מאיסטנבול תצא הבשורה? פוסט בתמונות

גלריה זו מכילה 11 תמונות

תנועת 350 שהתחילה מהסופר והמרצה ביל מקקיבן וכמה מתלמידיו באוניברסיטה בארצות הברית, שמה לה למטרה להאבק בתעשיות הפוסיליות שנועלות את העולם לעתיד קטסטרופלי ובו התחממות בלתי נשלטת ומשבר אקלים עולמי. האמצעים: בניית כח פוליטי חזק, עולמי וחוצה גבולות על ידי חיבור תנועות מקומיות. Global PowerShift – Phase one באיסטנבול היה הכינוס העולמי הראשון של פעילים […]

ערים מתכוננות לשינויי האקלים – פוסט מצולם

בתחילת יוני יצאה משלחת בת עשרה משתתפים, מחציתם מארגונים סביבתיים ומחציתה נציגים מרשויות מקומיות, לסיור לימודי בנושא התמודדות עם שינויי האקלים בערים, בגרמניה. הנסיעה היא חלק מפרויקט של קואליציית דרכים לקיימות מטעם ארגון חיים וסביבה והמשרד להגנת הסביבה לקידום התמודדות עם שינויי האקלים בישראל – ובתמיכתה האדיבה של קרן היינריך בל.

מעניין שבשבוע בו נערך הסיור, שני מאורעות גדולים הציפו את החדשות בתמונות מרתקות: ההצפות במרכז אירופה שפינו אלפי תושבים מבתיהם כתוצאה מעליית נהרות מרכזיים ביבשת על גדותיהם לאחר אירועי גשמים קיצוניים, ובטורקיה – התקוממות אזרחים סוחפת, שתחילתה במאבק על אחד הפרקים העירוניים האחרונים בעיר, אותו רוצה הממשלה להפוך לשטח מיסחרי. אמנם כעת ברור שהמאבק בטורקיה הוא על הרבה מעבר לשטח ציבורי כזה או אחר – אבל שתי הדוגמאות האלה מראות עד כמה האופן שבו אנחנו מתכננים את הערים שלנו והצורה שבה הן מנוהלות  משפיעות על חיי מליונים, והן לא פחות מאשר סוגיות של חיים ומוות.

במהלך הסיור נתקלנו בלא מעט רעיונות ששווה להפיץ. הנה כמה מהם, בתמונות.

 

קופנהגן – התמודדות רחבה עם שינויי האקלים והתאמה לתוכניות מתאר עירוניות

אחד האיומים המרכזיים שמביא איתו משבר האקלים לערים רבות בכל רחבי העולם – כולל בישראל – הוא סכנת הצפות. אם כתוצאה מעליית פני הים, אירועי גשם אינטנסיביים שתשתיות הניקוז לא מצליחות להתמודד איתן, או הצפת נהרות.
קופנהגן היא אחת הערים שחוותה אירוע גשם אינטנסיבי כזה לא מזמן, ובעקבותיו לקחה את הנושא ברצינות. מהנדסי ומתכנני העיר הכינו תוכנית להתמודדות עם אירועי שבר ענן, והצפות מכיוון פני הים. מאחר ולעיר אין מערכת ניקוז לנגר עילי (היא יושבת על תעלות ועל חוף ים), הוחלט על תכנית שתשלב מספר רב ביותר אפשרי של שטחים פתוחים בתוך העיר שיאפשרו אגירה וחילחול מי גשמים, לצד שטחים ציבוריים (כולל פארקים ורחובות!) שבעת הצפות ישמשו כאגמים או תעלות באופן זמני. תושבי הרחובות שיוצפו יקבלו כמובן הסברה והטבות, אך מה שחשוב הוא שבשורה התחתונה הבתים שלהם ישארו יבשים מבפנים.

דורטמונד, גרמניה – מגוון אמצעים להתמודדות עם הצפות. צילום: מאיה גבעון

 בעיר דורטמונד במערב גרמניה, הוסב אזור שהיה מפעל פלדה עצום, לאגם מלאכותי. האגם מנקז אליו מספר נחלים שערוציהם נוקו והורחבו מחדש (לאחר שמולאו עפר ופסולת במאתיים השנים האחרונות) ומסייע בהתמודדות עם שטפונות שהאזור חווה לעיתים תדירות יותר ויותר.  הפרויקט הוא שותפות של העירייה המקומית עם חברת התעשייה פיניקס שבבעלותה מרבית מפעלי הפלדה באזור.

אגם פיניקס. צוות מולטי דיסיפלינרי של מתכננים, מהנדסים, אקולוגים ואדריכלים

סביב האגם נסללו מסלולי ריצה והליכה לתושבים, והם כבר משתמשים בהם לא מעט.

רצים, גולשים מדוושים ומטיילים סביב לאגם. הבנייה בעיצומה

בנוסף, מוקמים בתי מגורים שאמורים למשוך לאזור אוכלוסיה עמידה. אנחנו חשנו שפה טמונה אולי בעייתיות: אין ספק שהבתים המוקמים אינם נגישים לכלל האוכלוסיה ובודאי לא לאוכלוסיה המקומית שנמצאת שורת בתים אחרת מאחור, מרביתם כורים ופועלי פלדה לשעבר. ללא בדיקה מעמיקה, הרעיון הדליק לפחות אצלנו נורת אזהרה לגבי יצירת פערים חברתיים וניכור חברתי בתוך העיר.

מפעלי פלדה נטושים באזור דורטמונד. האזור כולו מחפש מקורות תעסוקה חדשים עקבות נדידת התעשיות וסגירת מכרות הפחם.

פיתוח חוסן כמנוף לחדשנות עירונית

מרבית הגרמנים לא שמעו על העיירה הקטנה בוטרופ במערב גרמניה, שהתבססה רובה ככולה על תעשיית כריית פחם. בעקבות מהפכת האנרגיה בגרמניה, האבטלה בעיירה מתרחבת, תושביה בורחים לערים הגדולות ועתידה נראה עגום. אך בעקבות יוזמה יצירתית ושותפות חזקה מאוד של חברות פרטיות עם הרשות המקומית – בוטרופ זכתה לעתיד משופר.

העיר זכתה בתחרות להתמודדות על התואר "עיר החדשנות" – ובעקבות זאת היא מריצה פרויקטים שאפתניים רבים בעיר. שני שליש מבתי המגורים בעיר עוברים שיפוץ ירוק ("רטרופיטינג") מקיף, שמפחית את צריכת האנרגיה שלהם באופן משמעותי (חלקם הופכים להיות בתי "אפס אנרגיה" – המייצרים בעצמם את כל התצרוכת האנרגטית הנחוצה להם, ואף מוכרים את עודפי החשמל לרשות המקומית).

במרכז ההדגמה של השותפות המובילה את הפרויקט ניתן להתרשם ממגוון רחב של טכנולוגיות המוצעות להטמעה בבתי מגורים ומבני ציבור.

עלויות ההתקנה מושתות על התושבים עם תמריצים של הרשות המקומיות, וכל עלויות הטכונולוגיות, הציוד והחומרים מכוסים על ידי החברות הפרטיות והמכונים המחקריים שחברים בשותפות. מכוני המחקר יכולים לנסות פיתוחים בשטח, החברות הפרטיות זוכות ביתרון תחרותי וחשיפה רבה, והתושבים והרשות נהנים ממוניטין מתחדש ומהפחתה ניכרת בהוצאות החשמל.

אחד מדגמי הבתים שעברו שיפוץ ירוק בבוטרופ. מגיעים קרוב ל"אפס אנרגיה"

השותפות יצרה מספר מודלים לשיפוץ ירוק של בתי מגורים מסוגים שונים. בעלי בתים יכולים לקבל הנחות נוספות במידה ויסכימו להפוך את בתיהם לבתים פתוחים להסברה וסיורים למשך שנתיים לאחר השיפוץ.

מפעל טיהור השפכים מחמם צינורות מים שמסיקים את בתי הספר המקומי

"עיר החדשנות" כוללת גם פרויקטים נוספים, בסקאלה שכונתית ועירונית מלאה – למשל, מפעל טיהור השפכים מפיק אנרגיית חום שמשמשת לחימום בית הספר העירוני הסמוך.

מאמצים נוספים מושקעים בשיפור התחבורה בעיר. אופניים, רכבת ואוטובוסים כבר קיימים וישופרו על ידי הוספת נתיבים ומידע למשתמשים.

 גינות, גינון, וחקלאות עירונית

טרנד הגינות הקהילתיות אינו חדש וקיים גם בישראל. בכל העולם העניין מתפשט ויתרונותיו הרבים מתבהרים בהדרגה: לא רק מקומות ליצירת קהילה וערך מקומי, לא רק שמירת פינות חמד ירוקות בתוך הערים הצפופות, אלא גם הצללה והפחתה של אי החום העירוני, הקלה בהתמודדות עם הצפות, גידול מזון והאכלת אוכלוסיות בהיקפים משתנים, שמירה על המגוון הביולוגי העירוני ועוד ועוד..

גינה קהילתית משותפת, על שטח שהיה פעם שדה התעופה הישן בברלין. תוכניות בניה יוקרתיות עומדות במחלוקת חריפה בין התושבים לעיר… נשמע מוכר?

אותה גינה קהילתית בברלין. בניגוד לגינות בדורטמונד, כאן אין חלוקת שטח מסודרת. הכל נעשה בכאוס קל וחינני.
צילום: דרור גרשון

 

עוד מברלין.
צילום: דרור גרשון

 

פרויקט "קרוט סיטי" – פרויקטים עירוניים בסקאלות שונות להכנסת גידול מזון לתוך העיר. חפשו carrotcity.org

 

       

—

מקיימות – למנהיגות. פוסט לכבוד יום כדור הארץ

מחר, ה-22 לאפריל, יציינו ב-180 מדינות ברחבי העולם את "יום כדור הארץ" על רקע קונפליקטים שהולכים ומתחדדים במשולש הון-שלטון-המון על השליטה במשאבי הטבע בישראל ובעולם 

 איך הכל התחיל

לפני כחמישים שנה, אי שם בשנות השישים הפרחוניות, הסנטור האמריקני גיילורד נלסון חשב לראשונה לארגן יום שיוקדש למען כדור הארץ כדי למשוך את תשומת ליבם של מקבלי ההחלטות בארה"ב לנושאים חשובים כמו זיהום סביבתי. באותה תקופה התפרסם ספרה המפורסם של רייצ'ל קרסון "אביב דומם", שחשף את הפגיעה הקשה של חומרי ההדברה (DDT) בטבע ובבריאות, והציבור החל להיות מוטרד ממידת הדאגה הלא מספקת של נבחריו באשר לשלומו. מאוחר יותר באותו עשור, פסולת תעשייתית שהושלכה למימי נהר באוהיו נדלקה, גרמה לנזקים גדולים, והדליקה עוד יותר את זעם הציבור האמריקאי. זו לא היתה הפעם הראשונה שהנהר הזה בער; היו לפניה שריפות הרסניות יותר שאף תבעו קורבנות בנפש. עם זאת, התקרית הזו דווקא הגיעה למאמר המערכת ב"טיים מגאזין", ובעקבותיה גברה הדרישה הציבורית להטלת פיקוח ורגולציה על תעשיות וחומרים מזהמים.

אירוע יום כדור הארץ הראשון התקיים בשנת 1970, בהשתתפות 20 מליון איש – אחד מתוך עשרה אזרחים בארה"ב נכון לשנה זו (!). הציבור זעם על הפקרתו מול מפגעי תעשייה וזיהום, והקריאה הברורה לפוליטיקאים לתת דגש לנושאי סביבה ובריאות הציבור הובילה להקמת הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה (ה-EPA), ובהמשך לדחיפת אויר נקי בארה"ב ומהלכים חשובים אחרים.

מאז התקבע ה-22.4 כיום כדור הארץ, והפך ליום פעילות עולמי להעלאת המודעות לאחריות שלנו כלפי מצב כדור הארץ.

 על פי Earth Day Network, ארגון הרשת העולמי שמתאם בין האירועים לציון המאורע, השנה צפויים כ-500 מליון איש מ-4,500 ארגונים בכ-180 מדינות לקחת חלק בפעילויות שונות במסגרת היום הזה. אירוע הדגל בארצות הברית כולל באופן מסורתי עצרת והופעות חיות בשדרה המרכזית בוושינגטון די.סי. אליה מגיעים עשרות אלפים. קמפיין אינטרנטי גדול שמלווה את האירוע תחת הכותרת "הפנים של שינוי האקלים" קורא לאנשים להצטלם במטרה להעביר את האיום של שינוי האקלים לסיפור מוחשי וברור יותר ולהעניק לו -באופן מילולי וסימבולי – פנים.

בארץ יצוינו אירועי היום בטקס העשור של חלוקת אותות הגלובוס הירוק– אותות ההצטיינות על עשייה סביבתית מטעם התנועה הסביבתית, ובשעת כדור הארץ – אירוע בשיתוף 26 רשויות מקומיות ברחבי הארץ, שיכלול פעילויות מקומיות רבות במהלך השבוע, וכמובן, את אקט כיבוי האורות למשך שעה, החל משמונה בערב.

אני אשב לי לבד בחושך ואחשוב

כיבוי האורות נועד להוות פעולה סימבולית ומעוררת מחשבה. ברור לכולם שלא נציל את העולם ולא את עצמנו משינויי אקלים חריפים על ידי כיבוי אורות לשעה. אבל אולי האקט הזה, פעולה כמעט חסרת חשיבות לאדם הבודד, שיוצרת אפקט משמעותי יותר במספרים גדולים – כן תגרום לנו לחשוב על האחריות של כל אחד מאיתנו במאבק הכולל. כמו זוכי פעילים רבים בתנועה הסביבתית (חלקם, זוכים באותות הוקרה בטקס הגלובוס הירוק)  שרואים לנגד עיניהם חברה טובה וצודקת יותר וממשיכים בפעילות סזיפית יום יום גם אם התועלת אינה תמיד נראית לעין. אם הנזק האדיר שנגרם למערכות הטבעיות הוא במידה רבה תוצאה של הצטברות מעשים "קטנים", יומיומיים – מדוע אנחנו משוכנעים כלכך שלפעילויות "קטנות" ויומיומיות אין השפעה גם לכיוון החיובי?

מי מכבה את האורות פה

בין שלל האירועים שיתקיימו מחר, ייערך גם אירוע שדן באחד הנושאים המהותיים ביותר בהיבטי בריאות, סביבה, ביטחון, יציבות, ופיתוח (בקיצור – קיימות), אך באופן התנהלותו אין הרבה מתפישת הקיימות.
הועידה הלאומית החמישית לאנרגיה בישראל, תדון בעתיד משק האנרגיה  ובנושאים שיגעו בכל אחד ואחת מאיתנו – אך לחברה האזרחית אין כמעט ייצוג בוועידה. מבין הדוברים הנכבדים, אין ולו דובר אחד המשתייך לחברה האזרחית (ארגונים סביבה, חברה, ואף לא אקדמיה) – כולם מבין מנגנוני השלטון והמגזר העסקי. בארגון אדם טבע ודין שמו לב שבנוסף לכך, מבין 36 דוברים בוועידה, שתיים בלבד הן נשים. גם בתור קהל לא קל להשתלב כאזרח מן השורה – כניסה תעלה 300 שקלים לאדם.

מקיימות – למנהיגות

וזו, אולי יותר מהכל, תמצית הסיפור.
הגיע הזמן להעביר את הסיפור מסיפור של "סביבה" (שאוטומטית, אצל רבים מאיתנו, מצמצם אוטומטית את התמונה), או "קיימות" (שבואו נודה על האמת, זו עדיין מילה לא מובנת לרובינו, למרות הופעות מכובדות בפריים טיים של ערוץ 2) – לשאלה של מנהיגות. אנחנו בוחרים בנציגנו כדי שייחשבו על האינטרסים שלנו, ושל הילדים שלנו. על הבריאות שלנו, על הפרנסה של הילדים (כולל הסיכוי שלהם למצוא מקומות עבודה שלא ינצלו אותם וישמרו על בריאותם), על היכולת להגיע ממקום למקום במהירות ובקלות ולא ביוקר, על היכולת להנות מחוף ים פתוח ונקי לכולם, על העצמאות האנרגטית שלנו (שתושג לא על ידי תעשיה כימית מזהמת, אלא על ידי חיבור ישיר למקור האנרגיה העולמי – השמש) וכן – גם על מחירי החשמל. כל הנושאים האלה הם חלק מאותה תמונה רחבה, שמנהיג טוב אמור לראות לנגד עיניו, לא משנה איך יבחר לקרוא לה. בתמונה הזו, השליטה על משאבי הטבע צריכה להיות מנוהלת תוך בחינה של טובת הציבור והסביבה לטווח ארוך.

ביום כדור הארץ הראשון ב-1970, אחד מתוך כל עשרה אזרחים אמריקנים יצא לרחוב, וקרא למנהיגיו לראות את התמונה הגדולה הזו, שסביבה היא חלק חשוב ומהותי ממנה. אולי לפעמים צריך שרבים מאיתנו יכבו את האור, כדי שהתמונה תתבהר.

תמונה מתוך 350.org

שוורצנגר ו100 ה-פתרונות לקיימות. יש לכם מה להציע?

ארגון SUSTAINIA עורך בפעם השנייה קמפיין עולמי לזיהוי 100 הפיתוחים המבטיחים ביותר לקידום קיימות ועידוד חדשנות.

הקמפיין יוצא בקריאה המיועדת לעסקים, חברות, ארגונים אזרחיים לא ממשלתיים, חוקרים, בתי ספר וקבוצות קהילתיות "וכל מי שיש לו רעיון טוב" – להציג רעיונות ופתרונות למשבר האקלים, היעלמות המשאבים ובאופן כללי לקדם חברה מקיימת יותר, באחד או יותר מהתחומים הבאים:

• בנייה
• מזון
• אופנה
• תחבורה
• טכנולוגיות מידע (IT)
• חינוך
• אנרגיה
• בריאות
• ערים
• משאבים

הפירוט המלא לגבי הקריטריונים להגשה נמצא כאן.

היוזמים מציינים כי הם מחפשים פתרונות ש"נוגעים בראש וגם בלב" – פרקטיים וגם מעוררי השראה, ובעלי פוטנציאל לשנות את החברה האנושית בפרק זמן של העשור הקרוב. מאה פרויקטים נבחרים יפורסמו ויקבלו כיסוי תקשורתי נרחב, ומתוכם פרויקט מצטיין במיוחד יזכה בפרס, ובחשיפה רחבה בכנסים בינ"ל בלונדון וקופנהגן במהלך 2013.

לחצו כאן לראות את מאה הפתרונות שנבחרו בשנת 2012

מאחורי היוזמה עומד ארנולד שוורצנגר, ואיתו בצוות השיפוט חברים מכובדים כמו קוני הדגרד, האחראית בנציבות האירופית למשבא האקלים, ראש ממשלת נורבגיה לשעבר ונציג ארגון הבריאות העולמי,  ואחרים.

בואו לקחת חלק בעיצוב היעדים העולמיים לפיתוח בר קיימא

אחת מתוצאות ועידת ריו+20 לפיתוח בר קיימא, שהתקיימה לפני כשבעה חודשים בברזיל, היתה החלטה של המדינות לפתח בתהליך משותף רשימת מטרות אסטרטגיות לפיתוח בר קיימא (Sustainable Development Goals= SDGs).  על המטרות להתייחס באופן מאוזן לשלושת המימדים של פיתוח בר קיימא (סביבתי, חברתי וכלכלי), ולאחר שיאושרו, יוכנסו לאג'נדה הכללית של האו"ם לפיתוח משנת 2015 והלאה (ויחילפו את מטרות המילניום).

בסוף ינואר התקבלה החלטה באסיפה הכללית של האו"ם על הקמת קבוצת עבודה פתוחה שתעסוק בפיתוח המטרות הנ'ל. הקבוצה תקבע בעצמה את אופן ההתנהלות שלה, ותעדכן את האסיפה הכללית על ההתקדמות. המסמך המסכם של וועידת ריו, "העתיד שאנחנו רוצים", מונה מספר קווים מנחים למטרות אלה – עליהן להיות קונקרטיות, מכוונות לפעולה, נוחות לתקשורת, מתאימות לקנה מידה גלובלי ולא מקומי פרטני, ועוד.

מידע נוסף אודות ההחלטה ומפתח המדינות המשתתפות בקבוצת העבודה.

כעת הציבור הרחב בכל העולם מוזמן לקחת חלק בעיצוב היעדים לפיתוח בר קיימא דרך הפלטפורמה האינטרנטית הזו. בכל שבוע תוצג שאלה פתוחה להתייעצות. הנכם מוזמנים להגיב ולתרום מהידע ומהניסיון שלכם. מומלץ לעיין קודם במסמך הרקע הזה.

לא אחת הבענו ביקורת על תהליכי האו"ם, על סירבולם, ובעיקר על חוסר השפעתם על המציאות בשטח. עם זאת, מדובר כאן בניסיון כן ומרשים לשתף כמה שיותר אנשים בתהליך חשוב של עיצוב חזון חדש. מעניין לראות כיצד יתפתח, מעניין לעקוב אחר תגובות שמגיעות מתרבויות שונות, ובעצם, למה לא לקחת חלק בתהליך ההיסטורי הזה?
"אקלים ישראלי" ימשיך לעקוב ולעדכן..

דוחא: דיונים בזמן פציעות מול לחץ החברה האזרחית

כפי שהתרחש בועידות האקלים הקודמות, גם בדוחא גולשים הדיונים אל מעבר לדד ליין (יום שישי בשעה שש) ונכון לשעה זו הדיונים עדיין נמשכים בנסיונות נואשים להגיע למסמך שיוסכם על כולם.

ארגוני החברה האזרחית, בינים גרינפיס העולמית, WWF, רשת Climate Action Network, 350  ואחרים, ביקשו להפעיל לחץ על הדיונים להסכם שאפתני ומשמעותי, וקיימו מספר פעילויות במרכז הכנסים בו מתקיימת הוועידה, כולל הפגנה במסדרונות ממש מחוץ לאולם הכינוס. אבל כפי שכבר נוכחנו בעבר, דלתות האולמות עבות ביותר, ובתוך חדרי הדיונים בדחיפות הברורה שקיימת בחוץ לתגובה מהירה, חדה ומחייבת לשינויי  האקלים מתעמעמת באורח פלא ושיקולים פוליטיים שונים הופכים משמעותיים הרבה יותר.

בסרטון: הפגנה שקטה של פעילי סביבה ביום האחרון (הרשמי) לדיונים

מפגינים מחוץ לאולם הוועידה. מקור: Louise Gray, בלוג האקלים של הגארדיאן

על מה עדיין דנים? על כל אותם נושאים העיקריים של שיחות האקלים:

1. המשך פרוטוקול קיוטו, המכשיר היחיד בעל תוקף חוקי קיים, או פתרון אחר, עד לכניסת בסכם חוקי חדש לתוקף ב2020

2. בניית הסכם חוקי חדש שאמור להתקבל עד 2015 ולהכנס לפעולה ב-2020, אמור לחול על כל המדינות, בניגוד לפרוטוקול קיוטו

3. העברת כספים למיניהם – בעיקר תמיכה כספית במדינות מתפתחות שזקוקות לסיוע דחוף הן למעבר לפיתוח מופחת פליטות גזי חממה והן להתמודדות עם השלכות משבר האקלים (לשם קבלת סדר גודל, אובאמה ביקש השבוע מהקונגרס לאשר 60 מליארד דולר לתיקון נזקי הסופה סנדי בלבד). בנוסף, מדינות שונות כמו מדינות הנפט, לוחצות לקבל התחייבות לפיצויים על פגיעה צפויה בהכנסות שלהן, במידה והעולם אכן יחליט סוף סוף להפחית שימוש מאנרגיה פוסילית מזהמת.

 

תמונה ממושב הדרג הגבוה, בדוחא, שלשום.
מקור : IISD

 

וועידת ריו – סיכום מפוכח

חודש אחרי נעילת וועידת ריו+20, "העתיד שאנו רוצים", , כשאבק התקוות והאכזבות שוקע סוף סוף, הגיע הזמן לאמוד מחדש את תוצאות הוועידה. 

עוד לפני נעילת הוועידה, ההסכם שהתגבש וגם נחתם על ידי המדינות ספג ביקורות רבות. אך גם בריו בשנת 1992, ביקורות ראשוניות פינו לבסוף את הדרך להכרה בהישג החשוב שהמנהיגים הצליחו ליצור בשיח בנושא הפיתוח. האם התסכול והאכזבה מוצדקים? או שמא יש פה בכל זאת הישג משמעותי?

מורשת וועידת ריו ההיסטורית השפיעה על עיצוב הוועידה האחרונה באופן ברור.

בוגרי אותה הוועידה שהילכו בפרוזדורי הוועידה הזו כמו נביאי זעם, השמיעו תחזיות קודרות לקטסטרופות גלובליות, וקראו ל"שינוי עמוק" ו"נרטיב חדש". יחד עם 9 הקבוצות הגדולות של החברה האזרחית והאלפים הרבים שנקבצו בריו, הקריאה הדחופה שלהם לקיום דיון מוסרי על בסיס מדעי, רק הדגישה את הפער בין הציפיות לבין היכולת בפועל של תהליך משא ומתן רב צדדי, על מורכבותו הפוליטית.

סיכומים פוליטיים שונים מזכירים כי הוועידה נערכה על רקע שנת בחירות בארה"ב, בעיצומו של משבר כלכלי חסר תקדים בגוש היורו, ועל רקע מתיחויות נוספות. הנסיבות האלה הגבילו מאוד את הנכונות של מדינות להתחייב לפעילות. ארה"ב למשל הודיעה כבר מתחילת השיחות שלא תשים כסף על השולחן ו"זכתה" לגינויים חוזרים מצד ארגונים אזרחיים.

ברזיל, כמדינה מארחת, חשה אחריות כבדה לא רק להצלחת הוועידה הנוכחית, אלא לשימור שמה הטוב של וועידת ריו ההיסטורית. מטרת המארחים שניהלו את הדיונים היתה להמנע בכל מחיר משיחות שמתארכות לתוך הלילה ומסתיימות בניסוחים מעורפלים, כפי שהתרחש בוועידות האקלים האחרונות, ולכן, כשהמשלחות התכנסו לוועידה ויותר ממחצית ההסכם היה פתוח- הם החלו בהתערבות אגרסיבית בשיחות. במרתון בלתי רשמי המשלחות התבקשו להעיר רק לגבי הקווים האדומים – כלומר, מהן הנקודות איתן לא יוכלו להסכים בשום אופן – להבדיל מדיון בשאיפות של כל מדינה להסכם אידיאלי.

קיום פסטיבל אירועי צד שונים במקביל לוועידה עזר למשוך את תשומת הלב של המדיה מהשיחות, איפשר דיונים רגועים יותר וגרם למסמך הסופי להיות מוצג באור חיובי יותר ("הוועידה היא לא רק המסמך"). חשוב לא פחות, הקרנבל האזרחי עזר לשמור על מידת אמינות מסוימת של התהליך. גורמים רבים בחברה האזרחית (כולל משלחת ארגוני הסביבה הישראלית) שותפים לתחושה ששימשו, בעל כורחם, חלק ממצג שווא דמוקרטי לתהליך פוליטי מוגבל שרובו למעשה נסגר הרבה לפני תום הוועידה.

אז מה הוחלט?

ההסכם המייגע הנפרש על 53 עמודים, כולל מספר נקודות ראויות לציון:

1. כלכלה ירוקה

מילות הקסם החדשות עוררו ציפיות רבות שבהן טמונה התקווה לשינוי צורת הפיתוח הנוכחית לטובת פיתוח מקיים יותר. אלא שבהסכם שנחתם אין בשורה במקרה הטוב, ובמקרה הרע, יש בו שימוש ציני במושג.

השיח, שהחל תחת המינוח Sustainable Economy (כלכלה בת קיימא) התגלגל בלחץ ממשלות ותעשיות עד להופעתו בהסכם הסופי כ: Sustained Economic Growth, התמדה בצמיחת הכלכלה, שהוא משהו אחר לגמרי, ולפי תפיסת הקיימות למעשה ההפך הגמור מכלכלה בת קיימא.

ההסכם נמנע מלהציג מודל לכלכלה ירוקה, בטענה שיש לאפשר לכל מדינה לפתח מודל מתאים לצרכיה. בין היתר, על פי ההסכם, כלכלה ירוקה אמורה לסייע בפיתוח מקורות תעסוקה, השגת שוויון בין גברים לנשים, צמצום הנזק לסביבה, ואה –כמובן, הגדלת הצמיחה הכלכלית, כלומר –בהעדר הבהרה אחרת – המשך הדפוס הקיים של שאיפה לגדילה ללא גבול, שהיא כמובן לא מקיימת ולא אפשרית כל עוד משאבינו מוגבלים.

הישג חשוב הוא הכרה בצורך במדדים נוספים למעקב אחר קידמה, לצד ה-GDP (תל"ג) לשימוש מקבלי החלטות. הישג זה מאזן חלקית את האיזכורים החוזרים של "צמיחה כלכלית", ומוסיפים מימדים נוספים לצמיחה.

הישגים נוספים הם עידוד התעשייה ללקיחת אחריות, ולשימוש בכלי של דיווחי אחריות תאגידית (CSR) לשיפור הביצועים שלה. בנוסף, מוזכרת החשיבות של שינוי דפוסי הייצור והצריכה לדפוסים מקיימים יותר, אך בהעדר הנחיות ברורות, זה מעט וחלש מידי.

2. יעדים עולמיים לפיתוח בר קיימא

הנושא המרכזי השני של הוועידה עסק במיסוד מסגרת גלובלית לפיתוח בר קיימא.

תחת נושא זה התקבלו שתי החלטות מרכזיות: החלטה להקמת פורום פוליטי אוניברסלי בכיר לעניין פיתוח בר קיימא (שיחליף בעתיד את המועצה הנוכחית לפיתוח בר קיימא, ה-UNCSD), והחלטה לחיזוק הזרוע הסביבתית של האו"ם (UNEP) באופן משמעותי. האסיפה הכללית של האו"ם אמורה להמשיך ולדון בהקמתם.

בנוסף, הוחלט שיש ליצור יעדים אוניברסליים לפיתוח מקיים – שיחליפו את יעדי המילניום לפיתוח של האו"ם. לא ברור מתי בדיוק הם ייקבעו, מה בדיוק יהיה כוחם, וכיצד יצליחו לגשר על הטווח הרחב של האינטרסים השונים של המדינות. מאחורי הדיון על היעדים, עולה ויכוח מהותי: מידת ההסתמכות על ממצאים מדעיים בעיצוב המדיניות.

3. ועוד..

בנושאים השונים בהן עסקה הוועידה, נרשמו אכזבות ושמחות נקודתיות. למשל, בנושא שמירה על האוקיינוסים, נרשמה שביעות רצון מפסקה תקיפה יחסית בנוגע לדייג ולאבטחת מזון, לצד אכזבה בנוגע לאמירה פושרת על שמירה על מגוון ביולוגי במים החוץ טריטוריאליים (יחשבו על מכשיר בינ"ל בתוך שנתיים).

וזה מחזיר אותנו לשורה התחתונה, ולשורש התסכול: אין בכל המסמך הזה, ולו שורה אחת המבטיחה את המעבר משלב המילים היפות ליישום בפועל. לא תוכניות עבודה, לא יעדים, לא תקציבים ולא התחייבויות רשמיות.

צילום: מאיה גבעון

התחייבויות וולונטריות

למרבה המזל, וועידת ריו+20 לא הסתכמה במסמך הנ'ל. היא היתה גם מפגש סוער של ארגונים ופעילים מכל העולם, וכמובן- שלל אירועים מגוונים בנושאים הקשורים לקיימות. במהלך הוועידה התקבלו 720 התחייבויות וולונטריות – כלומר, לא מעוגנות בהסכם רשמי, מארגונים שונים, בראשם גם כ- 50 התחייבויות ע"י ממשלות.

לדוגמא, מדינות מתפתחות שונות התחייבו לייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים באחוזים משתנים (בין 100 אחוז בטובלו וארובה ל-15 באיי סיישל), להתייעל אנרגטית ולדאוג לאנרגיה זמינה אמינה וסדירה לכל תושביהן.

ברזיל, דנמרק, ארה"ב, בריטניה, גאנה ומועצת האיחוד האירופאי, התחייבו במסגרת יוזמת Sustainable Energy For All להשקיע כספים ולפתח מקורות אנרגיה מתחדשים במדינות מתפתחות ובברזיל.

בניגוד למסמך, בחלק מההתחייבויות הללו יש יעדים ותקציבים משמעותיים, כמו למשל ההתחייבות הזו של מספר ארגונים עסקיים ולא ממשלתיים להקצות 100 מליון יורו לטובת הלוואות זעירות (micro finance) במיוחד לנשים לשם פיתוח עסקים ירוקים עד 2025; או ההתחייבות הזו של קבוצה סינית "ליירק" שטח של 10,000 קמ"ר עד שנת 2022 כחלק מהמאבק העולמי במדבור; הצהרת חברות תעופה עולמיות והתאחדות שדות תעופה להפחית 50% מפליטות גזי החממה עד 2050; ועוד.

ההובלה האמיתית תמשיך להתרחש ככל הנראה בשותפויות חדשות, שבודאי קיבלו דחיפה נוספת בעקבות הוועידה, בין גורמים פרטיים, ממשלות וארגונים אזרחיים. השלטון המקומי מוכיח בערים רבות בעולם שניתן לעשות הרבה גם בלי לחכות לממשלה והסכמים בינלאומיים. שמענו גם גורמים בכירים מאוד בתעשייה העולמית מדברים על צורך בשינוי מהותי בדפוסי הייצור והצריכה, קולות מרעננים על רקע המשך מכבש הלחצים של תעשייות הדלקים הפוסיליים לשמר את המצב הקיים בכל מחיר ולהגן על רווחיהן. ארגונים אזרחיים יוצרים רשתות של שיתופי פעולה הדוקים ללא התערבות הממשלות, מקדמים פרויקטים חשובים והעברת מידע בלי בירוקרטיה ופוליטיקה עודפת.

וכאן אולי טמונות החדשות הטובות: העולם לא חיכה לריו+20, ואינו מחכה עוד לממשלות לבשורת המנהיגות. שלא תבינו לא נכון, שינוי מהותי לדפוסי פיתוח מקיים לא יכול להתרחש בלי שיתוף הפעולה של הממשלות, אבל בסופו של דבר, כשעוד ועוד אזרחים מתעוררים ודורשים שינוי, עסקים מבינים שעליהם לספק נורמות חדשות לצד המוצר שלהם, ומסגרות מקומיות מגלות את כוחן, בסופו של יום לא תהיה לממשלות ברירה אלא להתעורר ולהצטרף.

נציגת הדורות הבאים בנאום נוקב. צילום: מאיה גבעון

 התסכול כמשאב

הערה אחרונה, כפי שהאירה קולגה חכמה: כארגוני סביבה אזרחיים, יש לנו נטיה כרונית לחפש את נקודות האור בכל מצב (אחרת קשה מאוד להמשיך ולפעול לאורך זמן). ניתן למצוא כאלה גם כאן, בתוצאות וועידת ריו האחרונה, אבל לצד זאת חשוב לשמר גם את תחושת התסכול המוצדק. הוועידה לא הצליחה להציג לא תוכנית פעולה ולא חזון לעתיד שבו אנחנו רוצים, אבל הראתה שיש מספיק פעילות אמיתית, חדשנית ומחויבת בכל העולם להשיג זאת.

מה שראו משם

רגע לפני פרסום הסיכומים, חשבנו לשתף אותכם בשלושה סרטונים קצרצרים שמצאנו ברשת, כל אחד מהם משקף זווית אחרת של וועידת ריו, בפאזל המורכב של ההתרחשויות והאינטרסים שהרכיב את הוועידה. כי טוב מראה אוזניים, כי תמונה שווה אלף מילים, וכי צריך לראות כדי להבין….

איך זה עובד, בעצם?

לכל מי שתהה, איך נראים הדיונים על ההסכם? ואם כל הדיונים מתקיימים על ידי משלחות רשמיות, איך אמורים להשפיע נציגי החברה האזרחית (נשים, ילדים, חקלאים, אוכלוסיה ילידה, ארגונים לא ממשלתיים ועוד) על התהליך?  הוידאו הבא מראה קטע קצר מתוך דיון רשמי שנערך לפני פתיחת וועידת ריו אך משקף נאמנה את הלך הדברים. בדיון זה ניתנה רשות לנציגי תשע הקבוצות העיקריות המייצגות את החברה האזרחית להגיב על טיוטת ההסכם. הדוברת מייצגת את קבוצת הנשים.

:לחצו על התמונה לצפיה בסרטון

ון – שלטון- מזון

אם צפיתם בסרטון הקודם, אתם מבינים שהאקשן לא נמצא בתוך הדיונים הרשמיים…ונדנה שיווה, סופרת ופעילה מוכרת בעולם לטובת קיימות, ובייחוד מזון מקיים, מסכמת בראיון לא אופטימי זה את מה שהתרחש לדעתה בועידת ריו, ומתארת קשר הון-שלטון-מזון, בין הממשלות, תאגידי תעשיית הזרעים (ובראשם מונסנטו, המואשמת שנים בשיעבוד אוכלוסיות שלמות של חקלאים בכל העולם) ותאגידי תעשיית טכנולוגיה. קונספירטיבי? צפו והחליטו בעצמכם

:לחצו על התמונה לצפיה בסרטון

אוקיופיי ריו+20
סרטון מרתק אחר מראה הצצה לתוך פעילות אזרחית בתוך הוועידה,לאחר שהתבהר כי ההסכם שיחתם לא שונה הרבה מהטיוטות הלא שאפתניות שהוצגו קודם לכן, הובילה מהלך דמוקרטי, שהסתיים בעזיבה הפגנתית של הפעילים את הוועידה תוך שהם קוראים: "העתיד אנחנו רוצים אינו נמצא כאן", ומחזירים את אישורי הכניסה המיוחדים שלהם לוועידה.

ליחצו על התמונה לצפיה בסרטון:

ריו+20 – לקט תקשורתי

לאחר נעית וועידת ריו+20, החל שלב הסיכומים. למרות הטונים הצורמים שבה הסתיימה הוועידה (ראו, למשל, הכרזת ארגוני  החברה האזרחית כי הם מחרימים את הסכם ריו) והאכזבה מחוסר יכולתם של מנהיגי העולם להגיע לתוצאה משמעותית ומחייבת, במשלחת הארגונים מנסים לראות גם את נקודות האור, כמו למשל בהעלאת המודעות לנושאי הוועידה ובמשיכת תשומת הלב התקשורתית.

 להלן אוסף של קישורים לכתבות וטורים שהופיעו בשבועיים האחרונים בנושא ועידת ריו+20.
בהמשך נוסיף גם סיכומים וניתוחים של תוצאות הוועידה והאירועים שנלוו לה.

כתבות וטורי עמדה של חברי משלחת ארגוני הביבה – קואליציית "דרכים לקיימות":

• ·         שניה לפני ריו – מוועידת ICLEI בבלו-הוריזונטה: נאור ירושלמי – ראשי הערים בעולם מתחרים
• ·         ערב יציאת המשלחת: מאיה גבעון – כלכלה ירוקה מחפשת מצפן
• ·         מיכל ביטרמן: איך בונים עתיד ירוק?
• ·         נאור ירושלמי: העולם נסע לריו, נתניהו נשאר בבית
• ·         מור גלבוע: ריו פלוס מינוס – זרעי המחאה הבאה

 ובזכות עינט קרמר וטבע עברי יש גם זווית יהודית ייחודית: קרנבל יהודי בריו (YNET) ו- לא תרצח את כדור הארץ (YNET)

מתוך תערוכה בריו. צילום: דנה טבצ'ניק

כתבות, טורים ומאמרי דעה נוספים:

• ·         NRG על פתיחת הוועידה
• ·         NRG מחיר הטיסה לריו: 259 עצים ביער יתיר
• ·         אפי שטנצלר: המזון נגמר? עולם כמנהגו נוהג
• ·         כלכליסט: וועידת ריו הסתיימה באכזבה
• ·         אסף צחור: זו לא הכלכלה, זה החינוך
• ·         רז גודלניק בעסק ירוק: הממשלות נכשלות, העולם העסקי מתערב
• ·        פרופ' אלון טל: הדרך לריו עוברת בנחל יתלה

 פוסטים שעלו כאן, בבלוג שלנו:

• ·         יוצאים לדרך!
• ·         העולם מתכנס בריו
• ·         אירוע צד: שלום שווה זהב, זהב שווה שלום
• ·         walking the talk?
• ·         ממשלות העולם מסכמות על עתיד שאנחנו לא רוצים
•           רשמים ראשונים 
• ·         יומיים לתוף הוועידה – הלחץ גובר
• ·         פוסט בתמונות – זעקת החברה האזרחית
• ·         החברה האזרחית מצהירה: ריו+20 הוא לא העתיד שאנחנו רוצים

צילמה: דנה טבצ'ניק

איך בונים עתיד ירוק?

מיכל ביטרמן, חברת משלחת ארגוני הסביבה לריו, יועצת קיימות, מייסדת וחברת הנהלה המועצה הישראלית לבניה ירוקה – מסכמת את וועידת ריו+20 בטור שפורסם גם ב-NRG.

בדרך לועידת ריו 20+, ועידת פיתוח בר קיימא, שאלנו את עצמנו, האם ראשי מדינות ינהגו כמנהיגים ויובילו באמירה משמעותית של מחויבות גלובלית לעתיד בר קיימא? או שמא, יגלו נרפות וניווכח ברצון והיכולת המוגבלת של הכוח הפוליטי והמנגנון הבינלאומי בהתמודדות עם אתגרים בממדים שכאלו.

הגענו לריו עם הבשורה והציפייה של לפני עשרים שנה. דאז, הועידה סימנה התווית דרך- תחילת מסע תוך גיבוש השפה הנלווית לו. שם, בפעם הראשונה הוגדר המונח "פיתוח בר קיימא" וההתייחסות אליו במימדים שאינם רק סביבתיים, אלא גם אנושיים-חברתיים, מתוך הסתכלות ארוכת טווח שפורצת את ראיית הדור הנוכחי.

20 שנה אחרי המציאות השתנתה, והפכה למאתגרת יותר. מדוע? היום ישנה ההבנה לגבי מהי המשמעות של מושג הקיימות ומה דורש יישומו בפועל. בינתיים, במשך 20 השנים הללו, לא רק שלא צעדנו את הדרך לקיימות אלא ההיפך. צרכי הוועידה הנוכחית, אם כן, היו לא עוד ברמה של התווית דרך והשראה כי אם יצירת והפעלת מנגנונים עמוקים, אפקטיביים, אופרטיביים, שמטרתם להביא לשינוי במימד הגלובלי.

אם מסתכלים על המגמות השוררות בעולם (לא רק בהקשרים של קיימות) וניסיון ועידות קודמות, כגון- ועידת האקלים בקופנהגן, התוצאה לא אמורה להפתיע אותנו. מתי לאחרונה מנהיגים גילו אומץ לשינוי פרדיגמה וקבלו על עצמם מחויבות מהותית בנושאים שמהותם שינוי הסטאטוס הקיים (ואינם נושאים של בטחון)? הוועידה סימלה נרפות תחת איצטלה של אמירה מחויבת וחדשנית. דיברו רבות על "צמיחה ירוקה" אבל מאחורי זה אין יותר מאשר קוסמטיקה.

העולם נדרש כעת לאמירה שמאחוריה – שינוי "עסקים כרגיל". המנהיגים יכלו לבחור להתמקד בהזדמנויות הגלומות בשינוי החשיבתי ובמקום זאת בחרו להתמקד באיומים. ובתוך גל אי ההסכמות, כשכל מדינה מתבצרת בלהשיג עבור עצמה כמה שיותר ולהגיד עד כמה קיימות זה דבר חשוב- דווקא במסגרת מנגנון ההחלטה הגלובלית הייתה הסכמה פה אחד לחתימה על ההסכם. במשחק הפוליטי אף מנהיג לא קם וצעק- "המלך עירום".

חלק מהותי מדיוני הוועידה נגע בסוגיית המרחב האורבאני- עולם שהולך יותר ויותר למחייה במרחבים אורבאניים ונדרש לייצר פתרונות להפיכת המרחב לבר קיימא. בניה ירוקה היא חלק מרכזי מהחתירה לעיר בת קיימא. היציאה לריו לוותה בדרישה מממשלת ישראל ליישם תכנון אורבאני ארוך טווח הכולל עירוב שימושים, צפיפות, דיור בר השגה ותחבורה ציבורית נאותה. דרישה מרכזית הייתה הפיכת הבניה הירוקה ליעד אסטרטגי ממשלתי שמטרתו הפיכת הפרקטיקות בעתיד למיינסטרים של עולם הבניה.

קריאה מחודדת יותר הייתה לאופן שבו יש להטמיע את פרקטיקות הבניה הירוקה. וזאת- באמצעים של תמריצים, ובראשם- הטבות מס, הקמת קרן ייעודית לתמיכה בשדרוג מבנים קיימים, תמיכה בסקרי אנרגיה ויצירת מדבקה אנרגטית למבנים. בנוסף- התמודדות עם האתגר המשמעותי של ישראל של שדרוג מלאי המבנים הקיים (שיש להשקיע בו אף יותר מאשר בבניה החדשה) באמצעות כתיבת תוכנית לאומית לשדרוג retrofitting)) המרחב הבנוי. זאת לצד-  אימוץ חלקים מתוך תקן 5281 כמחייב וקידומן של פרקטיות מקומיות לייצור אנרגיות מתחדשות.

בדיונים בריו בולט היה שבניה ירוקה הוא יעד מרכזי, כי כלל המדינות מתמודדות עם אתגרים דומים וכי שדרוג עתיד