אקלים ישראלי סוגר שנה

בדצמבר 2011 החלטנו לנסות להשתמש בפלטפורמת הבלוג כדי לעדכן אתכם במתרחש בוועידת האקלים בדרבן. כך נולד "אקלים ישראלי", שהופך בהדרגה לבלוג קבוע ומרכזי בנושאי קיימות ואקלים בישראל.

מאז עברנו שתי וועידות אקלים עולמיות (דרבן בדרום אפריקה וממש עכשיו – דוחא, בקטר) ועוד וועידה היסטורית לפיתוח בר קיימא (בריו דה ז'נירו). בשלושתן בלטו חוסר מנהיגות ואחריות של מנהיגי העולם, למרות שבחוץ נשברו "שיאי מזג אוויר" בכל העולם וכבר נעשה ברור שה"לא נורמלי" הוא ה"נורמלי" החדש. בינתיים, מדינות ורשויות מקומיות מתחילות לפעול לבד, להיערך להשלכות של השינויים (שכבר בשטח) ולהכתיב בעצמן סדר יום חדש.

החברים בפלטפורמת wordpress שמארחת אותנו, עשו עבורנו סיכום של הפעילות בשנה הראשונה:
במהלך 2012 פרסמנו 52 פוסטים (כמעט אחת לשבוע בממוצע), והגענו קרוב ל-5000 צפיות, מ-27 מדינות שונות!  חלק מהפוסטים המשיכו לחשיפה רחבה יותר באתרי חדשות אחרים כמו YNET ו-NRG.

לקראת 2013 אנחנו מזמינים אתכם לעזור לנו להתרחב. נמשיך ונעסוק בנושאי סביבה, אקלים, כלכלה בת קיימא וקיימות בכלל. מעט מידי אנשים בישראל מדברים על אקלים – למרות שהוא משפיע (ועוד ישפיע) על כל אחד מאיתנו.
חושבים שהנושאים בבלוג מעניינים וחשובים? מכירים עוד אנשים שמתעניינים בהם? שתפו אותו עם אחרים. אתם גם מוזמנים מאוד לשלוח לנו חומרים רלוונטיים ואולי להתארח בבלוג. 

בברכת שנה טובה יותר,
מאיה מ.גבעון
climate@sviva.net

Here's an excerpt:

600 people reached the top of Mt. Everest in 2012. This blog got about 4,800 views in 2012. If every person who reached the top of Mt. Everest viewed this blog, it would have taken 8 years to get that many views.

Click here to see the complete report.

עם הפנים לקטר [1]

בעוד כחודשיים תתקיים בקטר הוועידה ה-18 של המדינות בנושא אמנת האקלים של האו"ם. לקראת הוועידה לקחנו על עצמנו את המשימה לעשות סדר. להלן עדכון ראשון בסדרה.

שיטפונות באסיה, הוריקנים, שבירת מאות שיאי חום ובצורת בארה"ב וקצב המסה חסר תקדים של כיפת הקרח בקטבים ליוו את סבב השיחות האחרון של המדינות על אמנת האקלים שהסתיים לאחרונה בתאילנד. כמו שלטי ניאון מהבהבים סביב משחק כדורסל, האם השחקנים נתנו לאזהרות סביבם "להפריע"? האם הסימנים האלה בשטח נתנו "פוש" חיובי לשיחות האקלים?

 דו"ח אחר דו"ח מבשרים לנו שכל מה שנעשה עד כה לצמצום פליטות גזי החממה בעולם – אינו מספיק. פליטות גזי החממה בעולם ממשיכות לעלות במקום לרדת, ובקצב הזה אין שום סיכוי – כך מזהירים מדענים – שנצליח למנוע התחממות גלובלית נמוכה מ-2 מעלות צלסיוס בטמפ' העולמית הממוצעת, מה שסומן כתחום שייאפשר המשך קיום חיים סבירים במרבית האזורים המיושבים כיום.

הדיונים בבנגקוק. תמונה מתוך RTCC

סבב השיחות האחרון הסתיים השבוע בבנגקוק, לאחר שבוע של דיונים של הצוותים המקצועיים. לקראת כינוס הCOP  (כינוס משלחות המנהיגים שיתרחש בסוף נובמבר בקטר) – הלחץ להגיע לוועידה עם טיוטה מתקדמת ומוסכמת עולה.  לפי דיווחים שונים, חלק מהצוותים הביעו שביעות רצון זהירה על יעילות השיחות. נראה שפחות זמן הוקדש לויכוחים אודות הדיונים, ויותר זמן לעצם העניין.

נציג ממשלחת גרינפיס טען כי חלק ניכר מהקשיים הטכניים והלוגיסטיים שהפריעו עד כה להתקדמות טופלו. המדינות נמצאות כרגע במצב טוב יותר, כך שכשיגיע תורם של המדינאים, הם יצטרכו לבחור בין אופציות מוכנות: חלקן ייקחו אותנו להתחממות של יותר מארבע מעלות צלסיוס, וחלקן יסייעו להימנע מכך.

 אחד הנושאים העיקריים שעל הפרק הוא עתיד פרוטוקול קיוטו, שאמור להסתיים בסוף השנה הנוכחית. בוועידת דרבן, התקבלה החלטה להמשיך בו במתכונת מסוימת, עד שייחתם הסכם חלופי שיהיה בעל "אופי משפטי" ובתקווה מוצלח יותר.

לאחר השיחות בבנגקוק נראה שמתגבשת הסכמה להמשיך לתקופת התחייבות שניה של פרוטוקול קיוטו מייד לאחר תום התקופה הנוכחת – כלומר החל מינואר 2013. בשורה נוספת היא שמספר מדינות סוררות שפרשו מקיוטו, שוקלות לחזור אליו. בין מדינות אלה אוסטרליה (שמקדמת איחוד הסחר בפליטות שלה עם האיחוד האירופאי), אוקראינה וניוזלינד. אל חשש, ארצות הברית עדיין אינה מראה שום סימן שתחרוג מעמדתה הקבועה ותשקול להתחייב להפחתת פליטות גזי חממה.

אז מה היה לנו? (חלק א)

כשלון מוחלט בהגעה להסכם היה אופציה קטסטרופלית אבל לא דמיונית ממש עד השעות האחרונות של וועידת האקלים בדרבן, דרום אפריקה. הוועידה, שהיתה אמורה להסתיים ביום שישי בערב, ננעלה לבסוף לאחר מרתון בלתי נפסק של דיונים והתייעצויות רק ביום ראשון בבוקר, בליווי אנחת רווחה גדולה מנציגי המדינות, ובייחוד מהמדינה המארחת.

 וועידת האקלים היא למעשה כינוס סביב מדורת השבט העולמית. המאמץ להגיע לקונצנזוס בנושאים פוליטיים, רגישים וכלכליים כאלה עם לא פחות מ-195 מדינות הוא אתגר אדיר. לפיכך, לאחר רכבת הרים בין רגעי ייאוש ותקווה, אפשר לומר שבמישור הדיפלומטי הבין לאומי התוצאה מפתיעה לטובה (טוב, גם זה לא קשה, בהתחשב בכך שהציפיות היו בגובה פני ים המלח). נחישותם של נציגי המדינות במהלך הדיונים ובמיוחד נציגי דרום אפריקה והאיחוד האירופאי להביא את המו"מ לתוצאה חיובית כנגד כל המכשולים, וכן מסירותם של רבים שישבו במשך שעות ארוכות ומתישות ולא הרפו עד שעלה עשן, ראויות לציון.

 מנגד, כשמחפשים את ה"תכלס" בין השורות הארוכות של ההסכם (וזו מן הסתם הנטייה שלנו ושל רבים אחרים) – מגלים שיש מעט ממנו, מעט מידי. האם "חבילת ההסכמות" של דרבן מספקת לפעולה אמיתית, שתמנע השלכות הרות אסון עקב משבר האקלים? אנחנו בספק.

 אז מה יצא מזה? כשענן רקיעות הרגליים והדיווחים המבלבלים הולך ומתפזר,אפשר לעשות קצת סדר בדברים. להלן עיקרי ההבנות שהושגו בתום וועידת דרבן, והשלכותיהן:

 1.יש הסכם. כלומר, יהיה.

ההבנות שהושגו בסוף וועידת דרבן ונקראות Durban Platform for enhanced action אינן מהוות עדיין הסכם "גלובלי, שאפתני, חוקי ומחייב" – כפי שמתבקש מזה מספר שנים להשיג בתום ועידה שכזו. מדובר, כמו בהסכם שהושג בקנקון בשנה שעברה, באוסף הסכמות פוליטיות במגוון רחב של נושאים, שבעיקר מתווים דרך להמשך התהליך – שסופו יהיה בהסכם מחייב שכזה. עם זאת, הן מעלות את הדיונים על פסים חדשים, ויש האומרים פורצי דרך.

המדינות החליטו על מפת דרכים, שתוביל להסכם בעל תוקף משפטי שיחול על כל המדינות החברות באמנה, בנושא הפחתת גזי החממה (מיטיגציה"), הערכות להשלכות המשבר ("אדפטציה"), מקורות המימון, אופן הדיווח והבקרה על הפעולות שנעשות במסגרת ההתחייבויות, העברת טכנולוגיות ועוד. כלומר, הויכוח הנצחי אודות החובה שלמדינות מתפתחות כמו סין והודו להפחית גם הן בגזי החממה שלהן אמור להסתיים כאן. לצורך כך מוקמת זרוע חדשה תחת האמנה: Ad-Hoc working group on the Durban Platform for enhanced Action

על ההסכם החדש, שיחליף את פרוטוקול קיוטו, להחתם עד שנת 2015 (COP21!) ולהיכנס לתוקף – כלומר להשפיע בשטח לא יאוחר משנת ..2020.
המשמעות: עוד 8 שנים של דיונים, התפלפלויות דיפלומטיות, מאבקי כח – ומעט מאוד עשייה ברמה בינלאומית, בשטח.

 פריצת דרך בדיונים הושגה כאשר האיחוד האירופאי קשר בין המשך פרוטוקול קיוטו לבין חתימה על הסכם מחייב עתידי, והציג את נכונותו להתחייב לתקופת התחייבות נוספת תחת תנאי פרוטוקול קיוטו – גם ללא הצטרפות ארה"ב והכלכלות המתפתחות (סין, הודו, ברזיל) – בתמורה לכך שכלל המדינות תתחייבנה למפת הדרכים שסופה בהסדר מחייב חדש.

מאת Brandan WArgus' מתוך http://africartoons.com/cartoon

ברור לכולם שבמסגרת ההסכם החדש ישונו ההגדרות שקיימות כרגע בקיוטו לגבי המדינות המפותחות ("אנקס 1") והמתפתחות, ובהתאם לכך – גם החובות והזכויות שיחולו עליהן. זה משנה לחלוטין את התמונה הקיימת ואת יחסי הכוחות. עבור ארצות הברית למשל, יהיה טיעון נוח יותר לשיווק ההסכם בבית. כפי שהתבטא נציג ממשלחת ארצות הברית, הסברת הנושא כלפי הקונגרס ובית הנבחרים "הפכה להיות מבלתי אפשרית לקשה ביותר".

 הודו כמעט וקברה את היוזמה שעתיים לפני תום הוועידה, עד שהושגה פשרה בלחץ דרום אפריקה והאיחוד האירופאי, בצורת הגמשת הניסוח של הגדרת ההסכם שאמור להתקבל עד 2015: השגת "תוצאה מוסכמת בעל תוקף משפטי" שתתקבל על ידי כלל החברות באמנה. הניסוח הזה משאיר פתח מעורפל ורחב מספיק לצרות עתידיות, כשמדינות כמו הודו תלחמנה להפחית את המגבלות שיוטלו עליהן.

 2. אין ואקום. כלומר, באופן רשמי

כאמור, בזכות הלחץ של האיחוד האירופאי ומדינות מתפתחות רבות, הוסכם לבסוף על תקופת התחייבות נוספת תחת פרוטוקול קיוטו שתכנס לתוקף מה-1 בינואר 2013. מועד סיום התקופה טרם סוכם – האופציות שסומנו הן דצמבר 2017 או 2020.

 המשמעות: מסיבות שונות, כמו למשל משום שארצות הברית מעולם לא היתה חלק בפרוטוקול, וקנדה בדיוק הודיעה על פרישתה ממנו, קיים פער עצום בין השאיפה להגביל את ההתחממות הגלובלית ל-2 מעלות צלסיוס בממוצע השנתי, לבין ההפחתות בפועל בגזי החממה מתוקף פרוטוקול קיוטו.

עם זאת, כנראה שמדובר ברע במיעוטו, שכן האפשרות השנייה היתה לא להמשיך בשום מסגרת להפחתת פליטות עד שיושג אולי הסכם חדש.

 בינתיים, נקבעה התקופה של עד 2015 כ"בחינה מחודשת" (Review), במהלכה ייבדקו אם היעדים הקיימים עומדים בקנה אחד עם מטרת ההגבלה של ההתחממות לעד שתי מעלות צלסיוס בממוצע העולמי, ועם מטרות האמנה בכלל. הדיווח התקופתי החמישי של הפאנל הבין ממשלתי על משבר האקלים (IPCC) – הסמכות המדעית לענייני משבר האקלים-  אמור לצאת בתקופה זו ולשמש כבסיס לבחינה זו.

3. הפיל שבחדר

כל דיון במהלך הוועידה שהתיימר להסתיים בהסכמה על מספרים ממשיים (יעדים להפחתת פליטות, מיסוי על פליטות גזי חממה, ואפילו שנת השיא – השנה שבה יחול שיא פליטות גזי החממה ולאחריה תחול ירידה ממושכת) – הסתיים ללא כל יכולת החלטה של המדינות בשל פערים גדולים מידי וחוסר נכונות להתפשר.

רבות דובר על הצורך הדחוף "להעלות את רמת השאפתנות של ההסכמים" – במילים אחרות, להגביל עוד יותר את פליטות גזי החממה – אבל בחבילת ההסכמות אין לכך ביטוי ממשי מלבד קריאה לעשות זאת בהמשך.

 המדינות המפתחות צריכות להצהיר על יעדי ההפחתה שלהן לתקופת ההתחייבות השנייה עד ה-1 במאי 2012, אך ללא הנחיות נוספות. כן נכתב, שהמדינות המפותחות ישאפו לכך שסך הפליטות מתחומן יופחתו לפחות בשיעור של בין 25 ל-40 אחוז (כן כן, טווח נוח של 15 אחוזים שמנמנים) עד שנת 2020, בהשוואה לרמת הבסיס של שנת 1990, אולם אין התייחסות פרטנית ליעדים שצריכים להיגזר מכך כלפי כל מדינה.

4. מה כן..?

למרות המשבר הכלכלי וניסיונות של מעצמות לסגת בהן מההבטחה שניתנה בקנקון ליצור קרן סיוע של לא פחות ממיליארד דולר בשנה עד שנת 2020, דרבן הצליחה לשמור על נושא המימון חי וקיים, כשהדיונים על "איך, מי וכמה" צפויים להמשך.

 

נעילת הועידה. נשיאת הוועידה זוכה לתשואות. מתוך http://unfccc.int/

התקדמות נרשמה גם בנושא של הערכות להשלכות משבר האקלים (אדפטציה) – עם החלטות על הקמת ועדת אדטפציה – כמה אנשים יהיו בה, מאילו מדינות, מה יהיו התפקידים והסמכויות שלה ועוד. בגדול, מדובר בגוף נוסף תחת האמנה, שתפקידו לקדם בפועל פרויקטים נחוצים ודחופים ביותר על הקרקע בשטח מדינות שחשופות יותר להשלכות של שינויי האקלים.

 עוד הושגה התקדמות טכנית בנושאים של העברת טכנולוגיות, פיתוח יכולות וכדומה, אם כי אלה נחשבים "כסף קטן" לעומת השאלות העיקריות שתיארנו.

 בפוסט הבא: על "אינדאבה" ו"אובונטו" ואיך הם באו לידי ביטוי גם בעולם הוירטואלי, על שאלת הצדק והשיוויון – והחיבור לתנועת הצדק החברתי בכל העולם…

24 שעות אחרי מועד סיום הוועידה -עדיין מדברים…

וועידת דרבן היתה אמורה להינעל אתמול (שישי), אבל הדיונים עדיין נמשכים ממש ברגעים אלה. לחץ הזמן והעייפות נראים בבירור על פני הנציגים. חלק מהמשלחות גם היו צריכות לעזוב והחשש הוא שהנוכחות לא תהיה מייצגת בצורה מספקת. ובכל זאת, הדיונים ממשיכים.

כמו שכבר אמרנו, בשלב הזה שהוא כבר הרבה אחרי הדקה התשעים, עקרון השקיפות מתפוגג. כל ה"אקשן" מתרחש מאחורי דלתות סגורות ולנו, ולשאר העולם, נותר רק לקושש פירורי מידע מפה ומשם.

למיטב הבנתנו, אמש לקראת חצות פורסמה טיוטה חדשה להסכם, גם היא לא מעובדת מספיק – כ-56 עמודים שמורכבים מכמה מגרסאות שונות לכל פרק (במקרים בהם לא הצליחו לאחד נוסחים ולהסכים על טקסט יחיד). שרים וחברי הדרג הגבוה נפגשו לדון בטיוטה הזו משעות הבוקר המוקדמות היום (שבת), כשדיון רחב יותר נקבע ל-10 בבוקר, ומאוחר יותר נדחה לארבע אחר הצהריים.

הטקסט המדובר לא מסכים על יעדים להפחתת פליטות גזי חממה, אלא דן במסגרת להמשך התהליך – אם תהיה המשכיות לפרוטוקול קיוטו, אם יחולו בו שינויים – ואם כן אם תהיה תקופת ביניים שבמהלכה יוגדרו מחדש הסטטוסים של מדינות שונות, ובהתאם גם החובות והזכויות שיחולו עליהן. גם אופציה של אי חידוש ההסכם או כל פעילות אחרת קיימת – אבל בסבירות נמוכה יותר. כרגע נראה שמבין המדינות המפותחות הגדולות רק האיחוד האירופאי תומך בהמשך רציף של פרוטוקול קיוטו. מרבית המדינות הגדולות והבעייתיות, כולל חלק מה"כלכלות העולות" דרום אפריקה וברזיל, נוטות להסכים על תקופת דיונים (review) שתמשך עד 2015, אז ייחתם (בשאיפה), הסכם מחייב עולמי חדש, שייכנס לתוקף עד 2020.

כלומר, הסכם, אם ייחתם כזה, יהיה רק לגבי התווית דרך אפשרית לגבי ה-הסכם שכולנו מקווים לראות כבר לא מעט שנים. בקרב הארגונים האזרחיים הרבים שעוקבים אחר הוועידה מתחזקת התחושה שאסור לחכות יותר לממשלות לתת את הטון במסגרת הקיימת למו"מ. גם חברי משלחות רשמיות נשמעו מתבטאים כנגד משטר האמנה, שמחייב להגיע לקונצנזוס עם כל המדינות על מנת להתקדם. "אם ארצות הברית לא מוכנה להתקדם, לפחות שלא תפריע לאלה שמוכנות לרוץ קדימה. צריך למצוא מנגנון או שיטה שתאפשר התקדמות של חלק מהמדינות ללא הסכמה של הכלל. כרגע כולנו תקועים" אמר מאחורי הקלעים נציג של האיחוד האירופאי.

ובנתיים, נראה שהיה ניסיון תמוה לזייף טיוטת הצעה להסכם שכביכול נכתבה על ידי מספר מדינות בחשאי. כולן הכחישו את העניין וככל הנראה, לאור כל מיני אי דיוקים והתרשלויות (החל משוני בנקודות תוכן מהותיות שמנוגדות לעמדה הידועה של המדינות האלה ועד טעות בתאריך ושימוש בפונט הלא נכון) – אכן מדובר בטעות או נסיון מרושל לזיוף ולטירפוד הסכמה. נשיאת הוועידה נאלצה לבזבז זמן יקר ולפרסם הצהרה רשמית שהטקסט התמוה אינו נלקח בחשבון.

שעות אחרונות – האם נראה עשן לבן?

אלה הן השעות האחרונות של וועידת האקלים של האו"ם בדרבן, דרום אפריקה, וענן כהה של חוסר ודאות אופף את מרכז הדיונים. המשלחות היו ספונות בחדרי הדיונים עד שעות מאוחרות בלילה ושוב עובדות מהבוקר, אבל עדיין לא ברור עד כמה אקורד הסיום של הוועידה יהיה צורם.

העולם מחכה למנהיגות.

רק כדי לחדד את המשמעות, נזכיר שבקנקון הוחלט להגביל את פליטות גזי החממה באופן שימנע את ההתחממות העולמית ליותר מתוספת של שתי מעלות צלסיוס בממוצע הטמפ' הגלובאלית.

גם עליה כזו תגרום במקומות מסוימים (כמו ישראל) להתחממות כפולה למעשה. במקומות מסוימים, ההתחממות תהפוך אזורים מאוכלסים שלמים לבלתי מתאימים למחיה. לפי דו"ח של סוכנות הפיתוח של האו"ם, התחממות של ארבע מעלות בממוצע בטמפ' העולמית תגרום לתמותה נוספת של כ-400 מליון אנשים נוספים ברחבי העולם. רק לאחרונה פורסם שנקודת ה"אל חזור", לפי תחזיות מדעיות עלולה להתרחש בעוד כחמש שנים.

ובדיונים עדיין שוקלים אפשרות לדחות כל פעילות משמעותית לעוד עשור. החלטה כזו, לרבים ברחבי העולם, פירושה גזר דין מוות.

כמו בוועידות קודמות, למרות מאמצים ומאמצים לכאורה לשמור על "שקיפות ופתיחות" לאורך כל הוועידה (נשיא הועידה אף פרסם מסמך מיוחד בשם "התמונה הגדולה" ובה מוצגות, בגדול, האפשרויות העומדות בפני המדינות להמשך התהליך הבינ"ל) – כשהדיונים נכנסים ל-24 השעות האחרונות, השקיפות מתמסמסת. עכשיו הכל נסגר מאחורי הקלעים, בקבוצות המו"מ ולא מול המצלמות.

במסדרונות מתרוצצים כתבים, בני נוער ופעילים מארגונים שונים ומנסים להבין לאן מנשבת הרוח. אתמול הסתמן כי האיחוד האירופאי הוביל עמדה לפיה הם מוכנים להתחייב על המשך פרוטוקול קיוטו, בתנאי שיוחלט על "מפת דרכים" לקראת תקופת התחייבות נוספת החל מ-2015. כמאה ועשרים מדינות הצטרפו ליוזמה. ארצות הברית, קנדה ורוסיה לא מעוניינות כמובן לחתום על יוזמה כזו, וכעת מופעלים עליהן לחצים. העמדות של הודו וברזיל לא ברורות לגמרי, וכן לא עמדתה של סין. ולמרות זאת מדינות רבות נאחזות בפרוטוקול קיוטו, או מה שנשאר ממנו, כמו מלחים בשברי ספינה טובעת בלב ים.  אחרי הכל, זה המכשיר היחיד שקיים, גם אם רק בתוך בסיס רעוע להמשך.

עוקבים אחר שידורים מתוך האסיפה הכללית של הכנס במקביל, אזורי התצוגה וההרצאות הולכים ומתרוקנים.

מחוץ לחדרי הדיונים, אנשים טרוטי עיניים צמודים למחשבים האישיים, ניזונים מהתקשורת (כמונו), אוספים חומרים לקריאה וכרטיסי ביקור, ומחכים לחדשות טובות. דבר אחד (כמעט) בטוח, ורבים שואבים ממנו תקוה: המארחים דרום אפריקאים השקיעו מאמצים רבים בניהול וארגון הועידה. נעילת הועידה ללא הצהרה כלשהי, ללא התווית קווים כלשהם – קלושים ככל שיהיו- להמשך, תהיה כישלון מהדהד שהדרום אפריקניים לא יאפשרו. נמשיך לעדכן.

המאובן היומי – הצצה

הארגון Climate Action Network עוקב שנים אחר התהליך הבינלאומי למאבק במשבר האקלים. בין היתר, הם נמצאים בכל אחת מפגישות האו"ם (לא רק השנתיות הגדולות), עוקבים אחר התקדמות הדיונים, ו"מצליפים" במדינות שמעכבות את המו"מ.

השנה ארגון הנוער האוסטרלי למען האקלים אחראי על עריכת טקס המאובן היומי בכל יום מהועידה.
למרות החזות המעט מרושלת והמבודחת (טוב, אם לא נצחק – נבכה), הטקס היומי מבוסס על מעקב קפדני אחרי המתרחש בחדרי הדיונים, שנעשה על ידי עשרות מתנדבים של הארגון שמלווים כל הזמן כל מה שמתרחש בוועידה.

כך נפתח הטקס ביום שלישי האחרון (הקריאות בהתחלה – "mic check" -מאחר ואסור להשתמש בהגברה בתוך אזור הוועידה, הפעילים משתמשים ב"מיקרופון אנושי", וחוזרים אחרי קריאות המנחה (טכניקה שהפכה שימושית מאוד בהפגנות "Occupy Wallstreet"):

קנדה ממשיכה להוביל בתור המאובן הגדול ביותר בועידה, ואחריה ארצות הברית – שאתמול זכתה במקום הראשון והשני על עמדתה לדחות כל החלטה על הסכם נוסף עד לאחר 2020.

 

הוועידה ננעלת מחר: הדיונים במשבר

רגע של שקט ותדהמה הקפיא אתמול את חדר הדיונים בנושא שיתוף הפעולה ארוך הטווח תחת אמנת האקלים, כשנציגי ארצות הברית הציגו, בלי להתבלבל, את הצעתם לדחות כל הסכם או התחייבות אחרת עד לשנת 2020.

כלומר, עשור שלם של חוסר פעילות וחוסר התקדמות בשטח. כמובן שהם הציגו זאת כטווח זמן שיאפשר "דיון מעמיק ובחינה מחודשת"' אבל למליוני אנשים מסביב לעולם, המשמעות היא לא פחות מאשר אסון וגזר דין מוות.

באחד מחדרי הדיונים. מאחור: הסתודדות של נציגי קבוצת המו"מ של G77 – המדינות המתפתחות

אם זה לא מספיק, בדיון אחר לא רחוק משם, האיחוד האירופי הצטרף בצעד קריטי לעמדתה של ארצות הברית להקפיא באופן זמני את המימון ארוך הטווח שהובטח כבר בקנקון למדינות המתפתחות.

ארגון 350 פתח בעצומה אינטרנטית שאתם מוזמנים להצטרף אליה כאן – בקריאה לארצות הברית לא לעכב את הדיונים בעשור.

נמשיך לעדכן…

אלפי מילים (לקט תמונות ראשון)

התכוונו לעשות את זה כבר מזמן, אבל בשל אלפי המשתמשים העומס על הרשת הוא עצום והעלאת תמונות לרשת הופך להיות אתגר קליל ומהנה (שנמשך פה יום יומיים פחות או יותר. לתמונה).

לכן בשלב זה נשתף בדגימה קצרה בלבד מהתמונות, בתקווה להוסיף נוספות בקרוב.

תדרוך יומי עם המשלחת הישראלית. מעדכנים על הדיונים בהם כל אחד השתתף ומחלקים משימות

מתרשמים מאחד מדוכני ההסברה בתצוגות בוועידה. ניכר שדרום אפריקה התניעה מאמצי הסברה רחבים לקראת האירוע

קטע קטן מלוח ההודעות בקיר. בכל רגע נתון מתחרים על תשומת ליבך עשרות אירועים, הרצאות ושיחות – בנוסף לדיונים הרשמיים

במתחם הדוכנים אפשר גם לשבת לשיחה ומנוחה קצרה בקפיטריה. כלומר, אם תצליחו למצוא כסא

בכניסה למתחם הוועידה, צעירים קנדים שפעילים כנגד חולות הזפת עורכים קבלת פנים לשר הגנת הסביבה  שלהם, שהודיע לאחרונה שקנדה פורשת מפרוטוקול קיוטו. בשקית: "חולות זפת", שי לשר

שלב הדרג הבכיר: המנהיגים הגיעו. האמנם?

לאלה מאיתנו שנחשפים לראשונה מקרוב לסבך התהליך הדיפלומטי, נוכל לספר שהועידה עצמה מורכבת למעשה משני שלבים. השבוע הראשון שייך לאנשי המקצוע, בגדול. בשבוע זה המשלחות כוללות לרוב אנשי מקצוע מתחומים שונים שנוגעים לנושאי הדיונים: אנשי סביבה, עו"ד, כלכלנים, פקידי ממשל למיניהם ואחרים. תפקידם הוא להמשיך את הדיונים הקדחתניים על הטיוטות של המסמכים בכל אחד מהנושאים השונים, ולהביא אותם למצב מתקדם ככל הניתן, לקראת החלק השני.

החלק השני הוא ה"מאני טיים", ומכונה גם הhigh level segment, מכיוון שאליו מגיעים פוליטיקאים בכירים יותר שיש להם את הסמכות מידי המדינה לקבל החלטות: שרים, ראשי ממשלה, נשיאים ושגרירים. לקראת פתיחת החלק הזה הלחץ ניכר יותר ויותר במסדרונות. אנשים באמת עובדים עד השעות הקטנות, מתווכחים ללא לאות על מיקומי פסיק בטיוטות, ומדקדקים בפרטים. באופן אישי, הייתי מודה שהמסירות הזו כמובן ראויה להערכה, אלמלא היא היתה מלווה בנוקשות עורף, חוסר מוכנות מוחלט להתגמשות, והתמקדות בניירות במקום במציאות.

היום נפתח מושב הדרג הבכיר בועידה.
כמקובל, טקס הפתיחה כלל פאנל בכיר בהשתתפות מנכ"ל האו"ם באן-קי-מון, המזכ"לית כריסטינה פיגוורז, נשיאת הוועידה התורנית וכן ראשי ממשלות שונים, נשיאים וגם נסיכים.
אחד אחד הם ניגשים לנאום, כשהנאומים היפים יימשכו ביומיים וחצי הבאים אל תוך הלילה.

לכלום יש אינטרס כזה או אחר. לנציגי האו"ם חשוב לעודד את המנהיגים לקחת החלטות אמיצות ולדחוף אותם קדימה. לא קל ליצור תחושת דחיפות ולהשאיר את הייאוש מחוץ לדלת. מצד שני, חלק מהנאומים נסחו בנו תחושת אופטימיות, או "כנגד כל הסיכויים" מזויפת.

ובכל זאת, יש משהו מרגש במשפטים כנים וחדים שצצים מידי פעם מבין סבך הדיפלומטיקה והגינונים המתבקשים. כמו קריאה נרגשת של נשיאת הועידה מהמנהיגים לאפשר לימי הועידה הזו להירשם בהיסטוריה כנקודת החלטה חיובית, מפנה לכיוון טוב יותר עבור הדורות הבאים, האמירה השקטה והמדויקת של המזכ"לית פיגוורז, "רבותי, הגיע הזמן להתמודד עם הקוצים הפוליטיים"; או רגע של קול רועד לנציג נאורו ואיי האוקיינוס השקט שכבר הולכים ומתפנים מבתיהם וסופרים לאחור עד ליום שבו יצטרכו לנטוש את האי שייעלם מתחת למים, כשאמר "שרים נכבדים, בשבילנו שינוי האקלים הוא באמת ובתמים, עניין של חיים ומוות".

האם המנהיגים, שועלי הדחיה המשופשפים, התרגשו גם הם?

האם הם באמת רואים לנגד עיניהם את ילדיהם וילדי ילדיהם כשהם קוראים את מאות טיוטות המסמכים?

האם הם באמת פתוחים למו"מ? נשיאת הועידה סיפרה שהם בחרו לסמן את הועידה במילה "אינדאבה", שפרושה בזולו "הידברות עמוקה", בגובה העיניים, ללא מעמדות- "כדי שאנשים באמת ידברו אחד עם השני ולא אחד אל השני". לא נכחנו בהרבה דיונים, אבל לא הרגשנו את רוח ה"אינדאבה" נושבת בחוזקה באזור הוועידה, לצערנו.

עם זאת, עדיין יתכנו הישגים. זה הזמן לראות אם המנהיגים מצדיקים את שמם.

מרוב טיוטות לא רואים את היער

השבוע השני והמכריע של הדיונים נפתח היום בועידה. לאחר סוף שבוע רגוע יחסית, המסדרונות, חדרי הישיבות, הקפיטריות וכל פינות העבודה שוב התמלאו וקשה מאוד למצוא מקום לשבת לרגע. אנשים לבושים בהידור לצד נזירים בודהיסטים ובני נוער בחולצות קרועות אינם מחזה נדיר, במיוחד במתחמים בהם ארגונים אזרחיים מעבירים פעילויות והרצאות. זה גם השבוע בו מגיעים לועידה מנהיגים פוליטיים רבים, והלחץ והעייפות מתחילים להופיע ולהשפיע.

משיחות מסדרון עם נציגים שונים, לצערנו אי אפשר לבשר על תפנית חיובית בשיחות (עדיין..?).

היםו נודע לנו על מחלוקות חריפות בקבוצת העבודה שדנה בתקופת ה-Review. כפי שסוכם בקנקון לפני שנה, המדינות אמורות לערוך חשיבה מחדש, בהתבסס על ידע מדעי שהתווסף, על מטרת ה-2 מעלות ולבחון האם היא מספיקה ותעמוד במטרות של אמנת האקלים (מניעת משבר אקלים בלתי הפיך). מתברר, כי טיוטת העבודה שהוגשה למשלחות אינה תואמת את ההבנות שהושגו, ולמעשה במובנים רבים מחזירה את העבודה לאחור.

בנושא של התחייבות על תקופת הפחתה נוספת להפחתת גזי חממה, משלחות מתלוננות כי טיוטת העבודה (שמגיעה לעשרות רבות של עמודים) היא מסורבלת, ארוכה מידי ובלתי אפשרית לעבודה. לגבי התוכן, נראה שאין שום התגמשות בעמדות המשלחות לדיונים: מדינות מפותחות כמו ארה"ב, קנדה, רוסיה ויפן אינן מוכנות להתחייב לתקופה נוספת כל עוד המתפתחות לא לוקחות על עצמן שום מחויבות, והמתפתחות תובעות פעולה מיידית מיתר העולם, אך ללא שינוי בתנאים שחלים עליהן.

נציגים שיתפו בתסכול הרב שהם חשים לנוכח חוסר ההתקדמות.  למרות ההבנה של חשיבות השיתוף המירבי של כל המדינות על מנת לנסות לגבש קונצנזוס, חלקם אמרו שמדינות מתפתחות רבות משתמשות בבמה הניתנת להם באופן שגוי ומעכבות כל דיון ודיון, גם בהערות טכניות שוליות יחסית (כולל על מיקום סימני הפיסוק בטיוטות העבודה), ובכך למעשה מחבלות בעצמן בהזדמנות שניתנת להן.

עוד נרמז, שתקופת התחייבות נוספת, אם תהיה כזו, תחל לא לפני 2020 – ולכן מדינות מערביות רבות שכבר הסכימו בעבר לתמוך כספית במדינות מתפתחות ולהעביר סכומים גדולים מאוד לGreen Climate Fund שוקלות להשהות את הסיוע הכספי עד לתקופה זו. יש הטוענים שזה צעד מובן לא רק בשל המשבר הכלכלי הנוכחי אלא גם בגלל סכומים לא מבוטלים שכבר הושקעו על ידי מדינות אלה בסיוע למדינות המתפתחות.

 

עד כאן לבינתיים.