מאיסטנבול תצא הבשורה? פוסט בתמונות

תנועת 350 שהתחילה מהסופר והמרצה ביל מקקיבן וכמה מתלמידיו באוניברסיטה בארצות הברית, שמה לה למטרה להאבק בתעשיות הפוסיליות שנועלות את העולם לעתיד קטסטרופלי ובו התחממות בלתי נשלטת ומשבר אקלים עולמי. האמצעים: בניית כח פוליטי חזק, עולמי וחוצה גבולות על ידי חיבור תנועות מקומיות.

Global PowerShift – Phase one באיסטנבול היה הכינוס העולמי הראשון של פעילים מכל העולם שנענו לקריאה. אמתכם הנאמנה, רכזת קואליציית דרכים לקיימות, זכתה להיות שם.

הנה דיווח מצולם.

צילום: 350.org

כינוס הפתיחה: קרוב ל-600 איש שנבחרו מתוך אלפים, מ-135 מדינות שונות. מרבית המשתתפים בין גילאי 20-30, פעילים בתחומי אקלים, סביבה, שמירת טבע, קידום זכויות נשים, חינוך, חקלאות, העצמת אוכלוסיות מוחלשות, עיתונאות ועוד ועוד. מכל השפות, התרבויות, הצבעים והצורות. איך יוצרים שפה משותפת בתוך מגוון גדול כלכך?
מסתבר שכשיש בסיס ערכי משותף, המשימה הזו לא כלכך מסובכת. אנשים יצרו קשרים בקלות ובמהירות, גם אם הוריהם (או הממשלות שלהם) הם אויבים רשמיים.

צילום: שאדיה פיין ווד

האוניברסיטה הטכנולוגית של איסטנבול אירחה את הכינוס, העמידה לרשות המשתתפים את המעונות וגם שלוש ארוחות ביום, אבל התנאים בכינוס לא היו מפנקים. השכמה בשש וחצי-שבע ותוכנית צפופה עד סביבות תשע בערב (שלאחריה התחילו שיחות ומפגשים לתוך הלילה) במשך שישה ימים רצופים, חייבו מידי פעם הפסקות לרענון, פעילות גופנית ושיחרור מתחים. בתמונה: צמד מתוך המנחים המוכשרים בהדגמת רוח לחימה.

 

 

צילום: מאיה גבעון

אחד הפאנלים בכינוס הורכב מנציגי האביב הערבי (ספציפית: תוניסיה), אוקיופיי וולסטריט, Idle no more- תנועת מחאה חדשה של ילידים ואינדיאנים בקנה וצפון ארה"ב נגד צינור הנפט שעתיד להרוס את אדמותיהם, פארק גזי וטקסים מאיסטנבול וההתעוררות האחרונה בברזיל.
לצערי, מרבית המשתתפים לא שמעו על הקיץ הישראלי שבא אחרי האביב הערבי. כששיתפתי, היתה התרגשות בקהל והרבה תמיכה.

הפאנל הזה היה חשוב לא רק בלהראות עד כמה אותם נושאים ואתגרים קיימים כמעט בכל מקום בעולם (השתלטות קבוצת אינטרסים מצומצמת על נכסי הכלל תוך פגיעה בזכויות החופש והפרט, הרס משאבי טבע ופגיעה בדורות הבאים) – אלא גם עד כמה הנושאים קשורים זה לזה. לכאורה, למהומות בברזיל או למחאה בטקסים אין קשר למשבר האקלים. אבל בפועל, משבר האקלים הוא תוצאה של התנהלות ארוכה וממוסדת באופן בעייתי ובלתי מקיים – כנגדה מופיעות המחאות. ובאופן לא מפתיע, לרוב הפעילים בתחום אחד הם גם הפעילים בתחום השני. כפי שכבר נאמר: "סביבה, חברה – אותה מהפכה".

צילום: מאיה גבעון

העושר האנושי המדהים בכנס היה הנכס העיקרי שלו. מקום מפגש לאנשים רבים שביום יום לרוב פועלים במקרה הרע לבד או במקרה הטוב כמיעוט, מול כוחות חזקים בהרבה. אנשים שרגילים להרגיש שלא מבינים אותם, רגילים להיות "מחבקי העצים" או "עושי הצרות" (או גם וגם) – ופתאום, הם לא לבד. השיתוף באתגרים ובסיפורי ההצלחה והתמיכה והסולידריות הרחבים הם הדלק של קפיצת המדרגה: מאוסף מאבקים מקומיים לתנועה גלובלית.

 

צילום: מאיה גבעון

בסשן אזורי – מזרח תיכון. כותבת שורות אלה היתה דוברת העברית היחידה ורוב הזמן גם הנציגה היחידה מישראל. לאחר התייעצויות של הצוות, הוחלט כן לצוות אותי לדיונים של אזור המזרח התיכון (ולא למדינות רחוקות יותר). לא פתרנו את הבעיות במזרח התיכון, אבל כן הזדמן לי לשבת לשיחה עם בחור מלבנון על קידום תחבורה ציבורית בביירות, לתרגם לבחור מאיראן שירים של אביב גפן (לבקשתו), לקבל חיבוק עצום ואמיתי מהבחריינים ולפטפט עם בחורה מלוב על פרמה קלצ'ר עירוני .. לא אגיד שלא היו רגעי אי נעימות ושהכל היה אידיאלי, אבל היתה לי זכות גדולה להיות במקום כזה, גם אם חטפתי כמה מכות.

צילום: מאיה גבעון

אחד מרגעי השיא: פאנל בהשתתפות כריסטיאנה פיגוורז, המזכירה של הUNFCCC, הידועה כמנהיגה כריזמטית ומסורה לשיחות האקלים ולנסיונות הבלתי נלאים שלה להביא לחתימה על הסכם עולמי חדש ומחייב, וקומי נאידו, מנכ"ל גרינפיס העולמית. שניהם שילבו בחסד הומור עם דאגה כנה לעתיד, וקראו לצעירים בחדר לא לחכות ולא לסמוך על המבוגרים המנהיגים – כי זה יהיה מאוחר מידי.
כינוס המדינות של ה-UNFCCC השנה יהיה בורשה. לאחריו, בסוף 2014ייערך הכינוס הגורלי בפרו, שבו אמורה להיות מוצגת לעולם הטיוטה להסכם האקלים הבא שיחליף את פרוטוקול קיוטו. כדי שלשם שינוי, המסמך הזה יהיה שווה משהו ויחולל שינוי אמיתי (הפחתת פליטות גזי חממה באופן משמעותי ביותר ומחייב) צריך להפעיל לחץ רב, מעכשיו ועד אז בכל העולם. רלוונטי ביותר גם אלינו – לאחר שממשלת ישראל בחרה דווקא עכשיו להפיא את התכונית הלאומית להפחתת גזי חממה.

צילום: מאיה גבעון

בלילה, אחרי מתח, דאגה ושיחות תכנון ולמידה ארוכות – חייבים לשחרר קצת קיטור. מערכת הגברה שפועלת על אנרגיה קינטית מהאופניים מספקת כמה צלילים. בינתיים, כל כמה דקות הרוכבים מתחלפים.

צילום: 350

ביום האחרון לכינוס אנחנו חוברים לתנועת האקלים המקומית (שהועצמה בכמה מאות פעילי מחאת פארק גזי) – ועורכים מצעד עצום נגד תעשיית הפחם בתורכיה. תורכיה כיום היא המעצמה הכלכלית ה-16 בעולם, ובכוונתה להגיע למקום העשירי בתוך זמן קצר. האמצעים? הפרטה פרועה (כולל יערות וקרקעות), פיתוח מהיר של אזורי מסחר וקניונים (בין היתר, במקום פארק גזי), ותכנון של כעשרים תחנות פחם לעשור הקרוב.

צילום: מאיה גבעון

מתוך המצעד. סיסמאות בכל השפות והצבעים. היה מרגש לראות את פני המקומיים, שלא כלכך רגילים להצטרפות שמחה וצבעונית כלכך של 600 איש מכל העולם.

צילום: 350

לקראת פרידה. הכינוס, כאמור, הוא השלב הראשון.
בשלב הבא, שיתחיל בחודשים הקרובים, אמור להתחיל קמפיין עולמי מתוזמן, שמאורגן על ידי משתתפי השלב הראשון… יש למה לחכות. מוזמנים להצטרף לעמוד GPS בפייסבוק ולהמשיך לעקוב אחרי הבלוג!