הדרך לאקלים שפוי עוברת בבנק

במקום להילחם בדרקון, למה לא פשוט לייבש לו את אספקת החמצן?

350.org

תעשיות הדלקים לייצור אנרגיה (פחם, נפט וגז) הן המקור העיקרי לפליטות גזי החממה שגורמות להתחממות כדור הארץ ושינויי האקלים. מדובר בתאגידי ענק, מהחזקים ביותר הקיימים, שמחזיקים חברות לובי ועו"ד ומושכים בחוטים של ממשלות בכל העולם. התאגידים הללו גם נהנים מסובסידיות שונות כגון הקלות במיסים והטבות פיננסיות עצומות. אחרי שנים של תהליך בינלאומי מדשדש ואוזלת יד גורפת של ממשלות, בכל העולם מתגבשת ההבנה שאם רוצים להמנע ממשבר אקלים קטסטרופלי, צריך להתחיל לנבוח על העץ הנכון: ישירות על תעשיות הדלקים הפוסיליים. ולמה לנבוח, אם אפשר לייבש לו את אספקת המים?

מגמה חדשה ומסקרנת מתהווה בחודשים האחרונים. ארגונים כמו 350 הכריזו מלחמה על תעשיות הנפט דרך קמפיין ממוקד שקורא למוסדות להסיט את ההשקעות שלהם מתעשיות הפחם והנפט המזהמות, ולאחרונה מצטברים סימנים שהאסטרטגיה הזו יכולה להוביל לתוצאות.

 בארצות הברית, 15 רשויות מקומיות קיבלו החלטה רשמית להסיט השקעות באנרגיות מזהמות. למשל -הרשות של פרובידנס, רוד איילנד, קיבלה החלטה ביוני האחרון על הסטת השקעות; ראש עיריית סיאטל מדבר בעד הסטת השקעות למען הדורות הבאים. בסן פרנסיסקו, מועצת הפיקח של הרשות קיבלה החלטה באפריל האחרון, להסיט השקעת פנסיה של ועדת הפרישה בסך 583 מליון דולר מתעשיות נפט.

עוד בארה"ב, בלמעלה מ-300 קמפוסים בארה"ב  מתנהל קמפיין של הסטודנטים מול הנהלת האוניברסיטאות להפסיק התקשרויות כלכליות עם חברות נפט ופחם. בינתיים, שש אוניברסיטאות ומכללות החליטו לעשות את הצעד, ביניהן אוניברסיטת סן פרנסיסקו, קולג' בניו-יורק חוגג שנה להסטת ההשקעות

גם לקהילות ומוסדות דת יש כח כלכלי משמעותי. כנסיית פיטספילד בארצות הברית הודיעה כי בחמש השנים הבאות תשנה את כל אפיקי ההשקעה שלה ותמנע מכל תמיכה באנרגיה מזהמת. קהילות דתיות נוספות מנסות ללכת בדרכה

source: 350.org

באנגליה, ארגון "פיפל אנד פלאנט" מעודד סטודנטים לחקור את הקשרים בין תעשיות הנפט והפחם למחקרים, תרומות והשקעות בתחוך האוניברסיטה שלהם.

אבל השינויים המהותיים ביותר מתרחשים במוסדות הפיננסים הגדולים. הבנק העולמי הודיע החודש שימנע מהשקעות בהקמת תחנות כח פחמיות "למעט בתנאים יוצאי דופן". השבוע, גוף ההשקעות הגדול בעולם, בנק ההשקעות האירופי (EIB) הודיע כי הוא מאמץ את מדיניות האנרגיה של האיחוד האירופאי, ויגביר בהתאם השקעות באנרגיה מתחדשת, התייעלות אנרגטית ורשתות חכמות.  במקביל, הבנק יאמץ מפתח פליטות פחמן (Emissions Performance Standard) שישמש כקריטריון בוחן להשקעה באנרגיות פוסיליות – הרף שנקבע הוא פליטות של עד 500 גרם פחמן דו חמצני לקוט"ש – פרויקטים שיגרמו לפליטות גזי חממה מעל לרף זה, לא ימומנו. לידיעה ליחצו כאן. 

350.org

לעומתם, בנק השיקום והפיתוח האירופאי (EBRD) השקיע 48 אחוזים מהונו (העומד על 6.7 מליארד יורו) בדלקים פוסיליים במהלך השנים 2006-2011. הבנק פירסם אף הוא מדיניות עדכנית להשקעות בתחום האנרגיה, אומר הרבה מילים יפות על אתגר האקלים ואמנם הכניס דרישות מחמירות יותר לביצוע פרויקטים בתחום תעשיות הדלקים הפוסיליים, אך בפועל ימשיך לתמוך בפרויקטים מזהמים של תעשיות פוסיליות. לידיעה לחצו כאן.  

הכסף מסובב את העולם? אין ספק שהדרך עוד ארוכה אך אנו מקווים שאנחנו בתחילתו של גל שילך ויתגבר. כשיותר ויותר מוסדות פיננסיים, מוסדות חינוף, השכלה ומחקר, קרנות פנסיה, בעלי הון ומשקיעים פרטיים יתחילו לשאול שאלות, לחבר בין הנקודות של השלכות משבר האקלים לתעשיות בהן מושקע כספם – ולבסוף גם להשקיע את כספם באופן מודע ואחראי, השינוי יכול להיות דרמטי ומהיר.

שוורצנגר ו100 ה-פתרונות לקיימות. יש לכם מה להציע?

ארגון SUSTAINIA עורך בפעם השנייה קמפיין עולמי לזיהוי 100 הפיתוחים המבטיחים ביותר לקידום קיימות ועידוד חדשנות.

הקמפיין יוצא בקריאה המיועדת לעסקים, חברות, ארגונים אזרחיים לא ממשלתיים, חוקרים, בתי ספר וקבוצות קהילתיות "וכל מי שיש לו רעיון טוב" – להציג רעיונות ופתרונות למשבר האקלים, היעלמות המשאבים ובאופן כללי לקדם חברה מקיימת יותר, באחד או יותר מהתחומים הבאים:

• בנייה
• מזון
• אופנה
• תחבורה
• טכנולוגיות מידע (IT)
• חינוך
• אנרגיה
• בריאות
• ערים
• משאבים

הפירוט המלא לגבי הקריטריונים להגשה נמצא כאן.

היוזמים מציינים כי הם מחפשים פתרונות ש"נוגעים בראש וגם בלב" – פרקטיים וגם מעוררי השראה, ובעלי פוטנציאל לשנות את החברה האנושית בפרק זמן של העשור הקרוב. מאה פרויקטים נבחרים יפורסמו ויקבלו כיסוי תקשורתי נרחב, ומתוכם פרויקט מצטיין במיוחד יזכה בפרס, ובחשיפה רחבה בכנסים בינ"ל בלונדון וקופנהגן במהלך 2013.

לחצו כאן לראות את מאה הפתרונות שנבחרו בשנת 2012

מאחורי היוזמה עומד ארנולד שוורצנגר, ואיתו בצוות השיפוט חברים מכובדים כמו קוני הדגרד, האחראית בנציבות האירופית למשבא האקלים, ראש ממשלת נורבגיה לשעבר ונציג ארגון הבריאות העולמי,  ואחרים.

אז מה היה לנו? (חלק א)

כשלון מוחלט בהגעה להסכם היה אופציה קטסטרופלית אבל לא דמיונית ממש עד השעות האחרונות של וועידת האקלים בדרבן, דרום אפריקה. הוועידה, שהיתה אמורה להסתיים ביום שישי בערב, ננעלה לבסוף לאחר מרתון בלתי נפסק של דיונים והתייעצויות רק ביום ראשון בבוקר, בליווי אנחת רווחה גדולה מנציגי המדינות, ובייחוד מהמדינה המארחת.

 וועידת האקלים היא למעשה כינוס סביב מדורת השבט העולמית. המאמץ להגיע לקונצנזוס בנושאים פוליטיים, רגישים וכלכליים כאלה עם לא פחות מ-195 מדינות הוא אתגר אדיר. לפיכך, לאחר רכבת הרים בין רגעי ייאוש ותקווה, אפשר לומר שבמישור הדיפלומטי הבין לאומי התוצאה מפתיעה לטובה (טוב, גם זה לא קשה, בהתחשב בכך שהציפיות היו בגובה פני ים המלח). נחישותם של נציגי המדינות במהלך הדיונים ובמיוחד נציגי דרום אפריקה והאיחוד האירופאי להביא את המו"מ לתוצאה חיובית כנגד כל המכשולים, וכן מסירותם של רבים שישבו במשך שעות ארוכות ומתישות ולא הרפו עד שעלה עשן, ראויות לציון.

 מנגד, כשמחפשים את ה"תכלס" בין השורות הארוכות של ההסכם (וזו מן הסתם הנטייה שלנו ושל רבים אחרים) – מגלים שיש מעט ממנו, מעט מידי. האם "חבילת ההסכמות" של דרבן מספקת לפעולה אמיתית, שתמנע השלכות הרות אסון עקב משבר האקלים? אנחנו בספק.

 אז מה יצא מזה? כשענן רקיעות הרגליים והדיווחים המבלבלים הולך ומתפזר,אפשר לעשות קצת סדר בדברים. להלן עיקרי ההבנות שהושגו בתום וועידת דרבן, והשלכותיהן:

 1.יש הסכם. כלומר, יהיה.

ההבנות שהושגו בסוף וועידת דרבן ונקראות Durban Platform for enhanced action אינן מהוות עדיין הסכם "גלובלי, שאפתני, חוקי ומחייב" – כפי שמתבקש מזה מספר שנים להשיג בתום ועידה שכזו. מדובר, כמו בהסכם שהושג בקנקון בשנה שעברה, באוסף הסכמות פוליטיות במגוון רחב של נושאים, שבעיקר מתווים דרך להמשך התהליך – שסופו יהיה בהסכם מחייב שכזה. עם זאת, הן מעלות את הדיונים על פסים חדשים, ויש האומרים פורצי דרך.

המדינות החליטו על מפת דרכים, שתוביל להסכם בעל תוקף משפטי שיחול על כל המדינות החברות באמנה, בנושא הפחתת גזי החממה (מיטיגציה"), הערכות להשלכות המשבר ("אדפטציה"), מקורות המימון, אופן הדיווח והבקרה על הפעולות שנעשות במסגרת ההתחייבויות, העברת טכנולוגיות ועוד. כלומר, הויכוח הנצחי אודות החובה שלמדינות מתפתחות כמו סין והודו להפחית גם הן בגזי החממה שלהן אמור להסתיים כאן. לצורך כך מוקמת זרוע חדשה תחת האמנה: Ad-Hoc working group on the Durban Platform for enhanced Action

על ההסכם החדש, שיחליף את פרוטוקול קיוטו, להחתם עד שנת 2015 (COP21!) ולהיכנס לתוקף – כלומר להשפיע בשטח לא יאוחר משנת ..2020.
המשמעות: עוד 8 שנים של דיונים, התפלפלויות דיפלומטיות, מאבקי כח – ומעט מאוד עשייה ברמה בינלאומית, בשטח.

 פריצת דרך בדיונים הושגה כאשר האיחוד האירופאי קשר בין המשך פרוטוקול קיוטו לבין חתימה על הסכם מחייב עתידי, והציג את נכונותו להתחייב לתקופת התחייבות נוספת תחת תנאי פרוטוקול קיוטו – גם ללא הצטרפות ארה"ב והכלכלות המתפתחות (סין, הודו, ברזיל) – בתמורה לכך שכלל המדינות תתחייבנה למפת הדרכים שסופה בהסדר מחייב חדש.

מאת Brandan WArgus' מתוך http://africartoons.com/cartoon

ברור לכולם שבמסגרת ההסכם החדש ישונו ההגדרות שקיימות כרגע בקיוטו לגבי המדינות המפותחות ("אנקס 1") והמתפתחות, ובהתאם לכך – גם החובות והזכויות שיחולו עליהן. זה משנה לחלוטין את התמונה הקיימת ואת יחסי הכוחות. עבור ארצות הברית למשל, יהיה טיעון נוח יותר לשיווק ההסכם בבית. כפי שהתבטא נציג ממשלחת ארצות הברית, הסברת הנושא כלפי הקונגרס ובית הנבחרים "הפכה להיות מבלתי אפשרית לקשה ביותר".

 הודו כמעט וקברה את היוזמה שעתיים לפני תום הוועידה, עד שהושגה פשרה בלחץ דרום אפריקה והאיחוד האירופאי, בצורת הגמשת הניסוח של הגדרת ההסכם שאמור להתקבל עד 2015: השגת "תוצאה מוסכמת בעל תוקף משפטי" שתתקבל על ידי כלל החברות באמנה. הניסוח הזה משאיר פתח מעורפל ורחב מספיק לצרות עתידיות, כשמדינות כמו הודו תלחמנה להפחית את המגבלות שיוטלו עליהן.

 2. אין ואקום. כלומר, באופן רשמי

כאמור, בזכות הלחץ של האיחוד האירופאי ומדינות מתפתחות רבות, הוסכם לבסוף על תקופת התחייבות נוספת תחת פרוטוקול קיוטו שתכנס לתוקף מה-1 בינואר 2013. מועד סיום התקופה טרם סוכם – האופציות שסומנו הן דצמבר 2017 או 2020.

 המשמעות: מסיבות שונות, כמו למשל משום שארצות הברית מעולם לא היתה חלק בפרוטוקול, וקנדה בדיוק הודיעה על פרישתה ממנו, קיים פער עצום בין השאיפה להגביל את ההתחממות הגלובלית ל-2 מעלות צלסיוס בממוצע השנתי, לבין ההפחתות בפועל בגזי החממה מתוקף פרוטוקול קיוטו.

עם זאת, כנראה שמדובר ברע במיעוטו, שכן האפשרות השנייה היתה לא להמשיך בשום מסגרת להפחתת פליטות עד שיושג אולי הסכם חדש.

 בינתיים, נקבעה התקופה של עד 2015 כ"בחינה מחודשת" (Review), במהלכה ייבדקו אם היעדים הקיימים עומדים בקנה אחד עם מטרת ההגבלה של ההתחממות לעד שתי מעלות צלסיוס בממוצע העולמי, ועם מטרות האמנה בכלל. הדיווח התקופתי החמישי של הפאנל הבין ממשלתי על משבר האקלים (IPCC) – הסמכות המדעית לענייני משבר האקלים-  אמור לצאת בתקופה זו ולשמש כבסיס לבחינה זו.

3. הפיל שבחדר

כל דיון במהלך הוועידה שהתיימר להסתיים בהסכמה על מספרים ממשיים (יעדים להפחתת פליטות, מיסוי על פליטות גזי חממה, ואפילו שנת השיא – השנה שבה יחול שיא פליטות גזי החממה ולאחריה תחול ירידה ממושכת) – הסתיים ללא כל יכולת החלטה של המדינות בשל פערים גדולים מידי וחוסר נכונות להתפשר.

רבות דובר על הצורך הדחוף "להעלות את רמת השאפתנות של ההסכמים" – במילים אחרות, להגביל עוד יותר את פליטות גזי החממה – אבל בחבילת ההסכמות אין לכך ביטוי ממשי מלבד קריאה לעשות זאת בהמשך.

 המדינות המפתחות צריכות להצהיר על יעדי ההפחתה שלהן לתקופת ההתחייבות השנייה עד ה-1 במאי 2012, אך ללא הנחיות נוספות. כן נכתב, שהמדינות המפותחות ישאפו לכך שסך הפליטות מתחומן יופחתו לפחות בשיעור של בין 25 ל-40 אחוז (כן כן, טווח נוח של 15 אחוזים שמנמנים) עד שנת 2020, בהשוואה לרמת הבסיס של שנת 1990, אולם אין התייחסות פרטנית ליעדים שצריכים להיגזר מכך כלפי כל מדינה.

4. מה כן..?

למרות המשבר הכלכלי וניסיונות של מעצמות לסגת בהן מההבטחה שניתנה בקנקון ליצור קרן סיוע של לא פחות ממיליארד דולר בשנה עד שנת 2020, דרבן הצליחה לשמור על נושא המימון חי וקיים, כשהדיונים על "איך, מי וכמה" צפויים להמשך.

 

נעילת הועידה. נשיאת הוועידה זוכה לתשואות. מתוך http://unfccc.int/

התקדמות נרשמה גם בנושא של הערכות להשלכות משבר האקלים (אדפטציה) – עם החלטות על הקמת ועדת אדטפציה – כמה אנשים יהיו בה, מאילו מדינות, מה יהיו התפקידים והסמכויות שלה ועוד. בגדול, מדובר בגוף נוסף תחת האמנה, שתפקידו לקדם בפועל פרויקטים נחוצים ודחופים ביותר על הקרקע בשטח מדינות שחשופות יותר להשלכות של שינויי האקלים.

 עוד הושגה התקדמות טכנית בנושאים של העברת טכנולוגיות, פיתוח יכולות וכדומה, אם כי אלה נחשבים "כסף קטן" לעומת השאלות העיקריות שתיארנו.

 בפוסט הבא: על "אינדאבה" ו"אובונטו" ואיך הם באו לידי ביטוי גם בעולם הוירטואלי, על שאלת הצדק והשיוויון – והחיבור לתנועת הצדק החברתי בכל העולם…

24 שעות אחרי מועד סיום הוועידה -עדיין מדברים…

וועידת דרבן היתה אמורה להינעל אתמול (שישי), אבל הדיונים עדיין נמשכים ממש ברגעים אלה. לחץ הזמן והעייפות נראים בבירור על פני הנציגים. חלק מהמשלחות גם היו צריכות לעזוב והחשש הוא שהנוכחות לא תהיה מייצגת בצורה מספקת. ובכל זאת, הדיונים ממשיכים.

כמו שכבר אמרנו, בשלב הזה שהוא כבר הרבה אחרי הדקה התשעים, עקרון השקיפות מתפוגג. כל ה"אקשן" מתרחש מאחורי דלתות סגורות ולנו, ולשאר העולם, נותר רק לקושש פירורי מידע מפה ומשם.

למיטב הבנתנו, אמש לקראת חצות פורסמה טיוטה חדשה להסכם, גם היא לא מעובדת מספיק – כ-56 עמודים שמורכבים מכמה מגרסאות שונות לכל פרק (במקרים בהם לא הצליחו לאחד נוסחים ולהסכים על טקסט יחיד). שרים וחברי הדרג הגבוה נפגשו לדון בטיוטה הזו משעות הבוקר המוקדמות היום (שבת), כשדיון רחב יותר נקבע ל-10 בבוקר, ומאוחר יותר נדחה לארבע אחר הצהריים.

הטקסט המדובר לא מסכים על יעדים להפחתת פליטות גזי חממה, אלא דן במסגרת להמשך התהליך – אם תהיה המשכיות לפרוטוקול קיוטו, אם יחולו בו שינויים – ואם כן אם תהיה תקופת ביניים שבמהלכה יוגדרו מחדש הסטטוסים של מדינות שונות, ובהתאם גם החובות והזכויות שיחולו עליהן. גם אופציה של אי חידוש ההסכם או כל פעילות אחרת קיימת – אבל בסבירות נמוכה יותר. כרגע נראה שמבין המדינות המפותחות הגדולות רק האיחוד האירופאי תומך בהמשך רציף של פרוטוקול קיוטו. מרבית המדינות הגדולות והבעייתיות, כולל חלק מה"כלכלות העולות" דרום אפריקה וברזיל, נוטות להסכים על תקופת דיונים (review) שתמשך עד 2015, אז ייחתם (בשאיפה), הסכם מחייב עולמי חדש, שייכנס לתוקף עד 2020.

כלומר, הסכם, אם ייחתם כזה, יהיה רק לגבי התווית דרך אפשרית לגבי ה-הסכם שכולנו מקווים לראות כבר לא מעט שנים. בקרב הארגונים האזרחיים הרבים שעוקבים אחר הוועידה מתחזקת התחושה שאסור לחכות יותר לממשלות לתת את הטון במסגרת הקיימת למו"מ. גם חברי משלחות רשמיות נשמעו מתבטאים כנגד משטר האמנה, שמחייב להגיע לקונצנזוס עם כל המדינות על מנת להתקדם. "אם ארצות הברית לא מוכנה להתקדם, לפחות שלא תפריע לאלה שמוכנות לרוץ קדימה. צריך למצוא מנגנון או שיטה שתאפשר התקדמות של חלק מהמדינות ללא הסכמה של הכלל. כרגע כולנו תקועים" אמר מאחורי הקלעים נציג של האיחוד האירופאי.

ובנתיים, נראה שהיה ניסיון תמוה לזייף טיוטת הצעה להסכם שכביכול נכתבה על ידי מספר מדינות בחשאי. כולן הכחישו את העניין וככל הנראה, לאור כל מיני אי דיוקים והתרשלויות (החל משוני בנקודות תוכן מהותיות שמנוגדות לעמדה הידועה של המדינות האלה ועד טעות בתאריך ושימוש בפונט הלא נכון) – אכן מדובר בטעות או נסיון מרושל לזיוף ולטירפוד הסכמה. נשיאת הוועידה נאלצה לבזבז זמן יקר ולפרסם הצהרה רשמית שהטקסט התמוה אינו נלקח בחשבון.

שעות אחרונות – האם נראה עשן לבן?

אלה הן השעות האחרונות של וועידת האקלים של האו"ם בדרבן, דרום אפריקה, וענן כהה של חוסר ודאות אופף את מרכז הדיונים. המשלחות היו ספונות בחדרי הדיונים עד שעות מאוחרות בלילה ושוב עובדות מהבוקר, אבל עדיין לא ברור עד כמה אקורד הסיום של הוועידה יהיה צורם.

העולם מחכה למנהיגות.

רק כדי לחדד את המשמעות, נזכיר שבקנקון הוחלט להגביל את פליטות גזי החממה באופן שימנע את ההתחממות העולמית ליותר מתוספת של שתי מעלות צלסיוס בממוצע הטמפ' הגלובאלית.

גם עליה כזו תגרום במקומות מסוימים (כמו ישראל) להתחממות כפולה למעשה. במקומות מסוימים, ההתחממות תהפוך אזורים מאוכלסים שלמים לבלתי מתאימים למחיה. לפי דו"ח של סוכנות הפיתוח של האו"ם, התחממות של ארבע מעלות בממוצע בטמפ' העולמית תגרום לתמותה נוספת של כ-400 מליון אנשים נוספים ברחבי העולם. רק לאחרונה פורסם שנקודת ה"אל חזור", לפי תחזיות מדעיות עלולה להתרחש בעוד כחמש שנים.

ובדיונים עדיין שוקלים אפשרות לדחות כל פעילות משמעותית לעוד עשור. החלטה כזו, לרבים ברחבי העולם, פירושה גזר דין מוות.

כמו בוועידות קודמות, למרות מאמצים ומאמצים לכאורה לשמור על "שקיפות ופתיחות" לאורך כל הוועידה (נשיא הועידה אף פרסם מסמך מיוחד בשם "התמונה הגדולה" ובה מוצגות, בגדול, האפשרויות העומדות בפני המדינות להמשך התהליך הבינ"ל) – כשהדיונים נכנסים ל-24 השעות האחרונות, השקיפות מתמסמסת. עכשיו הכל נסגר מאחורי הקלעים, בקבוצות המו"מ ולא מול המצלמות.

במסדרונות מתרוצצים כתבים, בני נוער ופעילים מארגונים שונים ומנסים להבין לאן מנשבת הרוח. אתמול הסתמן כי האיחוד האירופאי הוביל עמדה לפיה הם מוכנים להתחייב על המשך פרוטוקול קיוטו, בתנאי שיוחלט על "מפת דרכים" לקראת תקופת התחייבות נוספת החל מ-2015. כמאה ועשרים מדינות הצטרפו ליוזמה. ארצות הברית, קנדה ורוסיה לא מעוניינות כמובן לחתום על יוזמה כזו, וכעת מופעלים עליהן לחצים. העמדות של הודו וברזיל לא ברורות לגמרי, וכן לא עמדתה של סין. ולמרות זאת מדינות רבות נאחזות בפרוטוקול קיוטו, או מה שנשאר ממנו, כמו מלחים בשברי ספינה טובעת בלב ים.  אחרי הכל, זה המכשיר היחיד שקיים, גם אם רק בתוך בסיס רעוע להמשך.

עוקבים אחר שידורים מתוך האסיפה הכללית של הכנס במקביל, אזורי התצוגה וההרצאות הולכים ומתרוקנים.

מחוץ לחדרי הדיונים, אנשים טרוטי עיניים צמודים למחשבים האישיים, ניזונים מהתקשורת (כמונו), אוספים חומרים לקריאה וכרטיסי ביקור, ומחכים לחדשות טובות. דבר אחד (כמעט) בטוח, ורבים שואבים ממנו תקוה: המארחים דרום אפריקאים השקיעו מאמצים רבים בניהול וארגון הועידה. נעילת הועידה ללא הצהרה כלשהי, ללא התווית קווים כלשהם – קלושים ככל שיהיו- להמשך, תהיה כישלון מהדהד שהדרום אפריקניים לא יאפשרו. נמשיך לעדכן.

המטריה מול שאר העולם: עמדות המדינות בנוגע לעתיד פרוטוקול קיוטו

כזכור, שאלת השאלות בוועידה הזו, היא מה יעלה בגורלו של פרוטוקול קיוטו, שאמור לפוג תוך פחות משנה.

הסיכוי שעד תום השבוע הבא ימצא פתרון קסם שיהיה מקובל על כל המשלחות הוא נמוך עד אפסי, ולכן ברקע כבר מתקיימים דיונים על תקופת ביניים, שבה תערך בחינה מחדש (Review) של ההסכם החדש והצרכים, כדי לגבש הסכם חדש לחלוטין. הסיבות לכך הן פוליטיות – לפי התצפיות המדעיות והתופעות שכבר מתחילות להתרחש בשטח, אין ספק שיש צורך בהסכם חדש, שאפתני, מחייב ומוצלח יותר מפרוטוקול קיוטו. הבחינה המחודשת באה על רקע המחלוקות הפוליטיות, בין היתר בגלל התנאים שהשתנו מאז נהגה הפרוטוקול, אי שם לפני כ-12 שנה: למשל, הצמיחה הכלכלית המהירה של מדינות כמו סין, ברזיל, אינדונזיה ונוספות, שעדיין נחשבות למדינות מתפתחות ואינן מחויבות לפי התנאים הקיימים בפרוטוקול קיוטו להציב יעדי הפחתה ברורים ולדווח לאו"ם על התקדמותן.

ובפוליטיקה כמו בפוליטיקה, גם כאן נוצרים מחנות ובריתות, חלקם מוצהרות וחלקן לא. בגדול, העמדות השונות נחלקות בין אלה שקוראים לחתום על תקופת התחייבות נוספת בתנאים הקיימים של הפרוטוקול, אלה שרוצים לזרוק את הפרוטוקול, לעצור הכל ולחשוב על משהו חדש, ואלה שרוצים להמשיך אותו באופן זמני באותם תנאים, ללא החלטה על פרק זמן, תוך דיונים על הסדר חדש.

אלה הן העמדות של הקבוצות החשובות בדיונים:

G77: (גרופ אוף 77): הקבוצה כוללת 77 מדינות מתפתחות, מאירופה, דרום אמריקה, חצי האי ערב, ואסיה.
לקבוצה זו הצטרפה סין, ועמדתם היא בעד תקופת התחייבות שניה תחת תנאי פרוטוקול קיוטו, למדינות המפותחות, תוך החמרת היעדים של הפחתת גזי החממה (רק למפותחות, עליהן לא יחולו התחייבויות אלא יעדים ולונטריים בלבד).

Umbrella Group – זוהי קבוצה שכוללת מדינות חזקות כמו ארצות

הברית,קנדה, אוסטרליה, רוסיה ויפן. כולן הצהירו עוד הרבה לפני פתיחת הועידה שאין בכוונתן להתחייב לתקופה נוספת של הפרוטוקול (ארצות הברית מעולם לא אישררה אותו), וכעת אינן מדברות עליו כלל, אלא דורשות התנהלות חדשה שתכלול התחייבויות שיכולו על כל המדינות. בקבוצה זו (בה ישראל חברה כמשקיפה בלבד), לא אוהבים מספירם: לא בהצהרה על יעדים ולא בשנות יעד…

האיחוד האירופאי: פתוח לתקופת התחייבות נוספת, אך רק במידה שהמדינות יתחייבו ל"מפת דרכים ברורה" שתוביל להסכם חדש, שיחייב את כל הכלכלות הגדולות (סין וארצות הברית, אך גם ברזיל והודו למשל) להפחית אחוזים ניכרים מפליטות גזי החממה מתחומן. ללא הסכם חדש שיחליף את קיוטו, לא רואים באיחוד טעם להתחייבות נוספת לתקופת ביניים.
BASIC – ברית זו כוללת את ברזיל, דרום אפריקה, הודו וסין – גם הן רוצות להמשיך את הפרוטוקול בתנאים הקיימים (ללא התחייבות מצידן), אך לא מציינות למשך כמה זמן או ממתי.(AOSIS( Alliance of Small Island States -קבוצת מדינות איים קטנות שכבר רואות את ההשפעות עולות מול עיניהן, תרתי משמע, קוראים לתקופת התחייבות נוספת לפרוטוקול הקיים, שלא תעלה על חמש שנים אך תתחיל כבר ב-2013, כדי לאפשר ששנת השיא בפליטות (לאחריהן סך פליטת גזי החממה הגלובלית תלך ותפחת מידי שנה) תהיה לפני תום העשור.

ובקיצור, נראה שכרגע המשחק הוא "כולם מול קבוצת המטריה", והאיחוד האירופאי בעמדת ביניים כלשהי באמצע.

הירוקים באיחוד האירופאי לקראת COP17: הEU חייב להוביל

התארגנות הירוקים באיחוד האירופאי פירסמו השבוע את  ציפיותיהם לקראת ועידת דרבן.
הטון העיקרי הוא לא לתת למשבר הכלכלי שפוקד את אירופה להוריד את נושא האקלים מסדר היום, אלא לקשר בין שני המשברים ולחפש פתרונות משותפים.

הנה מספר מסרים עיקריים מתוך הפרסום:

במצב הנוכחי, האיחוד האירופאי נקרא להוביל שוב את התהליך הרב צדדי ולהפגין מנהיגות.

המטרות לועידת דרבן: 1. הסכם על תקופת התחייבות שניה לפרוטוקול קיוטו ו-2. אסור שהמשבר הכלכלי יוריד מסדר היום את נושא משבר האקלים. האתגר: מציאת פתרונות בינלאומיים משותפים למשבר הכלכלי והאקלימי.  ה"גרין ניו-דיל" המנסח עקרונות לכלכלה ירוקה באירופה יכול להתוות את הדרך.

ובמספרים: לעגן בהסכם מחייב את שנת 2015 כ"שנת שיא הפליטות", (לאחריה כמות פליטות גזי החממה בכל שנה תלך ותרד), ואת היעד העולמי להפחתת 80% מסך הפליטות העולמיות עד שנת 2050- כדי לסגור את הפער בין היעד שנקבע (הגבלת ההתחממות העולמית ל-2 מעלות צלסיוס בטמפ' העולמית הממוצעת), ובין המצב הנוכחי.

לאיחוד האירופאי יש אינטרס להמשך תקופת ההתחייבות בפרוטוקול קיוטו, ולהעלאת רף השאפתנות (ביעדים להפחתת פליטות גזי חממה): זה יהווה תמריץ לפיתוח הכלכלה האירופאית. לכן אסור להתנות את המוכנות למחוייבות נוספת מצד האיחוד בשום תנאים.

על האיחוד להפסיק להתמקד (במילים אחרות: לחכות ולבזבז זמן) לארצות הברית. יש לעבור להתמקד בסין וכלכלות מתפתחות (סין, הודו, ברזיל).

האם יצליחו באיחוד האירופאי למשוך את הדיונים לקראת התחייבות נוספת ויעדים שאפתניים? נחכה ונראה…