הדרך לאקלים שפוי עוברת בבנק

במקום להילחם בדרקון, למה לא פשוט לייבש לו את אספקת החמצן?

350.org

תעשיות הדלקים לייצור אנרגיה (פחם, נפט וגז) הן המקור העיקרי לפליטות גזי החממה שגורמות להתחממות כדור הארץ ושינויי האקלים. מדובר בתאגידי ענק, מהחזקים ביותר הקיימים, שמחזיקים חברות לובי ועו"ד ומושכים בחוטים של ממשלות בכל העולם. התאגידים הללו גם נהנים מסובסידיות שונות כגון הקלות במיסים והטבות פיננסיות עצומות. אחרי שנים של תהליך בינלאומי מדשדש ואוזלת יד גורפת של ממשלות, בכל העולם מתגבשת ההבנה שאם רוצים להמנע ממשבר אקלים קטסטרופלי, צריך להתחיל לנבוח על העץ הנכון: ישירות על תעשיות הדלקים הפוסיליים. ולמה לנבוח, אם אפשר לייבש לו את אספקת המים?

מגמה חדשה ומסקרנת מתהווה בחודשים האחרונים. ארגונים כמו 350 הכריזו מלחמה על תעשיות הנפט דרך קמפיין ממוקד שקורא למוסדות להסיט את ההשקעות שלהם מתעשיות הפחם והנפט המזהמות, ולאחרונה מצטברים סימנים שהאסטרטגיה הזו יכולה להוביל לתוצאות.

 בארצות הברית, 15 רשויות מקומיות קיבלו החלטה רשמית להסיט השקעות באנרגיות מזהמות. למשל -הרשות של פרובידנס, רוד איילנד, קיבלה החלטה ביוני האחרון על הסטת השקעות; ראש עיריית סיאטל מדבר בעד הסטת השקעות למען הדורות הבאים. בסן פרנסיסקו, מועצת הפיקח של הרשות קיבלה החלטה באפריל האחרון, להסיט השקעת פנסיה של ועדת הפרישה בסך 583 מליון דולר מתעשיות נפט.

עוד בארה"ב, בלמעלה מ-300 קמפוסים בארה"ב  מתנהל קמפיין של הסטודנטים מול הנהלת האוניברסיטאות להפסיק התקשרויות כלכליות עם חברות נפט ופחם. בינתיים, שש אוניברסיטאות ומכללות החליטו לעשות את הצעד, ביניהן אוניברסיטת סן פרנסיסקו, קולג' בניו-יורק חוגג שנה להסטת ההשקעות

גם לקהילות ומוסדות דת יש כח כלכלי משמעותי. כנסיית פיטספילד בארצות הברית הודיעה כי בחמש השנים הבאות תשנה את כל אפיקי ההשקעה שלה ותמנע מכל תמיכה באנרגיה מזהמת. קהילות דתיות נוספות מנסות ללכת בדרכה

source: 350.org

באנגליה, ארגון "פיפל אנד פלאנט" מעודד סטודנטים לחקור את הקשרים בין תעשיות הנפט והפחם למחקרים, תרומות והשקעות בתחוך האוניברסיטה שלהם.

אבל השינויים המהותיים ביותר מתרחשים במוסדות הפיננסים הגדולים. הבנק העולמי הודיע החודש שימנע מהשקעות בהקמת תחנות כח פחמיות "למעט בתנאים יוצאי דופן". השבוע, גוף ההשקעות הגדול בעולם, בנק ההשקעות האירופי (EIB) הודיע כי הוא מאמץ את מדיניות האנרגיה של האיחוד האירופאי, ויגביר בהתאם השקעות באנרגיה מתחדשת, התייעלות אנרגטית ורשתות חכמות.  במקביל, הבנק יאמץ מפתח פליטות פחמן (Emissions Performance Standard) שישמש כקריטריון בוחן להשקעה באנרגיות פוסיליות – הרף שנקבע הוא פליטות של עד 500 גרם פחמן דו חמצני לקוט"ש – פרויקטים שיגרמו לפליטות גזי חממה מעל לרף זה, לא ימומנו. לידיעה ליחצו כאן. 

350.org

לעומתם, בנק השיקום והפיתוח האירופאי (EBRD) השקיע 48 אחוזים מהונו (העומד על 6.7 מליארד יורו) בדלקים פוסיליים במהלך השנים 2006-2011. הבנק פירסם אף הוא מדיניות עדכנית להשקעות בתחום האנרגיה, אומר הרבה מילים יפות על אתגר האקלים ואמנם הכניס דרישות מחמירות יותר לביצוע פרויקטים בתחום תעשיות הדלקים הפוסיליים, אך בפועל ימשיך לתמוך בפרויקטים מזהמים של תעשיות פוסיליות. לידיעה לחצו כאן.  

הכסף מסובב את העולם? אין ספק שהדרך עוד ארוכה אך אנו מקווים שאנחנו בתחילתו של גל שילך ויתגבר. כשיותר ויותר מוסדות פיננסיים, מוסדות חינוף, השכלה ומחקר, קרנות פנסיה, בעלי הון ומשקיעים פרטיים יתחילו לשאול שאלות, לחבר בין הנקודות של השלכות משבר האקלים לתעשיות בהן מושקע כספם – ולבסוף גם להשקיע את כספם באופן מודע ואחראי, השינוי יכול להיות דרמטי ומהיר.

מקיימות – למנהיגות. פוסט לכבוד יום כדור הארץ

מחר, ה-22 לאפריל, יציינו ב-180 מדינות ברחבי העולם את "יום כדור הארץ" על רקע קונפליקטים שהולכים ומתחדדים במשולש הון-שלטון-המון על השליטה במשאבי הטבע בישראל ובעולם 

 איך הכל התחיל

לפני כחמישים שנה, אי שם בשנות השישים הפרחוניות, הסנטור האמריקני גיילורד נלסון חשב לראשונה לארגן יום שיוקדש למען כדור הארץ כדי למשוך את תשומת ליבם של מקבלי ההחלטות בארה"ב לנושאים חשובים כמו זיהום סביבתי. באותה תקופה התפרסם ספרה המפורסם של רייצ'ל קרסון "אביב דומם", שחשף את הפגיעה הקשה של חומרי ההדברה (DDT) בטבע ובבריאות, והציבור החל להיות מוטרד ממידת הדאגה הלא מספקת של נבחריו באשר לשלומו. מאוחר יותר באותו עשור, פסולת תעשייתית שהושלכה למימי נהר באוהיו נדלקה, גרמה לנזקים גדולים, והדליקה עוד יותר את זעם הציבור האמריקאי. זו לא היתה הפעם הראשונה שהנהר הזה בער; היו לפניה שריפות הרסניות יותר שאף תבעו קורבנות בנפש. עם זאת, התקרית הזו דווקא הגיעה למאמר המערכת ב"טיים מגאזין", ובעקבותיה גברה הדרישה הציבורית להטלת פיקוח ורגולציה על תעשיות וחומרים מזהמים.

אירוע יום כדור הארץ הראשון התקיים בשנת 1970, בהשתתפות 20 מליון איש – אחד מתוך עשרה אזרחים בארה"ב נכון לשנה זו (!). הציבור זעם על הפקרתו מול מפגעי תעשייה וזיהום, והקריאה הברורה לפוליטיקאים לתת דגש לנושאי סביבה ובריאות הציבור הובילה להקמת הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה (ה-EPA), ובהמשך לדחיפת אויר נקי בארה"ב ומהלכים חשובים אחרים.

מאז התקבע ה-22.4 כיום כדור הארץ, והפך ליום פעילות עולמי להעלאת המודעות לאחריות שלנו כלפי מצב כדור הארץ.

 על פי Earth Day Network, ארגון הרשת העולמי שמתאם בין האירועים לציון המאורע, השנה צפויים כ-500 מליון איש מ-4,500 ארגונים בכ-180 מדינות לקחת חלק בפעילויות שונות במסגרת היום הזה. אירוע הדגל בארצות הברית כולל באופן מסורתי עצרת והופעות חיות בשדרה המרכזית בוושינגטון די.סי. אליה מגיעים עשרות אלפים. קמפיין אינטרנטי גדול שמלווה את האירוע תחת הכותרת "הפנים של שינוי האקלים" קורא לאנשים להצטלם במטרה להעביר את האיום של שינוי האקלים לסיפור מוחשי וברור יותר ולהעניק לו -באופן מילולי וסימבולי – פנים.

בארץ יצוינו אירועי היום בטקס העשור של חלוקת אותות הגלובוס הירוק– אותות ההצטיינות על עשייה סביבתית מטעם התנועה הסביבתית, ובשעת כדור הארץ – אירוע בשיתוף 26 רשויות מקומיות ברחבי הארץ, שיכלול פעילויות מקומיות רבות במהלך השבוע, וכמובן, את אקט כיבוי האורות למשך שעה, החל משמונה בערב.

אני אשב לי לבד בחושך ואחשוב

כיבוי האורות נועד להוות פעולה סימבולית ומעוררת מחשבה. ברור לכולם שלא נציל את העולם ולא את עצמנו משינויי אקלים חריפים על ידי כיבוי אורות לשעה. אבל אולי האקט הזה, פעולה כמעט חסרת חשיבות לאדם הבודד, שיוצרת אפקט משמעותי יותר במספרים גדולים – כן תגרום לנו לחשוב על האחריות של כל אחד מאיתנו במאבק הכולל. כמו זוכי פעילים רבים בתנועה הסביבתית (חלקם, זוכים באותות הוקרה בטקס הגלובוס הירוק)  שרואים לנגד עיניהם חברה טובה וצודקת יותר וממשיכים בפעילות סזיפית יום יום גם אם התועלת אינה תמיד נראית לעין. אם הנזק האדיר שנגרם למערכות הטבעיות הוא במידה רבה תוצאה של הצטברות מעשים "קטנים", יומיומיים – מדוע אנחנו משוכנעים כלכך שלפעילויות "קטנות" ויומיומיות אין השפעה גם לכיוון החיובי?

מי מכבה את האורות פה

בין שלל האירועים שיתקיימו מחר, ייערך גם אירוע שדן באחד הנושאים המהותיים ביותר בהיבטי בריאות, סביבה, ביטחון, יציבות, ופיתוח (בקיצור – קיימות), אך באופן התנהלותו אין הרבה מתפישת הקיימות.
הועידה הלאומית החמישית לאנרגיה בישראל, תדון בעתיד משק האנרגיה  ובנושאים שיגעו בכל אחד ואחת מאיתנו – אך לחברה האזרחית אין כמעט ייצוג בוועידה. מבין הדוברים הנכבדים, אין ולו דובר אחד המשתייך לחברה האזרחית (ארגונים סביבה, חברה, ואף לא אקדמיה) – כולם מבין מנגנוני השלטון והמגזר העסקי. בארגון אדם טבע ודין שמו לב שבנוסף לכך, מבין 36 דוברים בוועידה, שתיים בלבד הן נשים. גם בתור קהל לא קל להשתלב כאזרח מן השורה – כניסה תעלה 300 שקלים לאדם.

מקיימות – למנהיגות

וזו, אולי יותר מהכל, תמצית הסיפור.
הגיע הזמן להעביר את הסיפור מסיפור של "סביבה" (שאוטומטית, אצל רבים מאיתנו, מצמצם אוטומטית את התמונה), או "קיימות" (שבואו נודה על האמת, זו עדיין מילה לא מובנת לרובינו, למרות הופעות מכובדות בפריים טיים של ערוץ 2) – לשאלה של מנהיגות. אנחנו בוחרים בנציגנו כדי שייחשבו על האינטרסים שלנו, ושל הילדים שלנו. על הבריאות שלנו, על הפרנסה של הילדים (כולל הסיכוי שלהם למצוא מקומות עבודה שלא ינצלו אותם וישמרו על בריאותם), על היכולת להגיע ממקום למקום במהירות ובקלות ולא ביוקר, על היכולת להנות מחוף ים פתוח ונקי לכולם, על העצמאות האנרגטית שלנו (שתושג לא על ידי תעשיה כימית מזהמת, אלא על ידי חיבור ישיר למקור האנרגיה העולמי – השמש) וכן – גם על מחירי החשמל. כל הנושאים האלה הם חלק מאותה תמונה רחבה, שמנהיג טוב אמור לראות לנגד עיניו, לא משנה איך יבחר לקרוא לה. בתמונה הזו, השליטה על משאבי הטבע צריכה להיות מנוהלת תוך בחינה של טובת הציבור והסביבה לטווח ארוך.

ביום כדור הארץ הראשון ב-1970, אחד מתוך כל עשרה אזרחים אמריקנים יצא לרחוב, וקרא למנהיגיו לראות את התמונה הגדולה הזו, שסביבה היא חלק חשוב ומהותי ממנה. אולי לפעמים צריך שרבים מאיתנו יכבו את האור, כדי שהתמונה תתבהר.

תמונה מתוך 350.org

מאות רשויות מקומיות התחייבו לפעולה להתמודדות עם משבר האקלים

בעוד התהליך הבינלאומי ממשיך לדשדש ולאכזב, קרן אור של תקווה ועשייה אמיתית זרחה עלינו מהביתן של השלטון המקומי.

950 רשויות מקומיות מכל רחבי העולם חתמו על אמנת הערכות והסתגלות למשבר האקלים, (Durban Adaptation Charter) במסגרת כינוס של ארגון ICLEI, שהתרחש במקביל לועידת דרבן. החתימה על האמנה היא אקט של התחייבות פוליטית לחיזוק הפעולה המקומית לבניית חוסן* מקומי מפני משבר האקלים. פעם נוספת, ערים ורשויות מקומיות לוקחות אחריות על עתיד תושביהן ואינן מחכות עוד לישועה מהתהליך הבינלאומי או מהממשלות המרכזיות.

בהצטרפותם לאמנה, המנהיגים התחייבו למטרות הבאות:

• להכניס את נושא ההערכות למשבר האקלים ("אדטפציה") כחלק אינטגרלי בתכניות הפיתוח של הרשויות המקומיות
• להכין אסטרטגיות לאדפטציה מקומית, בהתאמה ובסינרגיה עם תוכניות הפחתת גזי החממה
• לקדם אמצעי אדפטציה שמותאמים לצרכים של אוכלוסיות מוחלשות ולהבטיח פיתוח כלכלי בר קיימא
• לקדם את תפקיד מערכות אקולוגיות תקינות בתשתית ירוקה לרשויות מקומיות
• לחפש ולפתח מקורות מימון יצירתיים

מתוך אחד מאירועי הצד במתחם השלטון המקומי בועידה. מתוך ICLEI.ORG

חתימת האמנה הזו היא אבן דרך היסטורית בפעולה העולמית להתמודדות עם משבר האקלים, והוכחה נוספת לכח העצום ויכולת הפעולה האמיתית שנמצאת בידי השלטון המקומי – מבלי לחכות לשלטון המרכזי ולתוצאות התהליך הבינלאומי.

לפרטים נוספים מאתר ICLEI

לפני שנה, במקביל לועידת קנקון שהתקיימה במקסיקו, מאות רשויות מקומיות חתמו על אמנת Mexico City Pact וכן התניעו את היוזמה לרישום ודיווח פליטות גזי חממה מרשויות מקומיות. שני צעדים אלה היו פריצת דרך בהתמודדות של רשויות בכל העולם עם משבר האקלים. רשויות מקדמות אלפי אמצעים שונים, לא רק לשם הפחתת גזי חממה, אלא גם לשם יצירת סביבת חיים טובה ונעימה יותר לתושביהן: פיתוח אמצעי תחבורה יעילים, נקיים וזמינים; נטיעת עצים ופיתוח אתרים ירוקים עירוניים; שימור המגוון הביולוגי בתוך הערים; החלפת אמצעי תאורה, חימום, קירור וכדומה להתייעלות אנרגטית שיפוץ מבנים ותשתיות, יצירת מקומות עבודה, מנגנונים וגופים כדי למסד את הפעילות לאורך זמן.

הדרכה בביתן ההדגמה של קואליציית האקלים של קייפ-טאון בוועידה

 כפי שנאמר באירוע: הרשויות המקומיות לבדן לא יצילו את העולם ממשבר אקלים בלתי נשלט, אבל הן יכולות לעשות הרבה מאוד, והן מראות את הדרך לממשלות המרכזיות.

מהי בניית חוסן? המונח“Resiliency”  תופס מקום מרכזי יותר ויותר בשיח הסביבתי-חברתי סביב שינויי האקלים. מעוניינים לקרוא עוד? לחצו כאן.

מאות תאגידים בקריאה למשלחות: שימו את הפוליטיקה בצד

ערב פתיחת הוועידה, מאות תאגידים עסקיים הצטרפו בקריאה פומבית למשלחות הדיונים בקריאה להניח את השיקולים הפוליטיים בצד ולשחרר את השיחות מהמבוי הסתום בו הן נמצאות, על מנת להגיע להישגים ממשיים של הפחתה בפליטות.

הפרויקט שמכונה two degrees challenge communique (אתגר שתי המעלות – כלומר, עמידה ביעד העולמי שנקבע בקנקון להפחית פליטות גזי חממה כך שהתחממות הכדור תוגבל לשתי מעלות צלסיוס בטמפ' הממוצעת העולמית "בלבד") – הוא יוזמה של התארגנות מנהיגי תאגידים עסקיים למען משבר האקלים-
Corporate Leaders Nework for Climate Change, המונה תאגידים מכל העולם ומתחומים מגוונים (אנרגיה, קמעונאות, ייצור, מחצבים ועוד).

נכון לכתיבת שורות אלה 339 תאגידים הצטרפו לקריאה, וביניהם: יאהו, פיליפס, פרוקטור אנד גמבל, קוקה-קולה, אי-ביי , יוניליבר, חברות תעופה כמו KLM ואפילו חברת של…

אתם מוזמנים להכנס לאתר היוזמה ולהתרשם בעצמכם… מה דעתכם?  גרין-ווש מתוחכם, או שדווקא המגזר העסקי (כמו פעמים רבות בעבר) מקדים להבין את התועלות וההגיון שבהפחתות גזי חממה? אתם מוזמנים לענות ולשתף באמצעות התגובות.