרה הרע, יש בו שימוש ציני במושג.

השיח, שהחל תחת המינוח Sustainable Economy (כלכלה בת קיימא) התגלגל בלחץ ממשלות ותעשיות עד להופעתו בהסכם הסופי כ: Sustained Economic Growth, התמדה בצמיחת הכלכלה, שהוא משהו אחר לגמרי, ולפי תפיסת הקיימות למעשה ההפך הגמור מכלכלה בת קיימא.

ההסכם נמנע מלהציג מודל לכלכלה ירוקה, בטענה שיש לאפשר לכל מדינה לפתח מודל מתאים לצרכיה. בין היתר, על פי ההסכם, כלכלה ירוקה אמורה לסייע בפיתוח מקורות תעסוקה, השגת שוויון בין גברים לנשים, צמצום הנזק לסביבה, ואה –כמובן, הגדלת הצמיחה הכלכלית, כלומר –בהעדר הבהרה אחרת – המשך הדפוס הקיים של שאיפה לגדילה ללא גבול, שהיא כמובן לא מקיימת ולא אפשרית כל עוד משאבינו מוגבלים.

הישג חשוב הוא הכרה בצורך במדדים נוספים למעקב אחר קידמה, לצד ה-GDP (תל"ג) לשימוש מקבלי החלטות. הישג זה מאזן חלקית את האיזכורים החוזרים של "צמיחה כלכלית", ומוסיפים מימדים נוספים לצמיחה.

הישגים נוספים הם עידוד התעשייה ללקיחת אחריות, ולשימוש בכלי של דיווחי אחריות תאגידית (CSR) לשיפור הביצועים שלה. בנוסף, מוזכרת החשיבות של שינוי דפוסי הייצור והצריכה לדפוסים מקיימים יותר, אך בהעדר הנחיות ברורות, זה מעט וחלש מידי.

2. יעדים עולמיים לפיתוח בר קיימא

הנושא המרכזי השני של הוועידה עסק במיסוד מסגרת גלובלית לפיתוח בר קיימא.

תחת נושא זה התקבלו שתי החלטות מרכזיות: החלטה להקמת פורום פוליטי אוניברסלי בכיר לעניין פיתוח בר קיימא (שיחליף בעתיד את המועצה הנוכחית לפיתוח בר קיימא, ה-UNCSD), והחלטה לחיזוק הזרוע הסביבתית של האו"ם (UNEP) באופן משמעותי. האסיפה הכללית של האו"ם אמורה להמשיך ולדון בהקמתם.

בנוסף, הוחלט שיש ליצור יעדים אוניברסליים לפיתוח מקיים – שיחליפו את יעדי המילניום לפיתוח של האו"ם. לא ברור מתי בדיוק הם ייקבעו, מה בדיוק יהיה כוחם, וכיצד יצליחו לגשר על הטווח הרחב של האינטרסים השונים של המדינות. מאחורי הדיון על היעדים, עולה ויכוח מהותי: מידת ההסתמכות על ממצאים מדעיים בעיצוב המדיניות.

3. ועוד..

בנושאים השונים בהן עסקה הוועידה, נרשמו אכזבות ושמחות נקודתיות. למשל, בנושא שמירה על האוקיינוסים, נרשמה שביעות רצון מפסקה תקיפה יחסית בנוגע לדייג ולאבטחת מזון, לצד אכזבה בנוגע לאמירה פושרת על שמירה על מגוון ביולוגי במים החוץ טריטוריאליים (יחשבו על מכשיר בינ"ל בתוך שנתיים).

וזה מחזיר אותנו לשורה התחתונה, ולשורש התסכול: אין בכל המסמך הזה, ולו שורה אחת המבטיחה את המעבר משלב המילים היפות ליישום בפועל. לא תוכניות עבודה, לא יעדים, לא תקציבים ולא התחייבויות רשמיות.

צילום: מאיה גבעון

התחייבויות וולונטריות

למרבה המזל, וועידת ריו+20 לא הסתכמה במסמך הנ'ל. היא היתה גם מפגש סוער של ארגונים ופעילים מכל העולם, וכמובן- שלל אירועים מגוונים בנושאים הקשורים לקיימות. במהלך הוועידה התקבלו 720 התחייבויות וולונטריות – כלומר, לא מעוגנות בהסכם רשמי, מארגונים שונים, בראשם גם כ- 50 התחייבויות ע"י ממשלות.

לדוגמא, מדינות מתפתחות שונות התחייבו לייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים באחוזים משתנים (בין 100 אחוז בטובלו וארובה ל-15 באיי סיישל), להתייעל אנרגטית ולדאוג לאנרגיה זמינה אמינה וסדירה לכל תושביהן.

ברזיל, דנמרק, ארה"ב, בריטניה, גאנה ומועצת האיחוד האירופאי, התחייבו במסגרת יוזמת Sustainable Energy For All להשקיע כספים ולפתח מקורות אנרגיה מתחדשים במדינות מתפתחות ובברזיל.

בניגוד למסמך, בחלק מההתחייבויות הללו יש יעדים ותקציבים משמעותיים, כמו למשל ההתחייבות הזו של מספר ארגונים עסקיים ולא ממשלתיים להקצות 100 מליון יורו לטובת הלוואות זעירות (micro finance) במיוחד לנשים לשם פיתוח עסקים ירוקים עד 2025; או ההתחייבות הזו של קבוצה סינית "ליירק" שטח של 10,000 קמ"ר עד שנת 2022 כחלק מהמאבק העולמי במדבור; הצהרת חברות תעופה עולמיות והתאחדות שדות תעופה להפחית 50% מפליטות גזי החממה עד 2050; ועוד.

ההובלה האמיתית תמשיך להתרחש ככל הנראה בשותפויות חדשות, שבודאי קיבלו דחיפה נוספת בעקבות הוועידה, בין גורמים פרטיים, ממשלות וארגונים אזרחיים. השלטון המקומי מוכיח בערים רבות בעולם שניתן לעשות הרבה גם בלי לחכות לממשלה והסכמים בינלאומיים. שמענו גם גורמים בכירים מאוד בתעשייה העולמית מדברים על צורך בשינוי מהותי בדפוסי הייצור והצריכה, קולות מרעננים על רקע המשך מכבש הלחצים של תעשייות הדלקים הפוסיליים לשמר את המצב הקיים בכל מחיר ולהגן על רווחיהן. ארגונים אזרחיים יוצרים רשתות של שיתופי פעולה הדוקים ללא התערבות הממשלות, מקדמים פרויקטים חשובים והעברת מידע בלי בירוקרטיה ופוליטיקה עודפת.

וכאן אולי טמונות החדשות הטובות: העולם לא חיכה לריו+20, ואינו מחכה עוד לממשלות לבשורת המנהיגות. שלא תבינו לא נכון, שינוי מהותי לדפוסי פיתוח מקיים לא יכול להתרחש בלי שיתוף הפעולה של הממשלות, אבל בסופו של דבר, כשעוד ועוד אזרחים מתעוררים ודורשים שינוי, עסקים מבינים שעליהם לספק נורמות חדשות לצד המוצר שלהם, ומסגרות מקומיות מגלות את כוחן, בסופו של יום לא תהיה לממשלות ברירה אלא להתעורר ולהצטרף.

נציגת הדורות הבאים בנאום נוקב. צילום: מאיה גבעון

 התסכול כמשאב

הערה אחרונה, כפי שהאירה קולגה חכמה: כארגוני סביבה אזרחיים, יש לנו נטיה כרונית לחפש את נקודות האור בכל מצב (אחרת קשה מאוד להמשיך ולפעול לאורך זמן). ניתן למצוא כאלה גם כאן, בתוצאות וועידת ריו האחרונה, אבל לצד זאת חשוב לשמר גם את תחושת התסכול המוצדק. הוועידה לא הצליחה להציג לא תוכנית פעולה ולא חזון לעתיד שבו אנחנו רוצים, אבל הראתה שיש מספיק פעילות אמיתית, חדשנית ומחויבת בכל העולם להשיג זאת.

מתכוננים לוועידת ריו

בעוד כשלושה שבועות תיפתח בריו דה ז'נירו וועידת האו"ם לפיתוח בר קיימא, שזכתה לכינוי "ריו+20" – מכיוון שהיא מציינת עשרים שנה לוועידה היסטורית,  שהתקיימה אף היא בריו, ובה פורסמה "אג'נדה 21 ושלושה אמנות סביבתיות חשובות.

עוד אודות הוועידה תוכלו לקרוא בפוסטים קודמים שלנו: למשל כאן  וגם כאן.

מארגני הוועידה הכריזו שהיא צפויה להיות הוועידה הגדולה אי פעם – עם צפי להגעה של כ-50 אלף איש לעיר. לדברי המארגנים, כ-250 מנהיגים אישרו את הגעתם לוועידה, מהם נשיאים, ראשי ממשלה, נציגי שושלות מלוכה, שרים ועוד. בין השמות המפורסמים שהוזכרו בתקשורת, עלה שמם של הנשיא הרוסי פוטין, נשיא צרפת הטרי פרנסואה הולנד, נשיא דרום אפריקה, אקוודור, ספרד, ראשי ממשלת סין והודו ואחרים.

מישראל תצא גם תצא משלחת לא מבוטלת של נציגי משרדי ממשלה וארגונים עסקיים. הנשיא פרס הוזמן לוועידה באופן אישי על ידי שגרירת ברזיל בישראל, אך בשל התנגשות של תאריכי הוועידה בריו עם וועידת הנשיא השנתית, נאלץ לבטל את נסיעתו. גם ראש הממשלה נתניהו קיבל הזמנה אישית, אך טרם טרח להשיב אם בכוונתו להצטרף למשלחת. קואליציית דרכים לקיימות פנתה במכתבים אישיים לרוה"מ בנימין נתניהו, כמו גם לראש המועצה הלאומית כלכלה, פרופ' יוג'ין קנדל, ולנגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, בקריאה להצטרף ולהוביל את המשלחת הישראלית לריו.  כל השלושה  נשאו דברים נלהבים בזכות כלכלה ירוקה בחודש פברואר האחרון בוועידת הצמיחה הירוקה הראשונה. עם זאת, עד לכתיבת שורות אלה טרם התקבלו תשובות חיוביות במערכת…

ריו דה ז'נרו. ימי הוועידה הוכרזו כימי חופש כדי לעודד תושבים לצאת מהעיר ולהקל על העומסים הצפויים

בין הנציגים של המשלחת הרשמית לוועידה ישתתפו נציגי: המשרד להגנת הסביבה (שגם מלווה את כל שיחות ההכנה בשנה ומשהו האחרונות ומנצח על תהליך ההכנה הממשלתי), התמ"ת, החוץ, החקלאות, האוצר, עיריית ירושלים, מרכז השלטון המקומי, מועצות אזוריות מגידו ותמר, הקק"ל, מקורות, נטפים, ורשות החשמל.

גם ארגוני הסביבה שולחים לוועידה נציגות מכובדת. חיים וסביבה המובילים את קואליציית "דרכים לקיימות" אירגנו בסיועם הנדיב של קרן היינריך בל, הקרן לסביבה ירוקה, מענק ROI ותמיכה משיכון ובינוי – 10 נציגים של ארגונים שונים שיצאו לריו, ללמוד ולהשפיע, לשמוע ולהשמיע. פוסט מיוחד יוקדש לחברי המשלחת בקרוב…

ההכנות לוועידה

בחודש אפריל נערך במשרד להגנת הסביבה מפגש הכנה לנציגים של כל הארגונים שישתתפו בוועידה. כאן תוכלו לקרוא את סיכום המפגש.

אמתכם הנאמנה, רכזת קואליציית "דרכים לקיימות" השתתפה במפגש והציגה את הערכות הקואליציה לוועידה. למעשה, ארגוני הסביבה עוסקים כבר למעלה מעשור בהכנסת עקרונות של פיתוח בר קיימא לשיח היומיומי, על ידי חיזוק הקשרים בין סביבה, כלכלה וחברה.

לחצו כאן למצגת שהוצגה במפגש ההכנה

במאי התקיים באוניברסיטת תל אביב כנס "קיימות אתמול היום ומחר", בארגון המשרד להגנת הסביבה ובשיתוף עם נציגי החטיבה הסביבתית של ה-OECD, מכון ירושלים, יזמי קלינטק והתאחדות התעשיינים. הכנס עסק בתחזיות בנושאי סביבה וקיימות לישראל לקראת וועידת ריו. גם לארגוני הסביבה האזרחיים הוקדש מושב מיוחד, בו הוצגו זוויות שונות של עבודת הארגונים וחזונם כלפי "כלכלה בת קיימא".

מושב ארגוני הסביבה בכנס קיימות אתמול היום ומחר. מגוון תחומי עשיה.
תודה לאוהד קרני על הצילום

בתחילת השבוע הבא, במסגרת יום הסביבה בכנסת, תיערך ישיבת הכנה אחרונה למשלחת הישראלית לריו.
נמשיך לעדכן…

קיימות. אתמול היום ומחר

כנס של המשרד להגנת הסביבה באוניברסיטת תל אביב הציג תחזיות עתידיות לקיימות בישראל מפי גורמים שונים הפועלים בתחום לקראת וועידת ריו העולמית לפיתוח בר קיימא. להלן כמה רשמים.

 הכנס נפתח במושב אופטימי ומרתק של ישומים כחול לבן בתחום הקלינטק, שסחפו את הקהל במצגות צבעוניות והבטחות לפתרון בעיות העולם: גידול אצות  כמקור לדלק, מזון ותוספי מזון, טיפוח חיידקים המטהרים שפכים ומייצרים על הדרך חשמל, והדברה ידידותית לסביבה – ללא כימיקלים – על ידי עוזרים קטנים על

6 ו-8,  כפי  שכונו על ידי המרצה – (טוב, בקיצור, חרקים ועכבישים). אין ספק ש"אומת הסטארטאפ" יכולה להציע לעולם כמה פתרונות שימושיים לאתגרים עולמיים שילכו ויחריפו: כיצד מנהלים משאבים (למשל מי שתיה), שומרים על קרקע פוריה ומקטינים תלות בדלקים פוסיליים מזהמים, ועדיין מספקים את צרכיהם של יותר ויותר בני אדם בכל שנה?

במושב הבא, נציגי החטיבה הסביבתית של ארגון ה-OECD הציגו את עיקרי הדו"ח שפורסם לא מזמן, המציג את התחזית הסביבתית שלהם לשנת 2050. תרחיש "עסקים כרגיל" אינו משמח, כצפוי. המשך מגמות גידול האוכלוסיה, עליה בצריכת המשאבים ותלות בדלקים פוסיליים מזהמים יהפכו את החיים קשים ביותר. אם המגמות תמשכנה, אנו צפויים לחצות את קו ה"אל חזור" מבחינת ריכוז גזי החממה באטמוספירה כבר בתוך כעשור. המשמעות היא שינויי אקלים קיצוניים שיהפכו אזורים שונים לבלתי אפשריים ליישוב אנושי. דוגמא נוספת: בנושא צריכת מי שתיה, מחברי הדו"ח צופים שללא שינויים בדפוסי הצריכה הנוכחיים, כמעט 40% מאוכלוסיית העולם תימצא במצוקה חריפה של מי שתייה עד שנת 2050.

 את הדו"ח המלא של ה-OECD תוכלו למצוא כאן.

הדוברים הדגישו את הצורך בשינוי מדיניות ברור, והזכירו ברוח דו"ח סטרן, שככל שהפעולות ינקטו מוקדם יותר, כך עלותן הכלכלית תהיה נמוכה יותר. עם זאת, לא התרשמנו במיוחד מסל ההצעות לשינוי המדיניות שהוזכרו בקצרה: ביניהם- הפיכת זיהום יקר יותר מאשר האופציות הידידותיות לסביבה בעיקר על ידי מיסוי ירוק, תמחור נכסי טבע ושירותי מערכת טבעיים, ביטול סובסידיות לדלקים פוסיליים, השקעה בטכנולוגיות קלינטק וכו'. חשוב להבהיר שכל האמצעים הנ'ל לא רק טובים אלא גם חיוניים, ושנשמח לראות את כולם מאומצים –ויפה שעה אחת קודם. עם זאת, לאור הקטסטרופות שתוארו בהמשך תרחיש "עסקים כרגיל", אנו תוהים אם הצעדים האלה מספקים כדי לשנות את התרחיש באופן משמעותי, או שלמעשה אין בהם בשורה של ממש, ומדובר בהמשך "עסקים כרגיל", רק בירקרק.

במושב הבא, נציגים של צוות החוקרים מטעם מכון ירושלים הציגו פירות תהליך מורכב ומרתק שעשו בחודשים האחרונים: ייצור חזון לקיימות לישראל לשנת 2030. כפי שהציגה ואלרי ברכיה, העומדת בראש הפרויקט, למספר '2030' אין משמעות ייחודית והוא יכול היה להיות גם 2050. חשיבות הפרויקט, שהוזמן על ידי אגף המדיניות במשרד להגנת הסביבה, הוא בעידוד חשיבה ארוכת טווח במציאות הכיאוטית הישראלית. לראשונה, כפי שהציגה גלית כהן, סמנכ"לית במשרד להגנת הסביבה האמונה על אגף המדיניות, יש שאיפה לעצור רגע ולחשוב קדימה על חזון רחב יותר, "עם כל תוכניות העבודה, אנחנו רוצים לדעת: לאן אנחנו הולכים? מה אנחנו רוצים להשיג?". נציגי המכון סיפרו על תהליך העבודה, במהלכו יצרו תסריטים שונים לישראל, כולם ריאליים ומבוססים על התפתחות מגמות שונות מתוך תסריט ה"עסקים כרגיל". לאחר מכן, פותחו חבילות של אסטרטגיות שונות והמלצות למקבלי החלטות – כיצד לעודד את החברה הישראלית לנוע לעבר חלק מהתסריטים הרצויים יותר.

 עוד אודות התהליך המרתק ותוצאותיו אתם מוזמנים לקרוא באתר קיימות 2030.

 לארגוני הסביבה הוקדש מושב עצמאי, תחת הכותרת: מושב החברה האזרחית: כלכלת המחר –  חזון כלכלה מקיימת בראי השיח העולמי.

את המושב הנחה נאור ירושלמי, מנכ"ל חיים וסביבה, ארגון הגג של ארגוני הסביבה בישראל, כפאנל שבו השתתפו: ד"ר אורלי רותם רונן – מנכ"לית מרכז השל לקיימות; עו"ד דנה טבצ'ניק מאדם טבע ודין; ד"ר יובל ארבל, סמנכ"ל ידידי כדור הארץ המזרח התיכון; שגית פורת, רכזת אקדמית של המכון ע"ש אקירוב לעסקים וסביבה באונ' תל אביב ועורכת ראשית של פרויקט "כלכלת המחר"; ועינט קרמר, מנהלת ארגון טבע עברי.

מימין: נאור ירושלמי, אורלי רונן, דנה טבצ'ניק, יובל ארבל, עינט קרמר ושגית פורת. צילום: אוהד קרני

המושב היה קצר אך עמוס: בתוך כשעה הוצגו "טעימות" מתוך העשייה המגוונת של הארגונים בתחום הרחב של קיימות:

• סקירת מגמות בהתפתחות תפיסת הקיימות בישראל בעשור שחלף, מאז הוקמה קואליציית "דרכים לקיימות" בה חברים כל הדוברים הנ'ל (ד"ר אורלי רונן);
• פרויקט "כלכלת המחר", על אימוץ ישראל למגמה עולמית של שינויים מהותיים בכלכלה והפיכתה לבת קיימא (להבדיל מ"יירוק הכלכלה"…הוצג על ידי שגית פורת);
• עבודה של ארגון טבע עברי, המחברת בין סביבה ומקורות המסורת היהודית, ובודקת מה המקורות היהודיים יכולים להציע לעולם בשיח המתפתח על כלכלה בת קיימא (עינט קרמר);
• מחקר של ידידי כדור הארץ המזה"ת המראה כי ניהול משק מים בר קיימא יתרום למשק הישראלי מאות מקומות עבודה חדשים בטכנולוגיות סביבתיות ואחרות (ד"ר יובל ארבל)
• עמדות ארגוני הסביבה לגבי המצב הנוכחי ולקראת יציאת המשלחת הרשמית לריו: לדוגמא: אמנם חלה התקדמות גדולה בעשור שחלף בחקיקה הסביבתית בישראל, אך מצב האכיפה בכי רע, ויישום חוקים מרכזיים וחשובים, כמו חוק אוויר נקי, מעוכב על ידי הממשלה. מגמה של "צעד קדימה ושניים לאחור", שניכרת כמעט בכל תחומי השלטון וניהול המשאבים בישראל.

צילום: אוהד קרני

תודה גדולה לכל המשתתפים, ויישר כח על העשייה!

 ארגוני קואליציית "דרכים לקיימות" עובדים במרץ על סיום נייר העמדה המשותף לוועידת ריו+20. נמשיך ונעדכן.

100 ימים לריו+20

בעוד מאה יום בדיוק תיפתח בריו דה ז'נירו בברזיל וועידת האו"ם פיתוח בר קיימא. הוועידה צפויה להיות הגדולה ביותר אי פעם מבין וועידות האו"ם (צופים הגעה של כ-50 אלף איש מרחבי העולם לוועידה). מדוע היא מושכת עניין כה רב? במה היא תדון? מי משתתף?
להלן: ריו +עשרים – מדריך מקוצר במספרים 

1. וועידה אחת, קהל היעד: כולללללם

לכל המתבלבלים בין וועידות האו"ם שעוסקות במשבר האקלים (שגם אחריהן אנחנו עוקבים באדיקות וגם לוקחים חלק באופן קבוע)-  הוועידה הקרובה שייכת לגוף נפרד של האו"ם, ותעסוק, כפי שנרמז בכותרת הוועידה -"העתיד שאנחנו רוצים" (לא "הסביבה", לא "הכלכלה", "האקלים" וכו') – בראיה מערכתית, רחבה, חוצת תחומים, של עתידנו המשותף על פני כדור הארץ. מסיבה זו, הוועידה צפויה למשוך אליה לא רק בכירים בממשלות רבות, אלא גם אנשי עסקים, שלטון מקומי, תעשייה, חקלאים, חוקרים ואנשי אקדמיה, וכמובן – נציגים רבים של "החברה האזרחית" – כך שלמעשה, התוצאות שלה נוגעות, לפחות באופן תיאורטי, לכולנו. המפגש הזה  מציע הזדמנות מרתקת להחדרת תפיסות של עקרונות הקיימות (אג'נדה 21, שנוסחה בוועידת ריו הראשונה, אמורה לקבל משנה תוקף מחודש) – לתוך המיינסטרים וחיי היום-יום, בכל רחבי העולם.

2. שתי תמות מרכזיות

כפי שסיפרנו בעבר, הוועידה תתמקד בשתי התמות הבאות:

• כלכלה ירוקה בקונטקסט של פיתוח בר קיימא ומיגור העוני – כיצד ניתן להבטיח מענה לצרכי החברה, המשך פיתוח רווחה וצמיחה אך מבלי להמשיך ולהיות תלויים באופן מובנה בתהליכים הרסניים.
• "מסגרת ממוסדת לפיתוח בר קיימא" – מהם המוסדות ברחבי העולם שצריכים לדאוג ליישום עקרונות פיתוח בר קיימא, כיצד החברה האזרחית יכולה לקחת בהם חלק ולהשפיע עליהן וכו'..
  אנחנו נעסוק בכל אחת מהן יותר בעתיד הקרוב.

3.  שבעה נושאים קריטיים

מעבר לשתי התמות, הוגדרו לוועידה 7 תחומים "קריטיים", אליהם נדרשים להתייחס במסגרת הוועידה:

• תעסוקה
• אנרגיה
• ערים
• מזון
• מים
• אוקיינוסים
• אסונות טבע

עוד אודות שבעת המופלאים תוכלו לקרוא כאן.

4. תשע "קבוצות גדולות"

בניגוד לטענות הנשמעות רבות כלפי האו"ם, הוא רואה חשיבות עליונה בשיתוף האוכלוסיה האזרחית בתהליך לקראת ובמהלך הוועידה. בוועידת ריו בשנת 1992 הוגדרו תשע "מייג'ור גרופס" מתוך הציבור הרחב, שיש לדאוג עבורן לייצוג קבוע בוועידות לפיתוח בר קיימא. ואלה שמות:

• נשים
• בני נוער וצעירים עד גיל 35
• חקלאים
• תעשייה ועסקים
• רשויות מקומיות
• ארגונים אזרחיים (NGOs)
• קהילת המדע והטכנולוגיה
• עובדים וחברי איגודים מקצועיים
• קבוצות אוכלוסיה ילידות (indigenous)

לכל קבוצה מובטח ייצוג במהלך הוועידה ושמור מקום להתייחסות עניינית לטיוטת ההחלטה הנדונה. בנוסף, כל קבוצה מארגנת לעצמה מפגשים ואירועים לפני ובמהלך הוועידה. עוד אודות הקבוצות תוכלו לקרוא כאן.

5. מסמך אפס אחד
הוועידה עצמה תיערך שלושה ימים בלבד, במהלכם צפוי מרתון נאומים ושלושה שולחנות עגולים על מנת לאפשר תגובות אחרונות והתייחסויות להצהרה המשותפת. בסוף הוועידה צפויים המנהיגים לחתום על מסמך הצהרתי בעל תוקף פוליטי, שמטרתו לחזור ולחזק את המחויבות של המדינות לעקרונות של פיתוח מקיים – ובתוכם, לראשונה,  התייחסות לכלכלה  ירוקה. טיוטת ההסכם שייחתם כבר נידונה במשך חודשים ונמצאת בתהליכי גיבוש מתקדמים. אפשר לקרוא את הנוסח העדכני המלא כאן. את התגובות של נציגי 9 הקבוצות המרכזיות ניתן לקרוא כאן.

הסרטון השבועי: כלכלת שפע -כך זה יכול להראות

והפעם: ארבע דקות וחמישים ואחת שניות שמציגות חזון לכלכלה אחרת, המבוססת על משאבים המתרבים ככל שחולקים אותם, (ידע ורעיונות, למשל) בניגוד לכלכלה שלנו היום המבוססת על מחסור ותחרות על משאבים מתכלים.
"כלכלת השפע" ( plentitude economy ) קשורה בפיתוח הון חברתי, הפחתת מספר שעות העבודה לעובד וחלוקה שווה יותר בנטל ובמשכורות במשק, פיתוח כלכלה מקומית ופריחה קהילתית. כמובן שהיישום יותר מורכב ומסובך, אבל כדי להגיע לשם לא יזיק להתחיל בחזון.

לחצו על התמונה לצפייה בסרטון, ותהנו.

צמחנו? רשמים מוועידת הצמיחה הירוקה

מאת: מאיה מילרד גבעון

ביום שלישי שעבר התקיימה במלון דייויד אינטרקונטיננטל בתל אביב הוועידה הלאומית הראשונה לצמיחה ירוקה, בשיתוף המשרד להגנת הסביבה ועיתון כלכליסט.
רשימת הדוברים הבכירים שהשתתפו בוועידה כללה את ראש הממשלה בינימין נתניהו, שהופתע במהלך נאומו על ידי קריאות פעילים מהקהל כנגד הרפורמה בתכנון ובבניה שהוא מוביל; סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל שהציג את מיקום ישראל ביחס למדינות OECD במדדים שונים של רווחה ואיכות חיים; גלעד ארדן, השר להגנת הסביבה, שחזר ואמר כי צמיחה כלכלית הנמדדת על ידי התמ"ג בלבד היא "עגל זהב" וכי יש להכניס לשימוש מדדים משלימים; ראש המועצה הלאומית לכלכלה, יוג'ין קנדל; יו"ר חברת החשמל ועוד רבים מבכירי המשק.

דרמה קטנה התרחשה עוד לפני פתיחת הוועידה, כשאנשי הבטחון הרבים שמילאו את המקום נמלאו לפתע פאניקה ופינו את כל הנוכחים החוצה מהמלון, ככל הנראה מפאת חפץ חשוד. רק לאחר כרבע שעה הוחזרו הנוכחים פנימה, לתורים של בדיקות בטחוניות שלא היו מביישות את נתב"ג. מי שצלח את התהליך, הגיע אל הלובי המפואר של אזור הכנסים, שהיה מעוטר בדשא ונדנדות, וממנו לאולם בו התנהלו הנאומים והפאנלים.

את כל הדוברים תוכלו לשמוע באתר כלכליסט.

כבר כתבנו כאן לא מזמן על ההסתייגות שלנו מהתהליך לפיתוח תכנית לאומית לצמיחה ירוקה בישראל, כפי שהוא מתבצע. הממשלה מפתחת תכנית לאומית, מבלי ששחקני מפתח כמו משרד האנרגיה והמים, משרד התחבורה, מנהל תכנון (משרד הפנים) ומשרד האוצר יקחו חלק בתהליך (חלקם עקב סירובם להשתתף), ומגבילה מראש את התחומים הנדונים כך שנושאים קריטיים ומהותיים נשארים בחוץ (כמו למשל היבטים סביבתיים-חברתיים). נקודות חשובות נוספות עולות במאמר מצוין של פרופ' עדי וולפסון בYnet("ממשלה יקרה, צמיחה ירוקה זה לא רק קלינטק").

יחד עם זאת, מרענן לשמוע את בכירי הממשלה והמשק מכירים, לפחות לכאורה, בבעייתיות של ניצול המשאבים בו תלויה כיום צמיחה כלכלית, בוחנים מדדים משלימים לתמ"ג (הפתיע אותנו במיוחד סטנלי פישר, כשהציג נתונים מתוך עבודת המאסטר של הכלכלן חגי קוט, על מד קדמה אמין) ומאפשרים בחינת אפשרויות ושיתוף ציבור בתהליך פיתוח התכנית לצמיחה ירוקה.

ויחד עם זאת, אנחנו רוצים לראות יעדים שאפתניים יותר וארוכי טווח, תוך ערעור על תפיסת המציאות הקיימת שלפיה חובה לספק את הצריכה (במקום לנהל ביקושים), וחיזוק הקשר בין סביבה וחברה. תפקידנו, כארגונים אזרחיים, להמשיך ולאתגר את הממשלה ומקבלי ההחלטות – כפי שאמר נאור ירושלמי בפתיחת ישיבת השולחן העגול הגדולה שנערכה בתום הוועידה.

בישיבה, אגב, הוצגו התובנות שנאספו עד כה במהלך התהליך של השולחנות העגולים לצמיחה ירוקה עד כה, וכן כיווני הפעולה העיקריים המסתמנים. אנחנו חוזרים ומזמינים אתכם להציץ באתר של השולחן העגול, להתרשם מהתובנות ומדברים שנאמרו במהלך הדיונים, ולהגיב.

נמשיך ונעדכן אתכם על התקדמות התכנית ופעילות הארגונים בנושא.

צמיחה ירוקה: בשורה אמיתית או קפיטליזם בכובע ירקרק?

בפוסט קודם כבר הזכרנו את וועידת האו"ם לפיתוח בר קיימא שתיערך בעוד ארבעה חודשים בריו-דה ז'נירו בברזיל. הוועידה תציין 20 שנה לוועידת כדור הארץ ההיסטורית (שגם היא נערכה בריו, ועל כן זכתה הוועידה הנוכחית לשם "ריו+20") שבמהלכה הושגו לא מעט הישגים חשובים:

• נחתמה אמנת ריו ובה הכרה הזכות לפיתוח לכל אומות העולם, תוך קריאה לשמירה על עקרונות קיימות.
• נוסד ארגון האומות המאוחדת להגנה על הסביבה (UNEP)
• גובשה "אג'נדה 21" – ובה עקרונות ודרכי פעולה למדיניות של פיתוח בר קיימא במאה ה-21 ממנה ממשלות רבות (כולל ממשלת ישראל, באופן חלקי ומוגבל) "גזרו" החלטות ודרכי פעולה.
• נחתמו שלוש אמנות עולמיות היסטוריות: אמנת המסגרת לטיפול במשבר האקלים (שהולידה לימים את פרוטוקול קיוטו), האמנה למאבק במדבור, והאמנה למגוון ביולוגי.

עשר שנים מאוחר יותר, נערכה וועידת כדור הארץ לפיתוח בר קיימא ביוהנסבורג. ממשלת ישראל, כמו ממשלות של מדינות רבות בעולם, נערכה להציג את יישום עקרונות פיתוח בר קיימא בעשור שחלף מאז ריו (1992-2002). על רקע זה התארגנה קואליצייה של ארגוני סביבה להגיש לאו"ם דו"ח חליפי, במטרה לשקף את תמונת המצב המדויקת של חוסר המעש בתחום הקיימות בישראל. הדו"ח שזכה לכינוי דו"ח הצללים גרר תגובות רבות וסלל את המשך פעילותה של קואליציית הארגונים – הלא היא קואליציית "דרכים לקיימות" העומדת מאחורי בלוג זה.

 מהגנת הסביבה לכלכלה ירוקה

הוועידה שצפויה להערך השנה מעוררת ציפיות גבוהות מאוד בכל העולם, וצפויה להוות את ציון הדרך הבא באבולוציה של התפתחות תפיסת הקיימות בחברה האנושית הגלובלית.

בהקשר זה מעניין לבחון את השינוי בתמה המרכזית של הוועידות. מ"הגנת הסביבה" ב-92', ל"מיגור העוני" (2002), ל"כלכלה ירוקה (+מיגור העוני)" ב-2012. הסוגריים מכוונים. הנושא שתופס את מירב העניין והכותרות לקראת הוועידה הוא כלכלה ירוקה, למרות שמיגור העוני (כמו גם "מיסוד מנגנוני ממשל בינלאומיים להבטחת פיתוח בר קיימא") מוגדר אף הוא כמטרה רישמית, אם כי ככל הנראה פחות מושכת ומעניינת מהבאז החדש.

פיצול מטרת הוועידה הוא לא סתם עניין סמנטי, כך טוען החוקר Gaston Meskens מהמרכז לאתיקה וערכים באוניברסיטת גנט הבלגית. לראשונה תהיה מטרת הוועידה מפוצלת לשניים והפיצול הוא עניין עקרוני שעלול לרמז על פער מהותי באינטרסים המובילים לוועידה: בעוד מיגור העוני מהווה הצהרה ברורה, המינוח "כלכלה ירוקה" הוא שם קוד מתעתע. עבור חלק מדובר בכלי רב עוצמה לקידום הגנה על הסביבה, שגשוג וצדק סביבתי-חברתי, בעוד שעבור אחרים הוא הזדמנות פז להמשך התנהלות דורסנית של הקפיטליזם הניאו ליברלי, תחת מסווה ירוק וחדשני. למאמר של מסקנס לחצו כאן.

ומה מתרחש בישראל?
החשש שהוועידה עצמה, והעיסוק בכלכלה ירוקה בכלל הם הפרחת בלון ירוק חדש אינו נחלתם של חוקרים בלבד. גם ארגוני הסביבה בארץ שותפים לחששות.

באוקטובר 2011 התקבלה החלטת ממשלה לגיבוש תכנית לאומית לצמיחה ירוקה. תהליך גיבוש התכנית חדשני: שני משרדי ממשלה שמובילים את התהליך – משרד הגנת הסביבה והתמ"ת, לקחו על עצמם, בסיוע חברה חיצונית שנשכרה לניהול התהליך, לערוך תהליך שולחנות עגולים יחד עם גורמי ממשל, תעשיה, אקדמיה וחברה אזרחית לשם גיבוש התכנית. לתכנית כולה הוקצב לוח זמנים לחוץ ביותר: עד מאי התכנית אמורה להיות מוצגת לממשלה – על מנת שסעיפים מתוכה יוכלו להכנס לתקציב הממשלתי הבא. גורם נוסף שמכתיב את לוח הזמנים הקצר הוא כמובן וועידת ריו, בה ממשלות רבות יצהירו על צעדיהן בכיוון פיתוח כלכלות ירוקות – ישראל אינה רוצה להשאר מאחור.

אין ספק שמדובר בצעד חיובי ביותר, הן במטרתו והן בהחלטה לשתף גורמים רבים בגיבוש התכנית. ארגוני הסביבה, שעוסקים כבר שנים רבות בחיזוק הקשר התודעתי בין נושאים "סביבתיים קלאסיים" לנושאים של בריאות וכלכלה, מברכים כמובן על כך שהנושא הופך בהדרגה מתחום איזוטרי של חיבוק עצים למיינסטרים שבו המשוואה "סביבתי"=”חברתי"="משתלם כלכלית" מתחזקת. החיבור למחזיקי עניין רבים בתעשיה, בעסקים, בממשלה ובאקדמיה מבורך.

אליה וקוץ, וסכנת פיספוס
התהליך שהחל בדצמבר 2011, נפתח בתנופה תוך הגדרה של שלושה נושאי ליבה: ייצור, חדשנות, וצריכה, ומתקדם במהירות רבה. אתר אינטרנט ייעודי המלווה את התהליך מאפשר, לכאורה, שקיפות והשתתפות רחבה יותר בתהליך. אלא שמהירות התהליך היא בעוכריו. בשלב מוקדם בתהליך התברר שהנושאים הנדונים מוגדרים (ואינם כוללים נושאים מהותיים כמו למשל תחבורה, אנרגיה, מים וכדומה), שהדיונים מוגבלים מאוד בזמן, נקבעים בהתראה קצרה (תוך שליחת חומרי רקע לעיתים מספר שעות לפני הדיון), ושרעיונות מבוססים, שבמקומות אחרים כבר הופכים למציאות (כמו למשל, אחריות יצרן מורחבת על הטיפול במוצר בסוף חייו) נחשבים כאן לחדשניים מידי ולא מעשיים. במקום זאת, דיונים רבים מידי עוסקים ב"עוד מאותו דבר", או אם תרצו "עסקים כרגיל אבל בירוק": איך מסירים חסמים מהתעשייה, איך מכניסים תקנים מתקדמים ואיך מעודדים יותר השקעות בטכנולוגיות קלינטק.

כל אלה מעלים חשש כבד כי ההזדמנות לפיתוח פתרונות מהותיים וחדשניים במסגרת המגמה העולמית תרד לטמיון. האם החשש מהקושי לעבור את משרד האוצר, הרצון לרצות את ה-OECD  ו"לצאת בסדר" בוועידת ריו, יגרמו לממשלת ישראל לפספס פעם נוספת הזדמנות יקרה לקידום פתרונות חדשניים באמת, ובמקום זאת תכלול התכנית הלאומית לצמיחה ירוקה שורת המלצות להסרת חסמים בפני התעשייה והעסקים, ועידוד טכנולוגיות "ירוקות"?

אל תבינו לא נכון: לתהליכים האלה יש מקום והם חשובים. אלא שאין בהם שום בשורה, אלא הנצחת המציאות הנוכחית, אולי בשילוב גוון ירקרק. המטרה נותרת בעינה: המשך גידול מהיר במשק, במינוחים של צמיחה בתוצר הלאומי הגולמי (במחאת הקיץ כבר למדנו שהמשך הגדילה במדד הזה לא משקפת דבר לגבי איכות החיים של מרבית התושבים), ואם נצליח לצרוך פחות מים, לפלוט פחות זיהום לאוויר תוך כדי – "הצלחנו".

כלכלה ירוקה אמיתית יכולה להיות מערכת חדשה שמאפשרת שגשוג, פיתוח תחומים חדשניים ויצירת שווקי עבודה חדשים תוך מענה על בעיות בוערות הקיימות היום במדינת ישראל: העלמות משאבי טבע יקרים, גזילת נכסים ציבוריים לידיים פרטיות, פערי שכר עצומים, מחסור בדיור בר השגה, משבר אנרגיה, תחבורה איומה וחוסר נגישות, ועוד. על מנת למצוא את החיבור המנצח בין הבעיות לפתרונות הכלכליים, נדרשת הסתכלות ארוכת טווח, מערכתית ואמיצה. לא ניתן להגיע לפתרונות כאלה, עם כל הרצון הטוב, בפרק זמן של כחצי שנה ומספר ישיבות קצרות. לכן, יש לראות בתהליך הנוכחי את יריית פתיחה שתסמן לממשלה "תחומים חמים" ויעדים ארוכי טווח – ולא הזדמנות שטחית לסמן V  על הנושא, ולהמשיך הלאה בחיינו.

ביום שלישי הקרוב תיערך בתל אביב הוועידה הלאומית הראשונה לצמיחה ירוקה, ביוזמת המשרד להגנת הסביבה. מבטיחים לדווח.