וועידת האקלים בוורשה מסתיימת באכזבה

אי שם בין שבת לראשון, הרבה מעבר לדד ליין הרשמי (שנקבע ליום שישי בשעה 6), התפזרו אחרוני הנציגים של המשלחות ואיצטדיון הכדורגל הלאומי בוורשה שאיכלס בשבועיים האחרונים את האוכלוסיה המעונבת ביותר שראה מימיו, התרוקן סופית.

כרגיל בשנים האחרונות, המתח, הויכוחים, הדרמה ואי הודאות נמשכו ממש עד הרגע האחרון, ולכן עדיין לא כל הפרטים ידועים לגבי תוצאות הוועידה. עם זאת, מה שידוע מספק כדי לקבוע: ההסכם אליו הגיעו הוא חלקי ביותר ובקצב הזה המסלול הבינלאומי לא יושיע אותנו משינויי אקלים בלתי הפיכים. ואם היינו פיזית באולם הדיונים, גם אנחנו היינו עוזבים בכעס ותסכול יחד עם מאות נציגי הארגונים האזרחיים בשבוע שעבר.

 

נציגי הארגונים האזרחיים יוצאים מהוועידה באופן מאורגן בסוף השבוע שעבר. צילום adoptanegotior

עם מה יצאנו?

האם ניתן לצפות למשהו אופטימי מוועידה שמארחיה יוזמים במקביל וועידת "פחם ואקלים"?  בתום מספר ימים שבמהלכם נראה היה שהוועידה יורדת מהפסים לחלוטין, התוצאות עדיין מאכזבות. היום ברור לגמרי מה עומד על הכף. ברור שאין זמן יותר לדיבורי סרק. ברור שצריך לפעול באופן נחרץ ומהיר, לא עוד חמש שנים, לא מחר –אלא אתמול. על רקע הדחיפות והאיום האמיתיים, המעט שהושג ממש מתסכל ומרגיז.

"אנשים לפני פחם" מתוך המחאה מחוץ לוועידת האקלים. צילום: adoptanegotiator

 אנחנו מתנחמים בעובדה שמרבית הפעילות החשובה שמתקיימת להפחתת גזי חממה, התייעלות ומעבר לאנרגיה מקיימת – אינה באה לידי ביטוי במוכנות של מדינות להתחייב לתהליך הבינלאומי. מאות ערים נוקטות פעולה יום יום. ברמה מקומית ואזורית נעשים צעדים בשטח, מבלי לחכות להסכם בינלאומי, פשוט מתוך ההבנה שזו האופציה היחידה האפשרית לעתיד מקיים. בזירה הבינלאומית, לעומת זאת, מופעלים לחצים אדירים של בעלי הון שמשתקים את הממשלות ומונעים התקדמות ממשית.

 אז עם מה, בכל זאת, יצאנו מימי הדיונים בוורשה?

א. לגבי הפחתת גזי חממה

1. בשורה טובה אם כי לא מספיק משמחת היא, שהדד ליין של מעבר להסכם גולבלי מחייב בשנת 2015 עומד בעינו, למרות ניסיונות שונים לדחות ולשנות את ההחלטה הזו. למדינות השונות יש עד הרבע הראשון של 2015 לגבש יעדים ברורים של הפחתת גזי חממה, כולל תוכניות פעולה איך להשיג יעדים אלו.
2. חלק מהותי בהסכם שאמור להיחתם הוא, מעבר ממצב שבו יש אבחנה בין מדינות מתפתחות (שאינן מחויבות להפחית גזי חממה אלא רק להצהיר על מאמצים) ומדינות מפותחות (המחויבות, לכאורה, להפחית גזי חממה ולדווח על כך באופן מסודר) – למצב בו כל המדינות שוות בפני ההסכם, ומחויבות  לעשות מאמצים להפחתת גזי חממה. קבוצת G77 וסין – קבוצה המשתפת פעולה כקואליציה במו,מ וצוברת כח בשנים האחרונות, הצליחה להתעקש כי המדינות המתפתחות לא יצהירו על התחייבויות, אלא על תרומתן למאמץ – נוסח פחות מחייב.
3. לא נקבע, למרבה הצער, מה צריך להיות היעד המשותף (כמה גזי חממה חייבים להפחית באופן גלובלי על מנת למנוע התחממות עולמית מעל רף שתי מעלות צלסיוס בממוצע), עד מתי הוא צריך להיות מושג, ואיך בדיוק הוא יתחלק בין המדינות השונות (נושא שצפוי להיות טעון ביותר).
4. למרות כוונה "לחייב מדינות לנקוט צעדים שאפתניים" לפני כניסה לתוקף של ההסכם החדש (שיחתם אמנם, אולי, ב2015, אך ייכנס לתוקף ב-2020)  – עקב התנגדות של מדינות רבות נמנעה החלטה כזו, והנוסח הסופי שנחתם נוקט לשון רכה ביותר (מעודד מדינות לצעדים שאפתניים…).

 

מחאה בתוך הוועידה על התחמקות המדינות העשירות מנושא המימון המובטח. צילום: adoptanegotiator

נושאים נוספים:

5. מימון: המדינות המפותחות התחייבו כבר לפני שלוש שנים, בוועידת האקלים בקנקון (COP16) על הקמת "קרן אקלים ירוקה" שתסייע למדינות מתפתחות להטמעת אמצעי התייעלות, העברת ידע והפחתת גזי חממה. מדינות מפותחות ובראשן ארה"ב התחייבו לגייס לא פחות ממאה מיליארד דולר מידי שנה עד 2020 לפעילות הקרן.  במהלך הוועידה מחו נציגי מדינות מתפתחות וארגונים אזרחיים על "העלמות" הנושא, ולא נראה שההסכם בסוף הוועידה הצליח לענות על השאלות הבוערות: איך יגוייס הכסף? כיצד, מתי ולמי יחולק?
6. כפי שדיווחנו, נושא שעמד במרכז הסערה בוועידה היה דרישה של מדינות מתפתחות יחד עם סין להקים מנגנון שידון בנפרד ב"אובדן ונזק" – כשלמעשה מדובר בתביעת פיצויים מהמדינות המפותחות, על אסונות טבע הפוגעים במדינות העניות. חרף התנגדות עזה, המדינות המתפתחות השיגו הישג כשהוחלט שהוא יכלל בהסכם המתגבש, אך לא במנותק מנושא ההיערכות לשינויי אקלים ("אדפטציה").
7. התקדמות בפעילות דווקא הושגה במסלול הדיונים אודות אדפטציה – היערכות לשינויי האקלים. מנגנון לתמיכה בפרויקטים של בניית חוסן והיערכות החל לפעול בביצוע של הבנק העולמי, ובמהלך הוועידה דווח אודות הכספים שהועברו והפרויקטים המתוכננים. בנושא של ייעור (REDD+) גם חלה התקדמות בנושא מימון משותף למאמצי הגנה על יערות קיימים מפני כריתה.

דרישה לשוויון בין דורי. שבעת הדורות הבאים יסבלו ממעשינו.
צילום: adoptanegotiator

מבזקופ: מה קורה בוועידת האקלים בוורשה?

שינוי המערכת – לא שינוי אקלים. צעדות מחאה במהלך הסופ"ש בוורשה. מתוך 350.org

המחצית הראשונה של וועידת האקלים של האו"ם בוורשה, פולין, כבר מאחורינו. כל מי שעוקב אחר הוועידות הללו (היו כבר 19 במספר) יודע ששום דבר למעשה לא סופי עד השעות האחרונות של הוועידה, והיום – חמישה ימים לפני סופה – מוקדם מידי לחזות את תוצאותיה. ובכל זאת, אנחנו מביאים מבזק מהמתרחש בוועידה, בדיונים ומאחורי הקלעים.

 שאלת השאלות היא כמובן האם המדינות יסכימו סוף סוף להתחייב להפחית באופן משמעותי את פליטות גזי החממה מתחומן. אנחנו צופים שהתשובה תינתן אם לא בדקה ה-90 אז בזמן הפציעות של הוועידה, אך בינתיים הרוח המנשבת ממסדרונות הוועידה העגולים (מי מכנס וועידת או"ם באיצטדיון כדורגל?) אינה אופטימית. נציג אחת המשלחות התבטא כי "לאחר חמישה ימי דיונים הצלחנו להבין את מבנה האצטדיון ולהפסיק ללכת בו לאיבוד. עכשיו כדאי שנפסיק ללכת במעגלים בדיונים עצמם".

דיון סוער על "אובדן ונזק"
בשנים האחרונות נראה שהמאמץ למנוע את משבר האקלים על ידי חתירה להפחתת גזי חממה רבה ככל הניתן מפנה את מקומו (לצערנו) למאמצי אדפטציה – כלומר, השלמה עם הרעיון שאת המשבר לא ניתן למנוע לחלוטין אלא לצמצם בלבד, ולכן יש השקעה בהתאמה לתנאים החדשים שנוצרים והתמודדות עם שינויי האקלים בפועל. וועידות דוחא (שנה שעברה) וורשה מסמנות את השלב הבא: "אובדן ונזק". בסוף וועידת דוחא השיגו המדינות המתפתחות נצחון משמעותי, כאשר הוסכם לראשונה כי מדינות מתפתחות שיספגו את מירב הנזק כתוצאה ממשבר האקלים – למרות מאמצי היערכות והתמודדות – יקבלו סיוע ופיצויים כספיים מהמדינות המפותחות. המדינות המתפתחות דוחפות לכינון מנגנון עצמאי, חדש, שיבנה מגוון אפשרויות סיוע כלכלי כולל שמיטת חובות, התערבות מהירה וסיוע מסוגים שונים לאחר אסונות טבע.
בכך יש ניסיון להתמודד עם אי הצדק האקלימי ההיסטורי, שהרי המדינות שאחראיות למירב גזי החממה ולחילול המשבר עקב פיתוח מואץ ורמת חיים גבוהה תסבולנה פחות מהמדינות העניות שלא נהנו מפירות הפיתוח ותרמו פחות ליצירת המשבר.

הוועידה נפתחה בקריאה נרגשת של נציג הפיליפינים, שקרא להתנהלות הנוכחית "טירוף" ואיים לפתוח בשביתת רעב אלמלא תהיה כוונה רצינית לפעולה מצד המדינות. על רקע המחזות הקשים בפיליפינים בשל טייפון הייאן נושא הפיצוי והנזק נמצא במרכז השיח בוועידה. קבוצת G77 – קבוצת משא ומתן חזקה הכוללת את נציגיהן של 77 מדינות מתפתחות, בעיקר מאפריקה, דרום אמריקה ומדינות האיים שאליהן הצטרפה סין – דוחפת את היוזמה למנגנון פיצוי אבדן ונזק באופן אינטנסיבי.

נציג הפיליפינים בוועידת האקלים. מתוך 350.org

נייר מקדים לוועידה שדלף לרשת מראה כי ארצות הברית מתנגדת לרעיון פיצוי המדינות הנפגעות על אבדן ונזק, ומנסה לדחוף את האחריות למימון על המגזר הפרטי. סביר שמדינות מפותחות רבות אחרות יצטרפו לארצות הברית שכן המנגנון המוצע מטיל עליהן עול כלכלי כבד, נוסף על סיוע כלכלי רחב שכבר התחייבו אליו בעבר.

"אנחנו מודעים לדאגות הלגיטימיות של המדינות הפגיעות לשינויי האקלים. אנחנו רוצים להגיב עליהן בדרך שלא תטיל עול כבד על מנגנון אמנת האקלים של האו"ם ותקשה עליה להתמקד בעיקר – המאמצים להפחתת פליטות ולהיערכות לשינויי האקלים (מיטיגציה ואדפטציה)…" נאמר במסמך. "..ככל שמדינות יתמקדו יותר בנושאי פיצוי ואחריות, הן יבינו שזו לא דרך פרודוקטיבית לקידום הסכם האקלים".

החברה האזרחית

סיפרנו כבר שפולין, התלויה בתעשיית הפחם ל-80% מייצור החשמל שלה, נתנה מקום רשמי במהלך הוועידה לאירוע שקיבל את הכותרת הבעייתית "הועידה הבינ"ל לאקלים ופחם", ובכך עוררה את זעמם של פעילי אקלים. מהלך זה עירער את הלגיטימציה של פולין כמדינה המארחת ומנחה את הדיונים והוסיף טון אירוני למרבית הכתבות אודות הוועידה. פעילים סביבתיים "התלבשו" על אירוע זה ומוחים במגוון פעילויות כדי להזכיר לעולם שאין דבר כזה "פחם נקי" ואין אפשרות להמשיך להישען על אנרגיה פוסילית מזהמת ובו זמנית למנוע משבר אקלים שיפגע במאות מליונים.
זאת ועוד, בסוף השבוע צעדו אלפים ברחובות ורשה בדרישה להגיע להסכם מחייב ושאפתני בסבב הדיונים הנוכחי.

מחאת גרינפיס על דריסת הרגל של תעשיית הפחם בוועידה. מתוך: adoptanegotiator.org

אמץ לך נציג
נציגי ארגונים אזרחיים, זכויות אדם, סביבה, זכויות נשים ועמים ילידים נוכחים כל העת בוועידה, בתוכה ובאירועים שסביבה, ומדווחים מנקודת ראותם. פרויקט adopt a   negotiator  הוא פרויקט מעניין במסגרתו אומן צוות של צעירים המתלווים כל אחד אל משלחות הנציגים של מדינתם למעקב צמוד אחר הפעילות. הצוות  חושף פערים בין ההצהרות לדיונים הפנימיים ומדווח מאחורי הקלעים.

עד כאן להפעם – עקבו אחרינו לדיווחים נוספים.

לעמוד הוועידה בפייסבוק לחצו כאן.

וועידת האקלים העולמית נפתחת בפולין

מחר תיפתח בוורשה שבפולין הוועידה ה-19 של אמנת האקלים של האו"ם – COP19.
מזג אוויר נאה של 8 מעלות יקדם את פניהם של משלחות מ-195 מדינות, ואלפי נציגים נוספים של ארגונים אזרחיים, חוקרים, פוליטיקאים ועיתונאים מרחבי העולם. במשך שבועיים ינסו המשלחות לעשות צעד משמעותי נוסף במגוון רחב של נושאים, לקראת הסכם מחייב חדש שאמור להיחתם עד סוף 2015.

המקום המארח ערוך (והפעם: איצטדיון הכדורגל הלאומי של פולין. אולי האווירה הספורטיבית תעשה טוב לדיונים?), המשלחות כבר שם, אלפי טיוטות, תזכורות ומסמכי הכנה נכתבו, ואפילו האקטיביסטים מוכנים עם בובות דובי הקוטב (אנחנו צופים קאמבק גדול לדובים השנה, אחרי שהוועידה הקודמת נערכה במדבר בקטר). אולם בשונה מהשנים הקודמות, יותר מאי פעם ברור מה עומד על הפרק. אחרי שבסוף השבוע סופת הטייפון הייאן – יש אומרים מהגדולות בהיסטוריה – דרסה ערים שלמות בפיליפינים והרגה אלפי אנשים, וחודש אחרי שה–IPCC קבע ששינויי האקלים מתרחשים במהירות והיקף גדולים משצפו, ושהם נגרמים מפעילות אנושית –  ברור שלא מדובר פה על סתם מספרים – אלא על חיי אדם. לראשונה גם קבע דו"ח הערכת המצב רף כמותי של דלקים פוסיליים (פחם, נפט וגז) שאותו אין לעבור אם ברצוננו למנוע משבר אקלים בלתי הפיך.

האצטדיון הלאומי בו ייערכו הדיונים. האם האווירה הספורטיבית תסייע?
מקור: משרד איכות הסביבה הפולני

אז מה צפוי לנו?
 מבחינה פוליטית, המצב לא נראה מזהיר. אמנם לא מעט מדינות מקדמות באופן עצמאי תוכניות אקלים, אבל המהלכים איטיים ולא בהיקף מספק. האיחוד האירופאי, שהיה עד עכשיו הרץ המוביל במחויבות להפחתת גזי חממה נתקל בקשיים עקב המשברים הכלכליים בבית, ויכולתו להמשיך ולהוביל את התהליך נמצאת בסימן שאלה. ואם זה לא מספיק, חילופי שלטון ביפן ואוסטרליה מאיימים על המשך הפעילות של מדינות אלה להפחתת גזי חממה – שנחשבה מתקדמת עד כה.

לוועידה מגיעים גם גופים רבים שפרנסתם תלויה בהמשך שריפת דלקים פוסיליים – כלומר, בהחמרת המצב – ומפעילים לחצים לאורך כל השנה על הממשלות על מנת להימנע מהגבלות על פליטות שיפגעו להם בעסקים. בדרך כלל גופים אלה מורידים פרופיל בזמן הוועידה, אך השנה, בצעד מעורר מחלוקת, קיבלה תעשיית הפחם במה יוצאת דופן מהמדינה המארחת, ותקיים אירוע צד רשמי תוך כדי הוועידה. 80% מייצור החשמל של פולין תלוי בפחם, וממשלת פולין לא עושה סימנים שמצב זה עשוי להשתנות בקרוב. הגישה הזו לא תסייע לעולם בניהול הדיונים המורכבים שצפויים בשבועיים הקרובים.

מתוך corporateeurope.org לוגו הוועידה "מתוקן" – ביקורת על השפעת תעשיית הפחם הפולנית

הזווית הישראלית
למרבה הצער, לאחר שנתיים של פעילות חיובית בכיוון הפחתת גזי חממה, בחרה ממשלת ישראל לבלום הכל ודווקא לקחת צעד אחורה. התכנית הלאומית להפחתת גזי חממה הוקפאה בהחלטת ממשלה בחודש ספטמבר (משיקולים תקציביים), למרות התנגדות משרדי ממשלה וגופים נוספים ועל אף שבשנתיים הראשונות ליישומה (מתוך עשר מתוכננות) כבר הראתה תועלות כלכליות, חברתיות וסביבתיות.
המשלחת הישראלית הרשמית שתייצג את ישראל בוועידה היא אחת הקטנות אי פעם, ומורכבת מקומץ נציגים נחושים של המשרד להגנת הסביבה. הסיבה היא כמובן תקציבית, אך גם משקפת את המקום הנמוך בסדר העדיפויות שמייחסת הממשלה לנושא האקלים.

ממשלת ישראל בחרה לטמון את ראשה בחול בשעה שמדינות העולם מאמצות צעדים משמעותיים להפחתת גזי חממה, והאו"ם מקדם הסכם הפחתת פליטות שיחייב את כל מדינות העולם באופן זהה, כולל ישראל.

ההסכם המתהווה אמור לבטל את ההפרדה הקיימת היום בין מדינות מפותחות למתפתחות, שפוטרת את האחרונות (ביניהן, את ישראל) מהתחייבות רשמית להפחתת גזי חממה. וכך, ב-2015 יש סיכוי סביר שנמצא את עצמנו מחויבים להפחתות שיהיו קשות שבעתיים. התעלמות מהנושא היום לא תפטור את הממשלה מהצורך להתמודד עם לחצי הקהילה הבינלאומית ועם שינויי האקלים הצפויים באזורנו – אלא רק תחריף את קשיי ההתמודדות ותגדיל את עלותם בבוא היום.

עקבו אחרינו לדיווחים נוספים מהוועידה, מאחורי הקלעים ומהתקשורת העולמית.

"COP19 הוא הזדמנות לגבש את ההתמודדות עם שינויי האקלים, ולהראות יוזמות רבות להפחתת גזי חממה כמו גם להתמודדות עם השפעות שינויי האקלים שכבר מיושמות ברחבי העולם. עלינו להרחיב ולהגביר את הפעילות ולהתכונן על ידי כך להסכם עולמי חדש שיאפשר עתיד בטוח יותר"
כריסטיאנה פיגוורז, מזכ"ל אמנת האקלים של האו"ם.

קישורים שימושיים:
שידור חי מהמליאה ומהדיונים
טוויטרים מומלצים: UN_ClimateTalks, @CFigueres, @ClimateCorridor@

 

נגמרו סימני השאלה – AR5 IPCC

ביום שישי, ה-27 בספטמבר, פורסם דו"ח הערכת המצב החמישי של הפאנל הבין ממשלתי לשינויי האקלים. בקול הברור ביותר שהקהילה המדעית תוכל להשמיע מתבררת התמונה המדאיגה. ומה לגבי השמועות וה"הדלפות" שפורסמו בשבועות האחרונים? פשוט מאוד: יש גורמים חזקים שעלולים להיפגע מהאמת. והם מ-פ-ח-ד-י-ם

ביום שישי האחרון פורסם ה- Assessment Report החמישי (ובקיצור AR5) של ה-IPCC. מדובר באחד האירועים המדעיים החשובים והמתוקשרים ביותר בעולם, שכן לדו"ח הייחודי, תוצר עבודה מפרכת של למעלה מ-800 מדענים מכל רחבי העולם, יש השלכות משמעותיות על מדיניות הממשלות – לא רק בקבלת ההחלטות בועידת האקלים העולמית שתתקיים בעוד כחודשיים, אלא גם בהתנהלות לגבי השקעות כספיות, פיתוח מקורות אנרגיה, הערכות סיכונים ועוד ועוד.

קדמו לפרסום הדו"ח מספר "הדלפות" ו"הדלפות לכאורה" מתוך הדו"ח, שביקשו בעיקר לעורר ספקות, להפריח שמועות ועל ידי כך לערער את אמינותו של הפאנל הבין ממשלתי ואת מסקנות הדו"ח.  לאחר עיון בתמצית הדו"ח החמישי, כמו גם בתגובות מקצועיות אליו מרחבי העולם, ניתן לקבוע בשקט שההדלפות האלה הן סערות בכוס תה, שמטרתן היתה להסיט את הדיון מהעיקר.

הדו"ח המדובר הוא לא פחות מהמסמך המדעי המקיף, המבוסס, והמדויק ביותר שפורסם אי פעם בנושא האקלים. אז למה לבזבז את הזמן בשיחות סרק על שמועות? בואו נתרכז בדבר האמיתי.

השורות התחתונות: אין פה כל הפתעה. מי שעוקב  אחר הדיווחים המדעיים לא יופתע מהדו"ח החמישי הקובע בקול צלול וברור – אולי באופן הברור ביותר שהקהילה המדעית יכולה להשמיע –  שינויי האקלים מתרחשים. הם מתרחשים כאן ועכשיו, והם נגרמים בעיקר בגלל פליטות גזי חממה שמקורן אנושי. נדרשות הפחתות מהירות וגדולות בפליטות גזי חממה, אבל זה לא יספיק – נדרשת גם הערכות כוללת ומסיבית לשינויים חריפים בשגרת החיים כפי שהכרנו אותה בעשרות ומאות השנים האחרונות.

לראשונה, ה- IPCC קובע רמה (מספר מדויק) של פליטות גזי חממה נוספות, אותו אסור לעבור אם רוצים למנוע התחממות הרסנית: עצירת ההתחממות הגלובלית על תוספת של עד שתי מעלות צלזיוס נוספות בטמפ' הממוצעת השנתית העולמית. החדשות הרעות: למרות שהרף הזה כבר מופיע באמנת האקלים מספר שנים, במגמה הנוכחית שלנו אנו צפויים להתחממות של בין 3-6 מעלות צלזיוס נוספות בממוצע השנתי העולמי (כלומר- מקומות מסוימים יתחממו הרבה יותר). החדשות הטובות: על פי הדו"ח, עמידה ביעד הזה, גם אם היא קשה ביותר, עדיין אפשרית.

המשמעות במספרים: נותר לנו לפלוט לאטמוספירה עד טריליון טון (אלף ג'יגה-טון) גזי חממה. מתוך הכמות הזו, חצי מהכמות כבר שוחררה לאטמוספירה. כלומר: חצי טרליון טון פחמן דו חמצני – זה מה שנותר (הרבה פחות מהפוטנציאל שקיים בעתודות הנפט והפחם הקיימות).
על פי הערכת הפאנל – רף זה, בקצב הנוכחי, יחצה עד שנת 2040.

 "התחממות מערכת האקלים הינה חסרת תקדים, ומאז שנות 1950, רבים מהשינויים הנצפים הינם חסרי תקדים לאורך עשרות עד אלפי שנים. האטמוספירה והאוקיינוסים התחממו, כמויות השלג והקרח הצטמצמו, מפלס מי הים עלה, וריכוז גזי החממה באטמוספירה עלה..  כל אחד משלושת העשורים האחרונים היה חם יותר –מבחינת טמפ' יבשתית- מכל העשורים הקודמים החל משנת 1850. בחצי הכדור הצפוני, התקופה שבין 1983-2012היתה ככל הנראה 30 השנה החמות ביותר ב-1400 השנים האחרונות" (IPCC, סיכום למקבלי החלטות, עמוד 2).

הדו"ח קובע (ממצאים חלקיים):

• ריכוז  גזי החממה באטמוסיפרה הולך ועולה, ונמצא כיום ברמה שלא הגענו אליה ב-800 אלף השנים האחרונות. מאז המהפכה התעשייתית חלה עליה של כ-40% בריכוז הפחמן הדו חמצני באטמוספירה – בראש ובראשונה משריפת דלקים פוסיליים, ולאחר מכן עקב שינויים בשימוש קרקע – כריתת יערות. האוקיינוסים סופגים כ-30% מהפחמן הדו חמצני שנפלט לאוויר, וממתנים (בינתיים) את אפקט ההתחממות.
• קיים קשר ברור בין ריכוז גזי החממה ועליית הטמפ' העולמית הממוצעת, ונראה גם קשר ביניהם למחזורי שינוי בכיפות הקרח בקטבים וגודל הקרחונים.
• גזי החממה, שמקורם בפעילות אנושית, הם הגורם המוביל את שינויי האקלים העולמיים.
• ניכרת התחממות בטמפ' האוקיינוסים, וצמצום משמעותי בכיסוי הקרח בקטבים ובגרינלנד.
•  ניכרים שינויים במשקעים העולמיים. הצפי הוא שעונות המונסונים יתארכו, ושהפער בין העונות היבשות לרטובות יגדל, כמו גם הפער בין אזורים הסובלים כבר עכשיו ממחסור במשקעים לכאלה שסובלים מעודפים.
• אדמת הפרמפרוסט מתחממת מאז תחילת שנות 1980. ההתחממות הברורה ביותר נרשמה באלסקה, ב-3 מעלות צלסיוס.

מהמדע למדיניות
תזמון פרסום הדו"ח מן הסתם לא היה מקרי: בעולם מקווים כי פרסום הדו"ח ובו האמירה הברורה מאי פעם יזיז את מקבלי ההחלטות ויפעל לטובת קבלת הסכם עולמי חדש ושאפתני יותר בוועידת האקלים שתתקיים בנובמבר בפולין.

אצלנו, כזכור, לפני כחודש החליטה הממשלה להקפיא את התוכנית הלאומית להפחתת גזי חממה, בניגוד להגיון הכלכלי, סביבתי וחברתי של התכנית ולתועלות המוכחות שלה לאחר שנתיים ראשונות של יישום. אמנם חלקנו בתרומה העולמית לפליטות גזי החממה נמוך (פחות מחצי אחוז), אבל אנחנו נסבול לא פחות מכולם מהתוצאות (ואולי יותר מרבים אחרים, בשל מיקומנו המיוחד). האם הממשלה תוציא את הראש מהחול ותבחר להיות חלק מהפתרון – ולא חלק מהבעיה?

קישורים לקריאה נוספת:

IPCC-הערכת מצב חמישית – תקציר מנהלים
מהו ה-IPCC?
דיווח צפריר רינת בהארץ
YNET על פרסום הדו"ח 
סתמו את הפה לשוללי התחממות כדור הארץ – אופיר פינס 

 

ערים מתכוננות לשינויי האקלים – פוסט מצולם

בתחילת יוני יצאה משלחת בת עשרה משתתפים, מחציתם מארגונים סביבתיים ומחציתה נציגים מרשויות מקומיות, לסיור לימודי בנושא התמודדות עם שינויי האקלים בערים, בגרמניה. הנסיעה היא חלק מפרויקט של קואליציית דרכים לקיימות מטעם ארגון חיים וסביבה והמשרד להגנת הסביבה לקידום התמודדות עם שינויי האקלים בישראל – ובתמיכתה האדיבה של קרן היינריך בל.

מעניין שבשבוע בו נערך הסיור, שני מאורעות גדולים הציפו את החדשות בתמונות מרתקות: ההצפות במרכז אירופה שפינו אלפי תושבים מבתיהם כתוצאה מעליית נהרות מרכזיים ביבשת על גדותיהם לאחר אירועי גשמים קיצוניים, ובטורקיה – התקוממות אזרחים סוחפת, שתחילתה במאבק על אחד הפרקים העירוניים האחרונים בעיר, אותו רוצה הממשלה להפוך לשטח מיסחרי. אמנם כעת ברור שהמאבק בטורקיה הוא על הרבה מעבר לשטח ציבורי כזה או אחר – אבל שתי הדוגמאות האלה מראות עד כמה האופן שבו אנחנו מתכננים את הערים שלנו והצורה שבה הן מנוהלות  משפיעות על חיי מליונים, והן לא פחות מאשר סוגיות של חיים ומוות.

במהלך הסיור נתקלנו בלא מעט רעיונות ששווה להפיץ. הנה כמה מהם, בתמונות.

 

קופנהגן – התמודדות רחבה עם שינויי האקלים והתאמה לתוכניות מתאר עירוניות

אחד האיומים המרכזיים שמביא איתו משבר האקלים לערים רבות בכל רחבי העולם – כולל בישראל – הוא סכנת הצפות. אם כתוצאה מעליית פני הים, אירועי גשם אינטנסיביים שתשתיות הניקוז לא מצליחות להתמודד איתן, או הצפת נהרות.
קופנהגן היא אחת הערים שחוותה אירוע גשם אינטנסיבי כזה לא מזמן, ובעקבותיו לקחה את הנושא ברצינות. מהנדסי ומתכנני העיר הכינו תוכנית להתמודדות עם אירועי שבר ענן, והצפות מכיוון פני הים. מאחר ולעיר אין מערכת ניקוז לנגר עילי (היא יושבת על תעלות ועל חוף ים), הוחלט על תכנית שתשלב מספר רב ביותר אפשרי של שטחים פתוחים בתוך העיר שיאפשרו אגירה וחילחול מי גשמים, לצד שטחים ציבוריים (כולל פארקים ורחובות!) שבעת הצפות ישמשו כאגמים או תעלות באופן זמני. תושבי הרחובות שיוצפו יקבלו כמובן הסברה והטבות, אך מה שחשוב הוא שבשורה התחתונה הבתים שלהם ישארו יבשים מבפנים.

דורטמונד, גרמניה – מגוון אמצעים להתמודדות עם הצפות. צילום: מאיה גבעון

 בעיר דורטמונד במערב גרמניה, הוסב אזור שהיה מפעל פלדה עצום, לאגם מלאכותי. האגם מנקז אליו מספר נחלים שערוציהם נוקו והורחבו מחדש (לאחר שמולאו עפר ופסולת במאתיים השנים האחרונות) ומסייע בהתמודדות עם שטפונות שהאזור חווה לעיתים תדירות יותר ויותר.  הפרויקט הוא שותפות של העירייה המקומית עם חברת התעשייה פיניקס שבבעלותה מרבית מפעלי הפלדה באזור.

אגם פיניקס. צוות מולטי דיסיפלינרי של מתכננים, מהנדסים, אקולוגים ואדריכלים

סביב האגם נסללו מסלולי ריצה והליכה לתושבים, והם כבר משתמשים בהם לא מעט.

רצים, גולשים מדוושים ומטיילים סביב לאגם. הבנייה בעיצומה

בנוסף, מוקמים בתי מגורים שאמורים למשוך לאזור אוכלוסיה עמידה. אנחנו חשנו שפה טמונה אולי בעייתיות: אין ספק שהבתים המוקמים אינם נגישים לכלל האוכלוסיה ובודאי לא לאוכלוסיה המקומית שנמצאת שורת בתים אחרת מאחור, מרביתם כורים ופועלי פלדה לשעבר. ללא בדיקה מעמיקה, הרעיון הדליק לפחות אצלנו נורת אזהרה לגבי יצירת פערים חברתיים וניכור חברתי בתוך העיר.

מפעלי פלדה נטושים באזור דורטמונד. האזור כולו מחפש מקורות תעסוקה חדשים עקבות נדידת התעשיות וסגירת מכרות הפחם.

פיתוח חוסן כמנוף לחדשנות עירונית

מרבית הגרמנים לא שמעו על העיירה הקטנה בוטרופ במערב גרמניה, שהתבססה רובה ככולה על תעשיית כריית פחם. בעקבות מהפכת האנרגיה בגרמניה, האבטלה בעיירה מתרחבת, תושביה בורחים לערים הגדולות ועתידה נראה עגום. אך בעקבות יוזמה יצירתית ושותפות חזקה מאוד של חברות פרטיות עם הרשות המקומית – בוטרופ זכתה לעתיד משופר.

העיר זכתה בתחרות להתמודדות על התואר "עיר החדשנות" – ובעקבות זאת היא מריצה פרויקטים שאפתניים רבים בעיר. שני שליש מבתי המגורים בעיר עוברים שיפוץ ירוק ("רטרופיטינג") מקיף, שמפחית את צריכת האנרגיה שלהם באופן משמעותי (חלקם הופכים להיות בתי "אפס אנרגיה" – המייצרים בעצמם את כל התצרוכת האנרגטית הנחוצה להם, ואף מוכרים את עודפי החשמל לרשות המקומית).

במרכז ההדגמה של השותפות המובילה את הפרויקט ניתן להתרשם ממגוון רחב של טכנולוגיות המוצעות להטמעה בבתי מגורים ומבני ציבור.

עלויות ההתקנה מושתות על התושבים עם תמריצים של הרשות המקומיות, וכל עלויות הטכונולוגיות, הציוד והחומרים מכוסים על ידי החברות הפרטיות והמכונים המחקריים שחברים בשותפות. מכוני המחקר יכולים לנסות פיתוחים בשטח, החברות הפרטיות זוכות ביתרון תחרותי וחשיפה רבה, והתושבים והרשות נהנים ממוניטין מתחדש ומהפחתה ניכרת בהוצאות החשמל.

אחד מדגמי הבתים שעברו שיפוץ ירוק בבוטרופ. מגיעים קרוב ל"אפס אנרגיה"

השותפות יצרה מספר מודלים לשיפוץ ירוק של בתי מגורים מסוגים שונים. בעלי בתים יכולים לקבל הנחות נוספות במידה ויסכימו להפוך את בתיהם לבתים פתוחים להסברה וסיורים למשך שנתיים לאחר השיפוץ.

מפעל טיהור השפכים מחמם צינורות מים שמסיקים את בתי הספר המקומי

"עיר החדשנות" כוללת גם פרויקטים נוספים, בסקאלה שכונתית ועירונית מלאה – למשל, מפעל טיהור השפכים מפיק אנרגיית חום שמשמשת לחימום בית הספר העירוני הסמוך.

מאמצים נוספים מושקעים בשיפור התחבורה בעיר. אופניים, רכבת ואוטובוסים כבר קיימים וישופרו על ידי הוספת נתיבים ומידע למשתמשים.

 גינות, גינון, וחקלאות עירונית

טרנד הגינות הקהילתיות אינו חדש וקיים גם בישראל. בכל העולם העניין מתפשט ויתרונותיו הרבים מתבהרים בהדרגה: לא רק מקומות ליצירת קהילה וערך מקומי, לא רק שמירת פינות חמד ירוקות בתוך הערים הצפופות, אלא גם הצללה והפחתה של אי החום העירוני, הקלה בהתמודדות עם הצפות, גידול מזון והאכלת אוכלוסיות בהיקפים משתנים, שמירה על המגוון הביולוגי העירוני ועוד ועוד..

גינה קהילתית משותפת, על שטח שהיה פעם שדה התעופה הישן בברלין. תוכניות בניה יוקרתיות עומדות במחלוקת חריפה בין התושבים לעיר… נשמע מוכר?

אותה גינה קהילתית בברלין. בניגוד לגינות בדורטמונד, כאן אין חלוקת שטח מסודרת. הכל נעשה בכאוס קל וחינני.
צילום: דרור גרשון

 

עוד מברלין.
צילום: דרור גרשון

 

פרויקט "קרוט סיטי" – פרויקטים עירוניים בסקאלות שונות להכנסת גידול מזון לתוך העיר. חפשו carrotcity.org

 

       

—

אחרינו המבול? לא ממש

כמה פעמים בימים האחרונים שמעתם את המילים הבאות: "שתי טיפות גשם, וכבר כל המדינה מוצפת"? גשמים עזים וסופות אי אפשר למנוע. הצפות דווקא כן. זה נקרא אדפטציה לשינויי האקלים.

אם במקרה לא הייתם בהכרה בימים האחרונים, נעדכן אתכם בקצרה כי מאז סוף השבוע הראשון של 2013 ירדו עשרות מ"מ של גשמים כמעט בכל רחבי הארץ, מפלס הכנרת טיפס במהירות (בעת כתיבת שורות אלה מדווח כי ביממה האחרונה בלבד המפלס טיפס בכ-22 ס"מ), נתיבי איילון הוסבו למסלול ראפטינג , קניון במודיעין הציע אטרקציות חדשות ללקוחותיו, חיל הים פתח עיסוק צדדי בחילוץ תושבים – והשיא, כך מוסרים, עוד לפנינו.

במדינה סמי מדברית כשלנו, אין פלא שחורף אמיתי שמגיע לביקור קצר עושה כותרות. בואו נודה על האמת, מזג אוויר פרוע מצטלם נהדר, ומספק הפסקה מרעננת משטף החדשות הרעות והפוליטיות (ועם זאת, החלטת מערכות החדשות להציב שדר לצד כל שלולית שמדווח בפאתוס על כל נהג לא חכם שהחליט להכנס לנחל ו-הפלא ופלא – מצא את עצמו על גג ג'יפ תקוע – אולי מעט מוגזמת). תוך זמן קצר מתקבלים מראות מרשימים של שטפונות בקניונים (טבעיים בהרי יהודה, וקצת פחות טבעיים במודיעין), חילוצים הירואיים, אגמים חדשים ואם התחזיות יתממשו ומהלילה נזכה לקצת שלג בירושלים ובהרי הצפון, בכלל יהיה התירוץ המושלם להשבתת עיר הבירה ואזורים נרחבים אחרים.

גם לנו יש צילום של האיילון מוצף! (צילום: מאיה גבעון)

אם נוריד לרגע את הטון המשועשע, מדובר פה בתקלות, נזקים ושיבושים לא מבוטלים, שעולים למדינה בלא מעט שעות עבודה מבוזבזות, נזקים לתשתיות , ביטול ימי לימודים – שלא לדבר על תקלות מסוכנות ויקרות הרבה יותר, כגון דליפה של חומרים מסוכנים וסכנה ממשית לחיי אדם. ההצפות, האיחורים, הנזקים וההשבתות מתרחשים לא רק אחת לעשרים שנה (זו, על פי החזאים, התדירות של סופה כמו זו שפוקדת אותנו עכשיו) – אלא כמעט מידי חורף, גם בשנים האחרונות שנחשבו לשחונות. ויש לכך שתי סיבות מרכזיות.

הראשונה והעיקרית, היא אי התאמה של התשתיות, בערים ומחוצה להן, להתמודדות עם התופעות הנ"ל. תשתיות הניקוז מתקשות להתמודד עם כמויות המים הפתאומיות. המים, במקום לחלחל באופן איטי ומבוקר אל המאגרים התת קרקעיים, נשטפים כנגר עילי בסופו של דבר אל הנחלים ודרכם אל הים, כשהם גורפים איתם לכלוך וזוהמה ויוצרים תופעות של זיהום קשה. מובן שבנוסף לנזקים הנגרמים באופן ישיר ועקיף מדובר פה בבזבוז משווע של כמויות מים יפות, שניתן לאגור גם באופן מלאכותי ולנצל מאוחר יותר – כמובן, בהינתן התשתית המתאימה.

הסיבה השניה, היא שעקב שינויי האקלים, משטר המשקעים ודפוסי מזג האוויר המוכרים באזורנו משתנים. הלא נורמלי, הוא הנורמלי החדש. אחת התופעות היא ריבוי אירועים של שבר ענן, או אירועי גשם אינטנסיביים: אותה כמות גשם שבעבר היתה מפוזרת על פני מספר ימים ולעיתים שבועות, מתקבלת בתוך זמן קצר הרבה יותר. אירועים חריגים של מזג אוויר קיצוני ילוו אותנו ככל הנראה בשנים הקרובות, גם אם רמות גזי החממה באטמוספירה ייוצבו.

גם אם לא ניתן למנוע אירועים כאלה, ניתן להתכונן אליהם, ועל ידי כך להפחית משמעותית את הנזקים והשיבושים שהם מסבים לשגרת חיינו. אחת הדוגמאות בהקשר הגשמים היא תכנון רגיש מים (תר"ם), שבתקווה יהפוך מוכר ומיושם יותר במהלך השנים הבאות. תכנון רגיש למים כולל אמצעים שונים כגון ריצוף משטחים המשאיר רווחים לחילחול, שימוש בכיסויי צמחייה, התאמת איי תנועה וכיכרות, התאמת שיפועי כבישים ומדרכות וכדומה – שמאפשרים מצד אחד למנוע הצפות ולשמור על התשתית, ובו זמנית לנצל את המים באופן יעיל וחיובי. איגוד מתכנני הנוף האמריקני מציג דוגמא פשוטה יחסית לכך בסרטון האנימציה הזה.

אמצעי אדפטציה עתידי? קרדיט: טל שחם

התאמת התשתיות לניהול מי גשמים ומניעת שטפונות, היא רק אחד מיני צעדים רבים שמדינת ישראל תצטרך לאמץ בשנים הקרובות, כדי לשפר את היכולת שלה להתמודד עם שינויי האקלים, בייחוד בערים אך גם מחוץ להן. התאמות  נוספות יצטרכו לכלול פתרונות להתחממות ולהיווצרות איי חום עירוניים, לעליית מפלס מי הים ושחיקת מצוק הכורכר ועוד – ואלה רק ברמת התשתיות. מחוץ לערים, אחת המשימות הבוערות היא מניעה והקטנה של סחף קרקעות. בכמויות הגשמים שחווינו השבוע, עבור החקלאים כבר ממש לא מדובר בגשמי ברכה, אלא בנזקים יקרים מאוד. מלבד נזקים לתוצרת, לעיתים נגרם הרס בלתי הפיך עקב סחף קשה של שכבת הקרקע הפוריה ואובדנה. גם לכך ניתן למצוא פתרונות, וייאמר לזכותו של משרד החקלאות שהוא משקיע תקציבים לא מועטים בשנים האחרונות למחקר ופיתוח בנושא.

גם אם התמזל מזלכם ויכולתם להישאר בבית בימים האחרונים, בשנים הקרובות לא נוכל להימלט משינויי האקלים שכבר מתחילים לפקוד אותנו (ומי שמתגעגע לקיץ, הזכרו לרגע בגלי החום הנוראיים ובמחירי החשמל המטפסים). היערכות מוקדמת של התשתיות, כוחות ההצלה, מערכות התחבורה וכו' היא חיונית – ועלינו לדרוש אותה מהממשלה ומהרשויות המקומיות. ויפה הצפה אחת קודם.

אקלים ישראלי סוגר שנה

בדצמבר 2011 החלטנו לנסות להשתמש בפלטפורמת הבלוג כדי לעדכן אתכם במתרחש בוועידת האקלים בדרבן. כך נולד "אקלים ישראלי", שהופך בהדרגה לבלוג קבוע ומרכזי בנושאי קיימות ואקלים בישראל.

מאז עברנו שתי וועידות אקלים עולמיות (דרבן בדרום אפריקה וממש עכשיו – דוחא, בקטר) ועוד וועידה היסטורית לפיתוח בר קיימא (בריו דה ז'נירו). בשלושתן בלטו חוסר מנהיגות ואחריות של מנהיגי העולם, למרות שבחוץ נשברו "שיאי מזג אוויר" בכל העולם וכבר נעשה ברור שה"לא נורמלי" הוא ה"נורמלי" החדש. בינתיים, מדינות ורשויות מקומיות מתחילות לפעול לבד, להיערך להשלכות של השינויים (שכבר בשטח) ולהכתיב בעצמן סדר יום חדש.

החברים בפלטפורמת wordpress שמארחת אותנו, עשו עבורנו סיכום של הפעילות בשנה הראשונה:
במהלך 2012 פרסמנו 52 פוסטים (כמעט אחת לשבוע בממוצע), והגענו קרוב ל-5000 צפיות, מ-27 מדינות שונות!  חלק מהפוסטים המשיכו לחשיפה רחבה יותר באתרי חדשות אחרים כמו YNET ו-NRG.

לקראת 2013 אנחנו מזמינים אתכם לעזור לנו להתרחב. נמשיך ונעסוק בנושאי סביבה, אקלים, כלכלה בת קיימא וקיימות בכלל. מעט מידי אנשים בישראל מדברים על אקלים – למרות שהוא משפיע (ועוד ישפיע) על כל אחד מאיתנו.
חושבים שהנושאים בבלוג מעניינים וחשובים? מכירים עוד אנשים שמתעניינים בהם? שתפו אותו עם אחרים. אתם גם מוזמנים מאוד לשלוח לנו חומרים רלוונטיים ואולי להתארח בבלוג. 

בברכת שנה טובה יותר,
מאיה מ.גבעון
climate@sviva.net

Here's an excerpt:

600 people reached the top of Mt. Everest in 2012. This blog got about 4,800 views in 2012. If every person who reached the top of Mt. Everest viewed this blog, it would have taken 8 years to get that many views.

Click here to see the complete report.

אין ניסים במדבר. ועידת דוחא ננעלה בטון צורם

התמונה מתוך http://www.stumbleupon.com

באיחור של כמעט 36 שעות, ננעלה ועידת דוחא בקטר. 195 המדינות חתמו על הסכם שמכונה מעתה Doha Climate Gateway – שאמור היה להיות מענה חד והחלטי למשבר האקלים שכבר נמצא כאן, אך מספק מתווה חיוור ולא מספק, ומסמן שינוי תבוסתני בגישה – ממאבק במשבר, לפיצוי נזקים.

אחד הרגעים החזקים במהלך הוועידה היתה קריאתו של ראש המשלחת מהפיליפינים. "אם לא עכשיו, מתי; אם לא כאן, היכן; אם לא אנחנו – מי?… מחיר הדמים של משבר האקלים עולה במהירות בעוד אנחנו מדברים פה באולם הכנסים" אמר בהתייחסו לסערת הטייפון הקשה שהשתוללה באותו זמן בארצו וגבתה את חייהם של מאות בני אדם.

195 משלחות ומאות ארגונים לא ממשלתיים אחרים הגיעו לוועידה בקטר מכל העולם לכמה מטרות:
1. להבטיח המשך לפרוטוקול קיוטו שתוקפו יפוג בסוף החודש;
2. להגביר את המחויבות של המדינות להפחתת פליטות גזי חממה, לאור ההתדרדרות המהירה של שינויי האקלים, התחזיות השחורות של המדע, ותצפיות בשטח על שינויי אקלים בהתהוות;
3. להבטיח את העברת הכספים והסיוע הנדרש למדינות מתפתחות להתמודד עם משבר האקלים – גם לצמצם את פליטות גזי החממה, אך גם להערך לנזקים הצפויים, כדי שכאשר אלה יגיעו, ניתן יהיה להתמודד איתם בקלות רבה יותר.

מתוך אתר הועידה http://www.cop18.qa/ הקטרים הואשמו במנהיגות חלשה מידי בניהול הוועידה

אלה היו כמובן המטרות העיקריות המוצהרות. אלא שכמו תמיד בזירות פוליטיות, רבים האינטרסים החבויים (וגם הלא כלכך חבויים): מדינות הנפט שדואגות שהכנסתם מייצוא נפט תיפגע, מדינות מזרח אירופה שכמעט פוצצו את ההסכם בשעות האחרונות בשבת בערב כי דרשו פיצויים על קרדיט פחמן לאחר שהתעשיות שהיו תלויות בהן בזמן חתימת קיוטו (1997) מזמן התפרקו ואינן, וכמובן, המאבק העיקש בין ארצות הברית, אוסטרליה, ניו- זילנד, קנדה ויפן, אלה שאחראיות על מרבית הנזק אך אינן מוכנות לשנות את דרכן ולהתחייב על הקטנת גזי החממה, ודורשות ממדינות מתפתחות ששואפות להגיע לאותה רמת החיים, כמו סין, הודו, ברזיל ואחרות – להתייעל ולצמצם.

וכך, במקום לקחת החלטות חדות שנדרשות לנוכח התחזיות והתצפיות בשטח שהולכות ונעשות מדאיגות -קיבלנו עוד מרתון דיונים מעייף, מסורבל, שגם אנשי המשלחות מודים שכבר אינם מצליחים לעקוב אחר כל מסלוליו, ועוד תוצאה שלמעשה אומרת: בשנה הבאה (בוארשה, דרך אגב).

כמה נקודות חשובות שייזכרו מדוחא –

1. ברגע האחרון הושגה הסכמה על המשך פרוטוקול קיוטו, עד לכניסה לתוקף של ההסכם הבא (אמור להתגבש עד 2015, ולהכנס לתוקף עד 2020). החסרון: ההסכם אינו כולל כאמור את ארה"ב וקנדה ומזהמות גדולות אחרות, ועדיין לא הושגה כל הסכמה לגבי שיפור והאחדה של הדיווח והפיקוח על מה שמדינות מצהירות שעשו על מנ להפחית גזי חממה.

במקביל, אחד ממסלולי הדיונים המקבילים לפרוטוקול קיוטו, הסתיים על פי החלטת המדינות בשנה שעברה בדרבן. מסלול זה נפתח עבור מדינות החברות באמנת האקלים שלא הצטרפו לפרוטוקול קיוטו (למשל, ארצות הברית), ויצר הרבה מאוד סרבול, כפילות ועבודה מיותרת בתהליך המו"מ. מעבר למשמעויות הייעול, יתכן שהצעד הזה יעזור להבטיח שההסכם הבא שייבנה באמת יכלול את כל המדינות – המפותחות, המתפתחות, המפוקחות והמכחישות בתוקף.

2. הצהרה היסטורית בנושא "אבדן ונזקים". בפעם הראשונה מתייחס ההסכם לכך שיש לפצות מדינות מתפתחות עניות על נזקים ואבדן שייגרם להם כתוצאה ממשבר האקלים. בכך יש למעשה לקיחת אחריות של העולם הראשון על גרימת הנזק למדינות המתפתחות, שלא הצליחו עדיין להנות מפירות הפיתוח המודרני, אבל כבר סובלות מהמחיר הכבד שלו. עם זאת, ההצהרה גורסת שיוקם "מנגנון בינלאומי" להבטיח את הפיצוי הזה. איזה? איך הוא יעבוד? מניין יגיע הכסף ואיך יחולק? הישארו איתנו לפרק הבא. יש זמן.

יש בעצם העיסוק בנושא הזה משהו מעורר אי נוחות, ובעיני הוא מסמן סכנה לתבוסתנות המאמץ הגלובלי לצמצם את משבר האקלים (כי אף אחד כבר לא משלה את עצמו שניתן למנוע אותו), שעמדה במרכז האמנה המקורית, אי שם לפני יותר מעשרים שנה. בדרך התחלנו לדבר יותר ויותר על הערכות להשלכות העתידיות של המשבר, ועל בניית חוסן, ועכשיו, אנחנו כבר מדברים על פיצוי נזקים.

כפי שהיטיב לתאר את האירוניה נציג ממשלחת סיישל: " אם היו לנו התחייבויות ברורות להפחתת גזי חממה, לא היינו צריכים לבקש כסף להערכות להשלכות של המשבר. אם היה מספיק כסף להערכות להשלכות של המשבר, לא היינו צריכים לדבר עכשיו על פיצויי נזקים. מה הדבר הבא? פיצוי על אבדן האיים שלנו?"

בזווית המקומית, המשלחת הישראלית כידוע נעדרה מן השיחות (למעט נציגות נאמנה ואמיצה ממשרד החוץ, ונציגה יחידה של ארגוני הסביבה – ונרחיב על כך בפוסט אחר). זה לא פוטר אותם ואותנו מאחריות לפעול בשיא המרץ לקידום הנושא בארץ. לפני שמתחילים לדבר פה על פיצויי נזקים, עוד לא מאוחר להפחית את גזי החממה הנפלטים לנפש (מעל 10 טון לאדם בשנה), ולבנות את החוסן האזרחי והתשתיתי הנדרש אל מול שינויי האקלים שיגיעו אלינו.

 

** פוזט זה עלה גם בYNET בקישור זה.

הו סנדי [מה תעשה הסופה לבחירות בארה"ב?]

למשך מספר ימים, ויש אומרים בעיתוי קריטי, הפיל שבחדר במערכת הבחירות הזו הפך לעדר פילים עצבני ושעט ברחובות בחוף המזרחי של ארצות הברית. האם ההרס שהשאיר אחריו יצמיח תודעה פוליטית חדשה?

בוקר נובמבר נוסף בו נרשמות מעל 30 מעלות בתל אביב מוצא את ארה"ב כ-48 שעות לפני הבחירות המכריעות כשהיא מבולבלת משהו. הדיווחים מנבאים ניצחון בטוח לכל אחד מהמועמדים במידה דומה של בטחון, ומציינים כי עם שכחתה של סנדי יישכח גם האיום של משבר האקלים, ואיתו היתרון של אובאמה, בדמותו כלוחם סופות ומקדם רוויזיות ירוקות.

אובאמה אמנם הנמיך מאוד פרופיל בנושא הסביבתי במערכת הבחירות הנוכחית, אך כשנדחק לפינה חזר והשמיע הצהרות באותו הכיוון בו פעל במערכת הבחירות הקודמת. רומני לעומת זאת, הביך את עצמו בהתבטאויות סותרות בנושא, אך תומך בגלוי בתעשיית הנפט (שתומכת בו) ובצמצום יכולות האכיפה של הסוכנות להגנת הסביבה. שניהם נמנעו באופן גורף מלהתייחס לאחד האיומים המרכזיים כיום: משבר האקלים. כל זה השתנה עם בואה של סנדי.

כשתושבי החוף המזרחי בארצות הברית התכנסו עד חלוף הסופה ואזורים נרחבים שותקו והשתתקו בגלל נזקיה, התקשורת והרשתות החברתיות התעוררו והוצפו בהודעות, מאמרים וקריאות למועמדים להפנים את הקשר בין הסופה הנוכחית לתופעת משבר האקלים בכלל, ולתת משקל למשבר האקלים – גם במערכת הבחירות הנוכחית.

למשך מספר ימים, ויש אומרים שבעיתוי קריטי, הפיל שבחדר במערכת הבחירות הזו הפך לעדר פילים עצבני ושעט ברחובות בחוף המזרחי ובחופים הוירטואליים של הרשת.

והנה כבר היום מבשרות הכותרות, הסופה מאחורינו – האמריקאים חוזרים להצביע על פי מצב הכלכלה. אם נתעלם לרגע מהסניליות והשטחיות שמייחסת התקשורת לעם האמריקני, מטרידה עוד יותר המחשבה שהקישור ההכרחי כל כך, בין משבר האקלים לחוסן כלכלי, (של ארצות הברית ובכלל) – עדיין לא הופנם.

תחזיות מדעיות צופות המשך עלייה בתדירות של אירועי מזג אוויר קיצוניים, כמו קתרינה וסנדי, וכמו הבצורת שהכתה הקיץ ב-56% משטחה של ארצות הברית. עוד מוקדם לצפות, אבל הערכות קובעות שסנדי היתה הסופה היקרה ביותר אי פעם ותעלה למשק האמריקאי עשרות מליארדי דולרים. אולי הגיע הזמן לחשוב מה עושה משבר האקלים למקורות הפרנסה? או לכח הקניה של העם האמריקני? ומה לגבי הקשר בין השתוללות הטמפ' ודפוסי המשקעים על מחירי המזון והסחורות (שמושפעים כמובן גם אצלנו)? מאבק בשינויי האקלים ובניית חוסן להתמודדות עם תופעותיו הם הצעד המתבקש סביבתית, חברתית וכלכלית.

בדומה למערכת הבחירות הישראלית, גם במערכת האמריקאית מסתכלים על הכלכלה דרך קשית, ומשתדלים לשמור את הנושאים ה"סביבתיים" – שלחלק גדול מהם, השפעה מכרעת על איכות ורמת החיים – בתוך קופסה שחורה, הרחק ממרכז העניינים.

 עוד על הנושא בפוסט מצוין של ד"ר אוהד קרני.

לפוסט קודם בעניין לחצו כאן: אקלים אמריקאי

עם הפנים לקטר [1]

בעוד כחודשיים תתקיים בקטר הוועידה ה-18 של המדינות בנושא אמנת האקלים של האו"ם. לקראת הוועידה לקחנו על עצמנו את המשימה לעשות סדר. להלן עדכון ראשון בסדרה.

שיטפונות באסיה, הוריקנים, שבירת מאות שיאי חום ובצורת בארה"ב וקצב המסה חסר תקדים של כיפת הקרח בקטבים ליוו את סבב השיחות האחרון של המדינות על אמנת האקלים שהסתיים לאחרונה בתאילנד. כמו שלטי ניאון מהבהבים סביב משחק כדורסל, האם השחקנים נתנו לאזהרות סביבם "להפריע"? האם הסימנים האלה בשטח נתנו "פוש" חיובי לשיחות האקלים?

 דו"ח אחר דו"ח מבשרים לנו שכל מה שנעשה עד כה לצמצום פליטות גזי החממה בעולם – אינו מספיק. פליטות גזי החממה בעולם ממשיכות לעלות במקום לרדת, ובקצב הזה אין שום סיכוי – כך מזהירים מדענים – שנצליח למנוע התחממות גלובלית נמוכה מ-2 מעלות צלסיוס בטמפ' העולמית הממוצעת, מה שסומן כתחום שייאפשר המשך קיום חיים סבירים במרבית האזורים המיושבים כיום.

הדיונים בבנגקוק. תמונה מתוך RTCC

סבב השיחות האחרון הסתיים השבוע בבנגקוק, לאחר שבוע של דיונים של הצוותים המקצועיים. לקראת כינוס הCOP  (כינוס משלחות המנהיגים שיתרחש בסוף נובמבר בקטר) – הלחץ להגיע לוועידה עם טיוטה מתקדמת ומוסכמת עולה.  לפי דיווחים שונים, חלק מהצוותים הביעו שביעות רצון זהירה על יעילות השיחות. נראה שפחות זמן הוקדש לויכוחים אודות הדיונים, ויותר זמן לעצם העניין.

נציג ממשלחת גרינפיס טען כי חלק ניכר מהקשיים הטכניים והלוגיסטיים שהפריעו עד כה להתקדמות טופלו. המדינות נמצאות כרגע במצב טוב יותר, כך שכשיגיע תורם של המדינאים, הם יצטרכו לבחור בין אופציות מוכנות: חלקן ייקחו אותנו להתחממות של יותר מארבע מעלות צלסיוס, וחלקן יסייעו להימנע מכך.

 אחד הנושאים העיקריים שעל הפרק הוא עתיד פרוטוקול קיוטו, שאמור להסתיים בסוף השנה הנוכחית. בוועידת דרבן, התקבלה החלטה להמשיך בו במתכונת מסוימת, עד שייחתם הסכם חלופי שיהיה בעל "אופי משפטי" ובתקווה מוצלח יותר.

לאחר השיחות בבנגקוק נראה שמתגבשת הסכמה להמשיך לתקופת התחייבות שניה של פרוטוקול קיוטו מייד לאחר תום התקופה הנוכחת – כלומר החל מינואר 2013. בשורה נוספת היא שמספר מדינות סוררות שפרשו מקיוטו, שוקלות לחזור אליו. בין מדינות אלה אוסטרליה (שמקדמת איחוד הסחר בפליטות שלה עם האיחוד האירופאי), אוקראינה וניוזלינד. אל חשש, ארצות הברית עדיין אינה מראה שום סימן שתחרוג מעמדתה הקבועה ותשקול להתחייב להפחתת פליטות גזי חממה.