דיווח מדיון בכנסת: ישראל והפחתת גזי חממה- מה מצבנו?

אחד ההדים החיוביים של ועידת דרבן, היא התעוררות הצורך בבדק בית אצלנו. איך מתקדם, אם בכלל, יישום התכנית הלאומית להפחתת גזי חממה של ממשלת ישראל?

זה היה נושא הדיון שהתקיים היום בכנסת, בועדת הבריאות והסביבה בניהולו של חבר הכנסת דב חנין. הוועדה ביקשה לקבל דיווח ממשרדי הממשלה השונים שאמונים על סעיפים שונים של ביצוע התכנית לקבל דיווח על סטטוס ההתקדמות. כמו כן, מרכז המחקר והמידע של הכנסת הכין מבעוד מועד מסמך המשקף את תמונת המצב העדכנית במשרדים השונים באשר לביצוע התוכנית.

רגע להשלמת פערים
לטובת הקוראים המסורים, נעצור לרגע ונוסיף מעט רקע. לאחר וועידת האקלים של האו"ם בקופנהגן, בדצמבר 2009, ממשלת ישראל התחייבה על יעד הפחתה של 20 אחוזים מהגידול הצפוי בפליטות גזי החממה שלה עד שנת 2020. כבר נאמר, שבהשוואה למדינות חברות OECD אחרות, מדובר ביעד בלתי שאפתני בעליל, ואף בעייתי בהגדרתו (לא מדובר בערכי החלטה מוחלטים אלא יחסיים לגידול צפוי, שמשתנה לפי תרחישים שונים).

בהמשך הוקמה ועדה בין משרדית בראשות מנכ"ל משרד האוצר, חיים שני. הוועדה פרסמה המלצות לתכנית פעולה בנובמבר 2010, ערב וועידת האקלים של האו"ם בקנקון, וההמלצות – בצורת התכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה לשנים 2012-2020 – אושרו על ידי הממשלה ואף תוקצבו בסכום חסר תקדים של 2.2 מליארד שקלים. ארגוני הסביבה היו שותפים חלקיים לתהליך, אך בשל אופי התקדמות התהליך (רמז: לא בדיוק שקוף ושיתופי) – נאלצו בעיקר לבקר את תוצאותיו. ביולי האחרון פורסם דו"ח משותף של ארגוני הסביבה החברים בקואליציית דרכים לקיימות, ובו ריכוז המלצות בתחומים שונים ופערים שזוהו בתכנית הלאומית. במקביל, המשכנו לעקוב אחר (אי) יישום התכנית.

בחזרה לדיון.
נתחיל מהסוף: גם אם תמומש תכנית הפעולה, במלואה, על פי התכנון, ישראל לא תעמוד ביעד שהציבה לעצמה להפחתת גזי חממה, שהוא הפחתת 22.6 מליון טון גזי חממה. לא נדרשים כוחות קסם או ראיית הנולד לאמירה זו, מהסיבה הפשוטה שהועדה הבין משרדית שכתבה את תכנית הפעולה פשוט לא ניסתה להגיע ליעד. בניגוד למצופה, העבודה לא התחילה מיעד ההפחתה שנקבע על ידי הממשלה, אלא נבדק מהם צעדי ההפחתה הכלכליים (כלומר, אלה המביאים לתועלת כלכלית למשק הישראלי תוך זמן קצר יחסית), העריכה את ההפחתה שניתן להשיג באמצעותם, ואז סכמה אותם יחד לתכנית, המביאה אותנו במקרה הטוב להפחתת 15.95 מליון טון גזי חממה (שהם 14.6% הפחתה, במקום 20%).
צעדים שמחייבים השקעות גדולות עם החזר השקעה ארוך יותר לא נכללו בתכנית, וצעדים שאינם מתבססים על אמצעים טכנולוגיים בלבד אלא מחייבים שינויי התנהגות (כמו למשל, עידוד מעבר מכלי רכב פרטיים לתחבורה ציבורית) – לא נבחנו מלכתחילה. חה"כ דב חנין תהה בקול אודות מתודולוגיית העבודה שהביאה את הועדה לתכנית זו, וטען: "היה יעד ברור, אבל הוא נזנח…נראה שקודם כל נורה החץ, ורק לאחר מכן סומנה סביבו המטרה".

ומה קורה עם הפחתת 15.95 מליון הטון שכן נכללים בתכנית? ובכן, על פי תמונת המצב, אף אחד ממשרדי הממשלה לא עומד כרגע בלוח הזמנים שנקבע על ידי התכנית. נוכחות נציגי משרדי הממשלה בדיון תאמה את מידת התקדמותם בביצוע התכנית. המשרד להגנת הסביבה ומשרד האנרגיה והמים (לשעבר- משרד התשתיות הלאומיות), שלחו נציגים (יש לציין כי שר האנרגיה והמים, ד"ר עוזי לנדאו, אף השתתף בתחילת הדיון), והתייחסו ברצינות לחלקם בתכנית. גם אצלם ניכרים עיקובים בביצוע, אבל ייאמר לזכותם שמדובר בצעדים לא פשוטים (במיוחד כי נדרש אישור ממשרד האוצר, שכידוע, נוהג להאט תהליכים), וכי כן חלה התקדמות חיובית ביותר בתחומים שתחת אחריותם.

לעומתם, משרד השיכון והאוצר לא השתתפו בדיון, והאחרון אף לא השיב לבקשה הרשמית של מרכז המחקר והמידע של הכנסת להעברת מידע (בניגוד לחוק).

גם אנחנו היינו שם
אמתכם הנאמנה ונאור ירושלמי, מנכ"ל חיים וסביבה, השתתפו ודיברו בדיון. כאן תוכלו לקרוא את נייר העמדה שהוגש היום לועדה. לממהרים, להלן ההמלצות / דרישות העיקריות של ארגוני הסביבה מהממשלה בנושא:

1. להתייחס ליעד ההפחתה שנקבע כאל יעד התחלתי בלבד, להציב כעת יעדים שאפתניים יותר ולפעול להשגתם.
2. להשלים את פעילות הועדה הבינמשרדית ולבחון שיפור התכנית בתחומים החסרים (בעיקר אנרגיה, תחבורה ובניה ירוקה) תוך בחינה של כלל ההחלטות המקודמות בנושא זה במשק ותיעדופן בראיה רחבה.
3. לבחון אפשרות להקמת גוף לריכוז תחום האקלים במשרדי הממשלה השונים, שילווה את יישום תכנית ההפחתה הלאומית, ויקדם את ההיערכות לשינויי האקלים ובניית חוסן לקראתם.
4. להכין בהקדם תוכניות מעשיות להתמודדות עם ההשפעות החריפות הצפויות של משבר האקלים, כגון אירועי אקלים קיצוניים, גידול בתחלואה בקרב שכבות חלשות ופגיעה חמורה בחקלאות.
5. לראות בתחום לא רק איום אסטרטגי, אלא הזדמנות: מדינות שמשכילות להבין זאת שמות לעצמן יעדים מרחיקי לכת שיובילו לפריחה כלכלית. בהקשר זה, הוזכר התהליך הממשלתי לצמיחה ירוקה שמקודם בימים אלה על ידי משרד התמ"ת והמשרד להגנת הסביבה: חשוב לקשור את נושא שינוי האקלים כם לנושא הצמיחה הירוקה, ולבחון החלטות המתקבלות בתהליך גם לאור שיקולים של השפעתן על תחום זה.

והשורות התחתונות
לאור העובדה שלפני שלוש שנים ממשלת ישראל לא הכירה בנושא משבר האקלים ובודאי שלא הקדישה משאבים לטיפול בו – שינוי הכיוון בפעילות הממשלה הינו מבורך. עם זאת, בהעדר מדיניות רוחבית מסודרת וברורה בנושא של התמודדות עם משבר האקלים, יימשך מצב האבסורד בו הממשלה מקדמת תכנית לאומית להפחתת גזי חממה, ובו זמנית, תומכת בידה השניה בצעדים שיתרמו ישירות לגידול בפליטות גזי החממה והזיהום (כגון מיזם ענק והרסני להפקת פצלי שמן בחבל עדולם, עידוד סלילת כבישים ובניית יישובים חדשים, והפעלת תחנת הכח החדשה שתקום באשקלון על פחם).

לא יתכן גם שפעילות קריטית שאמורה להיות במרכז סדר היום המדיני (כפי שמתרחש במדינות אחרות), תהיה תלויה באוויר – מאז התפטרותו של חיים שני, הועדה כונסה פעם אחת לכינוס פנימי בלבד, ולא המשיכה את פעולתה.

חה"כ חנין הודיע שיישלחו מכתבים למשרדי הממשלה השונים (תחבורה, אוצר ונוספים) בדרישה לקבל דיווח על תוכניותיהם לעמוד בתכנית הלאומית להפחתת גזי חממה. כמו כן, מכתבים עתידים לצאת למבקר המדינה, ראש הממשלה ונשיא המדינה – "לעדכנם כי היעד שעליו התחייב הנשיא בפני האו"ם לא יושג".

גם אנחנו נמשיך לעקוב, להתריע, לבקר – ולעדכן.

קישורים:

התכנית הלאומית להפחתת גז"ח – מסמך המלצות ארוני הסביבה

המסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת